א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ח

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ח

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

תנו-רבנן: "פרי עץ הדר": 1. עץ, שטעם עצו ופריו שווים! הווי אומר זה "אתרוג"!

מהו ההדר - היופי של העץ? שטעם עצו ופריו שווים!

מובא, שבזמן בריאת העולם, (בראשית א:יא-יב), הקדוש ברוך הוא ציווה על האדמה להצמיח: "עץ פרי", שגם העץ עצמו וגם הפרי יהיה ניתן לאכילה בתור: "עץ פרי"! כדוגמת ה"בצל" הנאכל משורשו עד ראשו. האדמה הייתה הראשונה שחטאה. היא לא שמעה לקול ה', והצמיחה: "עץ עושה פרי"! העץ עצמו לא ניתן לאכילה, רק את הפרי היוצא מן העץ אנו יכולים לאכול. הקדוש ברוך הוא לא העניש את האדמה מיד, כי קיווה, שהאדם אשר ייווצר מהאדמה, בשכלו הבהיר, ידע לתקן את הקלקול הזה, ויחסוך לאדמה, אשר הוא לוקח ממנה, עונש וקללה על חטאה. ולכן כאשר גם האדם חטא ואכל מעץ הדעת, אשר יש אומרים שהיה עץ "האתרוג", הדבר הראשון שנאמר לו, (בראשית ג:יז): "ארורה האדמה בעבורך". בגלל החטא שלך נענשת כעת גם האדמה על החטא שלה. ודבר זה מסביר את אחת התפילות של הימים הנוראים, שם אנו מתחננים ומתנצלים:

על ה"אדם בגלל שיסודו מעפר". ולפי האמור, פירוש התפילה: ריבונו של עולם: הרי אתה הוא שיצרת אותנו מעפר, מהאדמה, מחומר חוטא, לכן אנא התחשב בעובדה זו, שבגללה יש גם לנו נטייה לחטוא, אנא סלח נא!  ולכן, כאשר אנו באים להתפלל בחג הסוכות עבור האדמה והטבע הסובב אותנו, אנו חייבים לקחת את האתרוג ביד, כי הוא המייצג היחידי מכל עצי היער שגם אם העץ עצמו איננו פרי, אבל לפחות יש לו את אותו הטעם כמו לפרי! עץ, שטעם עצו ופריו שווים! ולקבל על עצמנו לתקן את חטא האדמה, להשתדל שבכל פעולותינו ובכל מעשי ידינו נצמיח "עץ פרי", שגם העץ עצמו וגם הפרי יהיה ניתן לאכילה בתור: "עץ פרי"!  זהו ה"הדר" = היופי של העץ, ושל חיי האדם = עץ השדה! (שמעתי מפי האדמו"ר  מבלוז'ב זצוק"ל).

ונראה להוסיף: באוכל הכשר לנו לאכילה, מן החי, יש שני סימנים, 1. מעלה גרה, ו-2. מפריס פרסה. נדרשים כל שני הסימנים כדי שהבהמה תהיה כשרה. לחזיר יש 50% מסימני כשרות ובכל אופן הוא נחשב לסמל הטומאה. בפירות יש גם כן שני סימנים. 1. טעם ו- 2. ריח. משני הסימנים האלו יש לנו את ארבעת סוגי העצים. 1. עץ בעל פרי שיש לו גם טעם וגם ריח, והוא האתרוג. 2. רובם ככולם של העצים בעלי פרי מאכל, לפרי יש טעם ובלי ריח. 3. יש עצים שיש להם ריח ואין להם פרי. ו- 4. עצים שאין להם לא טעם לא פרי ולא ריח. ומדוע התורה לא מצווה אותנו בפירות כמו במאכל בהמה, לאכול רק מהפירות שיש להם גם טעם וגם ריח??? ונראה לומר, שפרי כזה יש רק אחד, והוא האתרוג. ואת האתרוג אפשר אמנם לאכול, אבל אינו פרי מאכל שאפשר לחיות ממנו. האתרוג, כמאמר חז"ל, היה עץ הדעת, שנאסר באכילה לאדם הראשון, ומכיוון שחטאו בו, איננו ממש עץ מאכל, למרות שהוא מסמל את היופי - את ההדר, של עץ ופריו שווים.

מדוע האתרוג הוא הדר? כמו שהוזכר, הראשונה לחטוא הייתה האדמה. שהקדוש ברוך הוא ביקש מהאדמה להוציא עץ פרי. שאפשר יהיה לאכול גם את העץ וגם את הפרי, והאדמה הוציאה, עץ עושה פרי. שאפשר לאכול רק את הפרי ולא את העץ עצמו. וכמו שאמרנו היופי של האתרוג הוא: שהוא עץ שטעם עצו ופריו שווים. זאת אומרת שהאתרוג הוא העץ היחידי שהאדמה הוציאה כפי דרישת בורא עולם, "עץ פרי" "עץ שטעם עצו ופריו שווים". ומכיוון שכל שאר העצים אינם כאלו, והאתרוג למעשה איננו עץ שאפשר לחיות ממנו, לכן התורה לא נתנה סימני כשרות בפירות, כמו בבעלי חיים.

אך עדיין עלינו לתרץ: איך העיזה האדמה להפר את ציווי הבורא, ומדוע סירבה להוציא "עץ פרי"? ונראה לאמור, שהאדמה טענה לפני הקדוש ברוך הוא, ברגע שהעץ עצמו גם כן יהיה פרי – "עץ פרי", דבר מושלם, ואין הבדל יותר בין העץ והפרי, כי את שניהם ניתן למאכל האדם, נזר הבריאה, לא יהיה לעץ יותר שום אתגר להמשיך להתקיים. לכל דבר חי, כדי שיהיה לו אתגר להמשיך להתקיים, הוא צריך את האפשרות ליצור דבר חדש שנעלה ממנו. האתגר של העץ הוא שהוא מוציא פירות. אבל אם העץ עצמו הוא כבר פרי, אין לא יותר אתגר להוציא פירות. פירושו שהחטא של האדמה לא היה מרידה סתמית בקדוש ברוך הוא, אלא טעות בשיקול הדעת. וזה היה גם סיבת החטא של אדם וחווה, טעות בשיקול הדעת. ולכן אנו נוטלים את האתרוג, כדי להזכיר לנו לתקן את החטא של אדם וחווה, וגם להראות לנו שאפשר גם אחרת. לו האדם וחווה לא היו חוטאים, הם היו מתקנים את חטא האדמה, להראות לה שאפשר להתקיים ולחיות עם אתגרים, גם כאשר העץ ופריו שווים. וזהו היופי של הבריאה, ככתוב אצל אברהם ויצחק: "וילכו שניהם יחדיו"! שהאב ובנו היו שווים: בדומה ל-עץ, שטעם עצו ופריו שווים!  שאיפת היהודי היא לחנך את צאצאיו שיהיו ממשיכי דרכו, "שווים" בדרך התורה והיראה.