בגמרא (סנהדרין לט ע"ב) מובא סיפור דבא
אפיקורס לפני ר' ישמעאל בר"י ובפניו שאלה לועגת ולא ענהו. היה שם כובס אחד
וידע להשיב לאפיקורס וכך אמר לו: שהיה הולך לשיעורו של רבי מאיר תמידין כסדרן,
והיה רבי מאיר דורש שלוש מאות דרשות בהלכה, שלוש מאות דרשות בדרוש, ושלוש מאות משלים,
ומזה ידע מה לענות לאפיקורס.
לומדים מענין זה דבר מופלא, דבזמן התנאים, אפילו
יהודי פשוט כמו כובס משום שהיה מתדבק בעפר רגליהם של קדושי עליון, היתה לו אפשרות
ללמוד מהם ולזכור מה שלמד מרבותיו, אף על פי שזה היה הרבה זמן קודם עובדה זו.
ואולי הכובס הזה האריך ימים והיה אותו כובס
שהיה הולך אצל רבינו הקדוש בכל יום ומתדבק אליו וכשנצחו אראלים את המצוקים ונשבה
ארון אלוקים באשכבתא דרבי, שכולם שהיו שם היו מזומנים לעולם הבא (כמובא בגמרא מסכת
כתובות) והוא לא היה אז שם. אז עלה לאיגרא רמא ונפל ומת. יצתה בת קול: "אותו
כובס מזומן לעולם הבא".
רואים מזה גודל המעלה של התדבקות בקדושי עליון:
א. שכולם שהיו שם מזומנים לעולם הבא.
ב. שהכובס הזה שכנראה היה אדם פשוט,
אמנם משום שהתדבק בכל יום לרבינו הקודש - אף שלא היה באשכבתיה מוכן לעה"ב. וענין
זה יותר מופלא.
ג. גם רואים כאן לכאורה שלכן האריך ימם
כל כך, דההתדבקות בצדיקי אמת והלמוד ממעשיהם מאריכים ימים, דיראת השם תוסיף חיים. דהרי רבינו הקדוש שהיה תלמידו של ר' ישמעאל
בר"י (כדאיתא בגמ' סנהדרין), אף שהיה רבו של רבינו הקדוש היה כפוף לו בהיותו נשיא.
No comments:
Post a Comment