Wednesday, June 30

הכובס והאפיקורס

בגמרא (סנהדרין לט ע"ב) מובא סיפור דבא אפיקורס לפני ר' ישמעאל בר"י ובפניו שאלה לועגת ולא ענהו. היה שם כובס אחד וידע להשיב לאפיקורס וכך אמר לו: שהיה הולך לשיעורו של רבי מאיר תמידין כסדרן, והיה רבי מאיר דורש שלוש מאות דרשות בהלכה, שלוש מאות דרשות בדרוש, ושלוש מאות משלים, ומזה ידע מה לענות לאפיקורס.

לומדים מענין זה דבר מופלא, דבזמן התנאים, אפילו יהודי פשוט כמו כובס משום שהיה מתדבק בעפר רגליהם של קדושי עליון, היתה לו אפשרות ללמוד מהם ולזכור מה שלמד מרבותיו, אף על פי שזה היה הרבה זמן קודם עובדה זו.

ואולי הכובס הזה האריך ימים והיה אותו כובס שהיה הולך אצל רבינו הקדוש בכל יום ומתדבק אליו וכשנצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון אלוקים באשכבתא דרבי, שכולם שהיו שם היו מזומנים לעולם הבא (כמובא בגמרא מסכת כתובות) והוא לא היה אז שם. אז עלה לאיגרא רמא ונפל ומת. יצתה בת קול: "אותו כובס מזומן לעולם הבא".

רואים מזה גודל המעלה של התדבקות בקדושי עליון:

א. שכולם שהיו שם מזומנים לעולם הבא.

ב. שהכובס הזה שכנראה היה אדם פשוט, אמנם משום שהתדבק בכל יום לרבינו הקודש - אף שלא היה באשכבתיה מוכן לעה"ב. וענין זה יותר מופלא.

ג. גם רואים כאן לכאורה שלכן האריך ימם כל כך, דההתדבקות בצדיקי אמת והלמוד ממעשיהם מאריכים ימים, דיראת השם תוסיף חיים.  דהרי רבינו הקדוש שהיה תלמידו של ר' ישמעאל בר"י (כדאיתא בגמ' סנהדרין), אף שהיה רבו של רבינו הקדוש היה כפוף לו בהיותו נשיא.

Monday, June 28

Paper Weight

Paper Weight

Louise Redden, a poorly dressed lady with a look of defeat on her face, walked into a grocery store.

She approached the owner of the store in a most humble manner and asked if he would let her charge a few groceries.

She softly explained that her husband was very ill and unable to work, they had seven children and they needed food.

John Longhouse, the grocer, scoffed at her and requested that she leave his store at once.

Visualizing the family needs, she said: 'Please, sir! I will bring you the money just as soon as I can.' John told her he could not give her credit, since she did not have a charge account at his store.

Standing beside the counter was a customer who overheard the conversation between the two.

The customer walked forward and told the grocer that he would stand good for whatever she needed for her family.

The grocer said in a very reluctant voice, 'Do you have a grocery list?'

Louise replied, 'Yes sir.' 

'O.K' he said, 'put your grocery list on the scales and whatever your grocery list weighs, I will give you that amount in groceries.' 

Louise hesitated a moment with a bowed head, then she reached into her purse and took out a piece of paper and scribbled something on it.

She then laid the piece of paper on the scale carefully with her head still bowed.The eyes of the grocer and the customer showed amazement when the scales went down and stayed down..

The grocer, staring at the scales, turned slowly to the customer and said begrudgingly, 'I can't believe it.' The customer smiled and the grocer started putting the groceries on the other side of the scales.

The scale did not balance so he continued to put more and more groceries on them until the scales would hold no more.

The grocer stood there in utter disgust.

Finally, he grabbed the piece of paper from the scales and looked at it with greater amazement.

It was not a grocery list, it was a prayer, which said: 'Dear HaShem, you know my needs and I am leaving this in your hands.' The grocer gave her the groceries that he had gathered and stood in stunned silence.

Louise thanked him and left the store.

The other customer handed a fifty-dollar bill to the grocer and said:

'It was worth every penny of it. Only G-d knows how much a prayer weighs.'

THE POWER: When you receive this, say a prayer.

That's all you have to do: Just stop right now, and say a prayer of thanks for your own good fortune...

Then please send this to all your friends and relatives

I believe if you will send this testimony out with prayer in faith, you will receive what you need HaShem to do in your and your families' life.

So dear heart, trust HaShem to heal the sick, provide food for the hungry, clothes and shelter for those that don't have as we do.

Don't break this, please! Prayer is one of the best free gifts we receive.

There is no cost but lots of reward.

I AM CLAIMING THIS FOR YOU

Three things will happen to you this coming week: Beli-Neder!

(1) You will find favor with someone you don't expect

(2) You will be too relevant to be ignored

(3) You will encounter G-d and you will never remain the same

May you never be 'wanting' Amen.

My prayer for you today: The eyes beholding this message shall not behold evil, the hands that will send this message to others shall not labor in vain, the mouth saying Amen to this prayer shall laugh forever.

(Beholding the ingathering of the Diaspora to her Homeland, Israel).

Have a lovely journey of life! Trust in HaShem with all your heart and He will never fail you because He is Awesome!

TAKE 60 SECONDS and send this on quickly and within hours, you will have caused a multitude of people to prayer to HaShem for each other.

Question: Who is Louise Redden?

Question: When did this happen?

Also to be found here:

http://dailyheadline.com/a-desperate-mother-was-turned-away-at-the-grocery-store/

https://steemit.com/story/@seyiodus/the-groceries-list

Thursday, June 10

Camp Ruach Chaim

By Bassi Gruen

Right off exit 96, deep in the Catskill Mountains, you will find Camp Ruach Chaim.

Play baseball, hockey, tennis, handball, and basketball, go swimming daily – all in an atmosphere of fun.

Enjoy terrific learning programs, exciting trips and cool arts and crafts.

Camp Ruach Chaim is for kids who have Down's syndrome and other disabilities, Loy Oleynu

This amazing camp began when Rabbi Simcha Scharf, Belgium-born and currently living in Williamsburg, had a dream of establishing a camp for high-functioning special-needs kids.

Rabbi Simcha Scharf had already opened a Yeshivah, Banim LaMakom, for such children before.

His Yeshivah is on the top floor of yeshivas Torah VeDa’as.

The students of Banim LaMakom eat and play with the students of Torah VeDa’as and both groups gain from the arrangement.

Summer, though, was a real problem.

Two months out of school often caused the boys to lose a great deal of what they had learnt over the year.

There had to be a solution.

A Soaring Summer Success

Rabbi Simcha Scharf is a man of action.

He spotted an advertisement from Camp Kochavim offering space on their grounds.

He immediately contacted the director, who gave him a "yes" that very same day.

That first year, there were over a dozen kids, and enrolment grows each year.

This summer, CRC will be enjoyed by thirty five boys, ages 9-27, coming from England, France, Holland, Belgium, Eretz Yisrael, and all over the United States.

"Life for a special kid is so full of failures," says Shani Plotzker, the mother of a CRC camper - "We hear them say “I can't read well, I can't do math, I can't write clearly” – yet they don’t feel inadequate.  Camp gives the kids a summer of non-stop success. They do absolutely everything their brothers and sisters are doing in camp.  Sports, trips, color war, crafts – they can do it all.

It gives them an incredible feeling.  My son couldn't hold a ball before he went to camp. He came home dunking baskets!"

Dovid Plotzker is not the only one to learn new skills in camp.  One mother was pleasantly surprised to find her eighteen year old son biking when she came on visiting day.  He had never been able to cycle before.

Another mother was amazed at how much her son had learnt with his Rebbe.

The kids learn to make their beds, clean up the bunk and care for themselves.

"Aside from all the many things camp teaches," says Shlomo, a counsellor in CRC, "learning to be independent, to manage on one's own away from home, is probably the biggest benefit."

A Packed Program

The camp day is packed: Wake up is at 7:15 a.m., although early birds get to join the Cocoa Club.  For the uninitiated, the Cocoa Club is a pre-davening learning session, accompanied by hot cocoa, a real treat in the cool mountain air. Then comes a learning session with the campers divided according to their abilities, into small groups of five or six.  They learn Chumash, Halachah and Parshah, taught by teachers who have received special training for the job.  They then move on to first activity, usually sports, followed by second activity.

"A lot of the kids would be happy just to relax on the grass," admits Rabbi Simcha Scharf, "but I don't let them. My goal is to keep them busy and active all summer long."

Lunch, canteen and rest period start the afternoon, and then the action resumes.  A dip in the pool is followed by sports together with CY.

Minchah is followed by another learning group, this time focusing on skills like reading, writing and math.

Then it's off to bed, so they can be refreshed for a new day of fun.

The parents of the campers have the joy of knowing that their son is part of a regular camp, and don't have to face the pain of seeing their son isolated from mainstream society.

Caring Counsellors

Who are the people who make all this possible? The counsellors are hand-picked for their golden hearts and skills with children.

A number of them have a sibling with Down's syndrome, so they know how to deal with these special neshamos.

There is one counsellor for every two campers, to make sure the kids have all the help and supervision they need.

If a camper is sick, his counsellor accompanies him to the infirmary.

The counsellors also stay right near their campers in the pool and on trips, to make sure they're safe and happy.

It was a fantastic experience for our son. The relief that your summer program provides to our family is immeasurable. Knowing how much Ephraim gets out of camping experience socially, spiritually and academically” E. Zussman, Denver, Colorado

Sometimes there are problems.

A child who refuses to eat, or one who eats too much.

A child who is afraid of the water, or scared of the dark.

Then the counsellors work their hardest at helping find a solution.

A chart, a prize, or a story – they keep trying, until they find the key to help this camper overcome his difficulty.

They are led in their efforts by the head counsellor, the dynamic, devoted R' Avrumi Rosenthal and Rabbi Simcha Scharf, the director, are available around the clock to help the campers and counsellors.

"Sometimes, at one o'clock in the morning I get this feeling that something isn't right," relates Rabbi Simcha Scharf. I go to the bunks and find a kid outside with his counsellor because the kid refuses to go to sleep. I'm able to persuade him to go to bed and can then sleep myself.  Sometimes it's just a blanket that fell off the kid.  I cover him and leave."

Rabbi Simcha Scharf personally dispenses all medication, a complicated and time-consuming job in a camp like this.

"The kids love him," Mrs Plotzker tells me. "He's like a magnet for them. He knows just what to say and how to say it. Once, when he heard about a family that had just given birth to a baby with Down's syndrome, he immediately went over to the hospital to give them encouragement."

A Time to Relax

During the year, special kids must labor mightily to master the basics most kids learn easily.

Understanding the words on a page may take tremendous effort.

Holding a pencil in the correct position for writing can be a true challenge.

Camp is a time to relax.


The learning sessions ensure that what they have already mastered isn't lost, but the rest of the day is pure fun.

"You can do it." is the message.  And with the help of the counsellors, they do.  They climb up walls fifty feet high, they play hockey, they water slide into the pool.   Things they never would have normally tried, they successfully accomplish.

Right off Route 96, deep in the Catskill Mountains, is a very special camp.

I suppose we can say about Camp Ruach Chaim, the same thing a grandfather said about his special-needs grandchild's classroom. "You can feel the Malochim in the air."

Rabbi Scharf can be contacted at 718-963-0090, or (cell phone) 917-754-0011.

Camp Ruach Hachaim is a registered 501(c) 20-1610041 non-profit organization.

Tuesday, May 11

Deciphering the Sephirah (Counting the Omer)

Welcome to 'Tell US', where we invite you to contribute a joke, a poem or a story.

This week's contribution is by Menasche Scharf, KLBD's Certification Manager.


Deciphering the Sephirah (Counting the Omer)

The seven weeks of Omer Counting started on the morrow of Pesach

   so far, we counted one week and two days, keeping an eye on our goal

Sephirah is all about counting up – to a countdown to Chag Shavuot

   when we received the Ten Commandments on two Tablets

Sapphire is the stone from which the Tablets were hewn

   delivered to us by none other than the prophet Moses

Superman is only a fantasy; us mortals however do it slowly

   our mission these days is clear: a daily improvement regimen

Safer to stand on firm ground and work our way up - step by step

   no point trying to imitate fiction characters for short-lived thrills

Cypher conceals the layers of mystery shrouding the meaning of

   Sephirot or Middot – the personal qualities we ought to aspire to

So that by the time we count day forty-nine and are ready

   to look forward to a new ‘me’, have the cheesecake AND eat it!

Monday, May 10

תקון סופרים


תקון סופרים:

א) בגמרא חגיגה בהוצאת טל-מן דף כ"ד ע"ב ברש"י ד"ה רביעית לוג שמן נאמן. צ"ל רביעית (זה סוף ד"ה, ומכאן ואילך מתחיל פרש"י) לוג שמן. והמלה "נאמן" היא ד"ה חדש.

שם דף כ"ה ע"ב במסורת הש"ס: תוספתא דדמאי פ"ה. צ"ל פרק ו'.

ספר מקח טוב על פרשת פנחס עמוד ב': עד שהרגו לגמרי זא טעות הדפוס וצ"ל עד שהרגו לזמרי


בגמרא יבמות דף י"ט עמוד א' בסוף העמוד רש"י ד"ה חולצת., צ"ל חולצת.


[לדף היומי תשע"ד] גמ' ערובין דף צ"ט ע"א תוד"ה היה אוכל וכו' והשתא ההיא דחגיגה "(דף כ:)" זה טעות הדפוס וצ"ל "(דף כ.)"

 

[לדף היומי תשע"ד] גמ' ערובין דף צ"ט ע"א תוד"ה היה אוכל וכו' משום דלא חשיבי "רוב" משקה. נלפע"ד שזה טעות הדפוס וצ"ל "רוק" בקוף ולא בבית


משניות מסכת מגילה פ"א מ"ה במלאכת שלמה סד"ה אין בין שבת ליוכ מרפרם כרפרם?

״ובכן ביני ביני נאבד ממני כמה וכמה קונטרסים וכן הוצרכתי לעיין מחדש וכו׳ מקורו בהקדמת המחבר בעל טורי זהב

חומש במדבר דפוס טטטטטטטטטטטטטט בתרגום אונקלוס לפרשת מסעי חסר הפסוק הראשון


חומש דברים דפוס טטטטטטטטטטטטטט פ"א פסוק ב' ברשיד"ה י"א יום: וז' ימים שעשו בחצרות להסגר "שם" מרים.  נלפע"ד שזה טעות הדפוס וצ"ל "של" – בלמד ולא במם סופית

 

חומש דברים דפוס טטטטטטטטטטטטטט פ"א פסוק ד' ברשיד"ה אחרי הכותו: קודם שיכנס "לקצת" הארץ.  נלפע"ד שזה טעות הדפוס וצ"ל "לקצה" – ועיין במדרש רבה קהלת פ"א פסוק א'

נא לשמור זה לפרשת כי תצא תשעב (דף היומי): ברכות כ: אלא "הכי במאי עסקינן במאי עסקינן" צ"ל הכא (אלף בסוף התיבה ולא יוד)


חומש שמות המנוקד הוצאת חורב פרק כ"ג פסוק כ"ז בתרגום אונקלוס: "מחזרי" הניקוד מוטעה, וצ"ל

"מְחַזְרִי"

אי אפשר לאדם להשיג משמעות ההלכה אם לא למד כל ד׳ חלקי שו״ע

שו״ע סי׳ ר״מ שייך לענין ״בין אדם לחבירו״

עיין ערבי נחל פ׳ ???? על הפסוק ואהבת לרעל כמוך

 תענית ט עא מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא?

צא ולמד אם יש ספר המבאר כל התנך איך רמוז בתורה

פרק שירה

 With images sound and video CD

Web site

Additions to list of animals/species from תנך

See Sefer the animals in tanach

למה סנונית אומר צ״ל אומרת?

איך הגיע הכלב לפרק שישי אצל השרצים? 

יתוש קדמך.  למה אינו מופיע בפרק שישי?   

תרנגולת אומרת כנגד אלה האנשים ששוכבים על מיטתם ואינם עומדים בבוקר בזמן. דוק ותשכח מקול שלישי ואילך, כל השקלא וטריא. 

 כמה זמן בין כל קול וקול מהתרנגול?

שעון מעורר שמשמיע שבע קולות התרנגול 

שור אומר אז ישיר משה וגו׳. הטעם שהשור אומר פסוק זה דייקא מפני שהים נקרע בזכות עצמות יוסף הצדיק שכתוב בו בכור שורו הדר לו. 

השרצים מוזכרים בפרק רביעי וגם בפרק שישי. למה?

שו״ע הרב ליל הסדר

א. סתירה בין סעיף א׳ וסעיף י״ד סימן תע״א

ב. לדעת המגן אברהם והפרי חדש בסעיף כ׳ בסימן תע״ב, מה הדין אם כוסו מחזיק יותר מרביעית ושתה רוב סוס ונשאר יין בכוס ואז מילא עוד יין להכין כוס שני עבור מגיד. האם אין ברכתו חציו לבטלה מאחר שכבר בירך בורא פרי הגפן על חלק מהיין שבכוס?

ג. ממה שכתוב בסעיף כ״ה בסוגריים נראה שאפילו אינו יודע עברי הריהו נחשב הגיע לחינוך שהרי כתב ״וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון״. 

ד. ממה שכתב בסעיף כ״ב נראה שלא החזיק פלפלים לקטניות.  

ה.ממה שכתב בסעיף כ״ט נראה שלא החזיק זנגביל לקטניות.

ו. סעיף ל׳ ואם אין לו וכו׳ ויעשה הסדר על הפת. צ״ע מתי יעשה קידוש: במקום כוס ראשון או בשלחן עורך? אם בשלחן עורך הלא אין עושים מצוות חבילות חבילות!?

ז. סעיף ל״א קליות מה זה? ומה ההלכה לאלו שאינם אוכלים קטניות?

סימן תע״ג סעיף א׳    

Hebrew BookStand Corrected

בהשמטות מלקוטי רש"י דף א' טור א' מסכת מגילה בד"ה ועכשיו בטלתם: וילך יהושׁע בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא צ"ל וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא

We all learn to learn in life that life is all about learning to learn

Thursday, April 15

A Leader in Friendliness

A Leader in Friendliness A student assigned to write an essay about an effective leader wrote this story . . . I've been taking a bus to school for years. Most passengers keep to themselves and no one ever talks to anyone else. About a year ago, an elderly man got on the bus and said loudly to the driver, ‘Good morning!’ Most people looked up, annoyed, and the bus driver just grunted. The next day the man got on at the same stop and again he said loudly, ‘Good morning!’ to the driver. Another grunt. By the fifth day, the driver relented and greeted the man with a semi-cheerful ‘Good morning!’ The man announced, ‘My name is Benny,’ and asked the driver, ‘What's yours?’ The driver said his name was Ralph. That was the first time any of us heard the driver's name and soon people began to talk to each other and say hello to Ralph and Benny. Soon Benny extended his cheerful ‘Good morning!’ to the whole bus. Within a few days his ‘Good morning!’ was returned by a whole bunch of ‘Good mornings’ and the entire bus seemed to be friendlier. People got to know each other. If a leader is someone who makes something happen, Benny was our leader in friendliness. A month ago, Benny didn't get on the bus and we haven't seen him since. Everyone began to ask about Benny and lots of people said he may have died. No one knew what to do and the bus got awful quiet again. So last week, I started to act like Benny and say, ‘Good morning!’ to everyone and they cheered up again. I guess I’m the leader now. I hope Benny comes back to see what he started.

Thursday, April 8

Thursday, March 18

Yakov Yosef ben Reizel will be finally arriving home to Eretz Yisroel

Yakov Yosef ben Reizel will be finally arriving home to Eretz Yisroel Date: Wed, 5 Sept 2012 at 16:19 יום בשורה היא תכלה שנה וקללותיה After four and a half years of trials and tribulations, isolated in his prison cell in Japan, Yakov Yosef ben Reizel is finally on his way home. Unimaginable mountains of red tape, that until recently seemed insurmountable, hindered and delayed the prisoner transfer procedure for what seemed like eternity. Reb Aron Nezri stood at the forefront of this painstaking campaign, that has now with great siyaate dishamye come to a close. Details of the transfer were for obvious reasons kept under wraps. As usual, Yakov Yosef has with great mesirus nefesh continued his shiurei torah diligently, and completed gomoroh masechta Shabbos just yesterday, Tuesday, when local shliach Rabbi Binyamin Edery and his family, came to pay farewell to Yakov Yosef at the Chiba Prison. Rabbi Binyamin Edery and his family have devoted unlimited care and attention to the welfare of Yakov Yosef ever since his detention. Words cannot describe the emotions. Finally, after so many years of pain and suffering, Yakov Yosef arrived at the immigration centre to prepare for his departure from Japan. Reb Aron Nezri (London) and Reb Meilech Bindinger (Antwerp) were on the phone with Yakov Yosef’s father (Bnei Brak), monitoring in real-time Yakov Yosef’s release from his jail compound and transfer to the immigration centre where procedures for his transfer to Eretz Yisroel are carried out. During the conference call whilst Yakov Yosef was at immigration, we were alerted that Yakov Yosef now had the opportunity to speak to his father for just half a minute. For the first time in four and a half years, Yakov Yosef held a telephone to his ear, and with fervor said “Boruch Matir Asurim” to which his father emotionally answered “Amen”, whilst we shed tears of gratitude and relief. The multitudes of concerned yiden across the globe who davened for Yakov Yosef and never ceased to forget his suffering; the thousands of our dear brethren who contributed towards the efforts to gain Yakov Yosef’s release, wrote letters of chizuk to Yakov Yosef, accepted upon themselves resolutions in Yakov Yosef’s merit, now rejoice along side his dear family. In conformity to Japan’s stipulations, Yakov Yosef will soon be transferred to an Israeli correctional facility. He and his family will be comforted that he is now close by, and in an environment that respects his religion and speaks his tongue. At this junction in time, we can only ask that people continue to bear Yakov Yosef ben Reizel in mind in their prayers that he should be soon unconditionally free to rejoin his family. In the best interest of Yakov Yosef, and to avoid possible negative consequences, the team of Rabonim and askonim involved, endeavoured to keep the transfer process as low profile as possible. We regret we couldn't update the tzibur on this procedure, however, our opting to confirm the good news only after Yakov Yosef was released from his cell in preparation to come home, was to circumvent damaging repercussions that past media exposure have caused. The family of Yakov Yosef, and the askonim involved, request that respect should be given to the required discretion, and they not be contacted for further details or interviews. Ksiveh v’Chasimah Tovah, Aron Nezri Meilech Bindinger

Sunday, March 7

הקשר בין העליה למקדש והירידה לטבילת המקוה

הקשר בין העליה למקדש והירידה לטבילת המקוה מאת עמנואל ראב"ד עם ישראל יצא ממצרים, ב- 15 לחודש ניסן. לאחר קריעת ים סוף עם ישראל היה במדבר סיני וכעבור חודש ושבועיים הגיעו להר סיני והיה להם זמן במשך שבוע להתכונן למתן תורה על ידי פרישות מחיי אישות וטבילת מקוה. התורה נתנה במדבר במקום שלא שייך לאף אומה, כדי שנבין שהתורה לא שייכת למדינה מסוימת, היא אוניברסאלית לכל העולם, היא שייכת לכל יהודי בכל מקום שימצא סביב העולם. ב-6 לחודש סיוון היה מתן תורה בקולות וברקים, עמוד ענן ואש וההרים התרוממו באויר ורקדו כאילים. והקב"ה קרא את שני האמרות הראשונות מעשרת הדברות, וכולם היו בפחד מוות ובקשו שמשה ימשיך לדבר ולא האלוקים "פן נמות" ומשה אמר את שמונת האמרות האחרונות וכולם שמעו ואמרו נעשה ונשמע. לאחר מתן תורה משה עלה להר סיני למשך 40 יום לקבל את הלוחות שעליהם כתב הבורא באצבעו את עשרת הדברות. העם חיכה למשה 40 יום, והשטן הראה להם כאילו משה מת ועורכים לו הלוויה בשמים, לכן הם עשו את עגל הזהב. הקב"ה אמר למשה רבנו, רד מגדולתך כי העם שיחת ועשה עגל. כשמשה רבנו ירד בי"ז בתמוז, וראה איך שהם רוקדים לעגל, הוא חשב שכאשר הם יראו אותו, הם יעזבו את העגל, אבל הם המשיכו לרקוד עם העגל, והתעלמו ממנו לגמרי. לכן הוא שבר את הלוחות וקרא "מי לה' אלי". בי"ח תמוז באו אליו בני שבט לוי ולקחו כל אחד את חרבו והרגו את כל אלו שעשו את העגל. בי"ט תמוז משה רבנו עלה שוב לארבעים יום להתחנן לפני הבורא שימחל לעם ישראל ולא ישמיד אותם. כעבור 40 יום, ב-כ"ט אב הקב"ה אמר למשה רבנו, רד מההר ופסול לוחות אבנים שניות, עליהם הקב"ה יכתוב את עשרת הדברות. הלוחות הראשונות היו מאבנים שהקב"ה פסל והלוחות השניות היו מאבנים שמשה רבנו פסל. משה רבנו עלה שוב להר סיני בר"ח אלול והתחנן לקב"ה שיסלח לעם ישראל, וביום הכיפורים, לאחר שהתכפר לישראל, הוא ירד עם הלוחות השניות. לאחר יום כיפור נאמר לעם ישראל לעשות את המשכן. במשך יומיים עם ישראל אספו את כל החומרים הנדרשים לבניית המשכן, והכינו את המשכן במשך 70 יום. גמרו להכין את המשכן ב- כ"ה כסלו. אך הקב"ה לא רצה שיקימו את המשכן לגמרי לפני ר"ח ניסן שהוא יום הולדתו של יצחק אבינו, כי יצחק היה סמל של האדם שהיה מוכן להקריב את חייו בעקדה למילוי צו הבורא. לכן מכ"ה כסלו עד ר"ח ניסן המשכן היה מוכן וארוז בחבילות אך עדיין לא עמד על תילו. בראש חודש ניסן הקב"ה אמר למשה שצריך להרים את המשכן. אף אחד לא הצליח לעשות זאת. עד שבא משה רבינו ונגע במשכן והמשכן התרומם בדרך נס מעצמו. ואז כתוב בתורה שבר"ח ניסן בשנה השנית: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּֽן" (מ,יז) אם נקרא את המילה הוקם משמאל לימין נקבל אותיות "מקוה". העובדה שהתורה בחרה לכתוב שהמשכן התרומם ועמד על תילו על ידי המילה "הוקם" ולא על ידי מילה אחרת, זה ודאי בא ללמדנו שיש קשר בין המשכן (והמקדש) לטבילת המקוה. מה הקשר? א. שאפילו אדם טהור לא יכול להיכנס למשכן או למקדש ללא טבילת מקוה, גם כדי להזכיר לו: "דע לפני מי אתה עומד". ב. כל אדם שבא למשכן ראה במשכן את נוכחות בורא עולם, היו בכל יום עשרה ניסים במשכן שעל ידם ראו, נוכחו והרגישו את בורא עולם. גם במקוה יש הרגשת נוכחות ומציאות הבורא. אדם יורד למקוה, לפגישה פרטית עם בורא עולם, כיצד? במקוה, מתחת למים, האדם נמצא בבידוד מוחלט מכל הסביבה. חמשת החושים שמטרידים אותו כל הזמן, ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, מתחת למים אינם מטרידים. לכן האדם איננו מוטרד, והוא מסוגל לרכז את כל המחשבות שלו לקראת בורא עולם. מלבד זאת, בחוסר אויר לנשימה, האדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות וכאשר אדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות הדבר הראשון שהוא מתקשר אליו באופן אינסטינקטיבי זה אל בורא עולם!!! עכשיו האדם מתקשר אל הבורא ומדבר אליו בליבו, מה האדם מדבר בליבו אל הבורא בטבילת המקוה? ראשית הוא מבקש על הבעיות שמטרידות אותו, ראשית הוא מבקש חיים, אף אדם לא רוצה למות, ככתוב "אל כרחך אתה מת". הוא מבקש חיים ומבקש שיעזור לו להתגבר על בעיות החיים, שהרי אין אדם בלי בעיות (ככתוב "תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם" כי הקב"ה הוא המייצר את הבעיות לכל אדם! כדי שיחזרו בתשובה, כפי שמובא בכל המפרשים על הפסוק הנ"ל). ואז הוא מתפלל בליבו אל הבורא שיעזור לו לפתוח דף חדש ומזהיר יותר בחייו. והוא מלא תקוה שהקב"ה ישמע את תפילת ליבו, וימלא ברחמים וברצון את בקשותיו. ולכן כל אדם עולה מן המקוה בשמחת חיים, בתקוה חדשה, שהקב"ה שמע את תפילתו וימלא את בקשתו. ואז רגש הכרת הטוב של האדם מתעורר והוא מבין ביתר עוז שגם לבורא עולם יש בקשות ודרישות ממנו. וכדי שהקב"ה ימלא את בקשותיו, עליו להקדים ולמלא את דרישות הקב"ה ממנו. וזה פירושו להתחיל לעלות על הדרך לחזרה בתשובה. ולכן בטבילה במקוה ישנם כל הסממנים של העליה לרגל לבית המקדש שגם שם האדם ראה את הבורא ואת כל העשרה ניסים שהתרחשו שם שהלהיבו אותו להתקרב לבורא עולם, ולעשות את כל מה שהבורא דורש ממנו ולחזור בתשובה שלימה. לכן נאמר "הוקם" המשכן כי בשניהם אפשר להגיע לאותם התוצאות של התעלות הנפש וחזרה בתשובה. לאחר חורבן בית המקדש השני בירושלים "אמר רבי עקיבא": אל נא ניכנס ליאוש, "אשריכם ישראל"! – גם כאשר לדאבוננו אין היום את בית המקדש, אבל יש לפני מי להיטהר, לפני מי? לפני אבינו שבשמים! איך מיטהרים לפני אבינו שבשמים בזמן שאין בית המקדש? יש: מקוה ישראל ה'! כמו שמקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. "וזרקתי... מים... וטהרתם" (יחזקאל לו:כה) (ירמיהו יז:יג, יומא פה:) ולכן גם בימינו, עד שיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו, למרות שאין לגברים חובה מהתורה לטבול במקוה, אבל יש חיוב! מדוע? כי אחרי טבילת מקוה כל גבר חושב אחרת! מתפלל וחי אחרת! וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר. וגם טהרת וקדושת המשפחה נשמרת כנדרש וכראוי כ' אדר תשפ"א 4.3.21 "כ ו ח ה ת פ י ל ה ב ט ב י ל ה"! כל זמן שאדם הראשון טבל, קין לא יכל להרוג את הבל למרות שאדם וחוה גורשו מגן עדן זמן קצר לפני השבת הראשונה שלהם עלי אדמות, בכל אופן השבת הראשונה הגנה עליהם והמשיכה לתת להם הרגשת גן-עדן. לכבודם השמש לא שקעה בליל שבת הראשון של חייהם, והם לא התנסו בחושך המפחיד. במקום זה, עבר עליהם יום שבת קודש של שלום ושלוה, התרוממות הרוח והשתפכות הנפש, "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה"! ומעין פיצוי מועט לגירוש המעליב מגן עדן, דבר שהמריץ את האדם הראשון לבטא ולהביע את רגשותיו ב: "שיר מזמור ליום השבת"! אשר אלפי שנה מאוחר יותר נכתב בספר התהילים של דוד המלך. [העפר שאדם הראשון נברא ממנו, אסף בורא עולם מסביב לכל העולם, כדי שכאשר אדם ימות ויצטרך להיקבר, לא יהיה מקום בעולם שיוכל לטעון: "אתה לא ממקומנו ואינך יכול להיקבר כאן". אבל ראשו נברא בעיקר מעפר המקום הקדוש של בית המקדש העתידי בירושלים, ולשם הוא גורש בערב שבת]. במוצאי שבת הראשון של חייהם, אדם וחוה התנסו בפעם הראשונה בשקיעת החמה ובחושך צלמות מפחיד, וחשבו שזה סוף העולם והם הולכים למות. בורא עולם ריחם עליהם וזימן לאדם שני אבני אש, שאפשר לו להצית מדורה, כדי להאיר במקצת את חשכת הלילה. ולכן, כל מוצאי שבת, מיד אחרי צאת השבת, במשך תפלת ה"הבדלה" בין קודש לחול, אנו מברכים את ברכת האש: "בורא מאורי האש" אשר נוצרה בפעם הראשונה, במוצאי שבת הראשון של הבריאה. ברכת תודה על החשיבות והתועלת המרובה של אש מבוקרת ביצירת: אור וחום, אשר בעולם המודרני הוא גם ספק הכוח המניע את גלגלי התעשייה והתנועה. מייד בקומו משנתו, ביום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון לא בחר לצאת ביחד עם אשתו חוה, לטיול ביקור וסיור של העולם החדש אשר זה עתה נברא. במקום זה הוא נכנס למקוה מעיין השילוח, במקום העתידי של בנין בית המקדש, בעיר ירושלים, ל-49 יום של טבילות ותפילות. מדוע? כי רק בבוקר יום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון חש וראה את גודל הנפילה מהביטחון והנוחיות המושלמת של גן עדן, אל הפחד והפחת של הג'ונגל עלי אדמות של העולם הגדול, אשר הוא גן חיות ללא סורגים, בו חיות טורפות, רעבות ומאיימות, סובבות סביבו באופן חופשי וחייו נמצאים בסכנה מתמדת. מיד הוא נזכר ושמע בזיכרונו שוב ושוב את קול ה' המזהיר ומפחיד: "ביום אוכלך את הפרי האסור מות תמות"! לכן הוא הבין שכעת הוא לא הזמן המתאים להשקיע במרדף אחרי יופי ותענוגות חיים ריקניים או לטייל בעולם החדש אשר סביבו. הוא הבחין בבהירות שאם הוא רוצה לשרוד, הדרך היחידה לפניו היא החזרה בתשובה, בבכי ותחנונים לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם, ולהתחנן בכל כוחו ונפשו שיינתן לו, לחוה אשתו, לילדיו ולעולם כולו הזדמנות שנייה להוכיח את עצמם. ההחלטה להיכנס למקוה מעיין השילוח, נבעה מתוך הבחנה של המובן הכפול של הפסוק: "ממעמקים, השם קראתיך"! לא רק שבני אדם נזכרים לקרא אל השם מעומק הצרות בו הם נמצאים, אלא גם: "מעומק מימי המקוה, בו אנו עומדים בעירום וחוסר כל, בו חסר לנו גם את הדבר הבסיסי ביותר: של קצת אויר לנשימה, שבאופן אינסטינקטיבי מקשר את האדם לבורא, ומחייב ענווה מוחלטת. וככל שהאדם נמצא בדרגת ענווה גדולה יותר, כוח התפילה שלו גדול יותר! ולכן, הטבילה במקוה הוא המקום והזמן המתאים ביותר להתקשר לבורא מקרב הלב, ולהתחנן לעזרתו "! כל אחד מאתנו, הוא המשכו של אדם וחוה, ובוודאי גם אנו עברנו על אותו חטא של חוסר ציות לבורא עולם. ולכן , גם לנו יש את אותה סיבה לחזור בתשובה ולנהוג בדרכו של האדם הראשון. רבים מהמים סביבו של האדם הראשון בתוך מימי המקוה, היו דמעותיו. בורא עולם, אשר "לעולם אינו נועל את שערי הדמעות", חנן את האדם בחלק מבקשותיו. האזהרה "תמות ביום אוכלך"! נהפכה, במקום יום של 24 שעות של האדם, ליום של בורא עולם שהוא אלף שנות האדם. מכוח התפילה בטבילה, אדם וחוה נועדו לחיות 1000 שנה במקום 24 שעות, אך כל זה במקום לחיות כל זמן שהעולם יהיה קיים, 6000 שנה. אלא שאדם הקדיש 70 שנה משנותיו עבור דוד מלך ישראל, כדי שדוד או מזרעו יהיה מלך המשיח, אשר יתקן את העולם, ויחזירהו למצבו הראשוני לפני החטא. ולכן אדם וחוה חיו רק 930 שנה. המסר: א. חובת כל אדם לתקן את אשר קלקל! ואם אין באפשרותו, חובתו למצוא את האדם אשר יתקן זאת, גם אם על חשבונו! ב. חובת כל אדם לתקן את אשר ניתן לתיקון, גם אם הקלקול נעשה על ידי אחרים. אך נגזר על אדם וחוה להפסיד את שני בניהם "ביום אחד", ככתוב: "שניכם ביום אחד"! (בראשית כז:מה תרגום יונתן). [בשבוע הראשון של הבריאה, כל הנבראים נבראו כבוגרים. גם קין והבל נולדו והתבגרו מידית ביום ששי הראשון של הבריאה]. ביום ה-50 אחרי שגורשו מגן עדן, מיד אחרי שאדם הראשון יצא מטבילותיו ותפילותיו במקוה מעיין השילוח, קין רצח את אחיו הבל ונעלם. באותו יום שני הבנים נעלמו מעיני הוריהם. הבל הרוג וקבור, וקין נענש בנדודים על פני תבל מבלי אמצעי תקשורת עם הוריו. 130 שנה עברו, עד שאדם וחוה הקימו מחדש את משפחתם והמשכם, בלדת בנם השלישי שת. תמוה - קין והבל חיו בעולם שחיים בו כיום מיליארדי אנשים. איך זה שהם לא הסתדרו בינם, ומדוע קין הרג את הבל? אם לא הסתדרו בדעות, מדוע לא נפרדו דרכיהם במקום להרוג. נראה לומר: אין חטא ללא עונש. אחד העונשים של אדם וחוה על חטאם היה לאבד את שני בניהם – קין והבל. ומכיוון שאדם ישב 49 יום במעיין השילוח ובכה והתפלל, "ותפילה עושה מחצה", לכן העונש הוחלף שרק אחד הבנים ימות. לכן רק ביום ה-50 אחרי שאדם הראשון יצא מתפילותיו במעיין השילוח רק אז קרה המקרה שקין הרג את הבל. קיים דמיון בין מות המלך דוד, בגיל 70 והרצח של הבל. דוד המלך ידע שימי חייו עלי אדמות הגיעו לקיצם. אבל הוא גם ידע שמלאך המוות אין בכוחו לקחת את נשמתו כל זמן שכל כולו עסוק בתפילה ובלימוד התורה. לכן מלאך המוות עשה רעש מוזר מחוץ לחדר שדוד המלך היה מתפלל ולומד בכל כוחו, ביום השבת האחרון של חייו, כדי להסיח את דעתו של דוד. וברגע שדוד המלך הפסיק את תפילותיו ולימודו ויצא החוצה כדי לראות מה קרה, התאפשר למלאך המוות לקחת את נשמתו והוא מת. בדומה לכך, כל זמן שאדם הראשון היה טובל ומתפלל במקוה מעיין השילוח, מלאך המוות לא היה יכול לקחת את נשמתו של בנו הבל, כחלק מהעונש שנגזר עליהם על אכילת ה"פרי האסור" של "עץ הדעת"! ורק למחרת היום שבו אדם הראשון יצא מהטבילה במקוה, קין הצליח לרצוח את הבל אחיו, וגם הוא נעלם מעיני הוריו. דבר זה מייצג את כוח תפילת הלב בזמן הטבילה במקוה! (בראשית ג:כג, יונתן בן עוזיאל כז:מה, רבה ד:כב, פרקי דרבי אליעזר י"ד, כ', שבת ל, תהילים צ:ד,י, קל:א ). "כוח התפילה בטבילה", מאמר בעל עוצמה וללא בעיית רגישות, מפיץ אור יקרות על נושא המקוה, ומעניין במיוחד גם לגברים. הוא בוודאי יניע גברים רבים להתחיל לטבול במקוה כדי לעזור להם להתקשר לבורא ולבקש את עזרתו לפתור את בעיותיהם, ואין אדם עלי אדמות שאיננו מלא בבעיות. והניסיון מראה כאשר הבעלים טובלים במקוה, לא מצוי שנשותיהן לא תאמצנה את מצוות הטבילה לעצמן. ולכן מאמר זה משמש אמצעי בלתי ישיר אך יעיל לחזק משפחות רבות לאמץ חיי משפחה המבוססים על מצוות טהרה וקדושה, ומקדמים את המטרה של "חינוך מקוה לכל יהודי". אנא הפיצו את המאמר בדפוס או בדואר אלקטרוני! הנושא איננו רגיש ומאפשר פרסום טהרת וקדושת המשפחה לציבור הרחב, ולקרב את ליבן של ישראל לאבינו שבשמים. הצטרף, ארגן ו/או תמוך בוועדות קהילתיות לחינוך מקוה לכל יהודי, בעירך ו/או בפעילות גלובאלית. ראה מאמר: "נרות שבת קודש, מדוע גם בשפע של אור חשמל"? "מקוה בבית הלבן", תוצאות מופלאות, ותמיכת מנהיגות רבנית של גדולי הדור. הפיצו ותמכו ב: "מקוה-תקוה", עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, דירה5, בני-ברק 5132703, ד.א. .ravad@mikvatikva.org www.mikva-lamali.org www.mikva-whyme.org© י' אדר תשע"ד – ח' אייר תשע"ט 13.5.019

Wednesday, March 3

כ ו ח ה ת פ י ל ה ב ט ב י ל ה

מאת עמנואל ראב"ד "כ ו ח ה ת פ י ל ה ב ט ב י ל ה"! כל זמן שאדם הראשון טבל, קין לא יכל להרוג את הבל למרות שאדם וחוה גורשו מגן עדן זמן קצר לפני השבת הראשונה שלהם עלי אדמות, בכל אופן השבת הראשונה הגנה עליהם והמשיכה לתת להם הרגשת גן-עדן. לכבודם השמש לא שקעה בליל שבת הראשון של חייהם, והם לא התנסו בחושך המפחיד. במקום זה, עבר עליהם יום שבת קודש של שלום ושלוה, התרוממות הרוח והשתפכות הנפש, "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה"! ומעין פיצוי מועט לגירוש המעליב מגן עדן, דבר שהמריץ את האדם הראשון לבטא ולהביע את רגשותיו ב: "שיר מזמור ליום השבת"! אשר אלפי שנה מאוחר יותר נכתב בספר התהילים של דוד המלך. העפר שאדם הראשון נברא ממנו, אסף בורא עולם מסביב לכל העולם, כדי שכאשר אדם ימות ויצטרך להיקבר, לא יהיה מקום בעולם שיוכל לטעון: "אתה לא ממקומנו ואינך יכול להיקבר כאן". אבל ראשו נברא בעיקר מעפר המקום הקדוש של בית המקדש העתידי בירושלים, ולשם הוא גורש בערב שבת]. במוצאי שבת הראשון של חייהם, אדם וחוה התנסו בפעם הראשונה בשקיעת החמה ובחושך צלמות מפחיד, וחשבו שזה סוף העולם והם הולכים למות. בורא עולם ריחם עליהם וזימן לאדם שני אבני אש, שאפשר לו להצית מדורה, כדי להאיר במקצת את חשכת הלילה. ולכן, כל מוצאי שבת, מיד אחרי צאת השבת, במשך תפלת ה"הבדלה" בין קודש לחול, אנו מברכים את ברכת האש: "בורא מאורי האש" אשר נוצרה בפעם הראשונה, במוצאי שבת הראשון של הבריאה. ברכת תודה על החשיבות והתועלת המרובה של אש מבוקרת ביצירת: אור וחום, אשר בעולם המודרני הוא גם ספק הכוח המניע את גלגלי התעשייה והתנועה. מייד בקומו משנתו, ביום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון לא בחר לצאת ביחד עם אשתו חוה, לטיול ביקור וסיור של העולם החדש אשר זה עתה נברא. במקום זה הוא נכנס למקוה מעיין השילוח, במקום העתידי של בנין בית המקדש, בעיר ירושלים, ל-49 יום של טבילות ותפילות. מדוע? כי רק בבוקר יום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון חש וראה את גודל הנפילה מהביטחון והנוחיות המושלמת של גן עדן, אל הפחד והפחת של הג'ונגל עלי אדמות של העולם הגדול, אשר הוא גן חיות ללא סורגים, בו חיות טורפות, רעבות ומאיימות, סובבות סביבו באופן חופשי וחייו נמצאים בסכנה מתמדת. מיד הוא נזכר ושמע בזיכרונו שוב ושוב את קול ה' המזהיר ומפחיד: "ביום אוכלך את הפרי האסור מות תמות"! לכן הוא הבין שכעת הוא לא הזמן המתאים להשקיע במרדף אחרי יופי ותענוגות חיים ריקניים או לטייל בעולם החדש אשר סביבו. הוא הבחין בבהירות שאם הוא רוצה לשרוד, הדרך היחידה לפניו היא החזרה בתשובה, בבכי ותחנונים לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם, ולהתחנן בכל כוחו ונפשו שיינתן לו, לחוה אשתו, לילדיו ולעולם כולו הזדמנות שנייה להוכיח את עצמם. ההחלטה להיכנס למקוה מעיין השילוח, נבעה מתוך הבחנה של המובן הכפול של הפסוק: "ממעמקים, השם קראתיך"! לא רק שבני אדם נזכרים לקרא אל השם מעומק הצרות בו הם נמצאים, אלא גם: "מעומק מימי המקוה, בו אנו עומדים בעירום וחוסר כל, בו חסר לנו גם את הדבר הבסיסי ביותר: של קצת אויר לנשימה, שבאופן אינסטינקטיבי מקשר את האדם לבורא, ומחייב ענווה מוחלטת. וככל שהאדם נמצא בדרגת ענווה גדולה יותר, כוח התפילה שלו גדול יותר! ולכן, הטבילה במקוה הוא המקום והזמן המתאים ביותר להתקשר לבורא מקרב הלב, ולהתחנן לעזרתו "! כל אחד מאתנו, הוא המשכו של אדם וחוה, ובוודאי גם אנו עברנו על אותו חטא של חוסר ציות לבורא עולם. ולכן, גם לנו יש את אותה סיבה לחזור בתשובה ולנהוג בדרכו של האדם הראשון. רבים מהמים סביבו של האדם הראשון בתוך מימי המקוה, היו דמעותיו. בורא עולם, אשר "לעולם אינו נועל את שערי הדמעות", חנן את האדם בחלק מבקשותיו. האזהרה "תמות ביום אוכלך"! נהפכה, במקום יום של 24 שעות של האדם, ליום של בורא עולם שהוא אלף שנות האדם. מכוח התפילה בטבילה, אדם וחוה נועדו לחיות 1000 שנה במקום 24 שעות, אך כל זה במקום לחיות כל זמן שהעולם יהיה קיים, 6000 שנה. אלא שאדם הקדיש 70 שנה משנותיו עבור דוד מלך ישראל, כדי שדוד או מזרעו יהיה מלך המשיח, אשר יתקן את העולם, ויחזירהו למצבו הראשוני לפני החטא. ולכן אדם וחוה חיו רק 930 שנה. המסר: א. חובת כל אדם לתקן את אשר קלקל! ואם אין באפשרותו, חובתו למצוא את האדם אשר יתקן זאת, גם אם על חשבונו! ב. חובת כל אדם לתקן את אשר ניתן לתיקון, גם אם הקלקול נעשה על ידי אחרים. אך נגזר על אדם וחוה להפסיד את שני בניהם "ביום אחד", ככתוב: "שניכם ביום אחד"! (בראשית כז:מה תרגום יונתן). [בשבוע הראשון של הבריאה, כל הנבראים נבראו כבוגרים. גם קין והבל נולדו והתבגרו מידית ביום ששי הראשון של הבריאה]. ביום ה-50 אחרי שגורשו מגן עדן, מיד אחרי שאדם הראשון יצא מטבילותיו ותפילותיו במקוה מעיין השילוח, קין רצח את אחיו הבל ונעלם. באותו יום שני הבנים נעלמו מעיני הוריהם. הבל הרוג וקבור, וקין נענש בנדודים על פני תבל מבלי אמצעי תקשורת עם הוריו. 130 שנה עברו, עד שאדם וחוה הקימו מחדש את משפחתם והמשכם, בלדת בנם השלישי שת. תמוה - קין והבל חיו בעולם שחיים בו כיום מיליארדי אנשים. איך זה שהם לא הסתדרו בינם, ומדוע קין הרג את הבל? אם לא הסתדרו בדעות, מדוע לא נפרדו דרכיהם במקום להרוג. נראה לומר: אין חטא ללא עונש. אחד העונשים של אדם וחוה על חטאם היה לאבד את שני בניהם – קין והבל. ומכיוון שאדם ישב 49 יום במעיין השילוח ובכה והתפלל, "ותפילה עושה מחצה", לכן העונש הוחלף שרק אחד הבנים ימות. לכן רק ביום ה-50 אחרי שאדם הראשון יצא מתפילותיו במעיין השילוח רק אז קרה המקרה שקין הרג את הבל. קיים דמיון בין מות המלך דוד, בגיל 70 והרצח של הבל. דוד המלך ידע שימי חייו עלי אדמות הגיעו לקיצם. אבל הוא גם ידע שמלאך המוות אין בכוחו לקחת את נשמתו כל זמן שכל כולו עסוק בתפילה ובלימוד התורה. לכן מלאך המוות עשה רעש מוזר מחוץ לחדר שדוד המלך היה מתפלל ולומד בכל כוחו, ביום השבת האחרון של חייו, כדי להסיח את דעתו של דוד. וברגע שדוד המלך הפסיק את תפילותיו ולימודו ויצא החוצה כדי לראות מה קרה, התאפשר למלאך המוות לקחת את נשמתו והוא מת. בדומה לכך, כל זמן שאדם הראשון היה טובל ומתפלל במקוה מעיין השילוח, מלאך המוות לא היה יכול לקחת את נשמתו של בנו הבל, כחלק מהעונש שנגזר עליהם על אכילת ה"פרי האסור" של "עץ הדעת"! ורק למחרת היום שבו אדם הראשון יצא מהטבילה במקוה, קין הצליח לרצוח את הבל אחיו, וגם הוא נעלם מעיני הוריו. דבר זה מייצג את כוח תפילת הלב בזמן הטבילה במקוה! (בראשית ג:כג, יונתן בן עוזיאל כז:מה, רבה ד:כב, פרקי דרבי אליעזר י"ד, כ', שבת ל, תהילים צ:ד,י, קל:א). "כוח התפילה בטבילה", מאמר בעל עוצמה וללא בעיית רגישות, מפיץ אור יקרות על נושא המקוה, ומעניין במיוחד גם לגברים. הוא בוודאי יניע גברים רבים להתחיל לטבול במקוה כדי לעזור להם להתקשר לבורא ולבקש את עזרתו לפתור את בעיותיהם, ואין אדם עלי אדמות שאיננו מלא בבעיות. והניסיון מראה כאשר הבעלים טובלים במקוה, לא מצוי שנשותיהן לא תאמצנה את מצוות הטבילה לעצמן. ולכן מאמר זה משמש אמצעי בלתי ישיר אך יעיל לחזק משפחות רבות לאמץ חיי משפחה המבוססים על מצוות טהרה וקדושה, ומקדמים את המטרה של "חינוך מקוה לכל יהודי". אנא הפיצו את המאמר בדפוס או בדואר אלקטרוני! הנושא איננו רגיש ומאפשר פרסום טהרת וקדושת המשפחה לציבור הרחב, ולקרב את ליבן של ישראל לאבינו שבשמים. הצטרף, ארגן ו/או תמוך בוועדות קהילתיות לחינוך מקוה לכל יהודי, בעירך ו/או בפעילות גלובאלית. ראה מאמרים: "נרות שבת קודש, מדוע גם בשפע של אור חשמל"? "מקוה בבית הלבן", תוצאות מופלאות, ותמיכת מנהיגות רבנית של גדולי הדור הפיצו ותמכו ב: "מקוה-תקוה", עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, דירה 5, בני-ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org www.mikva-lamali.org www.mikva-whyme.org ©י' אדר תשע"ד – ח' אייר תשע"ט 13.5.019

הקשר בין העליה למקדש והירידה לטבילת המקוה

הקשר בין העליה למקדש והירידה לטבילת המקוה מאת עמנואל ראב"ד נאמר בחומש שמות: "הוּקַם הַמִּשְׁכָּֽן" (מ,יז), אם נקרא את המילה הוקם משמאל לימין נקבל אותיות "מקוה" מכאן שיש קשר בין המשכן (והמקדש) לטבילת המקוה. מה הקשר? כל אדם שבא למשכן ראה במשכן את נוכחות בורא עולם, היו בכל יום עשרה ניסים במשכן שעל ידם ראו, נוכחו והרגישו את בורא עולם. גם במקוה יש הרגשת נוכחות ומציאות הבורא. אדם יורד למקוה, לפגישה פרטית עם בורא עולם, כיצד? במקוה, מתחת למים, האדם נמצא בבידוד מוחלט מכל הסביבה. חמשת החושים שמטרידים אותו כל הזמן, ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, מתחת למים אינם מטרידים. לכן האדם איננו מוטרד, והוא מסוגל לרכז את כל המחשבות שלו לקראת בורא עולם. מלבד זאת, בחוסר אויר לנשימה, האדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות וכאשר אדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות הדבר הראשון שהוא מתקשר אליו באופן אינסטינקטיבי זה אל בורא עולם!!! עכשיו האדם מתקשר אל הבורא ומדבר אליו בליבו, מה האדם מדבר בליבו אל הבורא בטבילת המקוה? ראשית הוא מבקש על הבעיות שמטרידות אותו, ראשית הוא מבקש חיים, אף אדם לא רוצה למות, ככתוב "אל כרחך אתה מת". הוא מבקש חיים ומבקש שיעזור לו להתגבר על בעיות החיים, שהרי אין אדם בלי בעיות (ככתוב "תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם" כי הקב"ה הוא המייצר את הבעיות לכל אדם! כדי שיחזרו בתשובה, כפי שמובא בכל המפרשים על הפסוק הנ"ל). ואז הוא מתפלל בליבו אל הבורא שיעזור לו לפתוח דף חדש ומזהיר יותר בחייו. והוא מלא תקוה שהקב"ה ישמע את תפילת ליבו, וימלא ברחמים וברצון את בקשותיו. ולכן כל אדם עולה מן המקוה בשמחת חיים, בתקוה חדשה, שהקב"ה שמע את תפילתו וימלא את בקשתו. ואז רגש הכרת הטוב של האדם מתעורר והוא מבין ביתר עוז שגם לבורא עולם יש בקשות ודרישות ממנו. וכדי שהקב"ה ימלא את בקשותיו, עליו להקדים ולמלא את דרישות הקב"ה ממנו. וזה פירושו להתחיל לעלות על הדרך לחזרה בתשובה. ולכן בטבילה במקוה ישנם כל הסממנים של העליה לרגל לבית המקדש שגם שם האדם ראה את הבורא ואת כל העשרה ניסים שהתרחשו שם שהלהיבו אותו להתקרב לבורא עולם, ולעשות את כל מה שהבורא דורש ממנו ולחזור בתשובה שלימה. לכן נאמר "הוקם" המשכן כי בשניהם אפשר להגיע לאותם התוצאות של התעלות הנפש וחזרה בתשובה. לאחר חורבן בית המקדש השני בירושלים "אמר רבי עקיבא": אל נא ניכנס ליאוש, "אשריכם ישראל"! – גם כאשר לדאבוננו אין היום את בית המקדש, אבל יש לפני מי להיטהר, לפני מי? לפני אבינו שבשמים! איך מיטהרים לפני אבינו שבשמים בזמן שאין בית המקדש? יש: מקוה ישראל ה'! כמו שמקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. "וזרקתי... מים... וטהרתם" (יחזקאל לו:כה) (ירמיהו יז:יג, יומא פה:) ולכן גם בימינו, עד שיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו, למרות שאין לגברים חובה מהתורה לטבול במקוה, אבל יש חיוב! מדוע? כי אחרי טבילת מקוה כל גבר חושב אחרת! מתפלל וחי אחרת! וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר. וגם טהרת וקדושת המשפחה נשמרת כנדרש וכראוי. י"ח אדר תשפ"א 2.3.21 ראה מאמרים: "נרות שבת קודש, מדוע גם בשפע של אור חשמל"? "מקוה בבית הלבן", תוצאות מופלאות, ותמיכת מנהיגות רבנית של גדולי הדור הפיצו ותמכו ב: "מקוה-תקוה", עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, דירה 5, בני-ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org www.mikva-lamali.org www.mikva-whyme.org

Monday, March 1

הוקם אותיות מקוה

Sent: 27 February 2021 23:29 Subject: Hukam Hamishkan From: mikva tikva "הוקם המשכן", הוקם אותיות מקוה כתוב בפרשת ויקהל פיקודי, "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָֽרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּֽן (מ,יז) הוקם – אם נקרא מילה זו משמאל לימין נקבל אותיות "מקוה" מכאן שעל ידי טבילת מקוה יש הרגשת בורא עולם בדיוק כמו במשכן. מה הקשר? כל אדם שבא למשכן ראה במשכן את נוכחות בורא עולם, היו בכל יום עשרה ניסים במשכן שעל ידם ראו, נוכחו והרגישו את בורא עולם. גם במקוה יש הרגשת נוכחות ומציאות הבורא. אדם יורד למקוה, לפגישה פרטית עם בורא עולם, כיצד? במקוה, מתחת למים, האדם נמצא בבידוד מוחלט מכל הסביבה. חמשת החושים שמטרידים אותו כל הזמן, ראיה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש, מתחת למים אינם מטרידים. לכן האדם איננו מוטרד, והוא מסוגל לרכז את כל המחשבות שלו לקראת בורא עולם. מלבד זאת, בחוסר אויר לנשימה, האדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות וכאשר אדם נמצא בשער שבין החיים ובין המוות הדבר הראשון שהוא מתקשר אליו באופן אינסטינקטיבי זה אל בורא עולם!!! עכשיו האדם מתקשר אל הבורא ומדבר אליו בליבו, מה האדם מדבר בליבו אל הבורא בטבילת המקוה? ראשית הוא מבקש על הבעיות שמטרידות אותו, ראשית הוא מבקש חיים, אף אדם לא רוצה למות, ככתוב "אל כרחך אתה מת". הוא מבקש חיים ומבקש שיעזור לו להתגבר על בעיות החיים, שהרי אין אדם בלי בעיות (ככתוב "תשב אנוש עד דכא ותאמר: שובו בני אדם" כי הקב"ה הוא המייצר את הבעיות לכל אדם! כדי שיחזרו בתשובה). ואז הוא מתפלל בליבו אל הבורא שיעזור לו לפתוח דף חדש ומזהיר יותר בחייו. והוא מלא תקוה שהקב"ה ישמע את תפילת ליבו, וימלא ברחמים וברצון את בקשותיו. ולכן כל אדם עולה מן המקוה בשמחת חיים, בתקוה חדשה, שהקב"ה שמע את תפילתו וימלא את בקשתו. ואז רגש הכרת הטוב של האדם מתעורר והוא מבין ביתר עוז שגם לבורא עולם יש בקשות ודרישות ממנו. וכדי שהקב"ה ימלא את בקשותיו, עליו להקדים ולמלא את דרישות הקב"ה ממנו. וזה פירושו להתחיל לעלות על הדרך לחזרה בתשובה. ולכן בטבילה במקוה ישנם כל הסממנים של העליה לרגל לבית המקדש שגם שם האדם ראה את הבורא ואת כל העשרה ניסים שהתרחשו שם שהלהיבו אותו להתקרב לבורא עולם, ולעשות את כל מה שהבורא דורש ממנו ולחזור בתשובה שלימה. לכן נאמר "הוקם" המשכן כי בשניהם אפשר להגיע לאותם התוצאות של התעלות הנפש וחזרה בתשובה. לאחר חורבן בית המקדש השני בירושלים "אמר רבי עקיבא": אל נא ניכנס ליאוש, "אשריכם ישראל"! – גם כאשר לדאבוננו אין היום את בית המקדש, אבל יש לפני מי להיטהר, לפני מי? לפני אבינו שבשמים! איך מיטהרים לפני אבינו שבשמים בזמן שאין בית המקדש? יש: מקוה ישראל ה'! כמו שמקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. "וזרקתי... מים... וטהרתם" (יחזקאל לו:כה) (ירמיהו יז:יג, יומא פה:) ולכן גם בימינו, עד שיבנה בית המקדש השלישי במהרה בימינו, למרות שאין לגברים חובה מהתורה לטבול במקוה, אבל יש חיוב! מדוע? כי אחרי טבילת מקוה כל גבר חושב אחרת! מתפלל וחי אחרת! וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר. וגם טהרת וקדושת המשפחה נשמרת כנדרש וכראוי. י"א אדר תשפ"א 23.2.21 MikvaTikva · Bnei Braq 61000 · Israel

Thursday, January 21

Mobile Phones usage in Shuls and Botey Medrash (Synagogues)

Subject: Mobile Phones usage in Shuls and Botey Medrash (Synagogues)

Background:
In Elul 5767, the Gedoley Yisroel signed a petition, requesting for more respect in Shuls by switching off mobile phones.  The letter circulated in local Shuls, as well as in London, UK and was also reprinted in Hebrew-language daily and weekly Charedi publications in Israel as well as the Jewish Tribune in London, UK.

The Problem:
When entering a Shul, which is a Mikdash Me'at (minor sanctuary, alluding to the Holy Temple, which unfortunately is not in existence, hence our use of its temporary replacement) - we have one goal in mind: to connect with our Father in heaven, to offer our supplications for sustenance, both physical and spiritual and other necessities like health, safety and similar requests. 

If we can compare this daily exercise to going to meet a king, a bank manager or a doctor, it would require us to draw some parallels in our behaviour during such meetings.  We would dress in our best suit, we would polish our shoes and we would leave all our distractions behind, before entering to meet our benefactor. 

Just imagine having an audience with the judge presiding over a court case that would determine whether we could be granted a reprieve for a driving offence.  During the deliberations the defendants mobile (cellular) 'phone goes off and instead of switching it off immediately, he proceeds to discuss the shopping list for dinner with his wife.  The outrage felt by the judge, the prosecutor and the defence council would not only be justified, but it is self evident that the defendant's chances for a lenient sentence would become extremely remote.

The reason for this is that he breached the protocol, he showed contempt to the court and he behaved like an irresponsible, uneducated and callous individual.

I have Hashem on the other line
The story is told of a man whose mobile went off when he was Davening.  He left the Shul and spoke one sentence into the handset, hang up and switched his handset off.  When confronted as to what he said to the caller, he responded: "I told him that he will have to forgive me as I have HaShem on the other line".
 
There was an attempt to compare the ban on mobiles in hospitals on the grounds of health hazards, however - according to newspaper reports - the British health authorities this claim is not valid.  Still, the jury is out whether this is really the case, as interference with medical equipment is a potential life-threatening hazard and no one should take chances when visiting their friends and family.
With regards to hotels, and some hospitals - the prevalent argument is that the management of these places are out to increase their revenue (hospitals and hotels do it to cover their ever growing deficits or to placate their shareholders...).
 
In the case of restaurants though, many restaurateurs will hang up a notice at the entrance to their establishment, requesting people put their mobile handsets on silent or that they switch them off completely.  The reason for this is simple: customers frequent a restaurant for its ambience and the quiet that they so need when dining out.

One should only compare the logical link between the restriction placed by governments on the use of mobiles whilst driving.  The fact that the driver cannot concentrate on the road and its environs when speaking on the phone shows that the problem is rooted in the inability of man to do two unrelated things at once.  Now how can one claim to have full concentration during the Amida when his - or his neighbour's - phone is ringing, singing or vibrating?!

After researching the claim about the efforts made by public places, it would appear that the pot is split equally between those allowing the use of mobiles on their premises - under the guise of free speech or citizens rights - and those who prohibit them for any of the respective reasons applicable to the individual institution.

According to Katie M. Lever and James E. Katz, authors of the report: Cell phones in campus libraries: An analysis of policy responses to an invasive mobile... to contemplative domains such as houses of worship and libraries (url: http://www.sciencedirect.com/science?_ob=ArticleURL&_udi=B6VC8-4M21T70-2&_user=10&_coverDate=07%2F31%2F2007&_rdoc=1&_fmt=&_orig=search&_sort=d&view=c&_acct=C000050221&_version=1&_urlVersion=0&_userid=10&md5=5cba4494780c3e73ec40d1ce1f7bd6e5 ) there is a concern shared by management of public places, which is analysed in their research piece.

(A friend of mine asked a priest who confirmed that visitors wouldn't even think of bringing their mobile 'phones with them, let alone leaving them switched on!  This claim should be researched further to corroborate its veracity.)

"
New York Drivers Will Get Points for Talking on Cell Phones

Beginning tomorrow (15/02/2011), New York drivers who are caught talking on their cell phones without a headset will gain two points on their driving records — which means higher insurance costs.  The New York Department of Motor Vehicles (DMV) announced the change this week. Previously, no points were assigned for talking on a cell phone although two points are assigned for texting while driving violations. The new regulation will align the point penalty for both violations.  “Distracted driving is one of the most serious dangers on our roadways today,” said J. David Sampson, DMV executive deputy commissioner. “By strengthening the current law, our hope is that motorists will become even more aware of the potential consequences of their actions if they use a cell phone while driving.”  Ten years ago, New York became the first in the nation to adopt a state-wide ban on handheld cell phone use while driving in 2001. In 2009, a law eliminating the use of portable electronic devices for texting while driving took effect, a violation that currently has two points attached to it along with a $150 fine.  In New York, driver distraction is a contributing factor in at least one out of five crashes, officials say. Each year over 300,000 tickets are issued state-wide for cell phone violations. This E-mail is a friendly service of: Trumper Insurance - Jay Grossman"

The Solution:
To eradicate the use of mobiles in places of worship - including Kollelim, Cheder classes and Schools - a concerted effort is needed from the following persons:
Rabbis, Gaנbo'im, Heads of Educational establishments, Chosson and Kallah Teachers, lay leaders and each and every one of us.

One has to remember that whilst a mispallel does whatever he feels right in his own time, a Melamed, Teacher or Kollel man speaking on the phone, is flaunting the laws of stealing, working responsibly and earning non-Kosher wages by using 'company time' for unrelated activities.  This is besides the bad example and influence it leaves on the pupils or chavrusa.
 

"Please, Stop the Mobile" - that's the message that the Rabbonim are sending to Kelal Yisoel.

 

There are a number of initiatives that have been tested and some that are going through technical trials, to determine which solution would best serve the community in preventing the inadvertent use of mobiles during Tefilla. 


For more information, eMail: menashe.scharf@gmail.com