Thursday, November 30

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יד

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יד
ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה
מאת עמנואל ראב"ד
בעיר סנט לואיס, כאשר 29 רבני העיר סרבו להשתתף אתי למען 70.000 תושבי העיר, חילקתי בעצמי 10.000 סט אתרוגים כל שנה. לכל התלמידים ולרבים מהבוגרים ב-29 בתי הכנסת. מכרו לי בהקפה, כי הייתי הקניין הגדול בעולם וגם שילמתי בזמן. רבים מהמקבלים הפכו לשומרי תורה ומצוות, ומהתלמידים רבים המשיכו את דרכם בישיבות קדושות, והכל בהשקעה פעוטה של 15$ לנפש. בדרך כלל כ-20% מהמקבלים תורמים 80% מההוצאות ואחרים את השאר. ממצווה לא מפסידים, אבל צריך דחף וגם אומץ לקחת סיכון. כמה שווה שכל העיר שמרה עוד מצוה?!
עד שבוועידה אחת, 1976, רעם צחוק של כל המשתתפים, על נושא ה"מקוה" הרעיד את נימי נפשי! מיד נטשתי את הוועידה ונסעתי למשרד הרישוי להזמין מספר זיהוי חדש לרכב שלי: "5MIKVA"! ואז הייתי צריך להסביר, למה מקוה ומדוע 5. הראשון שקרא את המאמר, בדחן חילוני, בקש להתלוות אלי רק לביקור באמבטיה-הגדולה-מקוה, שאף פעם בחייו לא ראה. לא ביקשתי ולא ציפיתי מהבדחן לטבול. אך כאשר פתחתי את עיני, הופתעתי לראותו טובל בפינה השנייה של המקוה. ושלח לי מכתב תודה על המאורע המרגש ביותר בחייו. נוכחתי שהסברה פועלת לכן המשכתי לכתוב בנושא המקוה. נסעתי ארצה לראות מקוואות. התחנה הראשונה מבצר מצדה, המפורסמת עם 6 מקוואות. שוער מצדה לא ידע את מיקומם. שאלתיו, "כמה שנים אתה השוער כאן"? ענה: "10"! גם 4 מדריכי תיירים חילונים שעברו, לא ידעו את המיקום! חיכיתי, עד שפגשתי מדריך תיירים דתי, שהראה לי את המקוואות. כי השילוט לרוב מ-20 המקוואות שראיתי באותו יום במדבר יהודה וירושלים היה: "בור מי גשמים". ורבים מהם שמשו מקום אחסון לאשפה. הבנתי את הבעיה: "במצדה, משביעים את חיילי הצבא, כדי להחדיר בהם את מסר הגבורה והתעוזה היהודית, ומסתירים  מהם את העובדה שתושבי מצדה התבצרו ונלחמו כדי שיוכלו לשמור תורה ומצוות. לכן 700 אנשי מצדה היו זקוקים בתוך שטח קטן, ל-6 מקוואות כדי לטבול ולהתפלל מספר פעמים ביום"! והצבא לא מעוניין שהחיילים יחזרו בתשובה. לדאבוננו, גם  שליטי המדינה עדיין רחוקים מהמסר האמתי של מצדה. כפתרון חלקי לבעיה יסדתי את "מוזיאון המקוואות"! סובבתי את העולם עם תצוגת 50 תמונות ענקיות של מקוואות מכל הדורות. אחרי שהחזירו בארץ מקצת מהכבוד הראוי למקוואות, יכולתי להחזיר לארגון את השם "מקוה-תקוה"! כי מוזיאון מייצג את "העבר שחלף"! בעוד שמקוה הוא "עבר-הווה-ועתיד"! "בלי מקוה אין תקוה"! 1983 תרגמתי מאנגלית לעברית את הספר הנפלא ומרשים ביותר על מקוה, Waters of Eden, - מימי גן עדן, מאת הרב אריה קפלן. הדפסתי בארה"ב 50.000 עותקים, שלחתי באניה לישראל, לחלוקת חינם לרבנים, מחנכים ולכל הספריות, והשאר כ-30.000 ל"מרכז הארצי לטהרת המשפחה" בירושלים. אחרי פטירת הרב אריה קפלן ז"ל, הרבנית קפלן חתמה לי רשות לתרגם ולהדפיס בכל השפות. 1984 הדפסתי 50.000, בשפה אנגלית עם כמה תוספות שלי. חילקתי חינם לרבנים ומחנכים. קבלתי מכתבי תודה רבים, בעילום שם, מאלו שהתחילו לשמור טהרת משפחה. בעיר באפאלו ניו-יורק, שכנעתי את מנהל הפדרישן, למרות שהיה אדם חילוני, ושלח עבורי, [אני שילמתי גם את המשלוח בדואר], חינם לכל הרשימה  שלו של 20.000 יהודי העיר, נוצרה התנגדות להחזיר בתשובה. והתכנית מעיר לעיר נעצרה. 40 שנה היה לי דוכן מקוה בכל וועידות הפדרישן, עד שעצרו, "כי אתה נגד נישואי תערובת, והיום הרוב הגדול של המשתתפים הם מעורבים"! עד שבאתי למסקנה שאדם אחד משם לא יכול לחנך את כל הקהל כאן, וסביב העולם. חייבים עסקנים מקומיים רבים בכל מקום. ולכן כל מקוה חייבת להיות גם מרכז חינוך לטהרת המשפחה וחינוך מקוה לכל יהודי, ביחוד לתושבי העיר והסביבה. וכך, אחרי 40 שנות פעילות ענפה, עדיין יש חובה לנסוע סביב העולם, כדי להביא ולהפעיל את התכנית החדשה, החשובה והמעשית  הזאת שחתמו עליה רבים מגדולי הדור, ולזאת אנו זקוקים לעזרתך ותמיכתך המשמעותית. ראה בעלון המצורף: "אין ברירה"!
מהדורת כפר סבא, י"ב אלול תשע"ז (3.9.017)

No comments: