Blog Up

Wednesday, July 27

לפרשת פנחס


פרשת פנחס

עיין רמב"ן פרק כ"ח פסוק ב' דבור המתחיל לאשי: אלו קומצין ולבונה.  אולי מובן דאש מרמז על מסירת נפש כמו דאיתא בתוספות סוף מסכת מנחות היינו נפשות הצדיקים עיין שם.  

ובטור ושולחן ערוך הלכות תפלה סימן ק"כ בפירוש ואשי ישראל. לכן השיא של מסירת נפש היא במנחה שהעני מביא ואף מביאו עם לבונה, מהודר עם בושם נעים. 

וזה את נפשו הוא מביא עם כל ההידורים ואינו בא בשותפות. וזהו מסירת נפשו ואש השלהבת שבו תתקבל ברצון.

קבלתי מידיד נעורי הרב ר' שלמה בצלאל - צלי - לונטצער שליט"א מלייקוואד יצ"ו

Tuesday, July 26

לפרשת בלק

פרשת בלק (פרק כ"ב פסוק י"ח) לעשות קטנה או גדולה

ידועה קושיית הגאון מוילנא: אם קטנה אינו יכול לעשות גדולה כל שכן?

ואולי יש לומר באופן אחר .לפי מה שמובא בגמרא (סנהדרין דף ק"ה:, ברכות דף ז. ועבודה זרה דף ד:): רגע כמימרא. וכמה רגע? אחת מחמש ריבוא ושלושת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה (53,848), זו היא רגע.

בתוספות: ואם תאמר, מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת? ותירצו שהיה יכול לומר 'כלם' והקדוש ברוך הוא הפכו ואמר 'מלך'. ורבי אליהו היה מפרש שאין צריך רק להתחיל, תדע שהיה רוצה להאריך. (בערוך השולחן פוסק מזה דצריך רק להתחיל קריאת שמע ותפלה לפני זמנם).

אולי לפי שני התרוצים בתוספות יש לומר שזה פירוש 'קטנה' - מרמז לתירוץ הראשון: 'כלם', ו'גדולה' רמז לפירושו של רבינו אליהו או אולי אפשר לרמז להיפך: 'קטנה' לפי פירוש רבינו אליהו, דרק היה מתחיל ו'גדולה' לפירוש הראשון של תוספות: היינו כליה לשונאיהם של ישראל ח"ו.

מרבינו אליהו .אפשר ללמוד הרי מדה טובה מרובה באלפים נמצא לפי זה הרי כנגד אותו רגע יש מליוני רגעים שאפשר לברכם ואפילו רק להתחיל ויקויים בהם הרי רואים בזה כוחה של ברכה שמברכים זה את זה אפילו ברכה מועטת ומהדיוט .(דהקללה היה מבלעם שהיה רשע ואין לו חלק לעולם הבא).

קבלתי מידיד נעורי הרב ר' שלמה בצלאל - צלי - לונטצער שליט"א מלייקוואד יצ"ו.

(וקצת קשה, שאם נחשוב שישנם ששים דקות לשעה ובכל דקה ישנן ששים שניות, הרי בסך הכל זה 36,000 שניות. וידוע מהחפץ חיים שבדק ומצא שאדם בינוני יכול לומר כמאתיים מלים לקדה, הרי בכל שעה אפשר לומר 12,000 מלים, נמצא שכל מלה אורך כשלישית השניה (0.3333333333333333) וצ"ע.)

Start Your Day the Torah Way

Dear Dan,
Re: Start Your Day the Torah Way
Image result for "shabbatuk"
Guest speaker at Torah Way
This past Sunday, there was a special guest appearance at Start Your Day the Torah Way in North London.  The Shiur on the topic ofIyun Tefilloh(how to improve intent during Divining) was delivered by Rabbi Moshe Young, who is a columnist at the Jewish Tribune, formerly from the UK and now living in Lakewood, New Jersey.  His speech centred around the importance of believing when Divining that HaShem will provide you with your wish, whether about health, monetary matters or how to grow in Avoidas HaShem - serving the Creator.  He explained the process ofIyun Tefilloh how it is built upon three different stages and how one could take advantage of this knowledge to improve one's life.
The lives of regular listeners to the Torah Way programme of Shiruim have been enriched immensely, both on a quantitative as a qualitative basis.  As an example, our stalwart Maggid Shiur Rabbi Moshe HaLevi Hoffman has just completed a 19-part class on Hilchos Ribbis (interest on loans), which is part of a larger subject range in his repeprtoire.  He eloquently explained all the relevant Halochos, giving day to day examples and practical solutions to our monetary interactions.
Plans are now afoot for the eleventh anniversary of Start Your Day the Torah Way - North London, which will feature a guest appearance by the legendary American Rabbi Royde of Traveling Chassidim.
The full Shiur can be heard on the Todah Way channel; call Kol HaLoshon and choose 1 (for English), 9 (for Start Your Day the Torah Way) and 4 (for Start Your Day the Torah Way - North London). 
Start Your Day the Torah Way - an Adult Learning Programme that started in Manchester about twelve years ago, by people who wanted to literallyStart their Day the Torah Way.  The Shiurim are delivered in English by Rabbonim, on a rotation basis. Since its inception, branches have sprung up in North, North West London and Edgware.
Start Your Day the Torah Way - North London is based in South Tottenham and is delivered by a different Rabbi every weekday, from 9:10-10:00am, Sunday: 9:20-10:00am.
Venue: Biala Beis HaMedrash, 110 Castlewood Road, corner Craven Park Road, South Tottenham, London, N15 6BE England, UK (Bus 318, Plenty of Free Parking)
Listen to live Shiurim on Kol HaLoshon, accessible from all major Jewish communities worldwide, where there is a local dial-up number.
For more information eMailmenasche.scharf@gmail.comor call:+44 (0)7974 160 252
With special thanks to Rabbi Moshe Margulies, coordinator of the North London branch of Start Your Day the Torah Way, who contributed to this news article.
Menasche Scharf
Are you a sponsor?

Friday, July 22

Cultural War in Israel

Dealing with the cultural war in Israel and the lack of adequate Torah education in our homeland and in the Diaspora!
The ruling power in our Holy land during the last 100 years, was and still is in the hands of secular Jews. They know that a G-d fearing person will not vote for a secular party. Since the continuation of their ruling power, is more important to them than Jewish Survival, therefore they place all possible difficulties in order to curb Torah-supervised education to all Jewish children.
Therefore, although the vast majority of immigrants to the Land of Yisrael during the last 100 years, (except for Russia Jews), were Torah observant, their offspring became secular.  Diaspora Torah education shortage, increase intermarriage. Europe 85%. USA 58%, and their number fell in a short period, from 7 to 3.5 million.
How should we deal with these problems?
Torah education is in a way parallel to the baking of Passover Matzah. The most critical time of baking Matzah is from the making of the dough, which is fermenting and may become Chametz. The dough is flexible and may change its shape depending on the ambient pressure, until the "end of baking" which stops its fermentation and it does not become Chametz anymore. A crust is formed over the dough that does not allow it to change its form anymore despite environmental pressures.  - The critical time of Torah education, is from the physical maturity age of 13 years, when the child's mind begins to ferment and think actively, but he is still like a monkey, which copies everything he sees, and is flexible like dough and he may change his thinking by social pressures, until the mental maturity age of 20! Since from that age, people do not change and may remain with the 15 years of education invested in them.
Therefore, Torah education and supervision that were stopped before the age of 20, risks of losing the education investment in the youngster, since like a monkey he copies and like a dough he adapts to the social environment! If he lives in a secular society he will become a secular person! (Adapted from Rabbi Soloweitzik 5728).
"From age 20 and up, exit army! (Bamidbar 1:3, 4:23). Why "exit" when actually he enters the army? The topic is, that if he must exit his Torah institution he should not do it even one day before the age of 20.
By the Leviyim. Who start their sanctuary service at the age of 25 or 30, it’s written: "Who comes" to serve. What adds the word "and-up?" Since only one out of 365, starts school or enlists into the army in wartime at his birthday. All the others, at few days or months before or after. The Torah is teaching us, that in case of need, one may exit his Torah institute at the age of 20 and up, however not one day before 20.
Currently, our people do not have available funds for Torah Education & supervision for all our Jewish children up to the age of 20!  Nevertheless, it is our duty to bring Torah education to every Yid, and especially to the youngsters at least in an indirect way! Like our forefather Avraham, who observed the entire Torah, without his parents / community taught him!
Avraham, like Adam, the first human being, immersed in a Mikvah, to connect with the Creator even in good times, which provides the impetus for self Torah study, when and where there is no community Torah education. Thus, "Mikva Education to Every Yid" which involves only very minimal expenditure and available funds, is a critical issue to each one of our people!
"Remember Amalek!" Who killed in the desert, only men who did not immerse, and the clouds of glory expelled them outside the camp, into the swords of Amalek! (Pirkay D'rabbi Eliezer 44).
Nowadays, men have no Mikva immersion obligation but we are duty-bound, also as a deterrent against assimilation and intermarriage. Since after Mikva immersion, man thinks, prays and lives differently, and elevates himself from life of Purity to life of Sanctity.
See article: If you have no problems it’s not for you! Why light holy Shabbat Candle, in abundance of electric lights?

Additional materials and contributions: Imanuel Ravad, 20 Shmaya, Bnei Brak, 5132703, Ravad@mikvatikva.org - 15 Tamuz 5776 - (21.7.016).

If you can read this, please help HIM do the same

בס"ד
כ"ד אייר תשע"ו (1.6.016)
Harav Imanuel Ravad, also known as "MikvaTikva," is under my medical care, since 23.7.2015 and supervised by Prof. Weinberg, head of Ophtalmogy Dept., Beilinson Hospital.
Diagnosis: "Age Related Macular Degeneration."
Treatments: "Avastin" eye injections, 8 until now.
It must be changed to "Lusentis" Injections, which G-d willing will permit him to continue his "Avodas Hakodesh."
The first three are not yet covered by his current medical insurance and $4000.00 must be raised for it.  I call upon Yidden of good will, who appreciate his "Mikva Education for every Yid," to help speedy raise the relative minor sum needed, for his eye treatment.
May Hashem bless you and yours with good health and Nachas.
Sincerely,
Dr. Muni Mordechai Erlich,
Eye Specialist # 12634 – מ.ת.מ. 09681
93 Rabi-Akiva St., Bne-Brak, Israel, C: 0544298103


Info & support: Imanuel Ravad, 20 Shmaya St. Bne-Brak 5132703, Israel, Em: ravad@mikvatikva.org

מצעד הדאבה - Pride Parade

התמודדות עם מלחמת התרבות בארץ וחוסר חינוך יהודי מתאים ומספיק בארץ ובגולה!
השלטון בארץ, במאה שנים אחרונות, היה ועדיין נמצא בידיים חילוניות. הם יודעים שיהודי ירא-שמים לא יצביע בעד מפלגה חילונית. ומכיוון שהמשך שליטתם חשוב להם יותר מהישרדות יהודית, לכן הם מערימים את כל המעצורים האפשריים לחינוך ופיקוח תורני לכל ילדי ישראל.
ולכן, למרות שרובם הגדול מהעולים ארצה ב-100 שנים אחרונות, (חוץ מיהודי רוסיה), היו דתיים, השלטון הצליח להפוך את ילדיהם לחילונים! נישואי תערובת מתרבים בגלל חוסר חינוך תורני! אירופה 85%, ארה"ב 58%, ומספר היהודים שם ירד בזמן קצר מ-7 ל-3.5 מיליון.

כיצד להתמודד עם בעיות אלו?
חינוך יהודי מקביל ל-4 זמני שמירת מצות מצווה! הזמן הקריטי, מ"לישה" כי הבצק מחמיץ. הוא גם  גמיש ומשנה את צורתו בהתאם ללחץ הסביבה עד גמר אפייה", שמפסיקה את תהליך ההיחמצות, והקרום שנוצר לבצק אינו מאפשר לו יותר לשנות את צורתו בהתאם ללחץ הסביבתי – הזמן הקריטי בחינוך תורני, הוא מהבגרות הפיזית של גיל 13, שהנער מתחיל לחשוב באופן אקטיבי, אבל עדיין הוא כמו קוף המעתיק את כל מה שהוא רואה, וגמיש כמו בצק ועלול לשנות את השקפת חייו לפי הלחץ החברתי בו הוא חי,  עד הבגרות הנפשית, של גיל ה-20! שמאז האדם מתיצב ונשאר עם החינוך שהשקיעו בו ב-15 השנים האחרונות
לכן, חינוך ופיקוח תורני שנפסקו לפני גיל ה-20, מכניסים את הנער לסיכון אובדן ההשקעה החינוכית בו, כי כמו קוף הוא מעתיק וכמו בצק הוא מתאים את עצמו לסביבה! ואם הוא חי בסביבה חילונית, הוא יהפך לחילוני!  (מעובד מהרב סולווייציק תשכ"ח).

"מבן 20 "ומעלה" "יוצא" צבא! (במדבר א:ג, ד:כג). מדוע יוצא? הרי הוא נכנס לצבא! אלא הנושא הוא היציאה ממוסד חינוך תורני, שאסור לצאת לפני גיל 20. אצל הלויים שמתחילים את שרותם בבית המקדש בגיל 25 או 30, כתוב "הבא לעבודה"! מה מוסיפה המילה "ומעלה"? כי רק ילד אחד מתוך 365 מתחיל את הלימודים, או מתגייס למלחמה ביום הולדת שלו. כל השאר כמה ימים או חודשים לפני או אחרי. לכן התורה מלמדת אותנו שמי שמוכרח לצאת ממוסד תורני אסור שיצא יום אחד לפני גיל 20.  
כיום, לעמנו אין כסף זמין לחינוך ופיקוח תורני לכל ילדינו עד גיל ה-20! ולמרות זאת חובתנו להביא חינוך תורני לכל יהודי, וביחוד לצעירים, לפחות בדרך עקיפה! כמו אברהם אבינו, ששמר את התורה-כולה, בלי שהוריו/קהילתו חינכו אותו!
אברהם, כמו אדם הראשון טבל במקוה, לקשר עם בורא עולם, גם בזמנים טובים, המספק את הדחף ללימוד תורה עצמי, כאשר אין חינוך תורה קהילתי. לכן, "חינוך מקוה לכל יהודי" הקשור רק בהוצאה מינימאלית ביותר, והכסף הנדרש זמיןן, לכן הוא נושא קריטי לכל אחד מעמנו!
זכור עמלק! שהרג במדבר רק גברים שלא טבלו, ולכן ענני הכבוד הפליטו אותם חוץ למחנה, לחרבות עמלק! (פרקי ד'רבי אליעזר מ"ד).

בימינו, לגברים, אין חובת טבילה במקוה! אבל יש חיוב! גם כתריס נגד התבוללות ונשואי תערובת. כי אחרי טבילת מקוה, כל אדם חושב, מתפלל וחי אחרת, ומתעלה מחיי טהרה לחיי קדושה.

ראה מאמר: אם אין לך בעיות זה לא בשבילך! בשפע אור חשמל, מה מוסיף נר שבת קודש? 
חומר נוסף ותרומות: עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, בני ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org - ט"ו תמוז תשע"ו (21.7.016)

Thursday, July 21

הרב אהרן הכהן כהן זצ"ל, רב בית הכנסת מוריה באנטווערפען יצ"ו - לרגל השלשים

לכבוד המתפללים החשובים בבית הכנסת מוריה, טרליסט
רבינו זצ"ל חלה לפני שנתים במחלה נוראה, בה הלחם כשאנו מתפללים להחלמתו.  כשחשבנו-צפינו שהרב של בית מדרשנו כבר הצליח להתגבר על המחלה שהשתוללה בגופו, או אז חזרה המחלה במשנה-עוז.
רבינו זצ"ל על אף חולשתו שתקפה עליו, לא עצר ולו לרגע מפעילויותיו הרב-גוניות; הוא לא נתן לשום דבר לעמוד בדרכו ולא עלה בדעתו להפסיק מעבודת השם ומלשאת בעול הציבור ולו לרגע.  הוא היה הרב בהא הידיעה, את שיעוריו מסר במתק שפתים והתהלך עם כל אחד ואחד מאתנו כמו חבר – ככה המשיך לנהל את צאן עדתו.
רבינו זצ"ל, משך השנים שהיה אתנו הצליח להעביר אלינו את אהבתו לתורה, ללומדיה ואוהדיה.  כותלי בית מדרשנו רווים מהחום ומהאהבה שאיננה תלויה בשום דבר שספגו ממנו.  אנו עומדים המומים מהמחזה, איך הוא הצליח להקרין בתוך תוככי הבנין הדומם את החיות, את החום ואת ההתלהבות לכל דבר של קדושה.
רבינו זצ"ל הוכיח שלא חייבים לעבור בחינות בגרות באוניברסיטה כדי להיות מושלם. אנשים שבאו עמו במגע, יהיה מי שיהיה – זקן או צעיר, אקדמאי או סוחר זוטר, אברך בן תורה או זאטוט חידר – כלם כלם הפליאו את ידיעותיו המקיפות והמגוונות שזרמו מפיו, מוטעמות ומותאמות לרמת בן שיחו.
רבינו זצ"ל עם כל תכונותיו הברוכות ומדותיו התרומיות, לא תבע לקבל כבוד מאף אחד מאתנו בהראותו שמושג זה לא קים אצלו, דבר שגרם לנו לנסות ולהטעימו את טעמו של כבוד, אלא שככל שהוספנו לנסות ולכבדו, יותר ניסה הוא לברוח ממה.
רבינו זצ"ל הכין את שיעוריו בשים לב לרמת הבנתם של שומעי לקחו, היה לו חוש מפותח לשמע אותנו את מה שנעריך ולימד אותנו תלמידיו איך מקיימים ללמוד על מנת ללמוד יותר, כשהוא משקיע זמן וכח לעצב כל שיעור שיעניין אותנו עד שיגרה אצלנו צמאון לעוד ועוד תורה.
רבינו זצ"ל אפשר להעמיס עליו את ה"כבקרת רועה עדרו" כשהוא "מעביר צאנו תחת שבטו" שבט בקורתו הצליח לשלב בשיעוריו דברי תורה, מוסר והדרכה שהיו מתובלים לטעמו של כל אחד ואחד משומעי לקחו, שרקע חייהם המגוונים לא היוו מחסום בפני מדברותיו החודרות כליות ולב, עד לנקודה הפנימית של כל אחד ואחד מאתנו – דאס פינטעלע יוד.
רבינו זצ"ל בשבועותיו האחרונות עלי אדמתו אדמת קדש, שעד אז עמד על משמרתו כצור חלמיש בשערי קהלתנו, מחלתו נתנה בו את אותותיה ובכל זאת לא רצינו להשלים עם המצב בחשבנו "הנה עוד גל עובר עליו, על אהרן בן מליא שלנו, וכמו שהתגבר על הגלים הכבירים שרצו לשטוף אותו בשצף קצף ועמד בעוז נגדם – רבינו יתגבר גם יתגבר על הגל הזה".  בכל כחנו רצינו להחזיק בכנפי מעילו לבל ילקח מאתנו: "לא! לא ניתן לו לעזוב אותנו לאנחות, רצונו\רצוננו להמשיך לרעות אותנו, את צאן מרעיתו לאורך ימים ושנים – לא נוכל להמשיך בלתו!"
רבינו זצ"ל היה כנראה אהוב למעלה כמו שהיה נחמד למטה, והבורא כל עולמים קבע שלמלאך שלנו - שצורת אנוש לו – הגיע תורו שיקח את מקומו אשר הוכן עבורו לידו - אצל כסא הכבוד.  אנן בדידן: תפלותינו-מלחמתנו המהולה בדמע לא עמדו בפני שלוחו של מקום, כשהגיע לקטוף את הפרח – קהלתינו עמדה אין אונים נגד הגזרה שנגזרה על רבה של מוריה. ואינהו בדידהו:
רבינו זצ"ל - עת הגיע זמנם של מלאכי מעלה לומר שירה, זכה שנשמתו הזכה עלתה ליוצרה מתוך זמר לכבוד יום השבת, בשומעו את השיר "צמאה נפשי" וכשהגיעו ל"עת כי אפתח פי בנשמת כל חי" נשמתו עלתה לאדון כל חי.  אויה לנו ששירת חייו עלי אדמות נסתיימה – בו בזמן שנפש נקי וצדיק זה, עלתה לפתוח בשירו הנצחי ב"נשמת כל חי".
רבינו זצ"ל - השאיר אותנו עם שאלות שלא נענו, והוא הגיע למקום שאין צורך בתשובות – הרצף בו עבר מעולמנו השפל ובנשימה אחת עבר לעולם שכלו טוב – הנו עוד חוליה אחת בתוך השרשרת המפוארת והמופלה אותה טווה רבינו זצ"ל: הוא רצה למנוע מאתנו ומכל הקהלה בעירנו את הצער הצורם והכאב הצורב בלכתו על דרכו האחרונה, עת התכונן לעמוד בפני בית דין של מעלה.
רבינו זצ"ל טעה הפעם, וזו אולי הפעם הראשונה וגם האחרונה שטעה: גלי התסכול, השכול והיתמות שעברו עלינו הכה בנו כרעם ביום בהיר, ועדיין לא התאוששנו מהמכה שנחתה עלינו כמחט בבשר החי.  חשנו אז – לא, אנו חשים עכשיו כמי שחברו הלך לדרכו מבלי להיפרד ואין בדעתו לחזור מחר.
רבינו זצ"ל תמיד לימד זכות על כל אדם בישראל באשר הוא, מה כאן היה עומד לצדנו אף שם עומד הוא על משמרתו כעורך דין, כלוחם וכחיל על משמרתו.  כאשר היה באמנה אתו כשהתהלך בינותינו, תמיד היה תובע ומתחנן שנתמוך במך ונעזור לעזוב – כן גם עתה בעמדו בין העומדים במרומים, ממשיך הוא להמליץ בעדנו שיהיה לכל אחד ואחד די מחסורו עוד לפני שיחסר לו, מי לנו גדול מהכהן המשמש לפני ולפנים, הנוכל לצפות ללוחם עבור כלל ישראל יותר טוב ממנו, רבינו אהרן זצ"ל?
רבינו זצ"ל: לך לשלו'ם ותליץ יושר עבור נוות ביתך, בניכם וכל יוצאי חלציכם, זכור נא את המתפללים, תלמידיך שומעי לקחך וכל הידידים, העתר בעד קהלך ובעד כל קהל עם ישראל בכל מקום שהם. הלא מי כמוך יודע ועד כמה השתדלויות וכמה יגיעות השקעת באחינו בני ישראל, אנא בקש רחמים על שה פזורה שיוצלו מכל צרה ויגיע עת פדיום מהרה, אמן.
רבינו זצ"ל, עוד שורה אחת אביא - עדי שורותים, אקוה שזה לא יכביד עליך ושהמילים שאכביר ימצאו מסלה בלבבך, ומובטחני שתסכים עמי במלותי האמורות, גם אם איננם מזוקקות שבעתיים.  הלא מיודענו ידידך שיבדל לחיים טובים וארוכים, שהיה תמיד יד-ימינך לשאת משא העם אתך, ובזמן זמנים טובא לקח חבל בפעולותיך הכבירים מבלי להניד עפעף, כשהוא מוציאם לפועל כאילו רבינו והוא פועלים כחטיבה אחת.  היוכל מי מאתנו לחלום על חבר וידיד כמו הרב החסיד ר' אברהם יעקב 'יענקי' קאניג שליט"א?!  הוא הגבר נושא בעול זולתו ונותן וחוזר ונותן אפילו מאה פעמים ואחת.
הלא בלכתך עמנו היה הוא העומד מצד,
כשכל אחד מאתנו עסוק מעל ראש לעד,
תמיד ליווה אותך על כל צעד,
בלי לקבל פרס ולשמו הידד.
רבינו זצ"ל, אנא צרף את הסכמתך לברכותיי את הערכתינו אשר הנני מביע בשם כל קהלתנו לאברך אציל המדות הזה ומאחלים לו שמסירותו תשולם לו בכפל-כפליים, כשרבינו זצ"ל מושך אליו את כל הברכות האצורות בפרשת המן ומרעיף עליו ממרומים את הכחות הרוחניים והגשמיים כדי שיוכל להמשיך בדרכו אשר האיר לחדש תמיד בהלכות עזרה לזולת.
רבינו זצ"ל, בקשתנו שכל אחד ואחד מחברי השיעור יהיה מנושאי הארון, כשיוציאוה בית הכנסת שמשם יצאה הוראתו-תורתו, מקום בה חווינו כל כך את אהבתו אלינו, כשהוא מטה אוזנו לשיחותנו, בהשתתפו בהוותינו כשמחותינו.  בקשתו אחת היא אלינו, אנא שלמו לו אוזן תחת אוזן, שיעור תחת שיעור מנה אחת אפיים כדי להמשיך בעוצמה את השיעורים היומיים, ולא יגיע חס וחלילה ל"תעזביני יומיים", ובזה תמשיכו להיות מ"נושאי אהרון" וכמים הפנים לפנים יהיה "אהרון נושא את נושאיו" עדי יעמוד לקץ הימים יחיינו מיומיים. אמן.
רבינו זצ"ל, הנה חזרתי מהלוויתך והתפללנו תפלת ערבית, מקום שהתפללת אתה כל השנים שהיית בתוכינו.
עמדתי ונרעדתי כי הנה נפקד מושבך,
שעד אז היתה תמיד תפוסה
ובמקומך: שלהבת הנר דולקת בשלוה מעושה,
ואז "כל ההיכל שומם" הנני חולם - אין מנוסה.
רבינו זצ"ל, חבים אנו הכרת טובה לגבאים ולפרנסים אשר היביאו אותך אל תוך חיינו – הווייתינו.  הם ראו מה שנעלם מעיני רבים וטובים, הם היו ה"מבינים" על האחד המיוחד שבחבורה, אשר בכשרונותיו היחודיות הצליח לחמם את לבנו-לבכם, כמו שהצטיין בכחו לעדן את נשמתינו-נשמתכם ועל זה הננו אסירי תודה במודים דרבנן.
רבינו זצ"ל, טרם אכלה אנא ממרומי מושבך הבט, ותהיה נא עד נאמן שרציתי את משפחתך לכבד.  כבוד הרבנית, הילדים וכל המשפחה המכובדת שיחיו, את חלקכם בתקומתה, הצלחתה ושגשוגה של "מוריה" אי אפשר לשלול.  אנא תקשיבו היטיב: ידענו גם ידענו איך השקעתם בכל הפרויקטים שנרקמו בבית רבינו זצ"ל – ביתכם.  אם זה לחתוך פירות בחמשה עשר בשבט או לאסוף אתרוגים אחרי חמשה עשר בתשרי,
כל אלה לא עלה בדעתכם להיות עוצר
כל אלה הצטרפו להרבה יותר
כל אלה כבר הובא אל בית האוצר
כל אלה בעלך-אביכם עכשיו קוצר
אבל על כל אלה הננו אסירי תודה על שנתתם לנו ליהנות מזמנו-זמניכם חלק כחלק, כאילו גם אנו בני משפחה אחת גדולה.  אל נא תהיו תוהים על הראשונות, הרי השקעתכם הניבה פירות, גם בנו חברי הקהלה וגם ברבינו זצ"ל שעלה ונתעלה מעבודת הקדש שלו בנו, תלמידיו. זכרו לא יסוף מזרעו כאשר לא יכלה מבניו-תלמידיו.  עליכם אפשר להמתיק את דברי רבי עקיבא: "שלו שלנו – משלכם היא".
רבינו זצ"ל, מבכים אנו את האבידה, קשה עלינו פרידתכם ותפלתינו לאדון הנשמות שבמהרה נזכה כלנו בישועת ישראל בשוב השם שבות עמו, בלע המות לנצח ומחה השם א-לוקים דמעה מעל כל פנים, ואז יגיל יעקב ישמח ישראל, אמןבאהבה, שמוא-ל ולאה מארקאוויטש

Tuesday, July 19

Generation Overlap

Generation Overlap

I distinctly remember the day I realized my son was ready for shidduchim.
I was in the hospital with my newborn baby.  My oldest son, whose yeshiva is situated a few bus stops away from the hospital had hopped over bein hasedarim to visit me and meet his little brother.
The security guard at the entrance didn’t let him in.
“Visiting hours are over,” he proclaimed.
Then, noticing his disappointment, he softened and advised him, “You can call up your wife to come out. The nurses will let you into the ward together”.
“My goodness, he mistook him for my husband”, I thought when he told me the story. I took a good look at him and noticed, really noticed, the sparse few hairs on his chin, the man-size raincoat, and the way he gently and protectively handled his infant brother, eight years his junior.
“He could almost be a father,” I suddenly realized.
Not long afterwards, the first Telephone Call came.
“This is Mrs Kohn speaking,” a solemn voice told me.
“Oh thanks for calling back!” I exclaimed.
“I know it’s a little late but I wanted to know if I could still register my son for nursery school this…” “I’m sorry, you must mean another Mrs Kohn,” Mrs Kohn politely interrupted me.
“I’m a shadchanit and I heard you have an eighteen year old son. Can you please tell me what you’re looking for?”
What was I looking for? Right now, I was looking for my baby’s pacifier, a black skirt for my eight year old’s siddur party tomorrow, and a nursery school for my toddler. I wasn’t looking for anything else to occupy my already frazzled, sleep-deprived brain.  But the shadchanit was determined and I soon found myself thrown headlong into the World of Shidduchim.  I felt so green, I wished they’d print a book “Shidduchim for Dummies” Or “Shidduchim for Those Who Have Babies With Dummies” (British edition)
“Get yourself a shidduch notebook,” advised my veteran aunt, whose tenth and youngest son had just gotten engaged. “Write everything down – phone numbers, everything”. A quick search found a notebook lying under the desk in the den.
“Shidduch Notebook” I wrote at the top, and opened it up to Page 1.  It was filled with doodles of Hello Kitty and Mickey Mouse. I crossed out the title and found another notebook.
“So what can you tell me about this girl Esti,” I asked Esti’s friend, pen in one hand, cordless in the other.
“Waaaaa!!” My baby was hungry.
I perched the phone between shoulder and chin, took him on my lap, and gave him his bottle with my left hand, right hand still loyally wielding the pen.
“How does she deal with disappointment?” I asked, scribbling furiously.
The bottle fell out of my hand.
“Waaaaaaaaaaa!!” came the angry protest.
“Sorry, I’m going to have to call you back soon,” I apologized.   Just as well, because my eight-year-old was coming up to me, a thick volume of Bedtime Stories for Kids in hand.  She wanted a story.  I gave the bottle back to my baby, and settled back on the couch to tell her her favorite story, starring Mr and Mrs Mouse.
“Master Mouse and Mistress Mouse decided to get married. They sent out invitations to everyone and…”
I wonder who set them up, I thought.  And I wonder if Mistress Mouse was two years older than Master Mouse and if it mattered.  I wonder how many times they met and if Mistress Mouse was happy with the fact that Master Mouse wanted to take an evening class in Bookkeeping and…
“Mommmmeeeeeee, your eyes are closing!”
“I’m so sorry, darling, I must have have fallen asleep. Okay, so where were we?”
Riiiing.
The cordless was on the couch, right next to me.
“Hello?” “Hi, this is Mrs Neiman speaking”
“Oh hi, Mrs Neiman. It’s so nice of you to call me back. I understand you taught Esti K. in eleventh grade, and I’m wondering if you could tell me anything about her. I’d…”
“I’m sorry, you must mean a different Mrs Neiman.  You left a message on my answering machine that you’d like to enroll your two year old in nursery school next year and I’m…”
Oh my goodness.
Oh my goodness.

I hoped the K. family wouldn’t choose to ask her for information.  I quickly ended the conversation and even more quickly ended the bedtime story of Master and Mistress Mouse who became Mr and Mrs Mouse and quite naturally, lived happily ever after.  Wedding bells, sorry, make that the chuppah tune, began playing in my mind.  I could almost see my tall and handsome son and his kallah – who was she? I just wish I could see the face behind that veil – standing under the chuppah as I hazily I wondered if I had brought everything I needed to the hall – ring, kesubah, makeup… diapers, bottles, pacifiers…