Blog Up

Friday, September 30

שנה טובה - א גוט געבענטשט יאהר

שנה טובה - א גוט געבענטשט יאהר

לידידי היקר,

בפרוס השנה החדשה הנני לאחל לכם ולכל משפחתכם ואת כל הנלוים עליכם שיחיו
בשנה טובה מתוקה, מאושרת ומבורכת,
מלאה בבשורות טובות,
ותכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום
בספרם של צדיקים גמורים
ושיתקבלו תפלותינו ברחמים וברצון לפני אדון כל,
ושתתברכו בכתיבה וחתימה טובה
ונזכה כלנו לשנת גאולה וישועה,
שנת בריאות שנת עושר ואושר ונחת והצלחה בכל הענינים

והנני מבקש סליחתכם על כל העבר ומוחל לכם גם על להבא.

יישר כחכם - א גוט יום טוב!
המברכים אתכם מעומק הלב

מנשה בעק (שארף) ומשפחתו

צו מיין גוטע פריינד,
א כתיבה וחתימה טובה און א גוט געבנשט יאהר
אין די קימעדיגע יאהר זאלט איר וויסען נאר פון געזונט, נחת, פרנסה ברווח, גרינגע ארבעט מיט אסאך שמחות, שפע ברכות והצלחה אין אלע ענינים ברוחניות ובגשמיות, מיט אלע גוטע השפעות אין זיסע נייעס וימלא השם יתברך כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, און אלע אונזערע תפלות זאללען ווערען אנגענומען ווערען לרצון לפני אדון כל.
פועל אלעס גוט און א גוט יום טוב!

מנשה בעק (שארף) און פאמיליע

Mango - The "Men go" to the Rebbe

לקראת השנה החדשה, אנו מברכים אתכם ומשפחתכם בבריאות, הצלחה ובשורות טובות בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לנו ולכל עם בני ישראל.
סימנים חדשים שניתן להעלות על שולחן החג

פיצה - שיתפוצצו אויבנו ומבקשי רעתנו
אבטיח - שתהיה שנה מבטיחה ושנגלוש בבטחה באינטרנט
בשר - שנתבשר בשורות טובות
בקר - שנזכה לבקר בבית מקדשנו ותפארתנו
צנון - שיצטננו שונאינו
פיתה - שנתפתה רק לדברים טובים
שניצל - שנינצל מגזרות קשות
תפוח אדמה - שנהיה ענווים ושפלים כאדמה
טחינה - שישמעו ויתקבלו תחינותינו
חומוס - שנתרחק משוד ומחמס
אורז - שנזכה לארוז חבילות צדקה וחסד
ואני שמעתי שחסידי חב"ד נוהגים לאכול "קולרבי" שנזכה לשמוע קולו של הרבי בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו

Thursday, September 29

תפילה עושה מחצה

תפילה עושה מחצה
מחובת הזמן והמציאות נזכרים ונעשים פעולות שונות להוציא את ה'סלולרי' מבתי כנסיות ומדרשות, על פי קריאת גדולי ומאורי הדור שליט"א שקראו למלחמת מצוה נגד שטן המשחית התפילה, לזאת אמרנו להצטרף, בדרך ייחודית משלנו, לתאר את התופעה כמו שהוא (או ליתר דיוק – כמו שהיא?), בלשון מליצית.  נשען על דברי חכמים בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו... כולי האי ואולי יתן אל לבו לשנות מעתה את נוסח התפילה שתיקן לעצמו, ויתפלל כדרך שהתפללו אבותיו.

כבר עברו כמה שנים מאז, עת שקראו לפניו אברך. שנים שבהן ישב על התורה ועל העבודה בכולל, ועל המחיה על שולחן חותנו, ועל הכלכלה סמוך ונרעה על שלחן המלכה...  ויהי היום רמז לו חמיו כי 'לא לעולם חותן', והגיע הזמן לומר "אם אין אני לי, מי לי".  הדבר פגע בו כרעם ביום בהיר, אבל מהרה התעשת כי מאז ומעולם כך דרכו של חותן, היום אומר לו 'קח' ומחר אומר לו 'קח' – עד שאומר לו 'לך עבוד'.
לא ארכו הימים מעת שיצא לפעלו ולעבודתו, ומהר מאד למד סדר תפילה קצרה.  אל לך לחשוד בו במיודענו שהדבר משום שזמנו דחוק, אדרבה – מעת שעזב את עמודי דגירסא, וכל משכורתו הוא כמשתכר אל צרור נקוב, זמן זמנים טובא נקט, די והותר, וכל יום הוא יומא אריכתא.   אלא מאי, משום שפשוט כך הן דרכן של תגרין, עד מהרה ירוץ דברם, ובמה יוודע איפה שגם הוא גבר בגוברין, אם לא בעשותו כמוהם – ויתפלל חוגר כמפתח?!
בבוקר השכם, הוא מגיע עם רכבו בעלת שש גלגלים, רובם מצופים כסף ולוגו של חברת דזשי-אם-סי, שלא יחשבו ששייך הוא לחבורת הדלדלים. ארבעת הצמיגים כמדת עביו של קורת בית הבד, צמיג נוסף מהודק לאחורי המכונית והששי הלא הגה נקרא, בו הוא מנווט את הפקקים בכביש גהה כדג בירקון.
מפאת השעה הדחוקה אינו מוצא חניה נאותה עבור מכונית השרד שלו, חוץ מהחצר הקדמית של השטיבעל.  לא שהוא מאד רוצה שכווולם יראו, יסתכלו ויתרשמו מהנכס שאינו שלו - הלא אי אפשר שאברך כמוהו יוכל לשלם ששים אלף דולר על המודל החדיש של השנה - אלא מאי, כבר הסתדר עם הדילר שיארגן לו הלוואה לשנתיים בלי רבית צמוד למדד בתוך סל המטבעות.
כשהוא מכבה את המנוע, הוא מדליק את הנייד. כן, הוא חייב לראות את הוואטסאפ האחרון - כמו שאמרו חז"ל: "בכל יום יהיה בעיניך כחדשות..." 
אז יושב באוטו ומקיים את מאמר החכם מכל האדם: חכמת אדם תאיר פניו.  הלא הסמרטפון שמו מעיד עליו שכל "חכמתו של אדם" טמונה בו, וכשהאדם מסתכל במסך המאיר למתהדרים עליה, הלא היא מטילה את קרנות האור המשתקפות ממה על פרצופו של מיודעינו - הרי: "תאיר פניו".
מיד בבואו בית השם, עיניו משוטטות אל עמודא דצלותא, לראות מי בראש,  כי עוד בטרם יעמוד לכתף בטליתו, עליו לדעת אם הניצב שם הוא רק יורד לפני התיבה, או גם יורד לחייהם של המתפללים.  במילים אחרות: האם תפלתו תהיה כמונה מעות או כמקפץ על הגבעות.  מה שפר מזלו, וכבר מברכותיו של האדם כבר ניכר שיהיה מרוצה לקהל הבאים במרוצה לחטוף רוב מנין כחמר גמל, אשר מ'אדון עולם' ועד 'אדון עולם' פנים חדשות באו לכאן: לא ראו זה כשראו זה, מאחר שכשאך יצוא יצא ראשון המתפללים בברחו לפני 'ברכו', נכנס ובא אחיו להשלים לעשרה, לקיים מה שנאמר "כי בא סוס פרעה ברכבו" והשני: ויהי אך כילה לברך ברכות השחר (כשבטעות ממלמל את הברכות במרוצה ובמקום "מתיר אסורים" מסיים "מתיר איסורים"...) מיד ראה וינוס. מה ראה? ברייתא דרבי ישמעאל ראה, עד שבא הכסוף השלישי והכריע ביניהם.
מהודו עד גאל ישראל עשה בפחות משיעור אכילת פרס, והגיע לשמונה עשרה.  עודנו מדבר לפני המלך, והנה תוך כדי דיבור במילי דאבות, והנה כיס כיס קריא, הצטלצל הצלצל, ובעודו מנסה לקיים דברי חכמים: ברתת ובזיע, מכאן והלאה לא מצאה מנוח לכף רגליו הכבולות, ועד סוף העמידה שגויה תפלתו בפיו ועשתונותיו דא לדא נקשן.  
מי קורא אליו משעיר? פיו ממלל רברבן במהירות הבזק, והחיך רצוא ושוב וברוח סערה עושה דברו, ידיו העסקניות מכים על לבו ועל כיסיו, לכבות עת הזמיר הגיע מבלי להרגיע. אבל הוא בעצמו – אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק.  
פתאום מרגיש איך קומתו נכפפת, ויודע שכבר הגיע ל'מודים' סימן טוב לו לאדם שעוד רגע קט והתפילה מגיע לקיצה.  'אלקי נצור' עודנו בין שיניו, וכבר אץ צץ בעיניו אשר לנוכח יביטו, לדעת מי זה ועל מה זה.  וטפוח טפח והכן, לפסוע לאחוריו אגודל לצד עקב – הלוך וטפוף על גבי קרקע, ובעיניו תר אחרי טלית עם עטרה חדשה אולי יזדמן לו חתן שיוכל למושכו לתוך המנין ולו עד עבור זעם: הלא חבל לבזבז זמן יקר על אמירת תחנון.

בעוד שליח הציבור חוזר התפלה, מיודעינו אינו מוצא כל ענין בזה ובנשימה אחת קורא כל עשרת ההודעות שהשאירו לו ממרחקים תוך כדי שרגליו מוליכות אותו אל מחוץ לד' אמות של תפלה, עד שמגיע לשתי דלתות העזרה, כשהקהל הקדוש עדיין אומר "אלה ברכב ואלה בסוסים".  בפסיעה גסה ובחפזון יצא חוץ, ומתקין את מכשיר ההאזנה עם תות הכחול המגשר בינו לבין הפלאפון - לקיים "ויתד יהיה לך על אוזניך" כשאין דבר חוצץ בינו לבין העם, הוא מופיע בכל הדרו מחוץ לכותלי בית המדרש, כשטליתו מתעופף וציציותיו – מצוות התלויות בארץ.
כך עומד הוא ברחובה של עיר, וצועק על לשעבר, פלוני אלמוני שקרא אליו מקודם. כל עמי הארץ - העוברים וגם שבים, נושאי עוברים וגם סבים - רואים איך ששם השם נקרא עליך בתפילין שבראשו, ובוז יבוזו לו על התנהגותו הנלוזה בראש כל חוצות.  אמנם הוא אינו מאבד עשתונותיו, ואינו שם על לב את לעגם בזכרו גירסת הינקות: "ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו" – אדרבה, בהרגשת קלות וחירות הוא נד להם, לגלוגם עליו אהבה 'שאינה תלו* ה בדבר'. (*על–חוטי).
השיחה הקצרה התארכה, עד שבגמרה הוא שם פניו לעבר ביתו, אבל – הלא שנינו: 'אם פגע בך מנוול זה (גימטריא מובייעל), משכהו לבית המדרש' - רגליו מוליכות אותו למקום שיצא משם, אשר שם מחכים לו ה'תשעה קבועין' שהשאיר בלי מנין בצאתו מן הבנין.  בא לו לשער דרומי של העזרה והנה רואה את הציבור חולצים תפיליהם ומקפלים טליתם.  אין הוא חלילה מכת הרשעים המלאים חרטה, על חצי התפילה שהחסיר, ומוצא לעצמו פתח חרטה בהנחמו עם דברי נעים זמירות ישרא-ל, דוד המלך שביקש 'תכון תפלתי קטורת לפניך' ובפטום הקטורת הלא שנינו: 'פטמה לחצאין כשרה'.  מי יודע אם לא לעת כזאת, ניבאו חכמינו זכרונם לברכה ואמרו: 'תפילה עושה מחצה'...

יו"ל ע"י חברת "מקדשי תיראו" בביהמ"ד המרכזי דחסידי בעלזא לונדון יצ"ו

הועתק - בתוספת נופך - ממכתב למערכת שנשלח ע"י בן ציון גאלדמאן, ב. פ. נ. י. ל'תוספת גליון המודיע', י"ב בסיון ה'תשע"א

Tuesday, September 27

מעשה שלא היה

יענקל זעהט ווי זיין שכן בערל האלט דעם כפרה הינדל ערב יו”כ און זאגט און זאגט.. שוין באלט צוואנציג מינוט!!
גייט ער צו צו איהם און פרעגט וואס זאגסטו דארט אזויפיל?
ענטפער ער איך האלט מיט נייע שיטה פון חינוך מדארף רעדן מטאהר נישט שלאגן...

חסיד נכנס לחנות של כובעים. ומבקש למדוד כובע. לאחר יותר מחצי שעה של מדידות. שואל אותו המוכר. תגיד. כמה זמן נפגשת עם אשתך כשהכרתם? משיב החסיד מה זאת אומרת? פעם אחת למשך חצי שעה. שואל אותו המוכר. מדוע למען השם את הכובע שאתה קונה לשנתיים אתה מודד כבר למעלה מחצי שעה? והאישה שאתה חיי איתה למשך כל החיים הספיקה לך חצי שעה של בחירה?! עונה לו החסיד. מה אתה לא מבין? עם הכובע אני יוצא לרחוב.......

מנהגי לאחל לאלה המצירים לישראל “Have a nice die” על משקל מאמרם ז"ל "ברור לו מיתה יפה"






מיונז לא בעלזאי: 




סרט היסטורי נדיר ממרן רבי פיניע'לה מאוסטילא זצ"ל לעמבערג תרפ''ט

התרגשות בקרב חסידי סקווירא ראחמיסטריווקא ובעלזא ובכל מקהלות חסידים כאשר נחשפה לראשונה תיעוד היסטורי נדיר מהרה"ק רבי פינחס מאוסטילה זצוק"ל הי"ד על מדרגות בנין בעיר למברג (לבוב) גליציה בשנת תרפ"ט.רבי פיניע'לה היה מפורסם כגאון אדיר שר התורה מצויין בחריפות ובקיאות מבהילה, קדוש ונשגב שהיה שרוי בתענית כל ימיו, ומאידך תמיד שומע שמחה ואהבת ישראל לכל יהודי. כל מי שהכירו היה מדבר בהתפעלות עצומה על צורתו הקדושה שהשאירה רושם אדיר על כל רואיו.

הוא היה בנו של הרה"ק רבי מרדכי מרחמיסטריווקא שעלה בערוב ימיו לירושלים בן הרה"ק רבי יוחנן מרחמס"ט זי"ע. רבי פיניע'לה היה חתנו חביבו של הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע שהעריצו עד לאחת.
כיהן ברבנות העיר אוסטילה ובסוף ימיו בפשעמישל. נהרג עקדה"ש בסאמבור ע"י הנאצים ביום י"ז באייר ל"ב בעומר. דברי תורתו כונסו בספר שארית לפינחס.

מכל משפחתו שהועלו על מוקדה בשואה הי"ד נותר רק שריד אחד: בתו הרבנית טראני ע"ה ובעלה חתנו כ"ק מרן רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע.
התיעוד הנדיר הזה נמצא כל השנים בארכיון מוזיאון השואה, ורק בימים אלו הוברר מעל כל ספק שהמדובר במהר"פ מאוסטילא.
אחת ההוכחות היא מהמשב"ק שרואים לצדו יורד במדרגות ומוכר גם מתמונה אחרת בהלויית הג"ר מאיר שפירא זצ"ל מלובלין בשנת תרצ"ד. (מצורפת).
יצויין כי רבי פיניע'לה היה בתרפ"ט רק בן 49 בלבד, ובתרצ"ד היה בן 54 בלבד - והיה נראה כבן שבעים שנה.

קשה זיווגו של אדם

מה היה קורה אם אבותינו היו מנסים להשתדך בימינו?  - הם בטח לא היו מצליחים להתחתן.

1) כשהיו מציעים את אברהם...
"אל תסתכלי עליו, הוא משוגע לחלוטין, הסתכסך עם אבא שלו על פסלים בבייסמנט ואח"כ נחת לתוך כבשן בוער" ...

2) כשהיו מציעים את שרה...
"אין על מה לדבר, אבא שלה גם ´כויפער´ וגם טיפש, האמין לפסל שאמר לו לקפוץ לתוך האש"

3) כשהיו מציעים את יצחק...
"אח שלו מחבל ערבי, ´פרענק´ אמיתי, אם לא מקבל מה שהוא רוצה הוא לוקח בחזקה"

4) כשהיו מציעים את רבקה...
"קצת קשה עם ה´משפוחע´, האבא ניסה לרצוח, האח סתם רמאי שחוגג על חשבון אחרים"

5) כשהיו מציעים את יעקב...
"זה כוכב רציני כל היום יושב ולומד, אבל אח שלו עבריין רציני, מגיל 13 הוא נרדף ע"י המשטרה וכשסוף-כל-סוף הוא מגיע הביתה הוא עובד על אבא שלו - קופי של דוד שלו"

6) כשהיו מציעים את לאה...
"תזהר ממנה, אבא שלה רמאי גנב ותחמן, הוא מנסה לעבוד על כולם, ואפילו ה´צדיקה´ הזאת מסוגלת לעבוד על אחותה"

7) כשהיו מציעים את יוסף...
"זה מסתובב כל היום ומעצבן את האחים שלו"

8) כשהיו מציעים את משה רבינו...
"אין על מה לדבר. הורים שלו ´גרושים´. לא סתם גרושים אלא גרושים שחזרו והתחתנו"

9) כשהיו מציעים את דוד המלך...

"הוא??? איך מעיזים להציע אותו בכלל??? זה יש מישהו שהתגייר במשפחתו"...


ספור ומסר מהרב שלום שוואדראן זצ"ל



עלילותיו של ש"ץ חסר ניסיון

עלילותיו של ש"ץ חסר ניסיון
יש אנשים שאף פעם לא הצליחו להבין את משמעות המושג 'אימתא דציבורא'
תשלחו אותו להיות חזן בעצרת המיליון והוא יעשה את זה בלי שום קושי
אבל יש גם אנשים מסוג שונה...
כשאביו של הרב שלמה אלרובסקי (שמו האמתי שמור במערכת) הלך בדרך כל הארץ והתבקש לבית עולמו, נאלץ מיודעינו לעבור תהליך של היכרות מזורזת עם העמוד אי אפשר להאשים את הרב אלרובסקי בכך שהוא אדם ביישן במיוחד, ידיו רב לו בעסקנות ציבורית עניפה.ובכל זאת הוא אינו אוהב לגשת לעמוד התפילה כשליח ציבור.

"מצאתי בית כנסת אחד בשכונה, שבו יש מניין קבוע בשעה 7:00 בבוקר, ושבדיוק אין שם אף חיוב. האנשים שם אינם מכירים אותי, וגם עם הגבאי לא היתה לי היכרות מוקדמת. זה הלך לי לכאורה בקלות יחסית, אבל אחרי שמצאתי את הפתרון מתחילות לצוץ הבעיות, ואי אפשר לפורטן כי רבות הן.

קודם כל צריך לדעת מה לוח הזמנים המדויק: ב-7:00 מתחילים 'פסוקי דזמרה', ב-7:15 מתחילים 'ישתבח' כך טוען הגבאי. הבעיה שהציבור חושב אחרת, ויש כמה אנשים קולניים למדי שסבורים שזה מדי לאט. אחרים חושבים שזה מדי מהר.

"כבר בפעם הראשונה שהתפללתי בבית הכנסת מגיע אלי אחד המתפללים וטוען שהוא לא שומע. הוא דורש שאתפלל בקול חזק יותר, ואני, מה אעשה שהקדוש ברוך הוא לא חנן אותי בקול חזק במיוחד? שאזעק את כל התפילה בגרון ניחר?

יש גם את האנשים ש'עוזרים' לך לנהל את התפילה. הוא נעמד קרוב מאוד לחזן, ומתחיל להתפלל בקול רם, בולע את קולו של שליח הציבור כשהוא מסיים קטע, כולם מתחילים את הקטע הבא, ובכלל לא שמים לב לשליח הציבור. אתה מנסה להגביר מעט את קולך, והוא נענה לאתגר בשמחה רבה, מגביר את קולו עוד יותר. אין לך סיכוי מול הקול החזק והעבה שלו.

"כבר הגעתי לשמונה עשרה, ואני כבר מרגיש מועקה קטנה בלב. "הנה זה מתחיל, אנשים שסיימו שמונה עשרה מתחילים לרמוז לי שאתחיל בחזרת הש"ץ. בתחילה הם רק מסתכלים עלי, מנסים ללכוד את המבט שלי כדי לסמן לי בקריצת עין שאתחיל כבר. אנשים מתחילים להקיש על השולחן, לאות כי תם זמני ואני כבר ממש חייב להתחיל חזרת הש"ץ. 

"אבל רגע, יש כאן יהודי תלמיד חכם, ראש ישיבה מהשכונה הסמוכה, אולי צריך להמתין לו עד שיסיים את תפילתו. הקהל כבר מתחיל ללחוץ, אני מקווה שראש הישיבה ידון אותי לזכות, ויבין שלא היו לי ברירות רבות אלא להתחיל את חזרת הש"ץ.
לפעמים הטענות צודקות, אני לא אומר שלא, אבל גם אני צודק, אני בסך הכל בנאדם, לא רציתי להיות חזן, אין לי שום הנאה מזה.

לרב אלרובסקי יש מסר להעביר לציבור הקוראים: יש לא מעט אנשים שגם לפני כן, הביטחון העצמי שלהם לא היה מפותח, בלשון המעטה, אנשים שגם ככה מרגישים לא בנוח בחברת בני אדם, לא נעים להם אפילו לשאול מישהו ברחוב מה השעה, או לבקש שיכוונו אותם לכתובת מסוימת יש הרבה מאוד אנשים כאלו, וכשהם מגיעים לשלב בחיים שבו הם צריכים לגשת לעמוד שלוש פעמים ביום, זה סיוט נוראי בשבילם. הם מתייסרים ייסורים קשים מאוד, בגלל אותם אנשים שמתלוננים או שמותחים ביקורת על הדרך בה שליח הציבור מנהל את התפילה.
תחשבו טוב מה מרגיש שליח ציבור כזה, מה הוא מרגיש עם כל ההערות של כל אחד, דיברתי עם כמה בעלי חיובים, וכולם אומרים שכמעט אין שבוע שבו הם לא מקבלים מספר הערות.
ועל זה כבר נאמר: חכמים הזהרו בדבריכם!!!

Monday, September 26

פתרון לבעיית מכשירי זמננו! - חלק ב'

פתרון לבעיית מכשירי זמננו!


תחליף לשורש הבעיה, בדרך היעילה והקלה!

לכן בדורנו, "חינוך מקוה לכל יהודי"! 

הוא נושא קריטי, שלא מספיק שאדם אחד או ארגון אחד יטפלו בו. כל אדם מישראל חייב  לשאת בעול. 

לא מספיק רק לתת תרומות או עצות. כל מקוה, חייבת להפריש 10% מתקציב הבניין והתפעול, בחינוך למקוה של כל תושבי העיר והסביבה הקרובה והרחוקה, הזקוקים לחינוך זה.

לחנך 10,000,000 אחים למקוה, עולה מיליונים! 

כדי להיות יעיל ורציני, אנא השתדל לתרום ו/או להתרים כל שנה, לפחות סכום השווה להוצאות שנתיות של משפחה למקוה, כיום בין 250₪ - 500₪. (בחו״ל 250$-500$), כמו קרבן 2 השעירים ביום-כיפור, 1 לה' והשני לעזאזל, שחובתם להיות שווים גם במחיר ובזמן הקניה. 

כל תרומה תתקבל בתודה וברכה מרובה.

המצב מחייב לתרום לעניין קריטי זה, לפחות פעם בחודש או פעם בשנה.

אנא שלח לנו כתובת דואר ו/או מייל, כדי לקבל חומר מרומם ומשכנע, שתוכל להפיץ ולזכות במצווה גדולה ביותר. 

פעילות מקומית איננה פוטרת מתמיכת פעילות גלובאלית. 

אנא עזרו לנו להפיץ חומרי הסברת מקוה לכל יהודי. 

ראה מאמר: "טבילת מקוה מדוע"? 

סרטון הסברה מרתק: "המסתורין של החיים"! 

חומר חינוכי רב, תוצאות, המלצות, הרצאות, תרומות והקדשות: "הישרדות מקוה-תקוה", ותרומות: עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, בני ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org – 

י"ז אלול תשע"ו – 20.9.016©.

פתרון לבעיית מכשירי זמננו! - חלק א'

פתרון לבעיית מכשירי זמננו!
תחליף לשורש הבעיה, בדרך היעילה והקלה!
ידוע, כי קשה להוציא חפץ מתינוק מבלי לתת לו כתחליף כל חפץ שהוא אחר. במידה רבה אותו דבר אצל מבוגרים! מהו החפץ? ומהו התחליף?
שורש בעיית התקופה: חוסר שליטה עצמית של אדם וחוה מאכילת פרי שהוא "תאווה לעיניים" אבל אסור! דבר שגרם עונש וחורבן לאנושות.. (בראשית ג:ו). כפתרון לעתיד, ה' קבע שאת "הלחם = המזון  הנצרך לחיי האדם, נוכל להשיג רק בזיעת אפיים"! כי בזמן שהאדם טרוד, ביחוד בצרכי מחייתו, אין לו זמן ועניין ב"תאווה לעיניים" שאינה מביאה כל תועלת מעשית וגורמת רק בעיות!
בסוף 10 דורות הראשונים של חיי האדם, השתכללה המחרשה,  עבודת אדמה בתקופה אחת סיפקה מזון ל-40 שנה, ובגלל רוב זמן פנוי. התרבה חמס ועריות והתוצאה: המבול.
פתרון לבעיה אחר המבול: "לא ישבות קיץ וחורף..." עבודת האדמה כל השנה, ואין זמן פנוי. אך לעם ישראל נוסף על כך פרשת ציצית שאומרים פעמיים ביום, וניתן להבחין שהתחליף מקדים את האסור: "וראיתם", "וזכרתם" הם התחליף המקדים את: "ולא תתורו לתאוות העיניים".
בדורנו: התרבה זמן פנוי הגורם לבעיות רבות ושונות ויש הבורחים ממציאות החיים, אל חלל ריק של  מכשיר טכנולוגי חדיש המספק חינם גם "תאווה לעיניים" בכל מקום וזמן. עניין שאין ממנו כל תועלת מעשית מלבד הצרות שהוא מספק ומסכן את עתידנו. לכן חובתנו למצוא ולספק  תחליף שיעזור להתנתק ממכשיר ובעיה זו, כי גם עכבר אוכל רעל מוות בגלל תאוות הטעם הטוב.
מהו התחליף היעיל והקל ביותר, הנדרש כדי להתמודד עם "תאוות העיניים", ניתן ללמוד מאדם הראשון, אשר הדבר הראשון שעשה ביום ראשון הראשון של חייו מחוץ לגן עדן, היה טבילת מקוה-מעיין, (פרקי דרבי אליעזר י"ד-כ'),  כדי לבקש סליחה וכפרה על חטאו, ולעזור לו להתמודד עם תאוות עיניים עתידיות.
כיצד טבילת גברים במקוה  עוזרת להתמודד כתחליף ל"תאוות עיניים" ופתרון לבעיית זמננו? 1. מבחינה רגשית, הטבילה היא ירידה לפגישה פרטית עם ה' - "לעמוד לבד עם בורא עולם"! 2. בתוך מימי המקוה, האדם מופשט גם מן הגאווה, עומד בענווה, ומשתחווה בכניעה מוחלטת בפני בורא עולם, המעצימה את תפילתו. 3. בבידוד מוחלט מהסביבה, ללא הפרעות מ-5 החושים, המעסיקים אותנו תמידית ומפריעים לריכוז המחשבה ועשויים להטעות בהרגשת "נעימות" גם כאשר נמצאים על פי התהום. בידוד זה, מאפשר להתמקד בבעיות האישיות החשובות ביותר לכל אדם, ואין אדם בלי בעיות. 4. מבלי אויר לנשימה, אנו נמצאים בשער שבין החיים והמוות, שאז באופן אינסטינקטיבי, כל אדם מתקשר אל ה', ומתחנן: "בבקשה ה' הושיע נא"! 5. אז שוטח האדם בפני ה' את רשימת בקשותיו היומית. 6. חקוק בנפש האדם, ברגע שהוא מבקש טובה, רגש "הכרת הטוב" מחייבת אותו לעשות את כל הנדרש ממנו. לכן, ברגע הגשת בקשותינו אל ה', אנו מכירים ביתר עוז, שגם לה' יש רשימת דרישות מאתנו: ביחוד שנלמד תורה גם כדי לדעת לשמור את מצוות ה'. 7. ושעלינו להקדים ולמלא את דרישות ה' מאתנו כדי שה' יקבל ברחמים וברצון את תפילותינו. 8. וכך אנו מגיעים לדרך התשובה, 9. ועולים מן המקוה בתקוה ושמחת חיים לדף חדש ומזהיר יותר בחיינו. 10. לכן, טבילת מקוה, היא דרך יעילה ביותר להתקשר אל ה' מתוך תקוה, גם בזמנים טובים, כדי למנוע  בעיות ו/או כדי לפתור אותם. אחר הטבילה, כל אדם חושב וחי אחרת. עם סדר יום רציני יותר וסיפוק בחיים, ואז ל"תאוות העיניים" אין יותר מקום וזמן.
חומר נוסף ותרומות: עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, בני ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org – 

י"ז אלול תשע"ו – 20.9.016©.

Friday, September 16

Geoffrey

Geoffrey
This was the name that was synonymous with deeds

Met met Mat on the mat after he met from meth


Friday, September 9

Hashgochoh Protis XV - השגחה פרטית

Last month I was on my annual visit to Switzerland and the Daf HaYomi was part of my itinerary. 
The hotel where I stayed was run by Bayis Bagova, which is known for its Torah-dige atmosphere, so I was pleasantly surprised when one of the guests agreed to deliver the daily Shiur.  
Every day, this Talmid Chochom-businessman copied the daily folio in the hotel’s reception and downloaded an audio file with the relevant Daf onto his recording device.  
He was now well equipped with teaching aids: when he will come ‘home’ to the Beis Hamedrash in the hotel, he will be ready to share the Daf with whoever wanted to listen. 
His daily walks through mountains and valleys now had another, lofty purpose: the Daf Yomi accompanied him on his journeys.
We had a nice attendance between Minchah and Ma’ariv, with people from Zurich, London and Petach Tiqwah all joining our impromptu Shiur. 
Our “Rebbe” faithfully taught us and brought the Daf to life - a real treat it was!  After ten days he announced that he will not be giving his Shiur anymore, due to the fact that he will be going home on the morrow.  
My mind started racing, trying to think of another Maggid Shiur.  
The reason for my panic was sort of justified, as I was thinking: "who else might be willing to prepare a Shiur right in the middle of the holidays?!". 
As we were closing our Gemoros, the door opens and in walks a new visitor from Bene Beraq, who has just arrived and was looking for a Minyan for Minchah.  
Our "Rebbe" recognised him and welcomed him with a nice Sholom Aleichem and proceeded to impress upon him to continue where he left off.  The new arrival acquiesced and we now had a new Maggid Shiur for the remainder of our vacation.  
HaShem sent us a solution even before we had a chance to despair!