א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ה

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ה

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

ועוד דבר מיוחד בענבים - פירות עץ הגפן, הנוסחה הכימית של סוכר ענבים הוא: "גלוקוז", סוכר הזהה ל"גלוקוזה" - סוכר דם האדם, ולכן, כאשר אוכלים ענבים, סוכר הענבים נכנס מייד לשימוש בדם האדם. בעוד שהנוסחה הכימית של סוכר שאר הפירות הוא: "פרוקטוז", והגוף אינו יכול להשתמש בסוכר הפרוקטוז, עד שהוא עובר תהליך של מהפך כימי מ"פרוקטוז" ל"גלוקוז" בכבד של האדם. עוד על עץ הדעת, עיין מאמר: "בנו משפחתכם בקדושה"!

כ- 4000 עצי גפן שונים קיימים בטבע. אך רק מן כ- 700 גפנים כדאי לייצר יין, ולמעשה מייצרים יין רק מכ- 30 זנים. ומכל זן אפשר לייצר מספר אין סופי של יינות שונים. וכל יקב משתדל לייצר יין עם טעם המיוחד לו, כדי שאנשים המתרגלים לטעם המיוחד, יתמידו לקנות יין מהיקב שלהם. טעם היין משתנה לפי המקום הגיאוגרפי בו גדלו הענבים, וגם לפי כמות קרני השמש, והזמן ביום שהם ספגו אותו. ולכן גם ענבים מאותו סוג עץ גפן, שגדלו בצד שונה של ההר, צפון דרום, מזרח או מערב, מכיוון שהם ספגו כמות שונה של קרני שמש, ובזמנים שונים של היום, אפשר לייצר מהם יינות שונים. וגם יין של כל שנה הוא שונה מחברו, בגלל השוני בכמות וזמן קרינת השמש, במשך השנה. ולכן על כל יין המיוצר בצורה טבעית ומכובדת, מדפיסים על הבקבוק את שנת הייצור.

יין יכול לחיות עד קרוב ל- 200 שנה, ומשתפר בחבית עד מעבר ל- 120 שנה, כשנות חיי האדם. ככתוב: "יין מלכות רב... כרצון איש ואיש"! בגלל הסגולות המיוחדות שלו, יין הוא הנוזל היחידי הנקרא בכל השפות "משקה מלכותי". ונתנו לכל אדם יין רב = יין המבוגר מהאדם בשנים. והיה למלך אחשוורוש סוגי יין רבים, שהיה ביכולתו לתת לכל אדם יין השונה בטעמו, כרצון איש. (אסתר א:ז, מגילה יב.).

כאמור, לכל יקב יש סודות ייצור כמוסים. ולכן, כאשר ניסיתי לבקר יקב אחד, ללא תאום מראש, נחקרתי ארוכות, לאבטח שאני רק סקרן ולא מרגל תעשייתי. וסיפר לי היינן: "למרות שאני והיינן שביקב השכן, למדנו באותה כתה, באוניברסיטה הלאומית ליין, ונבחנו על אותו ידע, אסר עלי בעל היקב, באזהרת פיטורין, להיפגש ולשוחח עם חברי הטוב, שמא בדרך אגב ושלא במתכוון, אגלה לו סודות ייצור".

בנסיעה ארוכה, הזדמן לי לשבת ליד מרצה בכיר בבית ספר לאומי ליין, וסחטתי ממנו ידע משכר. כאשר הגישו יין לארוחה הוא הוציא גביע כסף קטן מכיס פנימי מיוחד בחליפתו המהודרת. ומאד התפלאתי: "החסרים כוסות אנחנו, שאתה חייב לשאת אתך גביע כסף קטן, פרטי שלך"? והסביר: "בכל טיפת יין כמוסים טעמים רבים! ורק בטעימה מגביע של כסף, אפשר להבחין ולהרגיש את רובם"! והדגים: "פעם בשנה אנו עורכים מבחן זיהוי יין. על שולחן ארוך מעמידים מאתיים בקבוקים מלאים יין ללא מדבקות זיהוי. ואחרי טעימה, חייבים הנבחנים לזהות את: שם החברה, סוג ושם היין, ושנת הייצור. וללא גביע כסף, דבר זה היא משימה בלתי אפשרית. נכון, החסנת יין במיכל כסף מקלקל אותו מייד, ומבחינתי, אחרי יום אחד, היין מתאים להישפך רק לביב שופכין, ולמרות כל זאת, לטעום יין ולפצח את הטעמים והסודות הכמוסים שהוא מכיל, אפשר רק בעזרת גביע כסף. ולכן, באותה מידה שרופא אינו עוזב את הבית מבלי לקחת אתו את הסטטוסקופ האישי שלו, גם כל יינן לא זז בלי גביע הכסף המיוחד לו"! זמן קצר אחרי השיחה קראנו בתורה בפרשת מקץ, וחמש פעמים מוזכרת המלה גביע. ויוסף שהיה בזמנו האיש העשיר ביותר בעולם, היה יכול להרשות לעצמו גביע זהב משובצת באבנים יקרות, ובכל אופן התורה מדגישה שהגביע היה דווקא ממתכת זולה יחסית של כסף - "גביעי גביע הכסף". אלא שכל סודות היקום מרומזים בתורה, ומה שהמומחים ליין יודעים היום, כבר מרומז בתורה אלפי שנה לפני הבריאה, והיא מלמדת אותנו זאת בדרך אגב. וכנראה שזאת הסיבה שבכל בית ישראל נוהגים לעשות קידוש והבדלה דווקא על גביע כסף. ומאז, כאשר במשך מסעי סביב העולם, לפעמים מגישים לי לקידוש גביע מחרסינה או זכוכית, [ופעם אחת הגישו במיוחד לכבודי גביע מזהב טהור, ולא עשיתי עליו את הקידוש], אני מבקש בנימוס גביע כסף, ואם אין להם, אז גם אני כמו הפרופסור ליין, מוציא גביע כסף, בנפח של רביעית, מהכיס הקטן של חליפת שבת, לעשות בו קידוש כפי שעשה יוסף הצדיק, מ"גביעי גביע הכסף".

פרי מצמח אשר איננו מסוגל לצמוח שנה שלימה, גם אם הוא צומח על שיח גדול-ממדים כמו הבננה, ברכתו: "בורא פרי האדמה". ולעומת זאת:

פרי מעץ המסוגל לצמוח מספר שנים, גם אם הוא נמוך-קומה ביותר, אשר בקושי מזדקר מעל פני האדמה, ברכתו: "בורא פרי העץ".