Blog Up

Thursday, April 30

Hashgochoh Protis VIII - השגחה פרטית

During WWII, my father’s family lived in exile in Antwerp, Belgium. When the German army invaded the country, my grandfather R’ Getzel Beck Z”L (he lived and was Niftar in London in 1977) – who felt the wrath of these murderers on his own skin before fleeing Vienna – decided to pack up and leave immediately.  They packed their meagre belongings and set out on foot, joining the mass of people that clogged up the roads leading to the Belgian coast.  When they reached a waystation and my grandfather realised that they would never make it, having to schlepp small children under the constant threat of bombers flying overhead, he hailed buggy pulled by horse and paid the driver handsomely.  When they were all settled – they were about ten souls in all, including his parents and siblings – a Jewish man appeared and offered his gold watch to the driver.   The coachman ordered all of our family off and accepted the new ‘customer’ with his eleven family members – against the protestations of my grandfather.  A couple of hours later, when my grandfather succeeded in finding another wagon, they were well on their way when the driver told him to make sure that no one of the children look out of the window as there was an air raid not long before and the sights would not be welcoming… My grandfather did look and saw: a wagon and horse with the driver and all its passengers lifelessly strewn about the surrounding are HaShem Yikom Domom.  Indeed, he recognised the ‘customer’ and his family as well as the wagon driver who ordered him off, thereby saving his life as well as those of his whole family!

Wednesday, April 29

Hashgochoh Protis VII - השגחה פרטית

Once upon a time there was an old Rabbi.  He was affectionately called Reb Hershele Krieger.  Having lost his whole family, he survived the second world war all alone through a chain of miracles (a separate story!), he made his way to Eretz Yisroel, where he hoped to live out his last years immersed in the Holy Torah and on holy soil.  When he arrived, he made his way to Tel Aviv, where he reconnected with the Belze Rebbe, who told him about the new Yeshiva that was forming and so Reb Hershele decided to make it his home.

After the war there were millions of Seforim left without anyone learning in them.  They were spread over the whole European continent, wherever Jewish people used to live, learn and love these - now orphaned - Seforim.  The U.S. Army, together with their counterparts in the various European regions decided to ship them to Eretz Yisroel, where they will find a new home.  And so it came to pass that the Vaad Hayeshivos in Tel Aviv started sending lorry loads of Seforim to the Yeshivas that were in existence at that time.  In Katamon, a loud rumble was heard outside the Belz Yeshiva. A number of lorries stopped outside its gates and soon the boys started unloading crate after crate full of holy Seforim, which formed the nucleus for the large library housed on the yeshiva premises.  As the noises shifted from the street to the Beis midrash, it caused quite a distraction and people started opening the crates.  


Reb Hershele, who was engrossed in his learning only realised what’s going on when he was apprised of the origins of the Seforim.  He stood up and walked over to where the crates were standing and randomly pried open one of the heavy boxes.  There on top of the pile was a worn set of the sefer Pene Yehohusa al Hashass, which looked like it was used extensively.  As by habit he opened the front cover and started reading the name of the previous owner.  His hands started shaking and he seemed visibly shocked, so some Bachurim went over to see what was bothering him. The Bachurim standing around him gasped in wonder, as they read the stamped inscription: “Harav Zvi Kruger, Rav and Av Beis Din of… (I forgot the name of the town)”.

Hashgochoh Protis VI - Seating Arrangements

We were traveling to Antwerp for a Chasuna and decided to take the Eurostar for a change.  I duly entered the details into the ordering system and managed to secure a group of four seats around a table.  As anyone who travels this way will tell you, it’s rare to find such a luxury unless you book early.  These tickets of ours were ordered early indeed; as soon as the date became available – many months before the wedding – we quickly booked the tickets.  As the day of our trip approached, our married daughter was asking my wife how we plan to go and when she heard about our arrangements, she asked he husband to try and procure seats on the same train.  Turns out that there were still a small number of seats available, albeit without a large choice of seating arrangements: they were going to travel sitting backwards = awkward…
Now that we had our young couple who will be travelling on the same train, we agreed to at least travel to the train station as a group, so that we could help them with the baby and the luggage. 
As we approached the train, my wife told my daughter that our seats are in the last coach (some Eurostar trains are made up of 18 coaches).  My daughter understood that we will not be able to help her in transit, as it’s very hard to walk the length of the train without causing disruption.

As they were schmoozing alongside the platform, my wife started looking up the coach numbers to see if we’ve arrived and as she noticed the number ‘18’, she told my daughter to go back to her coach.  The young lady announced that ‘incidentally’ it is indicated on her ticket that she is also on that coach.  Our wonder turned to incredulity when we realised that her family was allotted seats right behind our seats!  Our grandchild was well looked after throughout the journey, courtesy of the Master planner.

Tuesday, April 21

שו"ת הלכות מבול

שו"ת הלכות מבול* - מהדורא תניינא

במקום הקדמה:

בדורנו אנו "דור המבול" חייבים להתעשת ולמצוא דרכים איך לעצור את נגיף ה"מבולה" שאוכל כל חלקה טובה בקהלתנו, ומכלה טובים ופחות טובים.
ראיתי בקונטרסי הרב בידערמאן שליט"א שהרה"ק משינאווע זצ"ל אמר (לפני כמאה שנה) שהתופעה שרואים מכוניות, רכבות וכדומה מפני שהדור ירד כל כך אחורנית שאינו ראוי להשתמש בבעל חי אלא בדומם עכ"ל.  ואני בעוניי ראיתי באזני עמי איך הם תלויים מנגד בפלאפון ורק טקסט הם שולחים כל היום, אז הוספתי שבדורנו אנו כבר ירדנו פלאים עד שאין אנו ראויים להשתמש בכח המדבר, וכל אחד 'מדבר' עם חברו דרך סמס.

בפרוס חג הפורים, בו נהפך למחול אבלנו, הנה לפניכם כמה נקודות למחשבה - אולי נצליח להשיב את המספרים, מחשבת המון המשחית המסתובב בשווקים וברחובות, בבתים ובמקלטים, בחיידר ובישיבה, בבית הספר ובבית המדרש, בבית הכנסת ובכל מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם אמור להגיע. 

חלק רוח חיים - הלכות בית הכסא:

האם מותר להאזין לחדשות בלשון עברית בבית כסא?

ואם זה ממבול של מישהו שיושב בתא אחר בשרותים צבוריים?

האם מותר להאזין לחדשות בשרותים, האם חייבים ליטול ידים כשנוגעים במבול מחוץ לשרותים?

חלק רוח חיים - הלכות תפלה:

האם מותר ליכנס להתפלל תפלת העמידה של שמונה עשרה עם מבול כשר מאושר (שאינו מקושר לרשת חוץ מגי' ארבע) ורותת?

אם נגע במבול באמצע התפילה, האם חייב ליטול ידיו, כדין מי שנגע במקומות המכוסים?

אם עומד בתפלה ברתת ובזיעה ובסוף העמידה בברכת "שים" וה"שים" שלו מתחיל לרתת, הם מותר לו להיענות לו, כמאמר 'טרם יקראו, עני אענה'?

אם עומד בתפלה ומכיסו נפל המבול שלו, האם מותר להפסיק תפלתו כדי להרימו?  איכא דאמרא משום אדם בהול על מבולו, ואיכא דאמרא דהוא כגון עקרב כרוך על גרונו...

מי שהמבול מצלצל באמצע שהציבור מתפלל בלחש האם מותר להפסיק ולכבותו או יתן לכל העולם ומלואו למלאות אוזניהם בשירה ובזמרה כשמברכין ומשבחין ומפארין ומעריצים ומקדישים וממליכים

מי ששומע צפצוף מהמבול של חברו, ומכיר בקולו המיוחד של הצפצוף שזה אות מאותת מהעוף המעופף שקוראים בלע"ז טוויטר, ומתוך שהוא מכיר את קול התור, הוא מבין שעוד זמן קט זה יוליך את הקול למכשיר המבול שלו - כמנהג הטוויטרים, והמפסבקים והווצאפים למיניהם - האם מותר לו להוציא את המבול שלו כדי לכבותו?

אם אין לו נרות, האם מותר להעמיד שני מבולים עם "אפ" נרות ליד העמוד?

האם מותר להתפלל מתוך ה"אפ" "אפי רברבי"?

אם רוצה לכוון לצד מזרח כדי להתפלל האם מותר לו להשתמש ב"אפ" מקוון ללוויין?

בבלגיה שהמבול נקרא גסם, האם מותר להוריד לפני התיבה שליח ציבור שאינו יכול לבטא שין ימנית, הלא יאמר "מוריד הגסם"!

חלק רוח חיים - הלכות תפלין:

מי שהגיע לביתו ונזכר ששכח את התיק עם הטלית והתפלין שלו בבהמ"ד, האם חייב לחזור ולהביאם לביתו? 

אם תמצי לומר שאינו צריך לחזור לבהמ"ד, האם מי שהלך לבהמ"ד ונזכר ששכח את המבול שלו בביתו, האם מותר לו לחזור לביתו ולהביאם, גם אם לא יאחר זמן התחלת התפלה?

הלא ידוע ומפורסם ש'תפלין' נקרא אות, ועם תֶלֶפוֹן מאוֹתת – באותיות מתחלפות, האם מצות טלפין דוחה מצות תפלין?

מילא בתפלת ערבית, שלא לובשים אז תפלין צריך להחזיק את המבול, אבל בתפלת שחרית שאז לובשים התפלין אז למה חייב להחזיק הטלפון ביד כשאומרים "ולכבוד שמך יקר יתנו"?

אמנם לילה לאו זמן תפלין, אבל אם הוא מהחסידים האחרונים שלא יפסעו פסיעה קטנה בלא טלפון שביד, אולי חייבים להחמיר?

חלק רוח חיים - הלכות בית המדרש:

דבריהם של מרנן ורבנן בארעא דישראל באים וטופחים על פנינו לחוס ולרחם עלינו ולהמנע מלהשתמש במכשיר זה בתוככי בית המדרש.

האם מותר לכנס לבהמ"ד שם עומדים באמצע התפלה, עם מבול דלוק כשהוא כבר התפלל?

מה יותר חמור: להשאיר מבול דלוק במטוס בשעת נחיתה או בבהמ"ד בשעת עליה?

ומה אם עלה לתורה בתוך המטוס בשעה שהמטוס נוחת?

האם מותר לקנות עליה לתורה (בחול) דרך המבול או רק דרך סמת?

האם מותר להכניס מבול דלוק לבהמ"ד כדי להרעיש כל פעם שהבעל קורא מגיע ל'המן'?

אם יש לו חולה בתוך ביתו ר"ל ח"ו ה"י, האם חייב להתיר נדרים כדי להכניס מבול דלוק לבהמ"ד?

אם רוצה לגמול חסד עם חברו ולתת לו מספר טלפון שהוא מחפש, האם מותר לו להדליק המבול בתוך בהמ"ד או שהוא חייב לצאת?

"לא יכנס במקלו תרמילו ואפונדתו", אולי צריך להגיה "במבולו"

חלק רוח חיים - הלכות מעשה שבת:

האם מותר לשלוח סמת (="סם+מת"**) רגע לפני כניסת השבת כשיודע שהמקבל ישמע הצפצוף באמצע הצפצוף ויצטופף לצפות את מה שצפצפת?

חלק רוח חיים - הלכות הכנה לשבת:

לפני שהאשה מדלקת נרות שבת, הבעל מכבה את מכשיר המבול

אם שכח לכבות המבול ובאמצע לכה דודי שומעים השיר "לא תבושי", ישאל שאלת חולם

חלק רוח חיים -הלכות בכל דרכיך דעהו:

ההולך בשוק עם מבול בידו האם הוא דומה לכלב?

סבא שמפאת מצבו הבריאותי נבצר ממנו להשתתף בברית של נכד, האם הוא חייב לראות בסקייפ גם את החיתוך וגם הפריעה או מספיק שישמע דרך המבול את הברכות והבכיות?

כמה מכוני מבול חייבים לתעד את גב הצלם שמתעד את חתימת העד עם העט של חברו העד על הכתובה?

אם המבול מזמזם במקוה בתוך מכנסי השכן האם חייבים לקרוא לו מתוך מימי המקלחת או לתת לו להתרחץ - כבוד הבריות עדיף או בריאות הכבד עדיף?

חלק רוח חיים - הלכות שלש שבועות (המקוריות):

חורבן הבית בוצע באמצעות הסוללות וחורבן דורנו על ידי סוללורת

חלק יורה מאה - הלכות תלמוד תורה:

תורה שלמדתי ב"אפפ" (APP) עמדה לי

במקומות מסוימות בשוויצריה לגמרי הפסיקו ללמוד תורה מאז שהתחילו להשתמש עם ניטל

האם מותר ללמוד הלכות מבול בקוים הכשרים דרך מבול או חייבים להשתמש בקו מחוטט?

האם מלמד שעונה למבול באמצע שיעור בכיתה עובר על "עושה מלאכתו ברמיה"?

חלק יורה מאה - הלכות ייחוד:

האם איסור יחוד חל רק עם מבול או אפילו אם יש לו שנים?

האם אומרים פת בסלולרו גם אם המבול כבוי או חייב שיהיה דלוק?

האם חייבים לשנות את המסר של התא קולי מאחר שנכנסים לשאלות בנושא קול אשה?

דע "מה למעלה" (=וואצאפ) עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך במחשב נקלדים

חלק יורה מאה - הלכות בזיון החי:

האם האיסור של לועג לרש חל על מי שמוציא אייפון שש בפני מי שיש לו רק נקיה שבע?

האם המוכר בחנות של מבולים עובר על ולפני חרש לא תתן מבול
האם זה שנרשם לתוכנית חודשי של שיחות חנם לכל השישיה שלו ללא הגבלה מקיים "נפשי יצאה בדברו"?

מי שנפלו לו המבול האם חייב לנשקו

בשלשה דברים האדם נמכר: בכוסו, בסיגריו ובמבולו. אבל המהדרים עומדים בחוץ כשבידם הימנית כוס מבהילה ובידם השמאלית סיגריה בוערת והמבול בין כתפיו שכן.

האם מותר לעבור בין שני אנשים שמחזיקים בידם מבול?

חלק הדרוש - מבלת הסטר:

המפרשים נלאו למצוא פשר מלות 'רוכבי הרכש האחשתרנים' שבמגילת אסתר.  המלה מופיעה רק כשנהפכה הקערה על אביה ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים במערכת התקשורת.  והראיה שבהתחלת הגזרה לא מופיעים האחשתרנים כלל. נמצא שזה היה מין המצאה יהודית ייחודית שלא רצו שיפול בידי זרים.  כעת הזאת קל מאד לפתור אותו בהגלות נגלות לנו מגילות מגולות עפות רצות ושוב בקלות כמעוף הנשר וכמהירות הבזק: ידוע מאמר החכם מכל אדם ש'אין כל חדש תחת השמש.   אז האינטרנט כבר היה אז אלא שבצוק העיתים ובחשכת הגלות אבד לנו כלי חמדה זו (וחזרה והומצאה על ידי בני עוולה ואכמ"ל). צוררי היהודים היו שולחים הכרוזים ותעמוליהם דרך ה"אונטער-נעט" - מין רשת שקישרה בין כל מדינות מלכות אחשוראש. עכשיו שנכנס מרדכי לבית המן מצא את כל המערכת והפך אותה מכלי משחית למערכת שידור ברמה גבוהה: מ"אונטער-נעטץ" ל"האח-נעטץ" ~ רשת גבוה.  וזה פתרון הצופן: 'האחשתרנים' נוטריקון "מין האח רשת" ו'הרכש' אותיות"הכשר" שהרשת היתה כשר בפיקוחו של צדיק הדור.

ישנם אנשים שמתחזקים בדור המבול ובכלל אינם מוציאים את המבול שבכיסם ומונח(ת)* לו עד שיבא ל"עושה שלו'ם במרומיו".  כעת חדשים מרחוק באו ונפשם בשאלתם: האם מותר להוציא חמה מנרטיקה תיכף אחר שפסע לאחוריו ג' פסיעות או חייב הוא להתאפק עד אחרי שחזר למקומו? ואם חייב לחכות אז הרי יצטרך לחכות עד אחרי חזרת הש"ץ! וכאן מצא שליח ציבור לגבות את חובו שהרי הוא חוזר למקומו לפני כל הציבור והדרה שאילתא לדוכתא יחד איתו: האם מותר לש"ץ להוציא את המבול לפני שמתחיל העמידה בקול?

איברא דכבר קדמו ונמנו על זה לפני דור המבול דחטא הקדמון נגרם על ידי נחש הקדמוני והרי שנינו "נחש כרוך על עקבו - לא יפסיק!" וגמרינן "לא כדורות הראשונים - דורות האחרונים" וכו' נמצא שבדור המבול הזה:

אולי מותר למי שעומד מאחורי בית הכנסת
בסוף תפלתו 'ואינו יכול להתאפק'
מלהוציא את התלפין בלי הרצועות בלתי רצויות
ולהסתכל בראיה בעלמא אבד
האם תוחלתו נכזבה
ולא הגיעשום שיחה קלה,
ציוץ אימעהל או מסירה
מבליל השרותים הצבוריים
העומדים לרשתו
להפילו לפח הזבל מהבלי הזמן
בבורות נשברות ונשחתות
אשר חפרוה רשעים
אנשי דור המבול
שתקנתם קלקלתם
לעצמם תקנו
ומכלכלים צעדיהם בבינה פחותה
להוריד את הדור לדיוטא פחותה
בדרכים מוזרות
של עבודה שהיא זרה לשמצא ולזרא
כל באיה לא ישובון לבצרון
מקול ההמולה והשאון
קלא דלא פסיק
דלא הדרה ולא חשובה
עמיקא וטמירא בגו כיפין
בורות מערות ושיחין
ישמרנו וישזבונון בורא כל עלמין
המשיח אלמים ויתירנו מאיסורים
ויוציאנו מהמבול
אשר בו דורנו כבול
וכשה אובד מובל
בדרך לא דרך מבולבל
וכמעט שחתירד ובלה
מכל הנהלאה התלאה
גם הצולעה כרוכה
ומשוכה ככלב השב על קיאו
וכתינוק הבורח
לרעות ברפש מסריח
במי דלוח
בזרם הקולח
המדליף ריח
מטה מטה צונח
סופק כף על ירך
כורע למבול ברך
נאבד לו דרך
פחותה מכל ערך
לחיי דאגה שואף וזורח
אינו מניחו מקוצר רוח
עד בלי ירח
ולתוך המבול צועק וצורח
פטפוטי דברים "האח הח"
ומשליך דברי מוסר לתוך האח
אוטם אזניו משמוע בקול
אמרי תוכחה מיוצר כל:
בני החזק במוסר אל תרף
בוא והיווכח עלי ערך
מה יתרון למבול בקול המולו
הרי יש קשר מחוטט במעון
בחוצים ובשווקים קול שאון
במקדש מעט נדמו כהני און
אז למה לך מבול-טלפון?

* עדיין ידנו נטויה לפתור אחת ולתמיד התעלומה שמעסיקה רבים מדור המבול: האם מלת 'מבול' לשון זכר או מגזרת נקבה ואכמ"ל על השלכותיה מרחיקות הלכות התלויים במבוכה זו שבלבל את כל הגגולים בישראל, ומקוים שכל הלומדים שהגיעו עד הנה יחזרו על כל ההלכות עד שיהא כמונח בקופסא כך שלא יצטרך להיעזר עם הקופסא עצמה.

חלק הגמטריא -להלצה ולא למעשה

פלפון בבית המדרש: פה לא פון!

גולם = 79, מבול = 79 חסר אחד

גמרא בבלי מהדורת אייפאד תשע"ה: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו מבית המדרש". פרוש רש"י ד"ה "מנוול":גמטריא של "מנוול זה" עם הכולל: מאבעל (בענגלאנד), ו"בך מנוול" עם האותיות גמטריא: נאטעל עם הכולל (בשווייץ), ו"אם פגע מנוול זה" גמטריא סלולר (בארה"ב וארץ ישראל), ו"בך מנוול זה" עם האותיות: גמטריא ג.עס.ם עם הנקודות (בבעלגיע).

הגהות גליון המסך: רש"י ד"ה מנוול, כל הניגמטריאות אינם אלא לשבר את האוזן, ששמעה מכ"ק מרן שליט"א כמה וכמה פעמים איך שהתחנן לפני קהל עדתו ומבקש שלא יהינו לעלות ההרה עם הפלאפון ביד, בכיס או באוזן.
חלק האושיות-להלכה ולמעשה

עצה להציל רוכבי הרכב האחשתרנים, שמגיעים למקוה בערב שבת ממש עם חשכה:

עם קצת מחשבה תחילה, אפשר להציל יהודים יקרים, שרוצים באמת להיות מהמוסיפים מחול על הקדש, אלא שלפעמים - מהלחץ זו הדחק - המה נמנעים מלהגיע לסוף מעשה, כדי שיוכלו נהגי הרכבים להזדרז עם ה"עשרתם, עירבתם, הדליקו את הנר" בעוד היום גדול:  לסדר תזכורת בטעלעפאן - שיצלצל שעה-שעתיים לפני זמן הדה"נ.

מען קען אריינשטעלן אין יעדע ביתמדרש א jammer וואס זאל בלויז ארבייטען אויף א שעה למשל פון 8:30 ביז 9:30 ד.מ. אז בלויז ביי איין מנין זאל נישט ארבייטען קייןמאבילס, ממילא צווינגט מען קיינעם נישט צו דאווענען מיט דער מנין. ווער עס וויל האבן א שטילע רוהיגע מנין האט דער ברירה, און ווידער ווער ס'וויל דוקא יא נוצן זייןמאבילאינמיטן דאווענען ער קען דאווענען אנדערע צייטן, וכהנה וכהנה, מען קען מציע זיין פארשידענס עצות, וואס א יעדע איד מיט א נשמה וועט באשטיין מיטצוארבייטען לטובתהכלל.

אם נאבד לך המבול, ישנם אנשים טובים שמקיימים מציל מזוטו של ים: www.LOSTDESK.com

יש מי ששולח סמס ונשכר זה שמחפש מנין
ויש מי שמפסיד זה ששולח באמצע התפלה שאפשר לעשותו לאחר התפלה!
פלאפון שהמצבר מתמלא בכח קינטי (מהכח של ההזזה באדם) האם מותר להתנועע באמצע שמונה עשרה או אולי זה חלק מהברתת ובזיע?

דע "מה למעלה" ממך ואל תשתמש בוואטסאפ (=מה למעלה) לריק

א פרייליכ'ן כשר'ן פורים!

אם לדעתכם החומר אינו ראוי לצור על פי צלוחיתו, לפחות בשעה שקראתם הייתם עסוקים פחות עם המבול... 

וזאת למודעי שכל מי שרוצה לקחת חלק בראש יבוא ויטול ובלבד שישאיר לאחרים מקום להתבדר
כשיוצא לך לשוחח בעניינים אלו עם אחרים, נא לעורר אותם שיתרגלו לחיות שעה אחת בכל יום בלי המבול: בשעת התפלה.  וכשהם מכבים המבול יגידו בפה מלא: לרפואת דוד בן זלטא.
בתקוה להבנה ושיתוּף פעולה מלאה, להגדיל תפילה ולהאדירה
ותפלתי שבכח החג הממשמש ובא יהיה לנו הכח, העוז והתעצומה להתגבר על אויבנו, אויב הדור שמגיע עלנו בתחפושות שונות ומשונות אשר יכלה הזמן ורשימת שמותיו לא ייגמר.

* או בשמותיו הנרדפים: סעלל, פלאפון, מובייל, נאטעל או גע-עס-עם, מדינה ומדינה כלשונה

** במדינת הים, שאיסור סמ-מת עדיין אינו בתוקפו

נ.ב. אם ברצונכם להעביר הנ"ל לאחרים - בחלקו או בכללו - נא להשתמש עם ה-BCC וכן תעשו לדורות...

געבן א קוויטל

מ'דערציילט אויפן רבי'ן זי"ע אז קורץ נאכן קריג איידער ער האט פארלאזט
א"י אויפן וועג קיין אמעריקא האט הגריא"ז מרגליות זצ"ל אים פארבעטן צו
בלייבן אין א"י און געפרעגט צו וועמען זאלן מיר גיין געבן א קוויטל, האט
ער געענטפערט מ'זאל גיין אין ביהמ"ד זוכן א בחור וואס ציט ארויף די ארבעל
און מ'זעט די נומערן אויפן ארעם און אויף
דעם האנט לייגט תפילין אזא איינעם קען מען געבן א קוויטל

אני הקטן זאג אז ווען דער רבי זי"ע וואלט געלעבט היינטיגע צייטען
וואלט ער זיך מיט אונז אינגאנצען נישט געוואלט בייטען
ווען מ'זעהט ווי יונגעלייט זענען צוגעבינדען מיט קייטען
וואס מ'קען נישט פיעלען פון אללע זייטען

מענטשען קומען אריין אין שוהל צו דאווענען צום באשעפער
זיי ווילען עפעס זאגען, א ביססל טראכטען פון זאכען וואס זענען העכער
אבער וואס זאל מען טוהן ווען די תפלות זענען ליידער פוהל מיט לעכער
ס'לאזט זיך נישט אויפ'ן מחשבה ווייל דער מח איבערפליסט ווי א פול בעכער

פון אלע זייטען הערט זיך צוזינגען דער סעל, וכלים מכלים שונים
אזוי ווי א באוואקסענע פעלד, וואס איז כולו עלה קמשונים
וואו מ'קוקט און ווי נאר מ'דרייט זיך שטייט איינער כלם עונים
ב"איי" "מה" מאכען זיי מיט די מאהל אקעגען רצון קונם

דער רבי זי"ע וואלט אונז אנגעוויזען מיט די גוטע עצה
ער וואלט אונז געשיקט צו דער בחור מיט'ן געבויגענע פלייצע
יא יא, דער וואס לויפט נישט נאך דער עצת היצר
ער פיהרט דעם געשעפט - ער האלט דער לייטצע

דער רבי זי"ע וואלט געזאגט, הערט מיר אויס א ביסל
"ווילסטו וויסען וועמען צו געבען א קוויטל?"
גייט אריין אין בית מדרש און קוק נישט אויף דעם היטל
זוך אויף דעם בחור וואס צום סעל באציעט ער זיך מיט ביטול

קוק ווער ס'האט נישט קיין נומערען אין זיין האנט
נאר ער שטייט און דאווענט מיט זיין פנים צו וואנט
אויב ער איז דיר אינגאנצען נישט באקאנט
איז עס ווייל דו ביסט ליידער נאר מיט'ן וואצאפ גרופ פארוואנט

יעצט איז דער ריכטיגע צייט זיך צו נעמען פסח'דיג מאכען
קום נישט צום גרייטן סדר טיש קידוש מאכען
פאר דו האסט גוט געטראכט ווער ס'גייט צום סוף לאכען
א בחור וואס האט קיין סעלל אדער איינער וואס ביי איהם איז יום טוב אויך וואכען

החותם בצער, בתקוה ובאהבה,