בס"ד, ערש"ק פר' שופטים תשע"ח,
ליהודים יקרים הי"ו
הא לכם מכתב מהרב
ישראל אהרן קלצקין
מחבר השבועון 'מעדני הפרשה'
ב(ערב) שבת קודש הבעל"ט יחול יומא דהילולא של מרן בעל התוספות יום טוב זיע"א.
בעל התוי"ט חי בתקופת גזירות ת"ח ות"ט שבהם נהרגו ונטבחו קהילות שלמות מישראל ע"י ערלים ארורים והרב תוי"ט עשה שאלת חלום על מה ולמה חרי האף הגדול הזה וענו לו מן השמים כי זה נגרם בעוון דיבור בשעת התפילה וקדיש וקריאת התורה.
קם ועשה מעשה ותיקן וניסח 'מי שברך' מיוחד למי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר מן ברוך שאמר עד אחר עלינו ומבטיח למי שישמור עצמו בזה שיחולו עליו כל הברכות הכתובות בתורת משה ויראה זרע כשר ויאריך ימים וכו'.
כאשר אני רואה מי שעומד ומפטפט באמצע חזרת הש"ץ בביהמ"ד אני ניגש אליו (אחר התפילה) ואומר לו 'אני מנסה לעבוד על מידותי שלא לקנאות בך', 'מה יש לקנאות בי?' שואל המפטפט, ואני עונה לו: 'גם אני לא יודע, רק זאת בטוחני כי אתה מסודר בחיים ואין לך שום מחסור'. 'זאת מנין לך?' שואל המפטפט. 'פשוט מאוד' אני עונה לו, 'אני רואה שאתה כבר הסתדרת עם בורא עולם עד כדי כך שאתה לא רק לא צריך להתפלל אליו אלא אפילו יכול לעמוד בתוך היכלו בעת שמשבחים אותו ולפטפט כל השטויות שבעולם עם ידידך שכנראה גם מסודר כמוך ואינך חושש כלל, אז כנראה שיש לך סידור מלא ומסתורי ובטחונך העצמי יעיד על כך'.
הפשע המזוויע הראשון שנעשה על פני תבל היה הרצח שקין רצח את אחיו הבל, וכאשר בורא עולם שואל אותו על מעשהו, עונה לו קין 'גדול עווני מנשוא?'
בכל השו"ע לא נאמר לשון זה כי אם על 'השח שיחה בטלה בשעה שהש"ץ חוזר התפילה הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו'
כאן אין 'בתמיה' כי אם אכן 'גדול עוונו מנשוא' בניחותא.
ולכן 'גוערים בו', כי אם מחבל יכנס לביהמ"ד עם סכין שלופה לדקור את המתפללים, וכי מאן דהו יחשוב שלא להרים צעקות? והרי המדבר בעת התפילה הוא רוצח ממש פלוס גזלן, שגוזל תפילותיהם של ישראל שלא יעלו ויתקבלו במרום.
שמעתי היום מהגה"צ המשפיע רבי אלימלך בידרמאן שליט"א שהביא צרור מאמרי חז"ל וזוהר שמוכח כי רוב הצרות והאסונות באים עקב הדיבור בשעת התפילה וזלזול בכבוד ביהמ"ד, יוצא איפה שהשח שיחה בטלה אז, הוא רוצח ממש, חבריו מתייסרים בבתי חולים עקב עוונו הכבד, כי הצדיקים משלמים את מחיר עוון הרשעים והם כפרה על הדור.
מי שהכיר את אחי הרה"צ ר' אליהו זצ"ל יודע כמה שמר עצמו מכל משמר שלא לדבר בעת התפילה, והנה יתומיו הקטנטנים אומרים קדיש אחריו, וכי אלו שמדברים בעת התפילה יכולים לרחוץ ידיהם ולומר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה?'
עיני ראו ולא זר, אברך עומד ומדבר באמצע פסוקי דזמרה עם שכנו לספסל, ותוך כדי פטפוט הוא גוער בבנו 'נו, תתפלל כבר, כבר מחזיקים תיכף אז ישיר'.
לעומת זאת ראיתי אברך עומד בפוליש שלפני הבימ"ד ומשוחח עם החברה ואומר לבנו: יוסלה, תסתכל עלי מה יצא ממני, אתה הרי לא רוצה לגדול כמוני, לך תתפלל משהו, שלפחות ממך יצא משהו...
לסיום: יש תשובה מודפסת להלכה ב'שבט הלוי' בהדרכה לגבאי בימ"ד ששאל איך לנהוג במי שמדבר בעת התפילה. וכדברים האלה כותב לו רבינו רשכבה"ג זצ"ל: פעם ראשונה יהסה אותו ויתרה בו בשקט, פעם שניה יגער עליו בקול אף אם יבוא לידי בושה, פעם שלישית יקח מקל חובטים ויסלקהו מבית המדרש.
אחי היקרים, כולנו זקוקים לישועות וכולנו ערבים זה לזה, אנא, שמרו פיכם ולשונכם שלא לדבר בשעת התפילה, הקדיש וקריאה"ת.
שבת שלום ומבורך
ישראל אהרן קלצקין
המעוניין לקבל את גליון מעדני הפרשה מדי שבוע באימייל יפנה ל:
No comments:
Post a Comment