א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ט

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ט

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

ומוסיף התלמוד הסבר, רבי אומר: "אל תקרא הדר, אלא - 2. "הדיר", (דיר צאן), מה דיר יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, כך גם בעץ האתרוג. אך לכל הפירות יש זכות קיום, ועל כולם חובתנו להתפלל. המוסר השכל: גם אם לפעמים אנו מוכרחים להתפשר על כמות, כי בדיר לא כולם בעלי אותו גודל ומשקל, ויש לפעמים גם בעלי מומים, לכולם יש זכות קיום, כולם זקוקים לתשומת לב וטיפול אבל אסור לנו להתפשר על האיכות. גם אם הוא קטן או בעל מום, הוא בעל איכות של עץ, שטעם עצו ופריו שווים!  ומוסיף התלמוד להסביר:

רבי אבהו אמר: אל תקרא הדר = יופי, אלא - 3. "הדר", (הגר = מלשון דירה), דבר שדר באילנו משנה לשנה! רש"י: "שפרי האתרוג דר וגדל באילנו שתיים ושלוש שנים. וכשבאים וחונטים של עכשיו, עדיין גידולים של אשתקד קיימים בו". טעם וריח, ודר באילנו משנה לשנה. פרי עץ האתרוג הוא היחידי מכל עצי היער שהפרי אינו נופל מהעץ מיד אחרי שהבשיל. וגם אם לא קוטפים אותו הוא ממשיך לחיות על העץ קרוב לשלוש שנים, ושלוש דורות של פירות חיים יחד, בו זמנית, על אותו העץ, דבר המסמל את הסבא – האבא – והבן שהוא הנכד,  וזה יופיו וזה הדרו של העץ! כל פירות עצי היער, ברגע שהם בשלים, הם נופלים ונרקבים כדומן על פני השדה. והעץ נשאר לעמוד רוב השנה, ערירי ועצוב, בלי פירות, בלי צאצאים. בעץ האתרוג, בניגוד לשאר העצים, כעבור שלוש שנים, אם לא קטפו את הפירות, אמנם הפרי ייפול, אבל אז כבר נמצאים על העץ שלוש דורות חדשים. האתרוג לעולם איננו ערירי. תמיד גדלים יחד אתו על העץ שלוש דורות של אתרוגים. החדשים של שנה זו, ועוד שתי דורות משנה שעברה ומלפני שנתיים. "פרי עץ הדר" : היופי של האדם מישראל, שיש לו קיום והמשך בכמות של: לפחות שלושה דורות, ובאיכות של: "וילכו שניהם יחדיו"!  עץ, שטעם עצו ופריו שווים! ככתוב, (ישעי' נט:כא): "ובא לציון גואל... ואני זאת בריתי... רוחי אשר שמתי עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם". וכאשר האדם משתדל בכל כוחותיו שיהיו לו שלושה דורות של קיום, והמשך באיכות של תורה ומצוות, מבטיח לו ה' שההמשך יהיה עד סוף כל הדורות, מעתה ועד עולם".

איך מגיעים להישגים מרשימים אלו, של "פרי  עץ הדר"??

בן עזאי אומר: 4. אל תקרא  "הדר", אלא  "אידור" = "הדור", (השקאה - הידראולי בלע"ז), ואיזה הוא עץ שגדל על כל מים? (שלגדלו דרוש הרבה מים)? הוי אומר זה אתרוג. הרבה מים, ואין מים אלא תורה, דרוש ל"אדם עץ השדה", כדי שיוכל להצמיח  צאצאים בקיום ובהמשך של לפחות שלושה דורות, ובאיכות  תורנית של, "וילכו שניהם יחדיו"!  עץ, שטעם עצו ופריו שווים!

אתרוג ואגס, אופי הפוך והמסר!

צורת פרי האגס נובעת מהעובדה שכל המיץ מתרכז בתחתית הפרי, בגלל כוח המשיכה של האדמה, והוא דומה לבלון גומי רך הממולא מים. לאגס אין כוח משיכה עצמאי לשמור חלק מהנוזלים בחלקו העליון של הפרי במקום החיבור בין העץ והפרי. ולכן, בשפות רבות, האגס מסמל פחדן וחסר אופי עצמאי, הפועל לפי תכתיבי הסביבה. צורת האתרוג היא בדיוק הפוכה. הוא הפרי היחידי בטבע אשר רוב המיץ נמצא למעלה ליד מקום החיבור לעץ, למרות כוח המשיכה של האדמה. ולכן האתרוג מסמל אדם ישר, בעל אופי עצמאי, הפועל בצורה עניינית, ומבלי להתחשב בלחצים שליליים של הסביבה. (כ"ה תשרי תשע"ד)

2. "כ פ תת מ ר י ם"=  ל ו ל ב. לולב לוקחים רק ענף אחד, כי התורה מצווה "כפת" בלשון יחיד, כמו האתרוג שכתוב פרי בלשון יחיד. ומוסיף התלמוד, מכיוון שיש לו, לתמר, "לב אחד לאבינו שבשמים". יש לו רק גזע אחד, שאינו מתפצל לענפים רבים.  "צדיק כתמר יפרח"!  התמר צומח ישר וכלפי מעלה. שאר העצים המגדלים פירות, הם מפוצלים לענפים רבים, אשר מתכופפים מעומס הפרי. התמר מגדל את אחד הפירות החשובים ביותר, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. התורה קוראת לפרי התמר "דבש" = "ארץ זית שמן ודבש" – "דבש תמרים". התמר הוא פרי המכיל סוכרים, חלבונים וויטמינים ומינרלים החשובים לחיי האדם. ומסמל לנו כדוגמא שאפשר גם לצמוח ישר מבלי להתכופף. בני אדם שכורעים תחת עול הפרנסה לכלכל את משפחם, לפעמים נדמה להם שלמען חיי ילדיהם, בריאותם או חינוכם, מותר להם לסטות מהדרך הישרה. עוני איננו רשיון לפשע!! "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה"! חלק גדול מהגדולים בתורה ובחכמה שבכל הדורות, וכן צדיקי עולם, נולדו במשפחות עניות ומטופלות בהרבה ילדים, ובכל אופן הצליחו להתרומם משכמם ומעלה. בא התמר לשמש דוגמא, שבכל המצבים חייבים ללכת בדרך הישרה, וגם אפשר להצליח, ככתוב: "צדיק כתמר יפרח", התמר גם מניב פירות מובחרים, גם גדל ישר וגם צומח לגובה!

3. "ענף עץ עבות"  =  הדסים. שלושה ענפים, מעץ המייצג את אלו שלא התברכו בפרי, אבל לכל הפחות יש להם ריח טוב. גם את ההדס, כמו את האתרוג, אין התורה מזכירה בשמו המלא, ומסתפקת בתיאורו. כי גם להדסים ישנה תכונה אחת שאין לאף אחד אחר מכל עצי היער. אמנם חסרה לו ברכת פרי הבטן, כי אין לו ילדים - אין לו פירות, אבל יש לו עלים משולשים, המפיצים ריח נעים וטוב, והמיוחד שבהם, שהם סוככים אותו בכנפיהם – בעליהם, באופן מושלם ביותר, ומגינים על הענף ממנו הם יוצאים, ולפעמים בצורה מסורה ומושלמת יותר מאשר ילדים מוכנים להתמסר להוריהם. והמוסר השכל: אדם שאין לו ילדים, לא צריך לחשוב או להרגיש שעולמו חרב עליו. עדיין יכול להיות לו ריח טוב, המטיב עם הסביבה בה הוא חי. ועם קצת התאמצות יכולים להיות לו הרבה חברים או תלמידים המוכנים לסכך ולהגן עליו באופן מושלם.

4. "וערבי נחל"  = ערבות. שני ענפים, מעץ המייצג את אלו שלא התברכו לא בפרי ולא בריח. התורה חייבת להזכירו בשם. כי לדאבוננו, ישנם הרבה עצי סרק שאין להם לא פרי ולא ריח טוב, אבל גם הם בימות המשיח "עתידים לתת פירות". הערבה גדלה על שפת הנחל, והיא זקוקה להרבה מים כדי לשרוד. מארבעת המינים היא הראשונה לכמוש מיובש. ולכן מנהג נביאים לקחת ביום האחרון של חג הסוכות, הוא = הושענא רבה,  חמישה ענפי ערבה אגודים, כי הערבה מסמלת את הצימאון והצורך במים, ולכן ענפיה הם המתאימים ביותר להתפלל יחד אתם אודות המים. מניחים את האתרוג ולולב, וחולקים כבוד לערבה ומתפללים עם ענפיה על הגשם. חובטים בהם על הקרקע ומתחננים על צורכי המים. (הקטע הבא, תקציר התפילה):

"תענה, אמונים שופכים לך לב כמים, והושיע נא. למען בא באש ובמים... תענה, ידידים נוחלי דת משולת מים, והושיעה נא... להכין למו ולצאצאינו מים, והצליחה נא והושיענו א-ל מעוזנו. תענה, מתחננים כבישימון עלי מים... סלע הך ויזובו מים... תענה, עונים עלי באר מים... למען תל תלפיות מוצא מים, תפתח ארץ ותרעיף שמים... רחם נא קהל עדת ישורון, סלח ומחל עוונם, והושיענו למען שמך".