המרד והפיוס - והמאבק להמשכיות החיים - מאת עמנואל ראב"ד

המרד והפיוס - והמאבק להמשכיות החיים - מאת עמנואל ראב"ד בורא עולם היה חייב לאסור על אדם הראשון וחוה אשתו, שנבראו ביום ששי אחר הצהרים, את אכילת הפרי לפחות מעץ אחד. כי מבלי הגבלות הם היו מסוגלים לחשוב שהם בעלי הבית של העולם. ההגבלות הן המוכיחות לכל אדם, שיש בעל הבית לעולם ואנו רק אורחים החייבים להישמע להוראות המארח. ומדוע נבחר דווקא פריו של עץ ה"דעת", הנצרך לכל אדם? דעת היא המעלה המרוממת את האדם מעל ומעבר לבהמה! כל החיות נולדות עם כל הידע האינסטינקטיבי שהם זקוקים להישרדותם. האדם בניגוד לכך, נולד כייצור חסר ישע, חסר דעת וידע. הדעת מתפתחת עם הזמן, והאדם מגיע לבגרות נפשית בגיל 20, כפי שנברא אדם הראשון. כי בששת ימי בראשית, כל הברואים נבראו בוגרים, וגם האדם הראשון נברא בוגר, עם כל הדעת והידע שהבורא רצה להקדיש לו. אבל אנו הצאצאים של אדם וחוה, זקוקים לתהליך ממושך של חינוך, שיש אומרים שהידע המצטבר מהחינוך משפיע גם על התפתחות הדעת, כדי להשיג את הדעת והידע המחשבתי הנדרש להישרדותנו. ולכן, רוב ההורים משקיעים מרצון חלק גדול מרכושם כדי להקנות לילדיהם "דעת וידע"! [10 קבין שיחה, 9 נטלה האשה! אם לאם לא היה דחף לדבר עם התינוק שלה, אזי הילד לא היה יודע לדבר. תשעת הקבין האלו אינם הגדרה שלילית אלא צורך חיוני]. ומדוע, בניגוד לכך, נאסר "עץ הדעת" לאדם וחוה במקום לצוות עליהם את ההפך: "אכלו רק, או בעיקר מעץ הדעת"!? (ראה מאמר: "הזמן, המזון והמשך החיים, מלאכים ממש" מתוך המדריך להצלת עמנו). כל היצורים האחרים נבראים עם כל הכמות המוגבלת של ידע שהם זקוקים לפעילותם ולהישרדותם במשך חייהם, ולכן "שור כאשר נולד" כבר נקרא שור, (ויקרא כב:כז). אחת התשובות לכך: כי דעת בצירוף ידע אשר אינם מוגנים בכוח של "שליטה עצמית", מהווה סיכון לבריאה כולה! חיות יכולות לטרוף ולהזיק אבל אינן יכולות להחריב את העולם. האדם בניגוד לכך, ככל שהדעת שלו בצירוף ידע, גדול יותר, הוא נעשה מסוכן יותר. כגון, ידע ייצור פצצות הגרעין של דורנו. כדי שנוכל לחיות בזכות ולא בחסד, בני אדם הם היחידים מכל היצורים שחוננו בבחירה חופשית. הדבר הראשוני הנדרש מבעלי בחירה חופשית הוא כוח של "שליטה עצמית", המהווה בסיס לשמירת מצוות הבורא. האדם הוא היצור היחידי המסוגל להפעיל "שליטה עצמית" הנצרכת כדי לדחות את הדחף לתענוגות גופניים מידיים, כדי להשיג במקומם, מאוחר יותר, תוצאות משביעות רצון, גדולות וחשובות יותר, ללא גבול ולאורך זמן. "שליטה עצמית" הוא תנאי לחיי האדם עלי אדמות, ואחד הדברים המבדילים בין האדם לבהמה, ומרוממים את חייו הרוחניים של האדם מעל ומעבר לחיי הבהמה. איסור אכילת פרי עץ הדעת, נועד בין השאר לבחון את כושר שליטתם העצמית של אדם וחוה. חטא האדם וחווה בגן עדן, באוכלם מ"הפרי האסור" של "עץ- הדעת", היה כישלון באי הפעלת "שליטה עצמית" מספקת, במבחן שהעמיד להם בורא עולם. "עץ הדעת" נאסר לאדם וחוה רק למשך שלוש השעות האחרונות, של יום הששי הראשון של בריאת העולם, עד הקידוש של שבת קודש, כמבחן ליכולת ה"שליטה העצמית" שלהם, ובאזהרה: "ביום אוכלך את האסור תמות"! המוות הזה מעל ומעבר לעונש, הוא גם תוצאת הצירוף המסוכן של "דעת וידע", כתוצאה מאכילת הפרי של עץ הדעת, מבלי ההגנה הנצרכת של "שליטה עצמית". אילו אדם וחוה היו משכילים לשלוט בעצמם שלוש שעות אלו, ולהתעלות על ידי מניעת מאכל "הפרי האסור" של "עץ הדעת", שנאסר עליהם רק למשך זמן קצר יחסית, של 3 השעות האחרונות, של יום הששי הראשון של הבריאה, אזי אותו הפרי לא רק שהיה מותר להם, אלא מעל ומעבר לכך, היה מצווה עליהם לברך ולעשות עליו את קידוש היום של שבת קודש, ולאחר מכן לאכול ממנו כאוות נפשם. בניגוד לכך, אדם וחוה מרדו בצוו הבורא, אכלו את פרי עץ הדעת, למרות שהיה להם בגן עדן עצים אחרים, שסיפקו להם את כל צרכיהם. האכזבה הגדולה בחייהם של אדם וחוה, שחטאו ונכשלו במבחן השליטה העצמית שלהם, אך למדו את הלקח, שהחטא לא משתלם! תגלית תורת היחסיות ופיצוח הגרעין על ידי פרופסור אברהם (אלברט) איינשטיין, בדיוק בתאריך 5700 שנה לבריאת העולם, 300 שנה לפני שהעולם עתיד להיסתיים, שהם 5% ממקסימום של-6000 שהעולם יתקיים עד שיגיע לסיומו, כמובא במסכת ראש השנה, מלמד על מסר ברור מהשמים. שתגלית תורת היחסיות של איינשטיין ופיתוח האנרגיה הגרעינית, איננה המצאה אנושית אלא הברקה אלוקית, כדי להכין את העולם לקראת סיומו המוחלט, בקירוב או בדיוק בשנת ה-6000 לבריאת העולם, גם על ידי בני האדם. וידוע לכל, שכיום יש כבר מספיק פצצות שונות המסוגלות להחריב את העולם מספר פעמים. השאלה היא רק, כמה זמן יהיה לבני האדם, הכוח הנפשי של שליטה עצמית, לשבת על הפצצות ולא להפעיל אותם? והאם עולמנו יסתיים בשנת ה-6000 לבריאה או קודם לכן? היום אנו בשנת ה-5782 לבריאה, ונשאר לעולם, לכל היותר 218 שנה. רבים מאוצרות הטבע המנוצלים כיום, ידוע שהם יכולים להספיק רק עבור מקסימום של עוד 200-250 שנה. אם חלילה וחס למדינת איראן תהיה פצצה גרעינית, והיא תשתמש בו לטרור, כל העולם יכנס לסחרור של פצצות אטום ועלול להיחרב, ולכן בימינו הדבר החשוב ביותר, להזכיר לעולם שחייבים ללמוד את הכח של השליטה העצמית, שבלעדיו האדם מקרב בעצמו את הסוף של קיום העולם. כדי להבטיח שהקשר בין החטא והעונש יהיה ברור, עם הנגיסה הראשונה של חוה את "הפרי האסור", היא התחילה, בפעם הראשונה בחייה, "בדימום מחזור" קשה ומפחיד. עד היום, בדיאלקט של מספר שפות, מחזור האשה נקרא: "Eve's-Curse"="קללת חוה"! (ערובין ק.), [במילון אנגלי, אחד הפירושים למלה "קללה" "Curse" = הוא מחזור האשה]. ו"מדה כנגד מדה", כשם שהחטא התבצע מחוסר "שליטה עצמית", כך גם העונש - "מחזור האשה" היא פעילות פיזיולוגית שאין לאשה כל "שליטה עצמית" עליה. גם עם הנגיסה הראשונה של האדם הראשון את "הפרי האסור", עור מפחיד התחיל מיד לצמוח ולכסות את אבר הרבייה שלו. ומלבד זאת הם מיד גורשו מגן עדן, אל הג'ונגל עלי אדמות, לגן חיות ללא סורגים, וכל החיות שהסתובבו סביבם הפחידו אותם. מבחינה גיאוגרפית, הם נחתו בירושלים, מקום ממנו נלקח העפר ליצירת ראשו של האדם הראשון, בשעה האחרונה של יום ששי, (בראשית ג:כד, סנהדרין לח). השבת הראשונה של בריאת העולם, הגנה עליהם, ועדיין הם הרגישו "מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה"! ומתוך התעלות הנפש, אדם הראשון חיבר את השיר: "מזמור ליום השבת"! שדוד המלך צירף לספר תהילים (פ' צ"ב). בשחר של יום ראשון, ביום הראשון שאחר שבת, של אדם הראשון מחוץ לגן עדן, הוא חש בפעם הראשונה את הנפילה המסחררת מחיים נוחים ומוגנים בגן עדן, למקום של חיים בעייתיים ומפחידים על פני כדור הארץ. צמיחת עור העורלה שלו, ודימום ה"מחזור" של חוה התחדשו, וכן חזר לאוזניו, צלצול הכרזת הבורא: "ביום אוכלך מעץ הדעת מות תמות"! לכן הוא לא לקח את חוה אשתו לטיול-סיור בעולם היפה שלתוכו הם נבראו. יופי של נוף הוא חסר ערך עבור האדם, כאשר הוא נמצא על סף המוות. במקום זה, הוא ירד לטבול במקוה מעין השילוח (אשר מקור מימיו, הוא מתחת לקודש הקודשים, של בית המקדש בירושלים) כדי להתפלל על חייו, חיי אשתו וצאצאיהם עד סוף כל הדורות, להתחנן לפני בורא עולם, שיסלח וימחול ויכפר לו ולאשתו על חטאיהם, ויאפשר להם הזדמנות שניה להוכיח את השליטה העצמית שלהם. במלים אחרות: ה' לא ציווה על אדם הראשון לטבול במקוה! הוא עשה זאת מרצונו החופשי! מכיוון שהוא הגיע להכרה, שעומס התחושות של חמשת החושים של האדם, מעסיקות אותו ללא הרף, ומונעות ממנו להגיע לריכוז מחשבה הנדרש לתקשורת יעילה עם בורא עולם, ללא הפרעות חיצוניות. טבילת מקוה הוא אמצעי יעיל ביותר, להשיג קרבה מקסימלית של נשמותינו לבורא עולם, בבידוד מוחלט של כל העולם הסובב אותנו, ממש: "לעמוד לבד עם בורא עולם"! לכן, במשך 49 יום, אדם הראשון ישב במקוה מעיין השילוח, ומידי פעם טבל בבכי ובתחנונים לרחמי ה', למחילה סליחה וכפרה על חטאו, וקבלה על העתיד להישמע לצו הבורא. חלק גדול מהמים שהקיפו אותו היו הדמעות שלו. הוא ביקש מה' לתת לו ולחוה אשתו, לילדיו ולכל הדורות הבאים, הזדמנות שנייה להישרדות ולהוכיח את עצמם. ה' קיבל את בקשותיו ותחנוניו של אדם הראשון והמיר את משפטו. במקום שאדם ימות "באותו יום" בן 24 שעות ביממה של האדם, אדם הראשון ימות "באותו יום" של בורא עולם, שהוא שווה לאלף שנה של בני-אדם, ככתוב: "1000 שנות האדם כיום בעיני ה'", (תהילים צ:ג). ללא החטא, האדם ואשתו היו מיועדים לחיות כל זמן שהעולם יהיה קיים, 6000 שנה. (ראש השנה ל"א). ביערות עד, קיימים עצים רבים שלפי מספר השכבות שלהם, הם צמחו אלפי שנה. "אדם עץ השדה"! (דברים כ:יט), לולא החטא, גם האדם היה מסוגל לחיות אלפי שנה. כל זמן שאדם הראשון ישב במקוה מעיין השילוח קין לא הרג את הבל (ראה מאמר כח התפילה בטבילה) לאחר 49 יום, כאשר הוא יצא ממעיין השילוח, והפסיק להתפלל ולבקש סליחה וכפרה על חטאו, ביום החמישים - קין הרג את הבל (בראשית ג:כג, יונתן בן עוזיאל כז:מה, רבה ד:כב, פרקי דרבי אליעזר י"ד, כ', שבת ל, תהילים צ:ד,י, קל:א). רעיון נוסף לסיבת טבילת האדם הראשון, ושל כל יהודי: "אין צדיק, ולא יחטא"! (קהלת ז:ב). החטא מבזה ומבייש את האדם, מלבד זה ש"החטא מטמא". "מחטאתי טהרני!" (תהילים נא:ד). כל אדם מתבייש כאשר הוא נתפס בקלקלתו. מלבד הבושה שלא הייתה לו שליטה-עצמית. וכאשר האדם מתבייש, הוא משתדל להתחבא. ככתוב: "וישמעו קול ה' ויתחבא"! "איכה.... קולך שמעתי ואחבא"! (בראשית ג:ח,י). היכן יכול האדם להיחבא מבורא עולם? ביטוי בשפות רבות: "לו יכולתי, מרוב בושה הייתי קובר את עצמי (מתחת לאדמה)"! אבל מי שקבר את עצמו מתחת לאדמה, לא יוכל לחזור ולצאת חי. במקוה אפשר להיחבא מבושת החטא, לבקש מה' סליחה מחילה וכפרה, ולעלות מן המקוה בתקוה ובשמחה לדף חדש של חיים טובים יותר. כל אחד ואחת מאתנו, אנו המשכם של אדם הראשון וחוה. ולמרות שאנחנו לא אכלנו מ"עץ-הדעת", אך כל אחד מאתנו חטא או מרד בדרך זו או אחרת נגד בורא עולם, על ידי עבירות על מצוות ה'. שהרי: "אין [אפילו] צדיק שלא חטא"! (קהלת ז:ב). לכן, מעל ומעבר לחוקי טהרה וקדושה, קיים דחף פנימי הנובע מנשמותנו, לטבול במקוה, כפי שהיה לאדם הראשון, וכפי שעשה כדי לבקש סליחה ומחילה מה', ולהתפלל להצלחת חיינו וחיי צאצאינו עד סוף הדורות. כיצד הטבילה במקוה משפיעה עלינו? במהלך הטבילה, כאשר זרימת החמצן לריאות נפסקת, אנו מוצאים את עצמנו בשער שבין החיים והמוות, שאז באופן אינסטינקטיבי כל אדם מכיר את ה' וזועק או מתפלל אליו. לכן, הטבילה במקוה היא דרך יעילה ביותר כדי להתקשר לבורא אפילו בזמנים טובים, לחזור בתשובה, לשמור מצוות ולעשות שלום בין השמים והארץ, לפני שבעיות מתעוררות, ו / או על מנת לפתור אותם. במהלך הטבילה כל אחד מאתנו באופן אינסטינקטיבי מציג את רשימת הבקשות האישיות שלו לפתרון בעיותיו היומיות. אך עם זאת כל אחד מבין שגם לה' יש רשימת מצוות מוכנה עבורנו. ורגש הכרת הטוב לתקוה שה' ישמע וימלא את בקשותינו, מחייב להקדים, ללמוד תורה ולקיים את מצוות ה' כדי לצפות בתקוה יתרה, שה' ימלא את בקשותינו. וזה מביא אותנו לדרך של חזרה בתשובה ומימוש ישועתנו. וזהו אחד מהסיבות ש: "תשובה צריכה טבילה"! (אור זרוע, א:מ:קיב). גם חוה חזרה בתשובה, והייתה האשה הראשונה ששמרה בקפדנות על כל דיני טהרת וקדושת המשפחה. היא טבלה במקוה מעיין. כל הנשים הנבונות והצדקניות שבכל דור ודור הקפידו בחריצות לשמור במיוחד על מצוות אלו, בעלות הקשר המיוחד לנשים – "ח.נ.ה" = הפרשת חלה, נידה, הדלקת הנר, עוד לפני קבלת התחייבות זו כחלק ממצוות התורה שקבלנו בהר סיני. ומאז מתן תורה, מצוות אלו הן החובה הראשונית של כל אשה יהודית נשואה. ומכיוון שאדם וחוה חזרו בתשובה, בזאת החליף להם הבורא, את האזהרה: "ביום אוכלך תמות"! ל"עשר הקללות שהתקללה חוה"! (ערובין ק.). ו"עשר קללות התקלל האדם"! [10 האדמה ו-9 הנחש], (מדרש תדשא פי"ח, זוהר רעיא מהימנא, פ' פנחס, סולם אות תקפ"ד). רק הקללה העשירית משותפת לאדם וחוה, והוא המוות שבא לעולם. הקללות לא נועדו לשמש רק כעונשים, אלא גם כ"שסתומי בטחון", למנוע מבני-האדם את השקט הנפשי הנדרש לייצר אמצעי הרס מתקדמים, על ידי בעלי דעת חלקי של "עץ הדעת" אך חסרי "שליטה עצמית מוחלטת", ולהגן על העולם מחורבן מוקדם, לפני שנת ה-6000, שעד אז נועד העולם להתקיים, או כפי רצון בורא עולם. קללות האדם מתבטאים במלחמת קיום החיים! "תאכל לחם"! האדם "נלחם" עבור לחמו ואין אדם בעולם בלי בעיות ומאבקים. קללות האשה מתבטאים בעיקר במאבק להמשכיות החיים: צער גידול בנים הנמשך כל החיים, והתהליך המסובך ומסוכן של הריון ולידה! "גברים רבים מתים בשדה הקרב"! אך קשה מזה, "כל הנשים המתעתדות ללדת מסכנות את חייהן, ורבות מהן מתות במאבק להמשכיות החיים, במשך ההריון והלידה"! נשים, לא משתתפות במלחמות שדה הקרב, אך הרבה יותר נשים, מאשר גברים, מתות בבית ובבתי חולים במאבק על המשך החיים, בתהליך ההיריון והלידה. בעיה כזאת לא קיימת אצל אף אחד אחר מכל יצורי העולם. "מוות האמהות" מטרידה גם את מיטב הרופאים ומדעני הרפואה, שלא מצליחים למצוא פתרון לבעיה. עונש המוות שאדם וחוה הביאו לעולם מזעזע את כולנו. אך מזעזע יותר מכל, כאשר הפגיעה היא במערכת הפוריות, שתפקידה המשך החיים על ידי הדור הבא, ואמהות צעירות רבות עם העוברים שלהן אובדות במאבק על החיים. וכל זה כדי ללמדנו על תלותנו התמידית בישועת ה'! כל תהליך ההולדה של חוה ושל כל הנשים שהם המשך חייה נפגע באופן מידי בגלל חטא עץ-הדעת של חוה. כל אשה שהרה ללדת עומדת בפני סכנת חיים. היא היצור היחידי בבריאה שאינה יכולה ללדת ללא עזרת מיילדת, וגם בעזרת המיילדת חייה בסכנה, אפילו בתוך בית החולים. כדי לא לביישה, ה' הציב את עונשה במקום מכוסה של הגוף, אך בזמן הלידה אין לה ברירה ושליטה מי יראה את גופה מגולה. תהליך ההולדה של האשה, קשור עם דימום, כאב וסכנת חיים. אין אף יצור מלבד האשה שמאבד כל כך הרבה דם בכל חודש, ושסובל מתסמונת טרום ויסתית, ומשעון ביולוגי בעייתי, עם השלכות פיזיות ורגשיות. בשל תכונות ייחודיות אלו, נשים רבות זקוקות לליווי וטיפול רפואי במשך תקופות ארוכות של חייהן. על פי מחקר סטטיסטי עולמי של האו"ם שהתחיל ב- 1960 ונמשך יותר מ-10 שנים, אחת מכל 400 נשים מתה בגלל הריון או לידה, כ-600.000 בשנה, ברחבי העולם. בעזרת מיילדת אך ללא שירותים רפואיים, אחת מ-16 נשים מתה במהלך ההריון והלידה כל שנה. עם שירותים רפואיים מתקדמים זמינים, אחת מכל חמש נשים זקוקה "לניתוח קיסרי" כדי לשרוד את תהליך ההולדה יחד עם תינוקה, ללא סיבוכים המסכנים חיים. (בישראל, בשנת 2017, כדי להקטין את הסיכונים, אחת מ-3 נשים מיילדים בניתוח קיסרי. לכן רק אחת מ-50.000, 2 בשנה מתות בלידה). אך כל אשה העומדת ללדת חיה בפחד, שאם המנתח והצוות, לא יהיו במקום ובזמן הנכון, מלבד אפשרות של שגיאות אנוש, חייהן וחיי העובר בסכנה. בשנת 2020 470,000 נשים מתו סביב העולם. ואם מילדת ובלי עזרה רפואית, אחת מתוך 27 נשים מתו בלידה. סוג זו של בעיה איננה קיימת בכל היצורים האחרים בטבע! מספר הנשים שמתות במהלך הריון ולידה, משתנה רק לפי מספר אוכלוסיית העולם. תורתנו הקדושה מלמדת על תוצאות דומות מבלי להשקיע 30 מיליארד דולר ו-10 שנות מחקר של האו"ם. לפני 3500 שנה, ליעקב אבינו היו 4 נשים, אחת מהן - רחל [שכנראה הייתה זקוקה לניתוח קייסרי, שעדיין לא התמחו בביצועו], מתה במהלך הלידה, מתוך 13 הריונות במשפחתו, (בראשית לה:טז). ה' היה ביכולתו לברוא אין ספור אנשים למלא את עולמו. אך הוא בחר לברוא אדם ואשה יחידים ולהעניק לנו את כוח ההולדה, כדי שנבין שאם אדם ואשתו יכולים להוליד, בוודאי קיים "אבינו שבשמים" שברא אותנו, ושהוא השותף הראשוני, המחליט וקובע, משלושת השותפים ביצירת האדם, שהם: בורא-עולם, האב והאם. ה' חקק מספר חוקי טבע, כדי להוכיח לנו שהוא השותף הראשוני בחיי כל אדם. 1. רק אצל המין האנושי קיימים ביחסי אישות 5 הגבלות פיזיולוגיות. 2. הבעל ואשתו אף פעם לא יודעים אם ומתי מאמציהם יצליחו והאשה תזכה להריון, ואם היא ופרי בטנה ישרדו את הלידה. כל זה כדי ללמדנו, שאנו רק שותפים משניים, כשליחי הבורא לישוב העולם, ושאין לנו שליטה על עתידנו, וכי יש בורא ומנהיג לעולם. ולכן כל אשה נבונה אשר ההריון והלידה היא שאיפת חייה, מבינה, דואגת ומרגישה, את גודל חשיבות התפילות והבקשות מבורא-עולם להצלחת ההריון, הלידה ופרי בטנה. ה' יוצר לנו בעיות רבות וביחוד בכוח ההולדה, כדי שנבין שגורלנו לא בידינו ועלינו לציית לבוראנו, ודורש מהעם היהודי אשר בחר וקידש מעל כל העמים, חיי איש ואשתו בקדושה וטהרה וחובת חינוך תורני לילדים. האדם הראשון הגדיר את אופי האשה כ"אמא". (בראשית ג:כ). ואכן שאיפתה החזקה ביותר של כל אשה מגיל ינקות, להפוך לאם. הסיכון והכאבים מ"לידת בנים בעצב"! אינה מרתיעה את האשה מלדת ילדים, כי ללא ילדים, עצב האשה הוא רב ביותר. למרות הסיכון והכאב - ל"אם הבנים שמחת חיים"! (תהילים קיג:ט).ואכן, האשה מגיעה להתפתחותה המרבית - גופנית ונפשית, רק אחרי לידת הילד הראשון. לכן ברוב השפות, שם תואר האשה שונה ומכובד יותר אחרי הנישואין. כל אשה שהרה ללדת עומדת בפני סכנת חיים. השאיפה והחלום המתוק ביותר של כל אשה הוא פרי בטנה. ונושא זה הוא בעייתי, מסובך ומסוכן רק לחיי האשה. דבר שלא קיים בשאר היצורים. לכל דבר חדש יש קשיי התאקלמות. כל שנה משכללים אותו, ולומדים להתגבר על הבעיות, עד שהוא משתפר ומגיע למצב של "ללא בעיות". האדם הוא היצור הכי משוכלל מכל היצורים, והוא נזר הבריאה ולמרות כל זאת, האשה שאחד היעודים החשובים ביותר שלה הוא להביא ילדים לעולם, היא היצור היחידי עם בעיות רציניות ביותר במשך כל תהליך ההריון והלידה. במשך 5782 שנים לומדים איך יותר טוב לטפל בבעיה, אך לא מצליחים למנוע אותה. ולמרות שבשנים האחרונות הרבה מחלות נעלמו לגמרי מהאופק. כל אשה שנכנסת להריון היא עומדת בפני אותה סכנה כמו הנשים של לפני 5782 שנה. כל זאת מאת ה', כדי שנבין שחובת העם היהודי לחיות את חייו בקדושה וטהרה ככתוב בחוקי התורה. לא מספיק להודות "אחרי", מבלי לבקש "לפני"! בני-אדם דורשים: אמירת "בבקשה" "לפני" שהם מתבקשים לבצע שרות או טובה, ו"תודה" "אחרי"! לא מספיק להודות לה' על "מתנת חיים" של ילדינו רק "אחרי" שנולדו! טבילת האשה, היא לבקש מה' "בבקשה" "לפני" הזכיה באמהות, "לפני" אמירת ה"תודה"! טבילת האשה לחוקי קדושת וטהרת המשפחה, היא מעין פגישת התבודדות פרטית - "לעמוד לבד עם בורא עולם" בתוך מימי המקוה, בקידה ובתחינת "בבקשה רבה" "לפני": 1. להישרדות על ידי לידה קלה, 2. שהתינוק יוולד בריא, יפה וחכם, 3. מלבד בקשות רבות אחרות, כדי שמאוחר יותר היא תוכל בשמחה ובדמעות גיל להגיד לה' "תודה רבה" "אחרי"! לחוה, ולכל אשה יהודית נשואה, כצאצאה שלה, ניתנת הזדמנות שניה לתקן את החטא הראשון, על ידי תירגול של שליטה-עצמית שבא לידי ביטוי: א. בחובה לחכות לא פחות מ- 5 ימים מתחילת דימום הרחם ועד להפסקה מוחלטת של הדימום, אשר היא התוצאה של החטא הראשון ב. ע"י ספירות ובדיקות במשך שבעה ימים נקיים, של הכנה רוחנית. ג. טבילה במים המטהרים והמקדשים של המקוה, שבו היא כורעת ומשתחווה לה' בתפילה חרישית "לפני"! רק אז יחסי אישות מותרים להתחדש, מכיוון שהנאה מהעולם הזה מבלי להודות ולברך לה' "לפני", הדבר עצמו, השלכותיו - צאצאיו, מקבלים "פגם רוחני" של "סחורה גנובה"! במלים אחרות, טבילת האשה היא: להביא את ההכרה שאנו רק אורחים בעולם הזה, וה' הוא השותף העיקרי ביצירת ילדינו. מלבד טבילת המקוה, חוקי טהרת וקדושת המשפחה, כוללים הכנות ופעולות נוספות לבעל ואשתו, נא לעיין בספרי קודש, הנמצאים בבתי כנסת, וניתן להשיג בחנויות ספרי-קורש, ספריות וכד'. שליטה עצמית בפרהסיה, היא באופן יחסי קלה יותר. הרבה דברים כל אדם עושה או איננו עושה בציבור מפני הבושה. מבחן היהודי, מעל ומעבר למבחן האדם, הוא שליטה עצמית לא רק בציבור, אלא גם בפרטיות המוחלטת של האדם ואשתו בביתם שהוא מבצרם. במקום ובזמן שאנו עומדים לבד עם בורא עולם. אחד ממבחני הכוח לשליטה עצמית היא מצוות "טהרת וקדושת המשפחה". ומצווה זאת נמצאת בפסגת שאר המצוות, כי מלבד שהיא משמשת בסיס להמשכיות קדושתו וטהרתו של העם היהודי, היא גם דורשת מהאדם ואשתו כוח נעלה של שליטה עצמית, כדי להתגבר על דחף חזק ביותר. בנושא זה, אנו זקוקים לקבלת עול המצווה של חוה - של האשה להתעלות כדי לקיים את המצווה היחידה המיוחדת רק לה - לאשה היהודית הנשואה. אך "לפום צערא אגרא"! - לפי גודל ההשקעה, גודל שכר שמירת מצוות "טהרת וקדושת המשפחה", בעולם הזה ובעולם הבא. ביטוי מפורסם בכל השפות: "האופי שלך תלוי באוכל שלך"! האופי היהודי האצילי של: "רחמנים וגומלי חסדים" איננו מושפע מאכילת אוכל כשר בלבד. 90% ממצרכי המזון עם הכשרים בחנויות מזון של ארה"ב נרכשים על ידי לא-יהודים, המוכנים לשלם יותר עבור מצרכים כשרים כי הם משוכנעים שמזון כשר הוא יותר נקי ויותר בריא. אבל עובדה זאת בלבד לא משנה את האופי שלהם. שמירה על טהרת וקדושת המשפחה, משפיעה על שלבים נוספים, ועל כל המשפחה. לא רק על אופי ההורים, אלא גם על אופי הילדים הנולדים כתוצאה משמירה זו. ברור שכל אדם מעדיף שלילדיו יהיה אופי אצילי של "רחמנים וגומלי חסדים"! שמרו על מצוות טהרת וקדושת המשפחה! הבנת המקוה: דעת היא מעלת האדם מעל הבהמה. אך דעת וידע מבלי שליטה עצמית מהווה סיכון לבריאה. מבחן האדם "שליטה עצמית"! המבחן הנעלה ביותר של האדם: שמירת מצוות טהרת וקדושת המשפחה. העם היהודי הנבחר: הורתו בברכת השם, בזכות עמידתו במבחן הנעלה ביותר של האדם. הבנת הטבילה: בתוך מימי המקוה "אנו עומדים לבד עם בורא עולם". דרך יעילה ביותר לקשר את האדם עם בוראו, להחזירו בתשובה, ולהתעלות לשליטה עצמית, גם בזמנים טובים, כדי לעשות שלום עם בורא עולם לפני שבעיות מתעוררות, וכדי לפתור אותם. כיצד זה פועל? הבורא נתן לאדם בחירה חופשית. ולכן אי אפשר להכריח אמונה. אבל אין אדם שאיננו מאמין, שהרי הידע מי הם הורינו מבוסס רק על אמונה בעדות ההורים ו/או המיילדת. הבורא עשה שמכל היצורים, רק התינוק האנושי לא יוכל לראות ברור, עד כחודש מהלידה, כדי שאפילו את אמו הוא לא יוכל לזהות במשך הלידה, אלא על סמך אמונה בעדות המיילדת. וכל אדם אוהב את הוריו כנפשו, ככתוב: "רעך כנפשך"! "זה אביך"! (דברים יג:ז), רק על סמך אמונה זו. ואהבה זאת איננה מבוססת רק על האהבה וכל טוב שההורים מרעיפים על ילדיהם. שהרי ילדים שמגלים שהם מאומצים, מוכנים לעזוב את המאמצים, להשקיע מאמצים ואמצעים רבים, כדי לגלות ולהגיע אל הוריהם הטבעיים, אשר מלבד החיים לא קבלו מהם מאומה. וכל זאת כדי להמחיש לנו שגם האמונה בבורא עולם, היא מחויבת המציאות. הכפירה בהשם, היא הצהרת התכחשות למילוי התחייבות האדם לבורא אותו. אך למרות שהאדם יכול לחיות ככופר, הוא איננו יכול למות ככופר. כאמור בלשון מליצית: "כאשר התותחים רועמים אין כופרים"! דבר זה לא קשור לחינוך או למסורת. זה נמצא בגנים שהבורא ברא אותנו. ברגע של אמת, כאשר אנו ניצבים מול סכנת חיים, כל אדם סביב העולם, גם מי שתמיד הכריז שאין בורא לעולם, מול המוות, בכל השפות הוא זועק במלים שונות את אותה זעקה: "אנא השם! הושיעה נא"! דוד המלך רשם זאת בתפלת ההלל שבספר תהילים, מיד אחר הפסוק המדבר על שמחת היום הנשגב ביותר בחיי האדם. (קיח:כד,כה). כי להגיע לפסגת ההצלחה בחיים, לא תמיד קל, אך חלילה וחס לנפול ממנה אפשר בקלות של הרף עין. ולכן דוד המלך מייעץ לנו, לזעוק ולהתפלל לבורא עולם כל יום, גם בהיותנו בפסגת ההצלחה בחיים, כדי שלא נגיע ח"ו לנפילה! אך מה הקשר בין האמור לעיל ומקוה? בורא עולם איננו מסתפק בזאת שנכיר ונאמין בו רק בעת צרה או ברגע האחרון של החיים. המקוה מספק לנו את ההזדמנות להכיר בבורא גם בזמנים טובים. גם כאשר יש לנו כל טוב ואין אנו זקוקים לעזרת רופא. כיצד זה פועל? בטבילה: כאשר נפסק זרם החמצן לריאות, ואנו נמצאים בשער שבין החיים והמוות, אזי באופן אינסטינקטיבי כל אדם מכיר ומתקשר לבוראו, מבקש ממנו חיים ואת כל צרכיו, ומתחיל בדברים החיוניים לו ביותר. אך כאשר האדם מגיש בקשות לבורא, הוא מבין שגם לבורא יש דרישות מהאדם, והוא חייב להקדים ולקיים את מצוות הבורא לפני, כדי שהבורא ימלא את בקשותיו. וכך האדם עולה על דרך התשובה. מדוע לא אמבטיה? מה המיוחד במי המקוה? מה עושה את ההבדל בין שתי טיפות מים זהות? בטבילה, אנו בתפילה ותחנונים לישועה ורחמים, מתכופפים ומשתחווים לבורא עולם, במים של בורא עולם. לא ניתן לטבול ב"מים השאובים" בכוח אנוש, כגון במים שבאו מהברז בצנרת המודרנית, כי יש בזה מהסגידה לאדם. טובלים במקוה שנעשה ממי גשמים או ממי מעיין וכד' כדין, במימי הבורא, שנקוו בכוחות הטבע, מבלי התערבות האדם. מקוה אינו אמבטיה, טבילה אינה רחצה! ניפוץ דעות קדומות, של הטוענים שמטרת הטבילה היא ניקיון פיזי, מוכח גם על ידי: א. החיוב לניקיון פיזי מוחלט, לפני הטבילה. ב. טבילת גבר ללא כוונה, שאינה מטהרת. ג. טבילה בנושאים שונים, שהטהרה אינה מתממשת מיד בעליה מהמקוה, אלא רק "בצאת הכוכבים". ככתוב: "ורחץ במים... וטמא עד ערב" - "רק אחרי שקיעת השמש הוא נטהר". (ויקרא כב:ז). אלו רק מיזער מההוכחות, שהטהרה איננה רק מהמים ומכוחנו, אלא בהשתתפות הבורא. ככתוב: "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם"! (יחזקאל לו:כה). "יחסי אישות אסורים וחמורים" שאפילו החוק איננו מאפשר נישואין, הבן הנולד מיחסים אלו נחשב ממזר = ["מעם-זר"], ואסור לממזר להתחתן עם יהודי "כשר" עד עולם! הממזר משמש להוריו, "מזכרת עוון, של מעוות לא יוכל תקון". למרות זאת, חובת כל אדם לתת לממזר את כל הכבוד הראוי לכל אדם, לפי מעלתו בלימוד ושמירת מצוות התורה, (הוריות י"ג, חגיגה א:ז). מדוע חייבים הילדים לסבול בגלל חטאי הוריהם? ידוע ומפורסם, שאשה הצורכת סמים, אלכוהול, מעשנת או שנדבקה במחלת אדמת, בייחוד במשך ההריון, יש סיכויים רבים שהתינוק ייולד בעל-מום קשה, עם סבל רב לכל החיים לו ולהוריו. מדוע חייבים הילדים לסבול בגלל חטאי הוריהם? אלא, שחוקי הטבע הם אכזריים. ולכן, כל אשה המרחמת על ילדיה, יודעת שהיא חייבת להישמר מכל הנ"ל, בייחוד לפני ובמשך ההריון. חיי הטבע וחיי הרוח מקבילים זה לזה! למושג "ממזר", קיים גם מובן שלילי נוסף: אדם כשרוני ומוכשר, אשר עלול לנצל את כוחותיו להרע. העובדה שמובן זה קיים בכל שפות העולם מלמד שהדבר בדוק, מנוסה ואמיתי. למדע הרפואה אין הסבר כיצד יחסים אסורים מובילים לאופי שלילי של הנולד מהם? מוכח שבורא עולם הוא הקובע את אופיו של הנולד, גם בהתאם אם ההורים שמרו את מצוותיו, או ח"ו מרדו בהם. בוודאי חשוב לכם אופי חיובי לילדכם, שמרו על מצוות התורה! יוצא מן הכלל, "יחסי אישות האסורים" בגלל חוסר קיום חוקי טהרת וקדושת המשפחה, אשר למרות שהבן הנולד איננו ממזר, ומותר להתחתן גם עם יהודי כשר, אבל נחשב כפגום רוחנית, ומשפחות מיוחסות בישראל נמנעות להתחתן אתו! (טור, שולחן-ערוך, אבן-העזר ד:יג, דרכי-משה). בורא עולם שבחר בנו מכל העמים, דורש מאתנו שילדינו ייוולדו על פי חוקי קדושת וטהרת המשפחה, גם כדי שכל ילד יהודי יוכל לזכות בברכות ה' המיוחדות לעם היהודי הנבחר, מתנות שהורים יכולים להעניק לילדם רק פעם בחיים, ברגע היווצרות ההריון. אל תמנעי מפרי בטנך מתנות שישפיעו עליו ברכות במשך כל החיים. "שמרי על מצוות טהרת וקדושת המשפחה"! הסטטיסטיקה הרפואית והחברתית מלמדת שחיים לפי חוקי קדושת וטהרת המשפחה, הם גם יותר בריאים, מאושרים, וכמובן מבורכים. חומר נוסף, הרצאות ותרומות להדפסה והפצה לזיכוי הרבים סביב העולם: עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, בני ברק 5132703. טל': 03-9074787 a9297789@gmail.com - ravad@mikvatikva.org כ"ה ניסן תשפ"ב (26.4.2022) MikvaTikva · Israel · Bnei Braq 61000 · Israel

את אחי אנכי מבקש

From: Date: 2014-07-17 17:26 GMT+01:00

Subject: Can u pls send this to my Belz friends

 בע"ה "את אחי אנכי מבקש" ס'איז פאר קיינעם נישט קיין סוד, די 'מכת העולם' - יונגלעך און בחורים וואס פאלן נעבעך אוועק פון זייערע עלטערנ'ס וועג. צו ס'איז א קרוב משפחה; א גוטע פריינד'ס א קינד; אדער א שכן. געלויבט השי"ת - ס'זענען דא די עסקנים, וואס לאזן זיך אראפ צו זיי, זיי צו ווייזן און העלפן טרעפן די וועג צוריק. די בראָך איז! אז דאס קען נישט ערלעדיגט ווערן בחינם - אין כסף. ס'פארלאנגט זיך גרויסע סומעס געלט, צו קענען אנגיין מיט די עבודת הקודש צו ראטעווען אונזערע פארלוירענע קינדער. טראכט אריין פאר א קורצע וויילע, ווי אזוי מיר פילן ווען אזא בחור'ל גארטלט זיך אן, נעמט די קוראזש און ער רופט אן זיין טאטע און מאמע, זיך בעטנדיג, "טאטי, כ'האב חרטה, כ'וויל צוריק קומען, העלף מיר." די הערצער פון די עלטערן ווערן דאך אויפגעלאכט, ענדליך הייבן זיי אן צו זעהן די ליכטיגקייט פון דעם סוף פון דער טונקעלע טונעל. זיי רופען אונז אן מלא שמחה, און זיי בעטן אונז צו העלפן זייער קינד, ס'האט זיך ב"ה געמאכט א געלעגנהייט, מען דארף עס כאפן ווילאנג דער רצון איז דא אבער, מיר האבן נישט קיין אנדערע ברירה, און מיר מוזן זיך אפזאגן פון צו העלפן. פארוואס? ווייל די קאסע איז לעהר. א יודישע נשמה 'גייט' פארלוירן ווערן און די טונקעלע וועלט, אין די סיבה דערצו איז - ס'איז נישטא קיין געלט! צו האט איר א מושג ווי אזוי מיר פילן? צו האט איר א מושג, ווי אזוי די צובראכענע עלטערן פילן? צו האבן מיר דען א מושג, ווי אזוי אזא קינד זעלבסט פילט, דא ער ראנגלט זיך מיט די שווערע אינערליכע כוואליעס פון זיינע געפילן ביים ברעג פון זיין ווילדע רוישיגע ים, ער זעהט ווי זיינע עלטערן שטייען אינדערזייט, און אנשטאט עם צו פראבירן צו ראטעווען, שאקלען מיט'ן קאפ ניין, מיר קענען די נישט העלפן - ס'איז נישטא קיין געלט? ס'פעלט א פאר פונט! אונזערע עסקנים, געבן אוועק פון זייערע אייגענע געזונט! זיי געבן אוועק זייערע הארץ! זיי געבן אוועק שלאפלאזע נעכט! מיר בעטן נישט פון אייך זיך צובאטייליגן מיט די 'דאזיגע' אויסגאבעס. ניין! אבער מיט די הוצאה'ס, קענט איר ווערן א גלייכע שותף. זונטאג פ' מסעי גייט איר קומען אין די מאסן, און העלפן ראטעווען די פארלוירענע נשמה'ס. ברענגט מיט אייערע פריינט, און זייט מחזק אונזערע עסקנים. מיט 'אייערע' הילף וועלן מיר בע"ה מער נישט אפזאגן אונזערע הילף פאר קיינעם, יעדער איינער האט א וועג צוריק. 'געלט' וועט מער נישט זיין קיין אפהאלט פון צו ראטעווען א יודישע נשמה. א דאנק אייך וועלן די פארבלאנזשעטע קינדער צוריק קומען. בזכות אייערע ברייטהארציגע שטיצע, זאלט איר נישט וויסן פון די צער וואס דאס קאסט אפ. מיט ערע און שעצונג אשר שפירא 

Osher Schapiro 

Son of the Naroler Rebbe Shleta. 

 Director of Kol Bonaich - Helping Teens at Risk, Kids in Pain.

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part V

אמר רבי חנינא בן דוסא אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו, לא יצא ממנו דבר לבטלה "גידיו" - עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. "עורו" - אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. "קרנו של שמאל" - שופר של סיני. ושל ימין - לעתיד לבא וכו'

The right hand horn will be used by Eliyahu Hanavi(?) when he will sound it across the globe to herald the coming of Moshiach, speedily in our days.

I also want to acknowledge the resource of Bar Ilan online library which was a really good help to prepare this Shiur.

Sources and References Appendix

1.            Chumash: בראשית, כ"ב, ד'

2.            Midrash: בראשית רבה, ספר הישר, פרקי דרבי אליעזר,תנחומא, מדרש ויושע, פסיקתא רבתי,

3.            Chazal: ירושלמי תענית ב' ד',

4.            Siddur: Some communities say it every day after Birchos HaShachar, as brought down in (find the source?)

5.            Machzor:

a.            Rosh HaShanah Mussaf and many other references

b.            Yom Kippur?

c.             Succos in Tefillas Geshem and many other places

d.            Pesach?

e.            Shavuos in the Yotzros / Krovos of both days

6.            Selichos: Authorised Selichos for the whole year” (borrowed from the Living & Learning library); all page numbers refer to this copy.

7.            Every day Selichos:מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו, מי שענה ליצחק אבינו כשנעקד על גב המזבח הוא יעננו (ppרד-204)

8.            Erev Rosh HaShanah: Rabbenu Gershom (Selichoh #40) זכר ברית אברהם ועקדת יצחק ppקסח-168: (Typo on the footnote on page קסח: “These two verses are found in Rav Amam’s Siddur,” should read: “These two verses are found in Rav Amram’s Siddur,” – referring to Rav Amram Gaon).

9.            Zom Gedalyah: Rabbenu Ephrayim ben Rabbi Yitzchok אם אפס רבע הקן (ppרד-204)

10.          Second day of Aseres Yemey Teshuvah ppרלב-232

11.          Third day of Aseres Yemey Teshuvah ppרסא-261

12.          Fourth day of Aseres Yemey Teshuvah ppרלב-232

13.          Fifth day of Aseres Yemey Teshuvah ppשכ-320

14.          Erev Yom Kippur ppרלב-232

15.          PDE = Pirkei deRabbi Eliezer

More resources:

1.            Shiur by Rabbi Menashe Yisroel Reizman on 26 Elul 5776 in Yiddish

2.            Kol Agodos Yisroel in Hebrew

Yalkut Sipurim

3.            Eyn Yaakov

4.            Yalkut Akeydas Yitzchok by Rabbi Aharon Levy SIL of Lezer Wind, printed in Haras Olam, Mechon Ma’asey Roke-ach

5.            Bereshis Rabbah 55, 4

6.            Yalkut Horo-im (or HoRo’im?)

7.            Sefer HaYoshor Vayero

8.            Tanchuma 22,23

9.            Pirkei deRabbi Eliezer 31

10.          Midrash vaYosha’

11.          Psikta Rabosi 40

12.          Yerushalmi Ta’anis 2,4,

13.          vaYikro Rabbah 29,9

14.          Yalkut Shimoni 101 

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part IV

Yaakov Avinu took those stones and shaped a half circle round his head for protection and overnight they became one – alluding that after the long dark night of Galus, all the Tribes will unify – and Yaakov offered oil on this stone that he upturned into a vertical altar.

The Akeyda:

In a way, the Akeyda was a precursor of many instances when the Jewish people faced total annihilation and were saved at the last moment – whether in Egypt or under Haman, during the Greek-Assyrian reign of terror or WWII…

Yitzchak stretched out his throat so his father shouldn’t have to (^[i])and raised his eyes heavenward and asked his father in a soft voice to tie him up, so as to prevent him from inadvertently moving his limbs, which may result in hitting his father or becoming disqualified.

Rabbi Moshe of Savran: A Mal-ach was created from Avrohom Avinu’s fulfilling the commandment.  When one does the Mitzvah, apart from physically carrying out HaShem’s command, there are other effects that come about in higher spheres.  In this case, the angel that came to stop Avrohom Avinu was the same-self Mal-ach that was created by the Mitzvah of just putting Yitzchok on the altar.  This is also the answer to Balaam’s question to HaShem, why when it came to rescue Yitzchok He sent an angle, whilst when He commanded Avraham about the Akeyda He came so-called in person.

The angels cried when they saw what was happening and their tears fell into Yitzchok’s eyes.  This had an impact on his vision and when he reached the age of 14o years he was already blind.

אפרו של יצחק צבור ומונח לפני כסא הכבוד שבנס חזר בגוף חדש לתחיה

So did Yitzchok die at the hand of his father or not? 

According to one Midrash (Tanya Rabosi in the name of a Midrash Agadah) that Avraham Avinu did carry out HaShem’s will completely and then offered the ram, after HaShem sprinkled dew of revival (Tal Shel Techiyoh) on Yitzchok’s ashes.

The journey from the Akeyda:

Now that Yitzchok had not been offered, Avrohom started having qualms about his son’s age – he was by then an “Old Bochur” of 37!  Just then a message reached Avraham’s ears (according to Rashi, this was Ru-ach haKodesh) that a granddaughter by the name of Rivka was born to his brother in Choron – three years before.

Yitzchok Avinu tells HaShem: “Palga Alay – Palga Aloch”

It is no coincidence why “Ben Zion” = Gematrya Yitzchok, as it alludes to the place where he was going to give his life up for HaShem.

Matan Torah: The Shofar (horn) that was heard during HaShem’s descent and ascent on Mount Sinai was taken from this same self ram, according to Rabbi Yehudah ben Asher, a brother of the Ba’al haTurim (Orach Chaym Siman 417) it was the left hand horn as is brought down in Yalkut Shimoni (Isaiah Remez 436)

---

^[i] ppרד-204

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part III

As is brought down in Talmud Yerushalmi (Ta’anit Chapter two), HaShem told Avraham Avinu: you saw the ram trying to untangle his horns from the thicket – but in the end he arrived on the altar, the purpose for which he was ultimately created.  Just like this ram tried hither and there to become free – your offspring will go through many trials and tribulations, which they will have to contend with but ultimately they will be freed from all of them.

So here we have the remedy to the Jewish people’s problems – all the way back since creation.

Yitzchok ran to his father (See ‎9 in the References Appendix) but when he realised that there’s no lamb coming up with them, all his limbs were shaking.  He strengthened himself and stoically joined his father in fulfilling his G-Dly mission –as is alluded to in the repeated verse “and they both went together”.

Question: Yitzchok only died once but throughout the long Jewish history many people lived Al Kiddush HaShem like the Hasmoneans, Marranos Cantonists, Refuseniks, to name but a few?

Yitzchok’s resolve in face of such as test, resulted in his having sacrifice seared into their DNA; his progeny became infused with a strength of faith when all throughout the generations we have to face the impossible choice between living a dead faith or dying Al Kiddush haShem.

The wood

Avraham took with him wood, as is clearly written that he chopped wood.  When they arrived at the foot of the mountain, Avraham took the wood off the ass’s back and placed it on his son’s shoulders.  The Midrash quips “like the man on death row carrying the crucifix on his shoulder” (Rabbah Bereishis Chapter 56).

Ma-acheles

A knife – as we can see that he threw his arm to grab hold of the Ma-acheles. 

The Midrash says that the word “Ma-acheles” is not mentioned anywhere else in the Torah.  Why then was the word “Sakin” not used? They answer that this alludes to the merit that we the Jewish people have since the time when Avraham Avinu wanted to slaughter his son as an up offering to HaShem.  The word Ma-acheles is etymologically connected to the word “Ma-achal” = food, as if we ‘eat’ from this merit up until this day (Rabbah Bereishis Chapter 56).

Where did the fire come from?

The journey to the Akeyda:

The Soton accosted them on the way to Har HaMoriyoh and first tried to talk to him, then to his son and then put a number of obstacles in their way to stop them from reaching their destination

Finding the place - וירא את המקום מרחוק:

HaShem said to Avraham “go to the place that I will show you”; when you will see my Holy Presence = Shechinah, this will be your sign where to go to.  Avrohom Avinu saw a cloud on top of one of the mountains, which wasn’t visible to the two servants Eliezer and Yishmael. Apparently, the cloud resulted from the smoke that rose from a fire that was burning there (^[i])

How to delegate

Rabbi Yechezkel Abramsky ZTz”L explains why Avrohom Ovinu placed the wood on Yitzchok’s shoulders, whilst he himself took the fire and the knife.  Avrohom Ovinu felt that his responsibility to carry out HaShem’s directive would be diminished (?) if he let Yitzchok carry the fire and the knife – the two items that weren’t readily available on the mountain.  There was plenty of wood, so even if Yitzchak misplaces it, they’ll be able to procure replacement wood locally.

מזבח עליו הקריב אדם הראשון

Avraham built the altar, as is written “Vayiven es HaMizbe-ach” – again we can see the letter Heh preceding the word Mizbe-ach, to allude that this altar is the one which is famous from before.  Odom horishon offered his Atonement on this Mizbe-ach.  It seems that over time the Mizbe-ach fell into disrepair and therefore Avraham had to re-build it (Bavli Sanhedrin 38/2).

Kayin and Hevel also offered their presents to HaShem on the same Altar, as did Noah after the flood.  He would have travelled all the way from the Kurdish mountains to Yerusholayim, a distance of about 1,600km…

---

^[i] ppרד-204

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part II

4)            Shofar from the ram

The Teki’os

Events:

The time of Creation: Mishnah in Avot, enumerates the ten things that were created Erev Shabbos at twilight and one of them is the Ram that was offered on the altar in Yitzchok’s stead. 

The Mishnah in Avot (Perek 5) also explains how it took twenty generations since creation, until Avraham Avinu came on the scene and made it known to the whole world that there is a Boss to the Palace – יש מנהיג לבירה

The Soton would not have any of it and so when it came the time that Soroh Imenu finally gave birth to her only son at the age of 90, he waited for an opportunity to slander this holy family.

Vayigomel: The Midrash tells us that the Soton came before HaShem and complained that although Avrohom Avinu prepared a festive meal when his son was born, to which he called all the great people of his generation, he didn’t offer up any offering to HaShem!

HaShem retorted: you will see when how I ask him to offer this same-self son up for me and he will do so without hesitation.

HaShem speaks to Avrohom:

Avraham Avinu received a nightly vision (PDE 31) and says to him “take your son”

Avraham answered: I have two sons, HaShem answered “your only son”

Avraham answered: both are their mother’s only son, HaShem answered “the one you like”

Avraham answered: I like them both, only then did HaShem answer “Yitzchok”

Rashi explains that this way Avraham would be rewarded even more, as he fulfilled the Mitzvah that was given to him in so many words.

First reaction:

Avrohom Avinu faced many obstacles in his quest to fulfil this last and hardest test.

He had to content with his feelings as a father, as an old man who waited and prayed so long to see this child grow up.  However he kept ell his feelings, fears and thoughts to himself (See

Unlike the Mitzvah of Milah, when Avraham consulted with his neighbours Oneyr, Eshkol and Mamre, this time he sought no one’s advice.  He feared that they will talk him out of it.

What would his neighbours and friends would say about this latest test; Avrohom Avinu was the one who always spread the word of HaShem (‎11 in the References Appendix) and he was the one who bemoaned the fact that people were worshipping the idol Molech by offering their children up to it.  Now he himself is slaughtering his offspring?!

Early riser: וישכם אברהם בבוקר – Avrohom Avinu rose at the crack of dawn, when the rays of the sun were barely visible (See Paragraph. ‎10 in the References Appendix) and did all the preparations by himself: he saddled his ass and clove the wood – physical work that he could have easily delegated to his servants. 

Balaam’s copycat actions:

This may seem trivial but it ended up saving the Jewish nation about 400 years later.  Balaam was the prophet of the non-Abrahamite world and the way he conducted himself was not befitting his status as a leader of the world.

When he was invited to curse the Jewish people, HaShem delayed him by refusing to let him go at first.  When HaShem finally allowed him to go, he started very in the morning and saddled his ass by himself.  These actions were done as if to counteract the deeds of our forefather, who didn’t shirk from doing everything early and without the help from others, in order to fulfil HaShem’s will.

During his journey, the angel positioned himself in the middle of the road to prevent him from reaching Moab.

His retort to HaShem was: You did the same to Avraham; first you told him to offer up his son, then you told him through an angel to take him off the altar.

At that moment, his ass started talking and Balaam lost his tongue…  This was the special power of speech that was created at the same time of the ram of Yitzchak.

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part I

This time of the year before Rosh HaShonoh is the time to explore the Parshah of the Akeyda

Akeydas Yitzchok is a term describing the story how Avrohom Avinu brought his son Yitzchok up on the altar – Mizbe-ach on Mount Moriah.  This was the tenth test, after all the tests that he went through and withstood all of them.

The story of the Akeyda first appears in Chumash Bereishis Chapter 22 and since then has been highlighted throughout or long history.  For example, it appears in Google search 577,000 times (for comparison, the Mabul appears 599,000 time).  Then there are many paintings by some of the most famous painters in history like Rembrandt.

Unlike the version taught in Muslim schools across the Middle East, which swap the roles of the two brothers as if Avrohom offered Yishmael up and Yitzchok stayed behind with Eliezer.  As one Gadol is purportedly retorted to this ludicrous fairy-tale: what a shame that this is not the real story, for had this been true, HaShem could have prevented so much innocent blood from being shed, had Avrohom carried out his intentions without being stopped!!!

אומרים כל יום ובפרט בראש השנה: "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו"

1)            The Parsha of Akeydas Yitzchak is said on a daily basis in many Shuls across the world.  It is also the portion of the Leining on the second day of Rosh HaShanah, as is alluded to in the verse אשר ייאמר היום – Hayom is a reference to Rosh HaShanah, when we say היום הרת עולם and זה היום תחלת מעשיך – the Yom with the "ה" הידיעה as the well-known Yom (Maor veShomesh, Rosh HaShanah).

The story of the Akeyda is also alluded to in the Machzor of nearly (or all) Yomim Toivim:

Rosh HaShanah Mussaf in Shofros and many other references, Succos in Tefillas Geshem and many other places, Shavuos in the Yotzros / Krovos of both days (Yom Kippur? Pesach?), Kaf Sivan אל הר המור גבעת הוריה מהרב רבי מאיר שליח צבור זצ"ל

2)            The head of a lamb

The Derech HaChayim (Rabbi Yaakov of Lissa, Par. 142) writes that one of the reasons for eating from the head of a ram or sheep on Rosh HaShanah night is to remember the merits of the Akeydas Yitzchak.

3)            טעם שהולכים לתשליך: עקדת יצחק

Tashlich is also one of the things that we do in memory to Akeydas Yitzchok, as is brought down in Yalkut Yosef on Hilchos Rosh Hashonoh (based on Midrash Tanchuma):

אחר המנחה ביום ראשון של ראש השנה, הולכים על יד שפת הים או אצל הנהר, או באר מים חיים, או בור, לומר סדר "תשליך". ונהגו כן על פי מה שאמרו במדרש, שכאשר אברהם אבינו הלך עם יצחק אל הר המוריה להעלותו לעולה כאשר נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא, קדמם השטן בדרך, והתחיל להסית את אברהם ואת יצחק ולמונעם ממצות הבורא יתברך, וכאשר תוחלתו נכזבה וסירבו אברהם ויצחק לשמוע בקולו, הלך השטן ונעשה לפני אברהם ויצחק כנהר גדול, כדי שלא יוכלו לעבור, ואברהם ויצחק לא השגיחו בזה, ונכנסו למים עד שהגיעו לצוארם, ואז נשא אברהם את עיניו למרום להתפלל לפני השי"ת, ואמר, הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, ומיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו. ומבואר בזוהר הקדוש שעקדת יצחק היתה בראש השנה. ומטעם זה נוהגים ללכת לנהר לומר סדר תשליך, להזכיר זכות אברהם ויצחק. ומנהג ישראל תורה הוא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד לד, חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד קפו]