כ ו ח ה ת פ י ל ה ב ט ב י ל ה

מאת עמנואל ראב"ד "כ ו ח ה ת פ י ל ה ב ט ב י ל ה"! כל זמן שאדם הראשון טבל, קין לא יכל להרוג את הבל למרות שאדם וחוה גורשו מגן עדן זמן קצר לפני השבת הראשונה שלהם עלי אדמות, בכל אופן השבת הראשונה הגנה עליהם והמשיכה לתת להם הרגשת גן-עדן. לכבודם השמש לא שקעה בליל שבת הראשון של חייהם, והם לא התנסו בחושך המפחיד. במקום זה, עבר עליהם יום שבת קודש של שלום ושלוה, התרוממות הרוח והשתפכות הנפש, "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה"! ומעין פיצוי מועט לגירוש המעליב מגן עדן, דבר שהמריץ את האדם הראשון לבטא ולהביע את רגשותיו ב: "שיר מזמור ליום השבת"! אשר אלפי שנה מאוחר יותר נכתב בספר התהילים של דוד המלך. העפר שאדם הראשון נברא ממנו, אסף בורא עולם מסביב לכל העולם, כדי שכאשר אדם ימות ויצטרך להיקבר, לא יהיה מקום בעולם שיוכל לטעון: "אתה לא ממקומנו ואינך יכול להיקבר כאן". אבל ראשו נברא בעיקר מעפר המקום הקדוש של בית המקדש העתידי בירושלים, ולשם הוא גורש בערב שבת]. במוצאי שבת הראשון של חייהם, אדם וחוה התנסו בפעם הראשונה בשקיעת החמה ובחושך צלמות מפחיד, וחשבו שזה סוף העולם והם הולכים למות. בורא עולם ריחם עליהם וזימן לאדם שני אבני אש, שאפשר לו להצית מדורה, כדי להאיר במקצת את חשכת הלילה. ולכן, כל מוצאי שבת, מיד אחרי צאת השבת, במשך תפלת ה"הבדלה" בין קודש לחול, אנו מברכים את ברכת האש: "בורא מאורי האש" אשר נוצרה בפעם הראשונה, במוצאי שבת הראשון של הבריאה. ברכת תודה על החשיבות והתועלת המרובה של אש מבוקרת ביצירת: אור וחום, אשר בעולם המודרני הוא גם ספק הכוח המניע את גלגלי התעשייה והתנועה. מייד בקומו משנתו, ביום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון לא בחר לצאת ביחד עם אשתו חוה, לטיול ביקור וסיור של העולם החדש אשר זה עתה נברא. במקום זה הוא נכנס למקוה מעיין השילוח, במקום העתידי של בנין בית המקדש, בעיר ירושלים, ל-49 יום של טבילות ותפילות. מדוע? כי רק בבוקר יום ראשון הראשון של חייו, אדם הראשון חש וראה את גודל הנפילה מהביטחון והנוחיות המושלמת של גן עדן, אל הפחד והפחת של הג'ונגל עלי אדמות של העולם הגדול, אשר הוא גן חיות ללא סורגים, בו חיות טורפות, רעבות ומאיימות, סובבות סביבו באופן חופשי וחייו נמצאים בסכנה מתמדת. מיד הוא נזכר ושמע בזיכרונו שוב ושוב את קול ה' המזהיר ומפחיד: "ביום אוכלך את הפרי האסור מות תמות"! לכן הוא הבין שכעת הוא לא הזמן המתאים להשקיע במרדף אחרי יופי ותענוגות חיים ריקניים או לטייל בעולם החדש אשר סביבו. הוא הבחין בבהירות שאם הוא רוצה לשרוד, הדרך היחידה לפניו היא החזרה בתשובה, בבכי ותחנונים לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם, ולהתחנן בכל כוחו ונפשו שיינתן לו, לחוה אשתו, לילדיו ולעולם כולו הזדמנות שנייה להוכיח את עצמם. ההחלטה להיכנס למקוה מעיין השילוח, נבעה מתוך הבחנה של המובן הכפול של הפסוק: "ממעמקים, השם קראתיך"! לא רק שבני אדם נזכרים לקרא אל השם מעומק הצרות בו הם נמצאים, אלא גם: "מעומק מימי המקוה, בו אנו עומדים בעירום וחוסר כל, בו חסר לנו גם את הדבר הבסיסי ביותר: של קצת אויר לנשימה, שבאופן אינסטינקטיבי מקשר את האדם לבורא, ומחייב ענווה מוחלטת. וככל שהאדם נמצא בדרגת ענווה גדולה יותר, כוח התפילה שלו גדול יותר! ולכן, הטבילה במקוה הוא המקום והזמן המתאים ביותר להתקשר לבורא מקרב הלב, ולהתחנן לעזרתו "! כל אחד מאתנו, הוא המשכו של אדם וחוה, ובוודאי גם אנו עברנו על אותו חטא של חוסר ציות לבורא עולם. ולכן, גם לנו יש את אותה סיבה לחזור בתשובה ולנהוג בדרכו של האדם הראשון. רבים מהמים סביבו של האדם הראשון בתוך מימי המקוה, היו דמעותיו. בורא עולם, אשר "לעולם אינו נועל את שערי הדמעות", חנן את האדם בחלק מבקשותיו. האזהרה "תמות ביום אוכלך"! נהפכה, במקום יום של 24 שעות של האדם, ליום של בורא עולם שהוא אלף שנות האדם. מכוח התפילה בטבילה, אדם וחוה נועדו לחיות 1000 שנה במקום 24 שעות, אך כל זה במקום לחיות כל זמן שהעולם יהיה קיים, 6000 שנה. אלא שאדם הקדיש 70 שנה משנותיו עבור דוד מלך ישראל, כדי שדוד או מזרעו יהיה מלך המשיח, אשר יתקן את העולם, ויחזירהו למצבו הראשוני לפני החטא. ולכן אדם וחוה חיו רק 930 שנה. המסר: א. חובת כל אדם לתקן את אשר קלקל! ואם אין באפשרותו, חובתו למצוא את האדם אשר יתקן זאת, גם אם על חשבונו! ב. חובת כל אדם לתקן את אשר ניתן לתיקון, גם אם הקלקול נעשה על ידי אחרים. אך נגזר על אדם וחוה להפסיד את שני בניהם "ביום אחד", ככתוב: "שניכם ביום אחד"! (בראשית כז:מה תרגום יונתן). [בשבוע הראשון של הבריאה, כל הנבראים נבראו כבוגרים. גם קין והבל נולדו והתבגרו מידית ביום ששי הראשון של הבריאה]. ביום ה-50 אחרי שגורשו מגן עדן, מיד אחרי שאדם הראשון יצא מטבילותיו ותפילותיו במקוה מעיין השילוח, קין רצח את אחיו הבל ונעלם. באותו יום שני הבנים נעלמו מעיני הוריהם. הבל הרוג וקבור, וקין נענש בנדודים על פני תבל מבלי אמצעי תקשורת עם הוריו. 130 שנה עברו, עד שאדם וחוה הקימו מחדש את משפחתם והמשכם, בלדת בנם השלישי שת. תמוה - קין והבל חיו בעולם שחיים בו כיום מיליארדי אנשים. איך זה שהם לא הסתדרו בינם, ומדוע קין הרג את הבל? אם לא הסתדרו בדעות, מדוע לא נפרדו דרכיהם במקום להרוג. נראה לומר: אין חטא ללא עונש. אחד העונשים של אדם וחוה על חטאם היה לאבד את שני בניהם – קין והבל. ומכיוון שאדם ישב 49 יום במעיין השילוח ובכה והתפלל, "ותפילה עושה מחצה", לכן העונש הוחלף שרק אחד הבנים ימות. לכן רק ביום ה-50 אחרי שאדם הראשון יצא מתפילותיו במעיין השילוח רק אז קרה המקרה שקין הרג את הבל. קיים דמיון בין מות המלך דוד, בגיל 70 והרצח של הבל. דוד המלך ידע שימי חייו עלי אדמות הגיעו לקיצם. אבל הוא גם ידע שמלאך המוות אין בכוחו לקחת את נשמתו כל זמן שכל כולו עסוק בתפילה ובלימוד התורה. לכן מלאך המוות עשה רעש מוזר מחוץ לחדר שדוד המלך היה מתפלל ולומד בכל כוחו, ביום השבת האחרון של חייו, כדי להסיח את דעתו של דוד. וברגע שדוד המלך הפסיק את תפילותיו ולימודו ויצא החוצה כדי לראות מה קרה, התאפשר למלאך המוות לקחת את נשמתו והוא מת. בדומה לכך, כל זמן שאדם הראשון היה טובל ומתפלל במקוה מעיין השילוח, מלאך המוות לא היה יכול לקחת את נשמתו של בנו הבל, כחלק מהעונש שנגזר עליהם על אכילת ה"פרי האסור" של "עץ הדעת"! ורק למחרת היום שבו אדם הראשון יצא מהטבילה במקוה, קין הצליח לרצוח את הבל אחיו, וגם הוא נעלם מעיני הוריו. דבר זה מייצג את כוח תפילת הלב בזמן הטבילה במקוה! (בראשית ג:כג, יונתן בן עוזיאל כז:מה, רבה ד:כב, פרקי דרבי אליעזר י"ד, כ', שבת ל, תהילים צ:ד,י, קל:א). "כוח התפילה בטבילה", מאמר בעל עוצמה וללא בעיית רגישות, מפיץ אור יקרות על נושא המקוה, ומעניין במיוחד גם לגברים. הוא בוודאי יניע גברים רבים להתחיל לטבול במקוה כדי לעזור להם להתקשר לבורא ולבקש את עזרתו לפתור את בעיותיהם, ואין אדם עלי אדמות שאיננו מלא בבעיות. והניסיון מראה כאשר הבעלים טובלים במקוה, לא מצוי שנשותיהן לא תאמצנה את מצוות הטבילה לעצמן. ולכן מאמר זה משמש אמצעי בלתי ישיר אך יעיל לחזק משפחות רבות לאמץ חיי משפחה המבוססים על מצוות טהרה וקדושה, ומקדמים את המטרה של "חינוך מקוה לכל יהודי". אנא הפיצו את המאמר בדפוס או בדואר אלקטרוני! הנושא איננו רגיש ומאפשר פרסום טהרת וקדושת המשפחה לציבור הרחב, ולקרב את ליבן של ישראל לאבינו שבשמים. הצטרף, ארגן ו/או תמוך בוועדות קהילתיות לחינוך מקוה לכל יהודי, בעירך ו/או בפעילות גלובאלית. ראה מאמרים: "נרות שבת קודש, מדוע גם בשפע של אור חשמל"? "מקוה בבית הלבן", תוצאות מופלאות, ותמיכת מנהיגות רבנית של גדולי הדור הפיצו ותמכו ב: "מקוה-תקוה", עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, דירה 5, בני-ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org www.mikva-lamali.org www.mikva-whyme.org ©י' אדר תשע"ד – ח' אייר תשע"ט 13.5.019