א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ד

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ד

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

דוד המלך כתב שני נושאים שלכאורה נוגדים אחד את השני, במקום אחד. הפסוק "זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה"! מדבר על פסגת הצלחת החיים, המעורר לגילה ושמחה,  ואילו הפסוק הבא מיד אחריו: "אנא ה'! הושיעה נא"! (תהילים קי"ח: כד,כה). היא זעקה נואשת להצלה ממשבר קשה ביותר. מה הקשר בין הפסוקים ומדוע הם נכתבו יחד? המסר: להגיע לפסגת ההצלחה בחיים, לא תמיד קל. עמל רב הושקע בכך, ויש כאלה שהשקיעו בכך את כל החיים. להעפיל לראש ההר לא קל, אך חלילה וחס ליפול ממנו אפשר בקלות של הרף עין. ולכן דוד המלך מייעץ לנו בספר תהילים: לזעוק ולהתפלל לבורא עולם כל יום, גם בהיותנו בפסגת ההצלחה בחיים, כדי שלא נגיע ח"ו לנפילה.

מדוע נבחרו הנציגים דווקא מעץ השדה,

ולא מעשב השדה, או מקרב מבעלי החיים?

כמוזכר, הטבע מכיל ארבעה יסודות: 1. דומם, 2. צומח, 3. חי, 4. מדבר. היסוד הגבוה יותר מכיל גם את הנמוך ממנו, ולא להפך.  לחי יש גם יסודות של הצומח והדומם, וכו'. אין אנו יכולים להחזיק בידנו בזמן התפילה נציגים מעולם החי, כי חלקם מסכנים את חיינו, והאחרים, נוכחותם ותנועותיהם מגרות תשומת לב אשר מסיחה את דעתנו מהתפילה. ולכן הגבילה אותנו התורה בנציגים מעולם הצומח, ומעצי היער אשר הם בהרבה דרגות גבוהים יותר מעשב השדה. אחד ההבדלים בין עשב ועץ: חיי העשב מוגבלים, ואיננו מצליח לשרוד אפילו שנה שלימה אחת. בעוד שעץ, כמו האדם, מסוגל לחיות שנים רבות. ההגדרה של עץ, הוא לא רק צמח המזדקר לגובה מעל פני האדמה, אלא צמח החי יותר משנה אחת, ומסלול החיים שלו כולל תקופות של שנים המתקשרות גם עם מסלול השמש, הירח ועולם הכוכבים אשר מעלינו. לדוגמא, עץ הגפן, החשוב ביותר או לפחות המיוחד ביותר מכל העצים, אשר רק על המיץ שתסס מהפרי שלו = רק על היין שמייצרים מעץ הגפן, יש ברכה מיוחדת: "בורא פרי הגפן", הוא עץ "מתפס" שאינו מסוגל בכוחות עצמו להזדקר מעל פני האדמה ללא תמיכות, ובכל אופן הוא נקרא עץ כי הוא חי שנים רבות.

מה המיוחד בעץ הגפן? ולמרות יחודו,

מדוע איננו נכלל בין המינים שמתפללים אתם על הטבע הסובב אותנו?

יש אומרים שעץ הגפן, הוא עץ הדעת. ומכיוון שאדם וחווה חטאו על ידו, ודרכו באו קללות לעולם, ואין קטגור נעשה סנגור.  וכן מיץ פרי הגפן תוסס בקלות ומייצר יין, ולמרות שאין כמו "יין לשמח לבב אנוש", אך מכיוון שכאשר שותים ממנו יתר על המידה, משתכרים בקלות, מאבדים את העשתונות, וכל מיני תקלות וחטאים באים דרכו ולכן אין מתפללים בעזרת עץ הגפן לשלום העולם.

יין המיוצר מעץ הגפן הוא המשקה היחידי שחכמינו קבעו עבורו ברכה פרטית מיוחדת. ולמרות ששכר, משקה אלכוהולי הדומה ליין אפשר לייצר מכל פרי מאכל, וידועים המשקאות המשכרים הקרואים: "וויסקי" המיוצר מדגנים, "וודקה" המיוצר מתפוחי אדמה, ו"שליבוביץ" המיוצר משזיפים, אך רק מענבים הבאים מעץ הגפן, גם כאשר משאירים אותם לעצמם בתוך כלי, הם תוססים והופכים ליין. משאר פירות אפשר לייצר שכר, אבל רק בתהליכי ייצור וזיקוק של האדם המתורבת. אם נשאיר שאר פירות בכלי, הם ירקבו ולא יהפכו ליין או שכר. ובכל אופן בגלל הבעיות שיין עלול להביא לשותים אותו בכמות מופרזת, לשון הברכה איננה על היין המוגמר, ואין מברכים: "בורא פרי היין" או "המוציא יין", אלא על עץ הגפן, שממנו מיוצר היין, "בורא פרי הגפן". ובניגוד ללחם שמברכים על המצרך המוגמר "המוציא לחם", ואין מברכים "בורא פרי הדגן" או "בורא פרי החיטה", על מין הדגן או החיטה המייצרת את הלחם.

מוסר השכל: בסופו של דבר, החטא אף פעם אינו משתלם!

בגלל סיבת החטא, שנעשה דרכו של עץ הדעת, וגם בגלל התקלות שהשימוש המופרז ביין מביא לשותים אותו, לא בלבד שאין מברכים על היין המוגמר, בנוסף לכך, הבורא לא נתן כוח ואפשרות לעץ הגפן להזדקר מעל פני האדמה בכוחות עצמו, והוא נזקק לטפס על תמיכות זרות. ומבחינה זאת הוא דומה לנחש שהבורא קלל אותו שילך על גחונו, ונלקחו ממנו הרגליים. גם עץ הגפן הנפלא הזה, שמגדל פרי כל כך נפלא ומיוחד, גם בגלל החטא וגם כדי שלא יתגאה, הוא גדל עם גחונו על הארץ, אם הוא לא מוצא תמיכה לטפס עליה. והמוסר השכל: חובה להיזהר, לא רק שלא לחטוא, אלא גם שחטא או תקלה ציבורית לא תקרה על ידנו או בגללנו.