א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק י

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק י

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

זכות נוספת לערבה הגדלה לאורך חוף הנחל, שהיא שומרת את הקרקע מסחף.

ולכן למרות שמכל ארבעת המינים, הערבה היא האחרונה, בסדר החשיבות. כי הרי האתרוג מסמל את הצדיקים שיש בהם גם תורה וגם מצוות, והלולב מסמל את אלו שמלאו כריסם בתורה אבל אינם מיישמים זאת הלכה למעשה במידה מספקת. להדסים יש ריח מצוין של מעשים טובים אבל חסר להם את ה"תלמוד תורה כנגד כולם". אבל ערבות מסמלים את העניים ביותר, שאין להם לא את זכות התורה ולא מצוות ומעשים טובים, אבל בכל אופן הם עדיין יהודים, ומחייבת אותנו התורה לאגוד אותם יחד, כי גם הם חלק מהעם, ובלעדיהם אי אפשר לקיים את מצוות ארבעת המינים. גם להם יש זכויות רבות, כי הם גדלים לאורך חוף הנחל, ומגינים על הקרקע מסחף.

ארבעת המינים מסמלים גם את איברי הגוף המשתתפים בתפילה.

האתרוג: מסמל את הלב, ו"רחמנא לבא בעי" = השם מבקש את כוונת הלב! הלולב: את חוט השדרה שראוי להיות גמיש להתכופף אל ה' בתפילה. עלי ההדס: דומים לעיניים היודעות להזיל דמעה. ועלי הערבה: דומים לשפתיים המתפללות תמיד למים.

מדוע הברכה היא: "על נטילת לולב"? – כי לציבור חשיבות מעל ומעבר ליחיד!

למרות שהאתרוג הוא החשוב מכולם, שהרי הוא המייצג את הצדיק שיש בו גם טעם טוב של מצוות ומעשים טובים, וגם ריח של תורה, ובכל זאת אין מזכירים את האתרוג בברכת ארבעת המינים. אין אנו מברכים "על נטילת אתרוג", ובברכה אנו מזכירים רק את הלולב. על כל ארבעת המינים יחד, מברכים: "על נטילת לולב". וזאת מכיוון שהאתרוג עומד בפני עצמו, ובלולב אוגדים ביחד אתו עוד שני מינים, ולציבור ולקהילה יש תמיד חשיבות מרובה יותר מאשר לכל אדם פרטי בפני עצמו, ואפילו אם אדם זה הוא החשוב ביותר. ומכיוון שהאתרוג הוא החשוב מכל ארבעת המינים, ולכן מחזיקים אותו כולו בפני עצמו, ביד המוקדשת כולה לאתרוג, אבל ביד השמאלית, החשובה פחות. ביד הימנית, החשובה יותר, מחזיקים את הלולב מכיוון שהוא מאגד ביחד אתו גם את ההדסים והערבות. ההדס החשוב יותר נאגד בצד ימין של הלולב, והערבה החשובה פחות, בצד השמאל של הלולב. הברכה על ארבעת המינים נקראת על שם הלולב, כי מסביבו מתאגדים כל ארבעת המינים לאגודה אחת, וגם יש לו פרי מאכל טוב וחשוב. ולכן הברכה שאנו מברכים על לקיחת ארבעת המינים, היא: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וצוונו, "על נטילת לולב"!

כאורח לארוחות שבת קודש, במשך מסעי, בגלל הדרת כבוד לי או למגבעת והלבוש, לעתים בקשו בעלי הבית, שאקדש עבור המשפחה. ובסירוב נימוסי הבאתי כדוגמא את סיפורו של האתרוג: "גם אם אתם חושבים שהאורח הוא האדם הנכבד ביותר היושב ליד שולחנכם, ואתם רוצים לכבדו, או לדעתכם שהוא יכבד את המעמד על ידי זה שהוא יהיה המקדש, אך למרות הכל, הבעל הבית הוא המאגד את המשפחה ואת כל המסובין, ולולא בעל הבית, לא היו המסובין, ולכן ברכת הקידוש היא זכותו הבלעדית. גם האתרוג, למרות היותו היפה והיקר ביותר מכל ארבעת המינים, וכידוע, אתרוג הוא מצרך יקר יחסית, כי כמו כל דבר מושלם, הוא זקוק לטיפול רב יותר ומסובך, וכפי שראינו מסיפור רבן גמליאל שלקחו באלף זוז, ובכל אופן אין אנו מברכים "על נטילת אתרוג" אלא: "על נטילת לולב""!

פ ר ח י ם

רוב בני אדם קונים מספר פעמים בשנה פרחים לעצמם או לחבריהם. פעם בשנה התורה מחייבת אותנו לקנות פרחים – צמחים לבורא עולם! כדי שבאמצעותם נטיב להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס על הפרי ועל ההדר, על הטעם ועל הריח, על ההדסים ועל הערבות, ועל כל הטבע הצומח והחי הסובב אותנו, שהבורא נטע וברא עבורנו להנאתנו ולשמחתנו. ובעזרתם נשכיל להתפלל לבורא על ההווה והעתיד, ושנזכה להתמיד להתעלות ולחגוג את שמחת חג הסוכות בחומר וברוח. ההשקעה מזערית, התמורה שכר מצווה, ושמחה בעולם הזה ובבא.

מדוע מגישים פרחים? פרח הוא הבטחה לפרי! בלי פרח אין פרי!

לא לחינם פרחים חשובים לכל אשה! כי האשה, היא הפרח המושלם ביותר בבריאה, והשאיפה הראשונית והעמוקה ביותר של כל אשה, מהרגע שהיא מתחילה לחשוב ולהבין, וחלום והתגשמות חייה היא, להיות אם לילדים. כזעקתה הנרגשת של רחל אמנו: "הבה לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי"! ופרח הוא הבטחה לפרי! בלי פרח אין פרי! מתחת לסף ההכרה, כל אשה, רואה בפרח את ההבטחה לפרי – לפרי הבטן לו היא משתוקקת כל ימי חייה.

פרחים! הצהרת מחשבה וכוונות טובות, אך מתנה חולפת, ללא ערך ממשי מתמיד!