א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ז

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ז

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

מורידים לפני התיבה":

"רבי יהודה אומר: מטופל ואין לו - יש לו טפלים (ילדים או אחרים שחייב בפרנסתם) ואין לו במה להתפרנס, שליבו דואג עליו, [והוא צריך לקרות מקירות ליבו עליהם].  'ויש לו יגיעה בשדה', - שמתכוון יותר בתפילת הגשמים. 'וביתו ריקם' - אמר רב חסדא: זהו שביתו ריקם מן העבירה - שאין חמס וגזל בביתו. 'ופרקו נאה' - אמר אביי: זה שלא יצא לו שם רע בילדותו. אפילו כשעמד על בחרותו היה נאה בלי שם רע".

"ויש לו יגיעה בשדה". שהוא בעצמו יגע בעיבוד אדמת שדהו, היא אחת העדיפויות החשובות, אשר בו אנו בוחרים כשליח להתפלל עבורנו, להורדת גשם. אדם אשר לא בלבד שיש לו שדות, פרדסים וכרמים הזקוקים לגשם, אלא שהוא בעצמו ביגיע כפיו מעבד את שדהו, ככתוב: "בזיעת אפך תאכל לחם", ולא על ידי פועלים, אדם זה מתקשר בכל נימי נפשו לכל עץ ולכל צמח בשדה, פי כמה מכל אדם שאינו מזיע כדי לגדל את מאכלו. וכמובא: "רוצה אדם בקב שלו יותר מעשרה קבים של חברו" - אדם מעדיף פרי אחד שהוא גידל במו ידיו, יותר מעשרה פירות שגודלו על ידי אחרים. ולכן, למי שמתייגע לגדל את פירותיו חשוב לו עד מאד הגשם וכל הנצרך לקיומם של יגיע כפיו אשר בשדה, ככתוב: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". ולכן תפילת אדם זה בוודאי תבוא יותר מעומק הלב, ויש סיכוי טוב יותר שיצליח לעורר רחמי שמים להוריד לנו גשם.

ובכן ברור, שכל אדם מישראל המגדל בחצרו את ארבעת המינים הללו - ויש לו יגיעה עליהם, נוצר אצלו קשר נפשי חזק יותר לעצים אלו. והרי הם הם אשר צריכים לעורר אותנו להתפלל על כל שאר העצים והצמחים בטבע, ועל כל היקום הסובב אותנו. אך מכיוון שלא לכל אדם יש שדה או זמן לגדל בו את ארבעת המינים, וגם לא כל אדם נמצא בכושר גופני לעבד את אדמתו, ולכן התורה התירה לנו לקנות את ארבעת המינים, או לקבלם במתנה. אבל העיקרון הבסיסי נשאר שהם חייבים לכל הפחות להיות שלנו: "ולקחתם  לכם" – 'משלכם'.

******************

ובפרק החליל, (סוכה נ"א-נ"ג) מובא: "חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים בפניהם באבוקות של אור שבידיהם, ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות. יש מהם אומרים: "אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותנו". - שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנותינו - אלו חסידים ואנשי מעשה. ויש מהם אומרים:

"אשרי זקנותינו שכיפרה את ילדותינו". אלו בעלי תשובה. אלו ואלו אומרים:

"אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא, ישוב – יחזור בתשובה, והשם ימחול לו". הלל הזקן כששמח בשמחת בית השואבה אמר כן:

"אם אני - הקדוש ברוך הוא - כאן, הכל כאן! ואם איני כאן, מי כאן"?

רש"י: דורש היה לרבים שלא יחטאו. והיה אומר בשמו של הקדוש ברוך הוא: "כל זמן שאני חפץ בבית הזה - בבית-המקדש - ושכינתי שרויה בו, יהא כבודו קיים, ויבואו הכל כאן, ואם תחטאו ואסלק שכינתי, מי יבוא כאן"?

האתרוג וההדס, שנים מתוך ארבעת המינים,

התורה איננה מזכירה את שמם ומסתפקת בתיאורם! מדוע?

יתכן ש- 1. התורה רצתה שנחקור ונדרוש עד שנבין היטב את הסיבה והסמליות אשר בגללם נבחרו עצים אלו, כדי לייצג את כל שאר העצים, הצמחים, בעלי החיים וכל הטבע הסובב אותנו. 2. מספר העצים בטבע העונים לתיאור התורה של אתרוג והדס הוא מצומצם ביותר, ולכן אם נשקיע רק קצת מחשבה, לא נוכל לבוא לידי טעות, ולכן לא הוכרחה התורה לקרא לעצים בשמם.

מהו המיוחד בכל אחד מארבעת המינים

שבגללו הוא נבחר כדי לייצג את כל האין ספור עצים מסוגו הקיימים בטבע?

1. "אתרוג". את המין הראשון מתארת התורה בתור: "פרי עץ הדר". ננסה לנתח את התיאור. יש ביער כמות גדולה של עצים הנותנים פירות. אבל התורה מגבילה אותנו בפרי הגדל מתוך עץ שחובתו להיות הדר = יפה. אנו חייבים להבין מכך שהמלה "הדר" חייבת להיות המפתח למצוא לאיזה עץ מתכוונת התורה הקדושה. אבל יופי הרי הוא דבר יחסי, לכל אדם יש קנה מידה שונה ליופי, אם בכלל קיים קנה מידה שכזה. בא התלמוד, (סוכה לה.): ומגלה לנו את הסוד.