Who was George Gordon and what happened to his remains?

Who was George Gordon and what happened to his remains?

Letter from Brookwood Cemetery

---

Steven Derby	6 April 2022 at 10:23
To: Menasche Scharf
Dear Menasche Thank you for sending the emails that I will read later today. Please see attached the letter I received from Maria Giordano, Senior Administrator at Brookwood Cemetery. It is not dated but I expect was in 2019. The Cemetery’s records are not as we might wish and what is related in the letter is based on research by John Clarke. You can read HS2 Reburials from Euston Station https://www.john-clarke.co.uk/hs2.html The interesting, but not enlightening, section from this article is below. It may help to contact John Clarke directly info@john-clarke.co.uk With best wishes, Steven Derby MSc., BSc., Dip. RS, MBPsS -------------------------------------------------- HS2 Reburials from Euston Station The next disturbance came, not in 1940 as explained above, but in the 1960s. At that time Euston was completely rebuilt under British Railways. This was part of a major rebuilding of the West Coast Main Line. The project included electrification and many other improvements to permit train speeds of 100mph and over. Similar to HS2, the preliminary work for this project involved further encroachments of the St James’ burial ground. This time the chapel, which served the surrounding burial ground, was demolished. The work took place during the summer of 1964. All the inscriptions on the tablets in the chapel were recorded. The tablets were then carefully packed in crates and deposited in the Diocesan store. [4]  The coffin plates were also recorded for the burials in the vaults beneath the chapel. 474 cases of human remains were then removed to Brookwood. However in addition, a further 428 identifiable human remains were reburied in private graves. The whole task cost nearly £19,500.  However it remains far from clear in what form these 428 individual reburials took place. It seems unlikely they were buried en masse since this would be at odds with the definition of a private grave. I have never located any of these graves - assuming they were marked (as private graves should be). Nor do the burial registers throw any light on these additional graves or where they might be located.

 Polen  11. Aug 2020

150 jüdische Grabsteine gefunden

Im Zuge eines Bauvorhabens in der polnischen Stadt Lezajsk wurde der seit Jahren grösste Fund an jüdischen Grabsteinen gemacht, welche von den Nazis gestohlen und im Strassenbau verwendet worden waren.

Die Archäologin Ewa Kedzierska, welche für die Bergung der Grabsteine verantwortlich zeichnet, sagte gegenüber einer polnischen Zeitung, dass tatsächlich niemand mit einer so grossen Menge gerechnet hätte. Die 150 Grabsteine stammen vom lokalen jüdischen Friedhof. Sie wurden ebenso wie Trümmerteile der zerstörten Synagoge von Lezajsk vermutlich im Spätherbst 1939 von den Nazis als Baumaterial für die Pflästerung des Marktplatzes eingesetzt. Die Stadt liegt im Südosten Polens und war einst ein wichtiges chassidisches Zentrum, in dem bis zum Holocaust ungefähr 3000 Juden lebten. Dies entsprach etwa einem Drittel der Einwohnerschaft. Noch heute zieht das Grab des berühmten Rabbi Elimelech von Lezasjk viele chassidische Pilger an. Die Bauarbeiten, welche die Grabsteine zu Tage förderten, begannen im Juni und dauern noch an. Es könnten also durchaus noch weitere Grabsteine zum Vorschein kommen. Von den bisher gefundenen sind ungefähr 100 intakt und 50 zerbrochen. Die jüdische Gemeinde und die Behörden der Stadt wollen zusammenspannen, um alle gefundenen Grabsteine zu konservieren. Danach sollen sie, jedenfalls nach dem Willen der jüdischen Gemeinde, der Tradition gemäss an ihren ursprünglichen Standort zurückgebracht werden und nicht etwa in einem Museum landen.

Redaktion

הערות והארות בטור ושלחן ערוך יורה דעה

בטור יורה דעה סימן פ"ז בבית יוסף ד"ה איסור. לכאורה מה חידש לנו הבית יוסף שהביא דברי הגמרא שהטור מתחיל בו?  אלא שהבית יוסף תיקן את לשון הטור בתוך פירושו ולא בגוף דברי הטור, שיהיו מתאימים למקור בגמרא, שמה הסדר הוא שהמלים "איסור אכילה" מופיעים לפני "איסור בישול".

במחבר סימן פ"ז סעיף יוד בסוגריים לכתחילה אין להניחו בקיבה וכו' האם המלה "להניחו" מלשון הנחת חפץ - היינו להביא חלב ממקום אחר ולשום את החלב בתוך הקיבה או מלשון ומניח בקדושה לעם מדושני עונג - היינו החלב שנמצא בקיבה ממה שהעגל ינקה לפני השחיטה?

ברמ"א סימן פ"ז סעיף יוד "ואם היה הקיבה קרושה וכו' ואם היה הקיבה צלול מתחלה וקרש וכו' שאלה: איך אפשר לדעת אם החלב שבקיבה צלול או קרוש? תשובה: נסה לנענע את הקיבה ואם שומעים קול אזי הקיבה צלול...

בית יוסף סימן פ"ז ד"ה כתב הרמב"ם חסרים המלה "בחלב" בין המלים "שליל" ו"חייב" 

בית יוסף סימן פ"ז ד"ה כתב הרמב"ם "וכן האוכלו" בין המלה "פטור" ו"פטור" צ"ל "וכן האוכלן" (כמודפס במהדורת פרענקעל)

בית יוסף סימן פ"ז ד"ה דגים בסוף הדבור: "בספר" צ"ל "בטור" כמו שמודפס בפרישה אות ח': "כמ"ש בטור א"ח סימן קע"ג עכ"ל ב"י".

במחבר סימן פ"ח "אבל בשלחן שסודר עליו התבשיל מותר ליתן זה בצד זה" וצריך לציין כאן שכל זה הדין מיירי בשלחן של עץ אבל בשלחן של מתכת מותר לעשות כך רק אם האוכלים צוננים אבל באוכל חם החום של הכלים נבלעים בשלחן ויכולים להפליט בפעם הבא כשבמקום שהיה הכלי החלבי שמים עכשיו הכלי הבשרי וכן להיפך - אמנם כשאומרים נ"ט בר נ"ט אין בעיה וצריך בירור נוסף

סימן צ"ב "כזית" בשר שנפל וכו' מה המקור של זה שדוקא כזית?

סימן צ"ב "ודוקא כשלא ניער הקדרה" וכו' הכל מצטרף לבטל החלב" עכ"ל.  וקשה, הלא אין מבטלין איסור לכתחלה?  התשובה מוצאין להלן בבית יוסף ד"ה כתב הרמב"ם: בשורה האחרונה של דיבור זה, לפני התחלת ד"ה וכתב עוד הרמב"ם - דוק ותשכח

סימן צ"ב בבית יוסף ד"ה אם יש בה בנ"ט יין פרש"י כיון שנתנה וכו' ולא היה בזו ס' באיסור".  דברי רש"י אלה צריכים ביאור, למה לא כתב "כנגד האיסור"?

סימן צ"ב בסוגיא דטיפת חלב בבית יוסף ד"ה ובספר המצות וצ"ע מה עם האדים שנוצרים מהפיעפוע האם הם לא יכולים לבטל את טיפת החלב?  וכמו שרואין בסוףסימן זה בענין זיעה העולה ממחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של אש.  וצריך עיון.

בית יוסף סימן צ"ג ד"ה ומ"ש רבינו כך הוא מסקנת הרא"ש ז"ל עכ"ל.  זה מוסב על מה שכתב הבית יוסף באותה שורה :דאם בשלה כו' אסור.  אם זה באמת לשון הרא"ש איך אפשר שהדרישה בסעיף קטן א' משנה הגירסא ממלת "אסור" למלת "אוסר". וכן בחי' הגהות אות א' מביא אותו תקון טעות וצ"ע

גמרא עבודה זרה דף ע"ה עמוד ב' ברש"י ד"ה יטביל: ותו לא צריך.  וקשה למה כותב רש"י מה שכבר פירש בד"ה הקודם: "כלומר כלי הראוי ליטהר בטבילה אין צריך תיקון אחר"?  בדרך צחות, שאנשים מאד מפחדים מהלכות כשרות ולכן חוזר ומדגיש רש"י בדיבור הבא: "ותו לא צריך"!

גמרא עבודה זרה דף ע"ה עמוד א' "בת יומא" ובפוסקים מובא הלשון "בן יומו". ולולי דמסטפינא הייתי אומר שהמלה "בת" כאן פירושו כמו שתרגם אונקלוס בפסוקים בבראשית המובאים להלן: פרק י"ט פסוק ב': ולינו - וביתו, נלין - נבית,  פרק כ"ח פסוק י"א: וילן - ובת, פרק ל"ב פסוק כ"ב: לן - בת.  וזה מדויק בפירוש רש"י ד"ה בת: "כבר הפיג טעמו בלינת לילה".

סימן צ"ד כתב בספר התרומות אע"ג דבשאר איסורים וכו' בבב"ח אינו כן וכו' מותר אע"פ שהוא בתוך מל"ע לחימום המים.  שאלה: האם דין זה שייך רק בקדרה או גם בתנור? ואולי אפשר לברר ספק זה מתוך דברי הבית יוסף בד"ה כתב רבינו ירוחם מעשה היה וכו' וכיון דאין שם רוטב להבליע ולהפליט אינו אוסר יותר מכדי קליפה.  וצ"ע

סימן צ"ד בדרישה אות א' ד"ה ואם תחב - בסוף הדבור: "אבל לא בחלב" ומה עם הקדרה של בשר?

סימן צ"ד בבית יוסף ד"ה ומ"ש ולא נודע בנתיים... יחשב לכף בהגעלה וכו' כי אם מקצתה וכו' וקשה למה לא אמרינן כאן "חם מקצתה חם כולה" ותועיל ההגעלה על חלק מהכף לכל הכף?

סימן צ"ה בבית יוסף ד"ה דגים וכ"נ מדברי ראבי"ה וזקנו. מיהו זקינו?  עיין סדר הדורות ערך ראבי"ה 

בית יוסף סימן צ"ז ד"ה וכתוב בהג"א פרק ב' דעבודה זרה אף על גב דריחא מילתא וכו' בסוף הדבור: אלא יאפה הפשטיד"א ויסיק התנור.  למה לא הצריכו להמתין שיהיה בן יומו, לפני שמסיק את התנור?

בית יוסף סימן צ"ז ד"ה גדי וכו' באמצע הדבור: ונהי דלענין שלא גזרו וכו' מ"מ מ"ש: מכל מקום מה שכתב

המחבר איננו אוסר ליהודי לחתות תחת קדרה של אינו יהודי, אע"פ שבתוך הקדרה ישנו בב"ח והרמ"א אוסר.  אולי ההבדל בין השיטות תלוי בזה שהמחבר מתיר בישול ישראל רק אם הוא בעצמו מדליק את האש וגם שופת את הקדרה?

פחות מששים אסור משום נותן טעם וסימנך: ראשי תיבות של "נותן טעם" - נ"ט גמטריא 59 שהוא אחד פחות מ60