Blog Up

Tuesday, December 12

Lighting Chanukah Candles - Part I

© כ"ג כסלו תשע"ח. (11/12/017)
בס"ד
IMPORTANT CHANUKA MESSAGE - Lighting Chanukah Candles - Please copy and distribute!
Dear Friends and Friends of Mikva-Tikva:
The overall expenses to bring the newest message of Mikva Education to Every Yid, signed by 30 of our Gdolay-Hador, to the 5778 Agudath Israel Convention at Stamford, CT, through the efforts of Rabbi Imanuel Ravad, was over $12.000. (Travel, Convention cost, booth, kit insert, graphics and printing etc.).
Due to medical issues, Rabbi Ravad had to return, right back home, without having time to raise its costs. Any help to recover the expenses, would be blessed and greatly appreciated.

Imanuel Ravad, MikvaTikva, USA: 1360-44 Str. Brooklyn, NY 11219, tax deductible, IRS: #11-3380463, Israel: 20 Shmaya, Bne-Brak, 5132703. 

"מ-נר-ה, נר-מה?"

בס"ד
כ"ד כסלו תשע"ח - (12.12.017)
"מ-נר-ה, נר-מה?" הדלקת נרות חנוכה:
הצהרת אמונים לחיי קדושה וטהרה!
אישית שנתית ובפרהסיה, (בחלון – בתנאי שיש מי שרואה): לאפשר לקהילה לבחון כל אחד אם אינו מתבולל. כדי להתמודד נגד ההתייוונות שבכל דור.
מאבק החשמונאים היה: מלחמה בהתייוונות ובמתייוונים!
מאת עמנואל ראב"ד
נס פך השמן נצרך, כדי ללמדנו שניצחון המלחמה לא היה בגלל "כוחי ועוצם ידי"! אלא עזרת ה' לנחישות כהנים, קדושים וטהורים להגן על קדושת וטהרת עם ישראל.
מדוע חכמינו חייבו כל יהודי להדליק נרות חנוכה עד סוף כל הדורות, למרות שהמנורה הטהורה דלקה בבית המקדש עוד 233 שנה? כיצד נר חנוכה מהווה רפואה לשמד הרוחני שתכננו היוונים על ידי: סגירת המקוואות,  ולהשכיחנו תורה וקיום המצוות??
חכמינו ראו, שהניצחון בשדה הקרב לא פתר את בעיית ההתיוונות, ההתבוללות הרוחנית, נישואי תערובת ותוצאותיהם, שסכנתם תימשך עד סוף כל הדורות. לכן, הם חייבו כל יהודי, בכל מקום וזמן: "טהרו והדליקו... בקודשך" - נרות חנוכה כדי לזכור כל השנה, את חשיבות הקדושה והטהרה כתריס הגנה מהתבוללות ושמד רוחני על ידי נישואי תערובת.
כיצד קדושה וטהרה מהווים תריס נגד שמד רוחני? ה', מביא בעיות לכל אדם, כי בלי בעיות לא חוזרים בתשובה, (תהילים צ:ג). בטבילה, בחוסר אויר לנשימה, בבדידות מוחלטת, אנו נמצאים בשער שבין החיים והמוות שאז באופן אינסטינקטיבי כל אדם מתקשר אל ה' זוכר את בעיותיו וזועק במחשבתו: "אנא ה' הושיע נא"! "עומד לבד עם בורא עולם" שוטח לפניו את בעיותיו היומיות ומבקש את עזרתו. אך כל טובל מבין שכדי שבקשותיו יתמלאו, עליו להקדים ולמלא ביתר עוז את דרישות הבורא מאתו שהם: לימוד תורה ושמירת המצוות. וכך אנו נכנסים לדרך התשובה, ועולים מהטבילה בשמחה של תקוה לדף חדש בחיינו, ושימלא ה' את משאלות לבנו לטובה. אחרי הטבילה כל אדם חושב אחרת, מתפלל אחרת וחי אחרת. וכאשר גברים טובלים לא מצינו שחייבות טבילה מהתורה לא תטבולנה וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר. לכן הטבילה היא הדרך היעילה ביותר לקשר את האדם עם הבורא גם בזמנים טובים, המביאה לאמונה, ללימוד תורה ושמירת המצוות שהם תריס נגד שמד רוחני, נישואי תערובת, פורעניות ורוחות רעות. לכן חשוב ביותר לכל קהילה לבנות גם מקוואות גברים למרות שבימינו לגברים אין חיוב טבילה מהתורה.
נר חנוכה, כדי לזכור כל השנה: "טהרו והדליקו"! "נר ה' נשמת אדם" – [בניגוד ללהבה השורפת הכל מיד], נר מתוכנת לדליקה אטית, והוא מסמל "שליטה עצמית"! האדם, היצור היחידי המסוגל וחייב בשליטה עצמית, לכן אם זכה, נשמתו משמשת כ"נר ה'". המוליך ל"נר מצוה" והמביאה ל"תורה אור"! לכן, הטהרה - "מקוה-תקוה", מביאה לקדושה, ישועה וגאולה קרובה, במהרה בימנו, אמן!! כן יהי רצון! (ראה מאמר: מדוע נר שבת קודש גם בשפע אור חשמל?).
בגלל הבעיות, כל אדם מתפלל, גם אם מחוץ לבית הכנסת ובמלים שלו. חובתנו לפרסם את דברי הנביא ישעיהו, (א:טו,טז): קבלת תפילת-בקשותינו ברחמים וברצון, מתחזקת על ידי: טבילת מקוה לחזרה בתשובה!! [בפרט לפני התפילה].
המלה "נר", מופיעה 44 פעמים בתנ"ך, כמספר נרות חנוכה עם השמש. המלה "מנורה", 24 מתוך 27 פעמים, כתובה בתורה, בלי האות וו: "מנרה".  ללמדנו: "מ-נר-ה" - "נר מה"? המנורה הטהורה דלקה במקדש מערב עד בוקר, גם בזמן שאף אדם לא היה במקדש ליהנות מאורה. ומפורסמת מימרת התלמוד: "וכי [בורא-עולם] לאורה הוא צריך"? (שבת כב:) וברור מהאמור שהדלקת המנורה היא מעל ומעבר לצורך באור הגשמי, והיא קשורה לאור הרוחני ואור השכינה, של "נר ה' נשמת אדם". ולכן כל אדם חייב לשאול את עצמו כל יום: "מנרה" - "נר - מה"? איך ה"נר" של נשמתי משיג את המטרה העילאית לשמש כ"נר ה' - נשמת אדם"?
הישועה קרובה יותר כאשר כל עם ישראל שומר תורה ומצוות, (סנהדרין צד), לכן, לטובתך:

נא לפרסם ו/או לתמוך בהעברת המסר לכל יהודי! חומר נוסף, מרומם ומחזק: עמנואל ראב"ד, שמעי'ה 20 בני ברק 5132703     ravad@mikvatikva.org, תרומות והקדשות תתקבלנה בתודה וברכה

Sunday, December 10

המהפך שלי! החיים שאחרי הגילוי - ראיון גלוי לב

נתנאל, בוא נתחיל מבראשית. למה הגעת לסדנת הגילוי?
"לפני שהגעתי לסדנה, דשדשתי במקום, מכל הבחינות. אכן עבדתי וקיבלתי משכורת, וניהלתי חיים שגרתיים, אבל ידעתי בתוכי שאני מסוגל להרבה הרבה יותר. באיזשהו מקום, הרגשתי ממש תקוע.
"ידעתי שבמקום עבודתי מגיע לי יותר, אבל לא העזתי לבקש העלאה. רציתי לנצל את הזמן שלי כראוי, אבל לא הגעתי לזה. רציתי להתקדם בחיים ולמצוא את התחום שמתאים לי, ולא ידעתי מה הוא. רציתי לעשות עבודות פרטיות לאנשים, אבל לא העזתי להציע את עצמי, וגם כשהציעו לי וכבר עשיתי את העבודה, לא העזתי לבקש את מה שמגיע לי ביושר. רציתי לדבר בפני קהל, ופשוט רעדתי מפחד. רציתי בכלל לעשות שינוי אמיתי בחיים שלי, ולא הבנתי למה אני לא מצליח לעשות את זה.
"חבר טוב שהשתתף בסדנת הגילוי הפנה אותי להגיע לשם, ושם התגלה בפניי עולם חדש".
מה חידשה לך סדנת הגילוי?
"הגעתי לסדנה, וכבר בשלב ההיכרות נהיה לי טוב... פתאום הבנתי שהרבה מאד אנשים מתמודדים עם החסמים והתפיסות שיש לי, ובעצם זה מאד נורמלי, וצריך רק למצוא את הדרך הנכונה להתמודד מולם.
"בסדנה הבנתי והרגשתי שאני יכול לשנות הכל בחיי! כי הכל תלוי בצורת החשיבה שלי ואיך שאני רואה את המציאות. לראשונה הרגשתי בביטחון מלא, שאני יכול לעשות כל דבר אחרת, ברגע שרק אסתכל על זה בצורה שונה, נכונה ומדויקת יותר.
"הבנתי שאני יכול לשנות כל היבט והיבט בחיים שלי, הן בחיים האישיים והמשפחתיים שלי, והן בחיים הרוחניים שלי, הכל ניתן לשינוי, אם רק אבין איך דברים עובדים, ואיך עושים את זה נכון!"
אתה יכול לתת דוגמאות לשינויי תפיסה שעשית אצלך?
"תראה, כל אחד בסדנה מוציא תובנות שהוא צריך ועושה את השינויים שהוא זקוק להם. אני יכול לספר לך איזה תפיסות אני שיניתי...
"בעבר הרגשתי שאם אני מביא את הדעה ואת צורת העבודה האישית שלי, אני חריג ושונה, וזה גורם שיתייחסו אלי בצורה שונה. פתאום הבנתי שכל אחד יש לו אישיות שונה, ובכל אחד יש חשש של 'מה יגידו עלי', מה שאומר שאין לי באמת מה לפחד יותר מכל אחד אחר...
"למשל, בעבר פחדתי לדבר בפני קהל, בגלל שקיבלתי בעבר הערות על דרשה שאמרתי, ופתאום הבנתי שזכותי לחשוב אחרת, לומר דברים אחרים, וזה בסדר. זה שמישהו חושב אחרת ממני, זו זכותו המלאה, אבל זה לא מוריד כהוא זה מערכי.
"בסדנה הבנתי שהייתה לי תפיסה שגויה לגבי העבודה שלי. הערכתי אותה מאוד נמוך, הסתכלתי על עצמי כעל עובד פשוט שמגיע לו שכר מינימום, ואז כששיניתי תפיסה לגבי הכסף, הבנתי שאני מביא למעביד שלי, ולאנשים שמשתמשים בשירותיי ערך, וזה לא קשור למי אני ומה אני. זה קשור לתועלת שאני מביא להם, והתועלת הזו שווה כסף, וזה הכי בסדר לקבל את מה שמגיע לי.
"הבנתי גם שדווקא אם אבקש מהמעביד שלי את המשכורת הראויה לי, הוא עצמו ירוויח מכך! הוא יקבל עובד מסור יותר ואחראי יותר.
"בכלל, כל ההתייחסות שלי לכסף הייתה מאד לא נכונה. הסתכלתי על זה כאילו הכל תלוי בכסף, גם הרוחניות וגם הגשמיות שלי, ודווקא החשיבה "החיובית" כביכול, היא זאת שחסמה אותי, וכשהבנתי איך כסף באמת עובד, ושכסף זה בסך הכל ביטוי לערך שאני מספק, אני מתייחס אליו בצורה מאוד עניינית, ואני מבקש אותו בצורה אחרת לגמרי, בריאה ועניינית.
"אבל ללא ספק, האסימון הגדול ביותר שנפל לי במהלך הסדנה, היתה התובנה הגדולה כמה יש לי אחריות אישית על החיים שלי.
"פתאום קלטתי כמה עד היום זרקתי אחריות על אנשים שסביבי, בלי לשים לב, מה שבעצם גרם לי לא לפעול ולא להתקדם, כי הרי המצב שלי לא תלוי בי אלא באחרים... הבנתי שאני לא יכול להאשים את 'המציאות', ושאינני יכול גם להאשים את הרבש"ע במצבי, ולהיפך, אני מבחינתי מחויב לעשות ככל שביכולתי את ההשתדלות הנכונה, ולא להשתמש בשום תירוץ כדי לברוח מאחריות. הבנתי שאני יכול להגיע לכל יעד שאציב לעצמי, בסיעתא דשמיא, ומה שאני לא יכול להשפיע ברמה המעשית – אני יכול להתפלל על זה, בקיצור, הכל באחריות שלי.
"ומהרגע שהתובנה הזו חדרה לתוכי, התחלתי לקחת אחריות על כל התחומים בחיי. לקחתי אחריות על ההתנהלות הכספית שלי, ואני יודע כל שקל לאן הוא הולך. לקחתי אחריות על הזמן שלי והוצאתי את המחשב מהבית כדי שלא יגזול ממני זמן יקר שיכול לשמש להתפתחות רוחנית, אישית ומקצועית. לקחתי אחריות על רמת ההכנסה שלי, ואני כבר עומד רגע לפני ההגעה ליעד שהצבתי לעצמי בסדנה (יעד של הכפלת ההכנסה שלי!)"
דיברת בתחילת הראיון על הרצון שהיה לך למצוא את התחום שמתאים לך, שלא ידעת מה הוא. איך במסגרת הסדנה, שהיא יותר כללית וקבוצתית, מצאת את המענה לכך, אם מצאת...?
"גם כאן יצאתי עם תובנות דרמטיות שממש עשו לי סדר בראש. בעבר מאוד לא היה ברור לי מה קורה איתי. לא הבנתי מה אני כן אוהב ומה לא. מצד אחד התחברתי מאוד לדברים שעשיתי בעבודתי, ומצד שני היו דברים שמאוד תסכלו אותי, ולא ידעתי להגדיר האם אני אוהב את העבודה שלי או לא....
"המבדק הממוחשב 'זילבר-טסט' שעושים כחלק מהסדנה, עשה לי סדר ברור, לראשונה בחיי, והגדיר לי במדויק מה טוב לי ומתאים לי, ומה לא. הוא גילה לי שיש לי סיפוק גדול מיצירה של דברים חדשים, מהתמודדות עם אתגרים, מלתת שירות לאנשים, אך אני לא מתאים לעשות דברים חד-גוניים, שמשעממים אותי. פתאום כבר הבנתי כל כך ברור במה אני צריך להתמקד עכשיו בלימודים המקצועיים שלי כדי להתקדם.
"'הגילוי' הוא ההגדרה המדויקת ביותר שמישהו היה יכול לתת לסדנה הזו... חייתי את החיים שלי, אך הם היו כל כך נסתרים מפניי. הם היו לא ברורים לי, וכתוצאה מכך נוצרו לי הרבה תקיעויות.
"פתאום, כשדברים התגלו לי, הכל הפך לי לברור כל כך. היום אני מבין במה אני טוב, מה מתאים לי, איפה בדיוק הקשיים שלי, ומה בדיוק אני צריך לעשות כדי להפוך את החיים שלי לטובים עוד יותר.
"היה כל כך מדהים לראות איך בסדנה של שלושה ימים בלבד, אנשים גילו את עצמם מחדש, פרצו דרכים חדשות ומדהימות, ויצאו לחולל שינויים כל כך גדולים בחיים שלהם.
"הברכה הטובה ביותר שאני יכול היום לתת לחברים שלי, זה איחול מקרב לב שיגיעו לסדנת הגילוי... משם אין מצב שהם לא יעלו על הדרך הנכונה...
"ואם מישהו רוצה לשמוע ממני אישית פרטים נוספים, הוא יכול להתקשר אלי לטל' 052-7659702. אם אינני זמין לשיחה, השאר הודעה בתא-קולי ואשתדל בעז"ה לחזור לכל מי שיתקשר אלי"

Friday, December 1

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק א

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק א
ארץ ההזדמנויות הבלתי מוגבלות להפצת יהדות!
נדדתי לארצות הברית, לא כדי לתהות על השורשים של קולומבוס, אלא בגלל שמועות על הזדמנויות פז. אישית, מצאתי מעט מאד זהב, אך כמה מההזדמנויות שיש להם תועלת ציבורית אשתדל לתאר בשורות אלו. בקרתי בוועידת מחנכים, וכמסתכל מהצד וחסר ניסיון, נדמה היה לי שלאחדים מהם, חסר המעוף והאומץ לפעול ביתר עוז. וכך נוצר דחף להוכיח שאפשר יותר, ולא נרתעתי מאתגרים. המחיר האישי הגבוה ששילמתי, ולמרות שהיה שווה וכדאי, מסביר את אלו שמעדיפים לשבת על כליהם מעל הגדר, במקום במסירות נפש "להיחלץ חושים לפני המחנה". בשורות אלו אשתדל לתאר אחד מהנושאים שניסיתי ועדיין מקוה לקדם: הפצת ארבעת המינים, מדוע? ואיך!
אבי ז"ל, מבחירי ישיבת טעלז ליטא, תנאי לנישואין היה עליה לארץ הקודש, ולמד בכולל סלבודקה בעיר האבות חברון. אמי ז"ל ספרה: "את השחיטה של שנת תרפ"ט אפשר היה להריח באוויר". ולכן, שלשה חודשים לפני, עברו הורי לתל אביב, כדי ללדת אותי ביפו. כתגובה לשחיטה הפכו הורי לפרדסנים, ושיעורי תורה אחר הצהרים ובערבים. משפחתנו חיה בסטנדארד גבוה של המעמד הבינוני של אותה תקופה, וכמתאים לאבי ז"ל שלעתים היה גם יושב ראש הנהלת הבנק ומפעל המים של המושבה. אנו לא גרנו בצריף, אלא חמש נפשות בדירה גדולה, בבית לבנים ובלוקים בן ארבעה חדרים, המחולק לשלוש דירות, ומאוכלס על ידי 13 נפשות. השירותים משותפים ל-2 דירות, ושל השלישית בפרדס ליד הלול, שם היה גם מקום מפגש עם נחשים וזוחלי עפר. לנו היה שני חדרים, ומטבח בגודל של ארון ספרים בינוני כיום. חצי קילו בשר היה מספיק למשפחה לכל השבוע, ובפרוטה היו מקבלים גם עצם קטנה. במוצאי שבת היה תור במאפיה לקנות ברבע מחיר את החלות היבשות שנשארו מיום ששי, עבור טיגון קציצות בטעם בשר. וגם את העיתון הדתי, היומי, שהיינו קונים רק פעם בשבוע, השתתפנו בקנייתו ובקריאתו שלוש משפחות של 12 נפשות. ובאותו דרך היו מספר משפחות של שכנים, שותפים בקניית ארבעת המינים, וכל משפחה הייתה מתפללת במניין שונה, של המקדימים או מאחרים קום, ובמניינים מקבילים. גם בתל אביב היה לנו ברחוב מרכזי ויוקרתי, בית גדול על שתי קומות, בעל 8 חדרים קטנים שהיה מחולק ל-6 דירות, ושירותים משותפים בכל קומה, בהם גרו 15 נפשות. ולא רק שלא אמרנו צר לי המקום, אלא שכמעט כל שבת היו לנו כבוד ושמחה של אורחים, ומלבד קרובי משפחה, לעתים היה לי את הכבוד לחלוק ללינה, את הספה שלי, עם רבנים, חזנים וראשי ישיבות מפורסמים. וגם לא פעם ישנתי על כרים וכסתות על כסאות עתיקים, מעל או מתחת לשולחן, וכל זאת לא כסבל אלא מתוך עונג והתרוממות רוח של קיום מצוות הכנסת אורחים. גם חתונות היו נערכות בדירה הקטנה הגדולה שלנו, לקרובים ומכרים חסרי יכולת. היינו מוציאים את כל הרהיטים לחצר, ומביאים מבית הכנסת שולחנות צרים וספסלים ארוכים, ומהשכנים "כלים מכלים שונים", ואת האוכל מכינים במטבח הקטן שרק טבחית רזה אחת, כמו אמי ז"ל, הייתה יכולה להיכנס לתוכו, לפני הארוחה או אחרי צום של מספר שעות. אם היה צורך בתזמורת, אזי מפוחית פה אחת מלאה את התפקיד, "וליהודים הייתה אורה זו שמחה, וששון וגם ייקר". בחג הסוכות, רק לפחות מ- 20% של המתפללים בבתי הכנסת, היו לולבים. ולכן, במשך שנות נדודי כרווק לא מסודר בדירה, בית ומשפחה, ובעל אמצעים מינימאליים, לא תכננתי ולא טרחתי לקנות לולב, והסתפקתי שאברך על הלולב של המתפלל השכן, בבית הכנסת. חייתי במודע שארבעת המינים כמו טלית גדול שמתחילים להתעטף בו רק אחרי החתונה, הוא עניין רק לבעלי משפחות, ולא לרווקים. עד שחג סוכות אחד, בתקופה בה נדדתי כמפיץ ומעורר לקריאת ההפטרות בתנ"ך שלם, מהוצאת קורן, וקביעת מנורות זיכרון, "זכור אשר עשה לנו עמלק", לזכר השואה, ומבצעים ל"שם ישראל קודש" – הזדהות בשמות יהודיים, סביב העולם, הוזמנתי לישיבת טעלז בקליוולנד אוהיו, מכיוון שאבי ז"ל היה מבחירי וחשובי הישיבה בליטא, בין בלימוד ובין בייחוס. בגלל החופש של בין הזמנים, התפללו באחד מבתי המדרש הקטנים, כל ראשי הישיבה וכ-20 חברי הכולל. תפלת ההלל וההושענות היו "בקולות וברקים, ויחרד העם במחנה". התעלות הרוח והשתפכות הנפש הייתה נשגבה ביותר, ורק אני עמדתי מבויש ומיוסר, על היותי המתפלל היחידי מעל גיל תשע שלא היה לי אתרוג ולולב אישי שלי. "ולקחתם לכם, משלכם"! כמובן שהמתפלל לידי נתן לי מידי פעם להחזיק את הלולב במשך כמה שניות במשך ההלל וההושענות, ובכל אופן בושה אכלה את פניי על שבכלל לא תכננתי ולא דאגתי שיהיה לי אתרוג ולולב לחג, בעוד שאפילו לזאטוטים הקטנים היה. וכמובן שבסתר לבי החלטתי, שבשנה הבאה לא אסבול יותר בושה כזאת. לשנה הבאה, התקבלתי כמנהיג קהילה, בברוקלין ליד וויליאמסבורג. במוצאי יום כיפור, הגיש לי נשיא בית הכנסת שלוש מעטפות והכריז בחגיגיות: "במעטפה זאת המשכורת החודשית שלך, ובזאת עבור החזנות הנהדרת, ובשלישית לקניית שני לולבים, אחד עבור הרב, ואחד עבור הקהילה"! כנהוג בזמנו ברוב הקהילות המודרניות. אמרתי תודה נימוסית, וצחקתי בלבי. כי מזמן החלטתי, שלא ארשה למתפללי בית הכנסת להתייסר בעלבון דומה לבושה שלי בשנה שעברה.

Thursday, November 30

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יד

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יד
ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה
מאת עמנואל ראב"ד
בעיר סנט לואיס, כאשר 29 רבני העיר סרבו להשתתף אתי למען 70.000 תושבי העיר, חילקתי בעצמי 10.000 סט אתרוגים כל שנה. לכל התלמידים ולרבים מהבוגרים ב-29 בתי הכנסת. מכרו לי בהקפה, כי הייתי הקניין הגדול בעולם וגם שילמתי בזמן. רבים מהמקבלים הפכו לשומרי תורה ומצוות, ומהתלמידים רבים המשיכו את דרכם בישיבות קדושות, והכל בהשקעה פעוטה של 15$ לנפש. בדרך כלל כ-20% מהמקבלים תורמים 80% מההוצאות ואחרים את השאר. ממצווה לא מפסידים, אבל צריך דחף וגם אומץ לקחת סיכון. כמה שווה שכל העיר שמרה עוד מצוה?!
עד שבוועידה אחת, 1976, רעם צחוק של כל המשתתפים, על נושא ה"מקוה" הרעיד את נימי נפשי! מיד נטשתי את הוועידה ונסעתי למשרד הרישוי להזמין מספר זיהוי חדש לרכב שלי: "5MIKVA"! ואז הייתי צריך להסביר, למה מקוה ומדוע 5. הראשון שקרא את המאמר, בדחן חילוני, בקש להתלוות אלי רק לביקור באמבטיה-הגדולה-מקוה, שאף פעם בחייו לא ראה. לא ביקשתי ולא ציפיתי מהבדחן לטבול. אך כאשר פתחתי את עיני, הופתעתי לראותו טובל בפינה השנייה של המקוה. ושלח לי מכתב תודה על המאורע המרגש ביותר בחייו. נוכחתי שהסברה פועלת לכן המשכתי לכתוב בנושא המקוה. נסעתי ארצה לראות מקוואות. התחנה הראשונה מבצר מצדה, המפורסמת עם 6 מקוואות. שוער מצדה לא ידע את מיקומם. שאלתיו, "כמה שנים אתה השוער כאן"? ענה: "10"! גם 4 מדריכי תיירים חילונים שעברו, לא ידעו את המיקום! חיכיתי, עד שפגשתי מדריך תיירים דתי, שהראה לי את המקוואות. כי השילוט לרוב מ-20 המקוואות שראיתי באותו יום במדבר יהודה וירושלים היה: "בור מי גשמים". ורבים מהם שמשו מקום אחסון לאשפה. הבנתי את הבעיה: "במצדה, משביעים את חיילי הצבא, כדי להחדיר בהם את מסר הגבורה והתעוזה היהודית, ומסתירים  מהם את העובדה שתושבי מצדה התבצרו ונלחמו כדי שיוכלו לשמור תורה ומצוות. לכן 700 אנשי מצדה היו זקוקים בתוך שטח קטן, ל-6 מקוואות כדי לטבול ולהתפלל מספר פעמים ביום"! והצבא לא מעוניין שהחיילים יחזרו בתשובה. לדאבוננו, גם  שליטי המדינה עדיין רחוקים מהמסר האמתי של מצדה. כפתרון חלקי לבעיה יסדתי את "מוזיאון המקוואות"! סובבתי את העולם עם תצוגת 50 תמונות ענקיות של מקוואות מכל הדורות. אחרי שהחזירו בארץ מקצת מהכבוד הראוי למקוואות, יכולתי להחזיר לארגון את השם "מקוה-תקוה"! כי מוזיאון מייצג את "העבר שחלף"! בעוד שמקוה הוא "עבר-הווה-ועתיד"! "בלי מקוה אין תקוה"! 1983 תרגמתי מאנגלית לעברית את הספר הנפלא ומרשים ביותר על מקוה, Waters of Eden, - מימי גן עדן, מאת הרב אריה קפלן. הדפסתי בארה"ב 50.000 עותקים, שלחתי באניה לישראל, לחלוקת חינם לרבנים, מחנכים ולכל הספריות, והשאר כ-30.000 ל"מרכז הארצי לטהרת המשפחה" בירושלים. אחרי פטירת הרב אריה קפלן ז"ל, הרבנית קפלן חתמה לי רשות לתרגם ולהדפיס בכל השפות. 1984 הדפסתי 50.000, בשפה אנגלית עם כמה תוספות שלי. חילקתי חינם לרבנים ומחנכים. קבלתי מכתבי תודה רבים, בעילום שם, מאלו שהתחילו לשמור טהרת משפחה. בעיר באפאלו ניו-יורק, שכנעתי את מנהל הפדרישן, למרות שהיה אדם חילוני, ושלח עבורי, [אני שילמתי גם את המשלוח בדואר], חינם לכל הרשימה  שלו של 20.000 יהודי העיר, נוצרה התנגדות להחזיר בתשובה. והתכנית מעיר לעיר נעצרה. 40 שנה היה לי דוכן מקוה בכל וועידות הפדרישן, עד שעצרו, "כי אתה נגד נישואי תערובת, והיום הרוב הגדול של המשתתפים הם מעורבים"! עד שבאתי למסקנה שאדם אחד משם לא יכול לחנך את כל הקהל כאן, וסביב העולם. חייבים עסקנים מקומיים רבים בכל מקום. ולכן כל מקוה חייבת להיות גם מרכז חינוך לטהרת המשפחה וחינוך מקוה לכל יהודי, ביחוד לתושבי העיר והסביבה. וכך, אחרי 40 שנות פעילות ענפה, עדיין יש חובה לנסוע סביב העולם, כדי להביא ולהפעיל את התכנית החדשה, החשובה והמעשית  הזאת שחתמו עליה רבים מגדולי הדור, ולזאת אנו זקוקים לעזרתך ותמיכתך המשמעותית. ראה בעלון המצורף: "אין ברירה"!
מהדורת כפר סבא, י"ב אלול תשע"ז (3.9.017)

Wednesday, November 29

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יג

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יג
ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה
מאת עמנואל ראב"ד
לאדם הראשון, כנציג האנושות העתידית, הייתה הברירה, להיות ניזון כמו בהמה מ"עשב השדה". מאוכל מוכן שאינו זקוק לעיבוד וייצור, והנמצא בכל מקום. בלי דאגה, בלי הצורך לשימוש בכוח המחשבה ולימוד אומנות, ובלי זיעת אפיים. אדם הראשון וויתר על היתרונות והנוחיות הגדולה הזאת, והתנחם על הצער, הטרחה והזיעה עד שזוכים לייצר פרוסת לחם, וכל זאת רק כדי שיהיה הבדל בין האדם לבהמה.
ייצור ואכילת לחם הוא אחד מההבדלים הראשוניים בין האדם לבהמה.
"בן זומא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון, (מכיוון שהיה יחידי בעולם, והיה חייב לעשות הכל בעצמו), עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ורק אחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני! - אורח טוב אומר: כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי? ... וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי"!! אחת עשרה מלאכות נאלץ אדם הראשון לפעול בעצמו עד שהשיג פת לחם. וכן מיני אז ועד עולם. יצור לחם דורש כוח מחשבה, תכנון, ייצור כלי עבודה לגידול חיטה, ידע הנדסי לבניית טחנת-קמח, ידע ללוש בצק מהקמח, ידע לבניית תנור אפייה, וידע בעשיית אש והשליטה עליו לשימוש פרודוקטיבי. ולכן רק אדם מתורבת מסוגל לייצר לחם. וזאת אחת הסיבות שבארצות נחשלות לא מייצרים לחם, ומסתפקים באכילת אורז או תירס, או בשר חיה שגדלה בעצמה ביער ללא התערבות האדם.
מפעילות עמנואל ראב"ד לזיכוי הרבים:

קידוש של שבת בבית כנסת קטן. שיחה קצרה עם סנטור אמריקאי לא יהודי, שבא לאירוע ואמר: "אותך צריכים בארה"ב"! סידר לי ויזה ובאתי, 1964? הצטערתי להיווכח שגם למספר רבנים דתיים חלק באשמת נישואי התערובת, כי 80% מהם, גם כמה מה"ארזים", בזמנו הזדהו בשמות נוכריים, היום כ-20%. לא הסתפקתי בזעקות והפגנות, יסדתי ארגון: "זהות וכבוד יהודי":Jewish Pride & Identity – J.P.I. "שלא שינו שמם..."! פעילות ענפה והדפסות: "שם ישראל קודש..."! קניתי מחרטה חשמלית, וחרטתי חינם את שמם היהודי, ביחוד של רבנים, מחנכים וראשי עם, על תגיות זיהוי ושלטים לדלת ושולחן המשרד, כ-10.000 בשנה,  ב-15 וועידות ארגונים יהודיים שונים, (היו שנתנו את רשימת השמות למפרע), הרצאות ושכירת דוכן בוועידות לחלוקת חומר שכתבתי וסרט שהפקתי, כל שנה, 30 שנה. כנציג הוצאת קורן, שלחתי חינם לבתי-כנסת, את התנ"ך השלם לקריאת ההפטרה, ואלפי מנורות זיכרון, "יד ושם", לזכר השואה, "זכור עמלק"! שהיה צורך לחשמל עבור בתי כנסת ומוסדות ציבור, כי נרות דולקים מהווה סכנת שריפה. ברבנות שלי: כל תלמידי בית הספר קבלו ממני חינם, ספריה תורנית בסיסית, כולל ארון ספרים קטן וכד' וכל תושבי העיר, סט ארבעת המינים, וכד', עם חוברת הסבר שלי, על "תפילת היהודי לאיכות הטבע הסובב אותנו"! בממוצע, הוצאתי על הקהילה כל שנה בערך פי חמש מגובה המשכורת שלי, והתפרנסתי מהתרומות. קניתי כל מה שחשוב שיהיה בבית יהודי, כגון: ספרי קודש, עיתונות דתית ואפילו גביעי כסף לקידוש, כי דאגתי שאם אני לא אקנה להם, לא יהיה להם.

Tuesday, November 28

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יב

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יב
ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה
מאת עמנואל ראב"ד
"האוכל בשוק דומה לכלב, ופסול לעדות", מדוע?
הבורא יצר את תכונות האדם, "בשלושה כמלאכי השרת: 1. יש בהם דעת, 2. ומהלכין בקומה זקופה, 3. ומדברים [לשון הקודש] כמלאכים. ובשלושה כבהמה: 1. אוכלים ושותים, 2. ומוציאים רעי, 3. ופרים ורבים כבהמה", (חגיגה ט"ז.). הבורא הטביע באדם את רגשות הגאווה והבושה. וכל אדם מתגאה בכוח הדיבור כמלאכים, ומתבייש ומסתיר את הצד הבהמי שבו. בשלושת הדברים שהאדם דומה לבהמה, יש שלוש דרגות בושה להראות בציבור, כל אחת גדולה מחברתה.
1. אוכלים ושותים (כבהמה): כל מי שאינו מתבייש מהצד הבהמי שבו, אין החברה חולקת כבוד לחלק האדם שבו! אנו מקבלים ומאמינים לעדותו של אדם, רק בזמן שאנו בטוחים שהוא לא יעיד שקר. מה שמרתיע ומונע אדם לשקר הוא הפחד שמא תתגלה האמת, ותהיה לו בושה שיקראו לו שקרן. ולכן, אדם שהתגלה כאחד שאין לו בושה, אסור לחברה לקבל את עדותו, כי אין מה שימנע ממנו לשקר כאשר יהיה כדאי לו. ולכן מי שאינו מתבייש לאכול בחוץ כבהמה, פסול לעדות.
אכילת האדם בפני ציבור בבית.
ולפי זאת מדוע גם בתוך הבית אין אנו מתביישים לאכול בפני הזולת, שהרי עורכים סעודות אשר אליהן מוזמן ציבור, ומזמנים בברכת המזון בשלושה, ומזכירים את שם ה' בעשרה. 1. כדי להתקיים, האדם חייב לאכול, אך אנו עושים זאת במקום הסגור לציבור הרחב, ביתו הוא מבצרו. 2. כאשר ישנם גם מוזמנים, כולם אוכלים יחד, וזה נהפך ל"צרת רבים חצי נחמה". ודומה לאדם המתבייש ללכת עירום בחוץ, ואינו מתבייש מעירומו בפני הרוחצים יחד אתו בבית המרחץ.
"גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות", מדוע?
בין שני אנשים הנפגשים ברחוב עלולים להיות מחיצות מפרידות. כל אחד עלול לשאול את השאלה, "אני יודע היטב מי אני, אך מי אתה ביחס אלי"? האחד יכול להיות גאון עולם כמו איינשטיין, והשני פרימיטיבי. על הפנים לא תמיד אפשר לראות את ההבדל. האחד יכול להיות עשיר כקורח, והשני, אביון ועני מרוד. פנקס הצ'קים לא מוכיח כמה כסף פנוי יש בבנק. האחד, מנכבדי הקהל, והשני, מהשוליים התחתונות. החליפה והעניבה לא תמיד מגלים את האישיות של הלובשים ועונדים אותה. אך כאשר אנשים אוכלים ושותים יחד ליד שולחן אחד, הם נהפכים ידידים, כי גילו אחד לשני את אחת מחולשותיהם, בה הם שווים: כי שניהם "אוכלים ושותים כבהמה". הם נהפכים להיות שווים בדרגה ואחים לצרה, ואז כל המחיצות המפרידות נופלות, ומתקרבים הלבבות. ולכן, "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות"! 3. הישיבה ליד השולחן, ואכילת לחם שאחת-עשרה פעולות חייב האדם לעשות עד שהוא משיג אותו, וכן אוכל אחר שמכינים ומבשלים אותו בעזרת כלי בישול ואכילה, כבר מהווה תכנון ושימוש בכוח המחשבה אשר מבדילה בין האדם והבהמה. אין זו אכילה של חטוף ואכול אינסטינקטיבי את אשר הטבע מספק לנו, ואשר מציין את אכילת הבהמה. האדם לא מתבייש לאכול בפני חברו, בזמן שהוא אוכל כמו בן-אדם. ובייחוד כאשר הוא מברך על האוכל ומדבר דברי תורה. כמאמר המשנה, (אבות ג:ד): "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר: "שולחנות מלאו קיא צואה", אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחן של מקום, שנאמר: "זה השולחן לפני ה'".
אכילה ושתייה בבוקר לפני ובזמן תפילת שחרית!
יש מנהגים שונים. אבל לפי הפשט הפשוט, זה חוסר דרך ארץ כלפי הבורא, לטפל בצורכי הגוף הבהמיים, לפני שמתפללים ומודים לבורא על החיים הרוחניים שנתן לנו, ככתוב: "ואותי השלכת אחורי גווך"! אכילה ושתיה תוך כדי תפלת שחרית עם טלית ותפילין. כתוב: "לא שלח ידו אל אצילי בני ישראל, למרות ש-ויחזו: היו מסתכלים בו בלב גס, מתוך אכילה ושתיה". (רש"י, תנחומא). נראה מן האמור: שלאכול ולשתות באמצע התפלה, לכאורה נראה כגסות הרוח כלפי בורא עולם.
קיום מצוות ליישב בסוכה רק כאשר אוכלים גם לחם, מדוע?

כאשר חטא אדם הראשון בעץ הדעת, וקללו הבורא, ואמר לו: "ואכלת את עשב השדה", בכה האדם, ונזדעזעו איבריו, ושאל בעצב ויאוש: וכי "אני וחמורי נאכל מאבוס אחד"? ריחם עליו הקדוש ברוך הוא, עשה שינוי בין האדם והבהמה, והשיב לו: "בזיעת אפך תאכל לחם"! מיד נתקררה דעתו. (בראשית ג:יח-יט, מדרש רבה). "רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות, והם מתפרנסים שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער. אלא שהורעתי מעשי וקיפחתי את פרנסתי", (קידושין, משנה אחרונה) .

Monday, November 27

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יא

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק יא
ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה
מאת עמנואל ראב"ד
במגילת אסתר נצטווינו: ב"משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים". בין מנות ומתנות יש הבדל של רק אות אחת – "ת", ומשמעות רבה. לימדונו רבותינו, שבמנות, הכוונה היא רק צרכי מאכל מבושלים או מוכנים לאכילה, ומתנות יכולים להיות, כל דבר בעל ערך, וגם כסף לצדקה. מה מסמל ההבדל הזה, ולשם מה?
שלמה המלך, החכם מכל האדם, כתב, (משלי טו:כז): "שונא מתנות יחיה"! כי, קבלת מתנה מחייבת מלבד הכרת טובה במשך כל החיים, גם לעתים תשלומי תודה ללא גבול, וגם לשמור עליה במקום מכובד, בין אם היא לפי טעמי או ההפך! בין אם נותן המתנה הוא אדם אהוב, שנעים לזוכרו, או שנוא שמחפשים לשכוח ממנו. ולפי זה, חכמנו מצווים עלינו, רק פעם בשנה, לשלוח – ויש נוהגים, לא באופן אישי, אלא על ידי שליח, דבר המחייב פחות, כי נשאר מקום לתמרן סירוב קבלה! מנות – ולא מתנות! הציווי הוא על המשלוח ולא על קבלת המתנות. כי בפורים יש עניין של "ונהפוך הוא" ושלכל היהודים יהיה רגש של אהבה ואחווה, כי ה"המן, [שבכל דור ודור], מבקש להשמיד את כל היהודים", וההצלה הייתה בזכות החזרה בתשובה, הצום והתפילות של "כנוס את כל היהודים", ולכן גם השמחה והאחווה לרגל ההצלה, צריכה להיות של כל היהודים. נתינת מתנה, מעוררת רגשי אחווה אצל כל נותן, אך אצל המקבל רק אם הוא באמת אביון או זקוק למתנה זו. ולכן נצטווינו: איש לרעהו שאינו אביון, לשלוח על ידי שליח, רק צרכי מאכל המוכנים לאכילה היום, ולא נשאר מהם זכר לאחר האכילה, בעתיד המתחיל ולמחרת, ואינני יכול לשאול את המקבל איפה המתנה שנתתי לך, ועד כמה מכובד המקום שאתה שומר עליה.
ובכל אופן, גם צרכי מאכל יכולים לחייב עד מאד, אם וכאשר מקבלים אותם במקום ובזמן המצילים את האדם האוכל אותם ממוות מרעב. פרחים כנגד זה, ממלאים את שני התנאים כאחד: כי מעבר לעונג וההנאה הזמנית שהפרחים מספקים, הם דבר חולף. הם מתקיימים רק למשך זמן קצר, וגם אין להם כל משמעות ממשית להצלת חיי האדם. ולכן עוד סיבה שבחג הסוכות נצטוונו להתפלל לבורא עולם, עם פרחים – צמחים, כי "רחמנא ליבא בעי"! בורא עולם רוצה מאתנו רק את כוונת הלב, כי הוא איננו זקוק מאתנו לשום דבר אחר.
ל י ש ב  ב ס ו כ ה
'הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות סוכה, כאשר ציווני הבורא יתברך שמו, ככתוב: "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"'
'יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי, שתשרה שכינתך בינינו, ותפרוש עלינו סוכת שלומך, בזכות מצוות סוכה שאנחנו מקיימים... ובזכות צאתי מביתי החוצה... יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד... ולרעבים גם צמאים תן לחמם ומימם הנאמנים, ותיתן לי זכות לשבת ולחסות בסתר צל כנפיך... ותיטיב לנו החתימה, ותזכנו ליישב ימים רבים על אדמת הקודש בעבודתך וביראתך, ברוך ה' לעולם אמן ואמן!'
"תשבו כעין תדורו"
אדם חייב לנהוג בסוכה כמו במגוריו בבית. ובכל אופן החיובים המיוחדים "ליישב בסוכה", הם: רק לאכול ולישון. ומדוע דווקא בשני דברים אלו, מחויבים יותר מכל דברים אחרים שאדם עושה בביתו?
ואפשר לומר שהחיוב הוא על שני הדברים העיקריים שאסור או מסוכן לעשותם בחוץ, ואשר הם המחייבים אותנו לבנות בית להגנתנו, והם: אכילה ושינה: 1. "האוכל בחוץ דומה לכלב ופסול לעדות". 2. סכנה לישון בחוץ, מפני שודדים וחיות רעות. ולכן בייחוד את שני הדברים האלו במקום לעשותם בבית חובתנו לעשותם בסוכה.
ובכל אופן את ברכת הסוכה: "אשר קידשנו במצוותיו וצוונו, ליישב בסוכה",  מברכים רק על האכילה, ולא על השינה, ורק כאשר אוכלים גם לחם. "ליישב בסוכה" – אין הכוונה לשבת על כסא בתוך הסוכה, אלא "לגור בתוך הסוכה".
על השינה בסוכה לא מברכים, משום שכל הברכות "עובר לעשייתן". פירושו שמברכים מייד לפני הפעולה או עשיית המצווה. אבל על השינה אין לאדם שליטה. שינה איננה דבר אקטיבי שאדם יכול לצוות על מוחו לעשותו. שינה היא דבר פסיבי, שחרור פיקוד המוח לשרירים הרצוניים של הגוף. האדם יכול להילחם נגד השינה ובצורה מוגבלת נגד המוות ולא ההפך. כמובא אצל יעקב אבינו, שהיה "חולה" נוטה למות = "שכיב מרע", "ויתחזק וישב על המטה", וברך את נכדיו ואת בניו, "ויכל לצוות את בניו", וברגע שהפסיק להלחם נגד המוות, "ויאסוף רגליו אל המטה ויגווע". אחת הדוגמאות: אנשים הנמצאים בקור מקפיא, חייבים להלחם נגד השינה. כי ברגע שהם יסגרו את העיניים, ויירדמו לרגע קט, הם לא יתעוררו יותר כי יקפאו למוות. ומכיוון שכאשר האדם שוכב לישון הוא איננו יודע אם ומתי הוא יוכל להירדם, לכן אין מברכים על השינה בסוכה.