Trying to smile

Date: Tue, 18 Aug 2015

Trying to smile

At 3145m it’s pretty cold in Hohsaas, so the smile is a bit frozen…

The ride up from Kreuzboden Gondelstation (reached by Gondelbahn Saas-Grund - Kreuzboden in Saas-Grund Dorf) to Hohsaas is quite impressive, with the landscape morphing from lush green pastures into barren, lifeless ridges.
Still, once you step outside the cable-car, the scene is breathtakingly beautiful, with snow-covered walls on one side and rocky terrain on the other.
No need to take your water flask with you, as melted snow see to it that there is a constant flow of fresh, sweet and cool drinking water.
For the more adventurous type, there are a variety of routes that will reveal even more picturesque panoramas. For these you will need to come prepared with climbing gear, warm clothing and hot water flask...

See: Google Maps

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק ג

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק ג

אחר הדברים האלה, חזן-זמר, צעיר ישראלי, עם גיטרה ביד, מתדפק על דלתי. "שמעתי על פנסיון מלא וחינם, ליורדים חדשים מישראל, הרשה לי בבקשה לבדוק האם המקום מתאים לאישיות שלי"? ונאלצתי לעסוק גם כאמרגן לזמרים וציירי אמנות. לימים זכיתי בבת כהן. האדמו"ר מסאטמר זצוקללה"ה, זכותו יגן עלינו, בצעירותו היה נוהג לעתים, לשבור את הקרח, ולטבול במקוה המהודר והמקפיא של הסבא שלה, בברג אורפאלו, פרבר של עיירת אורשעווע במדינת סאטמר אשר בהונגריה. אחרי ירחי לידה, הצטדק נשיא בית הכנסת שאין ביכולתם לשלם משכורת משפחתית, "לאשה וילדיה", וחובתי למצוא מקום חדש. וכך נדדנו 3000 קילומטר, לגבול הדרומי של ארצות הברית. משם לא יכולתי לקנות שעה לפני החג, את שאריות הלולבים במחיר סמלי. שלמתי מחיר מלא, לכ-500 סעטים, שדאגתי לחלק באופן אישי לכל אחד מיהודי העיר, מהקהילות השונות. גם בדרום, 25% מהמקבלים תרמו את כל ההוצאות, 50% נוספים לפחות אמרו תודה, והשאר רק השתוממו ונהנו. הנהלת הקהילה דרשה ממני: למשפחה אחת לא לגשת. כי, ב-30 שנות מגורים בעיר, לא באו לבית הכנסת, ולא תרמו פרוטה למוסדות יהודיים, למרות שיש להם. עניתי: "זו היא סיבה נוספות לגשת בדחיפות". התייצבתי במשרד, ללא תיאום, אתרוג ולולב ביד. חלקו כבוד רב לרב. עזבו את כל עיסוקיהם, והתרכזו לשתות בצמא דברי תורה. רשמו טשעק לקניית ארונות מלאים ספרי קודש לביתי ולבית כנסת. הפכו לתורמים הגדולים ביותר לקהילה, ומיליונים רבים זרמו ממשרדם לישיבות ומוסדות קדושים בארץ. בהמשך נדודינו התארחו אצלנו בחגים גם בצפון מזרח ומערב, לשתות בצמא דברי תורה, ולתרום מטבע כבדה לישיבות ולפרויקטים חינוכיים. צעיר אחד שלא זכה לקבל אתרוג, הפך לא עלינו למטיף שמד בצפון אמריקה, במקביל לצעיר אחר שהאתרוג חילץ אותו מסמים, פשע ומעצר, וכיום בעל משפחה רציני המחנך את ילדיו כיהודים. לפחות עוד אתרוג אחד ששווה את מחיר ההשקעה!

בדרום היוקד, זהב היה למכביר, אבל יהדות הייתה חשובה להם פחות. ולכן חששתי: "מה שאני לא אביא להם, מי יביא"? לא יכולתי להסתפק "במצווה קלה" של סוכה, אתרוג ולולב. ובמשך חצי שנה השקעתי בקהילה פי שלוש ממשכורתי השנתית הגבוהה. קניתי ארונות ספרים, וכל תלמיד והרבה מבוגרים קיבלו אותם מלאים עם כל הספרים הבסיסיים ביהדות. החתמתי את כל התלמידים והמשפחות על שבועונים וירחונים דתיים, וכד', והכל חינם אין כסף. היה שם "זקן ממרא", והזהירו אותי: "אל תפיץ יהדות מיותרת, שמא גם אתה תהיה מיותר"! והעדפתי זאת. בבואנו, המקוואות הקרובים היו ברדיוס 300 קילומטר מרחק. האגמים וסביבותיהם שורצים נחשים ארסיים מסוכנים. בין תכנון לבניית המקוה, עברנו צפון מערב לעיר שיש בה. בביקור בעיר הדרומית 30 שנה אחרי, מצאתי את הקהילה עדיין "בלי מקוה ובלי תקוה"! ולמרות שהעסקים עדיין פורחים, גם חצי מהקהילה פרחו, התבוללו ונעלמו מהאופק היהודי.

מקום חדש, עיר ואם בישראל, כ-60,000 יהודים, אך רק 29 בתי כנסת, ומספר תלמידי חכמים בעלי שם של גדולי תורה. באסיפת עסקנים לקראת הימים הנוראים, הצעתי: "אם נקנה יחד אתרוגים לכל העיר, נקבל במחיר זול יותר! עם קצת אומץ ומסירות נפש, כ- 25% מהמתפללים יתרמו את כל ההוצאות, ועוד תצאו ברווח, מלבד המצווה ואין סוף הזדמנויות נלוות, וכל העיר תתעלה במצווה הגוררת מצווה"! שחקו עלי כעל תמהוני חדש שנחת בעיר. רק בית כנסת אחד עם 400 משפחות הזמין 20 אתרוגים, נאנחתי אך לא נכנעתי. נשיא בית הכנסת שלי הצהיר: "אין בעיה! אם אתה רוצה, אני אשלם עבור כל חברי בית הכנסת ועוד אלף אתרוגים עבור הסטודנטים והתלמידים בעיר"! אבל 1120 לולבים לעיר של 60,000 יהודים לא סיפק את המעוף והחזון. חיפשתי דרך עוקפת את הזהירים, המחכים לראות תוצאות אצל אחרים לפני שינקפו אצבע שלהם. מצאתי צדיק נסתר, כדי לשרוד, מנהל לשכת החינוך היהודי, שנתן לי רשות בכתב לחלק חינם אתרוגים לכל תלמידי בתי הספר, נגד התחייבות שלי בכתב, שלא אבקש ולא אקבל תרומות מהילדים או מהוריהם. ובכן נתן הוראה בכתב לכל מנהלי בתי הספר, להרשות לי להיכנס ולחלק את הלולבים עם דפי ההסבר. עשיתי חשבון מהיר. "האם מישהו יעזור לי לאסוף את הכסף? כמה כסף אני עלול להפסיד? ומנגד, כמה מצוות להרוויח"? "עמנואל! שרדת מלחמות וטבילות אש, ומי יודע האם לא לעת כזאת? ומצווה הבאה לידך לא תחמיצנה"! כמה דפיקות לב, חתמתי והזמנתי כ- 10,000 "סעטים". בניו יורק התפעלו על קניין האתרוגים הגדול בעולם. שנים מאוחר יותר עוד זכרו ושטחו את השטיח האדום לכבודי. עבודה קשה יותר היא הפצת החומר. הדפסתי חוברות הסבר של 8 דפים, "אתה וארבעת המינים"! וברשות מנהל הישיבה הגדולה, כיום מנהל אחד מנכבדי הארגונים בארצות הברית, הדרכתי בחורי ישיבה, ללמד את המורים לחנך את התלמידים, ועברנו מבית ספר לבית ספר ומכתה לכתה, לחלק ולהסביר את מצוות לולב. בחג, בתי הכנסת היו מלאים עם אלפי התלמידים שבאו עם לולביהם והוריהם, וביניהם אלו שמבקרים בבית הכנסת רק ביום כיפור. במשך חודשים רבים, נושא שיחת היום בקהילה היה אתרוג ולולב, שהשאיר רושם בלתי נשכח לתלמידים והוריהם. התשלום היה בעייתי. המרחק חייב הזמנת האתרוגים לפני ראש השנה. ולפתע פרצה מלחמת יום כיפור, והקהילה אסרה לאסוף תרומות מלבד להצלת ישראל. למרות המראה המרהיב, לראשונה בחייהם, של בתי כנסת מלאים עם תלמידים ולולביהם, המצפון לא נקף כי ההתחייבויות להצלת היהודים בארץ ישראל מנעו השתתפות בהוצאות שנעשו עבורם. ראשי עם לא הטו כתף, ונגידים טענו: "לנו לא היה חשוב! לא בקשנו ממך, אל תבקש מאתנו"! יסדתי "מועצת אתרוג"! אך חבריו הסתפקו לנדב את שמם. ניסיתי לחזר על פתחי מזוזות, והמשטרה נזעקה. לא חוקי לצלצל בדלת ללא תיאום. השתחררתי בתוקף היותי ממנהיגי העיר, והתחייבות לחדול. נאלצתי למכור מספר זוגות נעליים מיותרות וירושה קטנה אחת, כדי לשלם עבור כל האתרוגים, ומבלי להזיל דמעה, כי המצווה שווה יותר מהירושה. זכות האתרוג הביאה תלמידים רבים לישיבות בעלי תשובה בירושלים. קבלתי מאות מכתבי הערכה והערצה מתלמידים, הורים ורבנים, שאמנם העלו אבק, אבל התוצאות עדיין מדברות מפיהם של יהודים ואפילו רבנים גדולי תורה, שאני פוגש לעתים, שזוכרים, מזכירים ומוקירים את האתרוג ששמר עליהם להישאר יהודים, והוליך אותם לדרך התורה. בהמשך השנים התמדתי בדרכי, גם אם לא כל שנה הייתי קניין האתרוגים הגדול בעולם. אך מצווה גוררת מצווה, והאתרוג הגיש לי את אתגר המקווה – המצווה הבסיסית ביותר ביהדות, ובהמשך המקוה גילתה לי דרך להביא את האתרוג להמונים ביתר קלות. אך לזאת אנו זקוקים לשותפות שלך, קורא יקר, בעיקר להפצת הרעיון.

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק ב

מיליונים עבור לולב של דולר - חלק ב

יריד האתרוגים של אמריקה באותה תקופה, היה מעבר לנהר, ב"איסט סייד", רק 5 דקות נסיעה ברכב, חצי שעה זחילה ברגל. מחיר ארבעת המינים באותה שנה התחיל ב- 15$ עד 200$ לפי יופי האתרוג. ניגשתי ליבואן האתרוגים הגדול ביותר מישראל, ושאלתי: "בכמה תמכור את כל השאריות, שעה לפני החג, שאז ערך האתרוג פחות מלימון"? אחרי חישוב הפסד הסובסידיות ממשרד החקלאות של ממשלת ישראל, על אתרוגים שלא נמכרו ולא יוחזרו ארצה לתעשיית הריבות, נקב במחיר 1.5$ על כל סט של כל ארבעת המינים. קניתי את השאריות של כל סוחרי השוק, כחמש מאות במספר. פעלתי בסודיות מוחלטת, כי חששתי שהנהלת בית הכנסת תאמר: "חביבי! אתה לא יכול לנסות דברים חדשים, לפני אסיפה מוקדמת, של שבעה ימים ושבעה לילות, החלטה של חברי ההנהלה ורשות בכתב מנשיא בית הכנסת"! ופירושו לחכות לשנה הבאה, והביצוע בעוד שנתיים, ומי יודע אם? עמלתי בזריזות ביחד עם עוד כעשרה צעירים ישראלים ואמריקאים חסרי בית, שהתארחו אצלי בפנסיון מלא, בבית הגדול הנספח לבית הכנסת. רק בבוקר יום ראשון של חג, נודע הדבר, כאשר ליד כל מושב בבית הכנסת עמד כמו חיל "סעט" של ארבעת מינים, וגם קופסה יפה לאתרוגים, ומעליה שלט קטן, שעליו חרטתי את שמו הפרטי היהודי, ושם משפחתו של כל אחד מחברי בית הכנסת.

את הלולבים והאתרוגים שנשארו יתומים במושבים הריקים בבית הכנסת, אספתי וחילקתי בחול המועד ליהודי השכונה, ולאלו שבאים לבית כנסת רק ביום כיפור. מאף אחד לא בקשתי ולא רמזתי על כסף, אבל 25% מהמקבלים הבינו מעצמם, והתרומות כיסו את כל ההוצאות והותר. עוד כ-50% לפחות אמרו תודה, וה-25% הנותרים, לפחות נראו כנהנים מהמראה הנדיר הזה.

כל בית הכנסת השתתף בהקפות, ושמתי לב לזקן נמרץ אחד, המתקרב לגיל ה-90 ש"הלוך יהלך ובכה" בדמעות שליש. שאלתי אותו לפשר הדמעות, וענה: "למעלה משמונים שנה אני בא כל יום לבית כנסת, ולא זכיתי עד היום הזה שיהיה לי אתרוג ולולב שלי. זו הפעם הראשונה בחיי שאני משתתף בהקפות של ההושענות, עם אתרוג ולולב שלי בידי, ולא כמשקיף מהצד! איך אפשר לא לבכות?". לקחתי אותו לדינר ישיבת פוניבז', ותרם כסף רב לנציבות עולם. שאלתי: "האם הבינות את דרשת הרב באידיש"? וענה: "אפילו לא מלה אחת! אבל דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב"!

פחות מחודש אחרי, הופתעתי מהזמנה למשרד עורך דין, לחתום על צוואה: שעלי להתחייב לתת דולר אחד לבתו של אותו זקן, כתנאי בחוק הצוואות האמריקאי, שכל המיליונים הנותרים יוכלו לעבור לרשותי, אחרי ה- 120 שנה שלו. סירבתי לחתום! שאלתי: "שמחתי לשמוע שיש לך בת ומשפחה, ומדוע לא תוריש להם"? והצטדק: שמאז שנתאלמן לפני 20 שנה והתחתן שנית, בתו האינטעלעקטואלית, המנהלת בית ספר עירוני גדול, אינה מדברת אתו, וגם עברו דירה למקום רחוק, כדי שלא ידע מקום מגוריהם, ולא יבקרם. תרגילי ריגול בסיסיים, ואיתרתי אותם במרחק 80 קילומטר. בפגישה בביתם, שאלתי בנימוס: "הוכחת שאביך לא מעניין אותך, אבל מאיפה הביטחון שלשלושת בנותייך לא מעניין הסבא? ואם הסבא לא מעניין, המיליונים בוודאי מעניינים! ומדוע תמנעי זהב מבנותייך? האם את באמת מעדיפה שרכוש אביך הגדול יכנס לכיסי הקטן"? היא תיארה את הקושי להתגבר על מחסום הבושה, על שמנעה ידע משלוש בנותיה בגיל 15, 17 ו- 18 שנה, שיש להן סבא, ולמרות שהוא גר כה קרוב, הוא כה רחוק. שעתיים ניסיונות ללא מוצא, ועדיין היא מסרבת להתראות עם אביה. לפתע, חשתי בזעקתה האלמת לעזרה, להתרומם מעל המחסום הפסיכולוגי. ולכן קמתי, ובאגרוף על השולחן פקדתי: "גבירתי הנכבדה! בשבוע הבא, בשעה 7:30 בערב, אני בא אליכם עם אביך! אני משאיר לך רק את הכבוד להחליט האם ביום שני או שלישי"? וענתה: "ביום שלישי"! ומיד הוסיפה: "אבל אני לא אהיה בבית"! ועל זאת גערתי: "גבירתי הנכבדה! ביום שלישי אחרי שבת, בשעה 7:30 בערב, בדיוק! אני בא למשפחתך ביחד עם אביך! ואת לא תעיזי להעדר מהבית"!

בשעה הנקובה, על השנייה, התייצבנו בביתה. חצי שעה הם התייפחו בבכי אחד על הצוואר של השני, והתפייסו, ובזאת נגמר תפקידי. 10% מהמיליונים, שלשל העורך דין לכיסו מייד, עבור שעת עבודה אחת, חצי מהנשאר קבלו הנכדות כעבור כשנתיים, החצי השני לישיבת פוניבז, ואני הסתפקתי בדולר שהוא ביקש להוריש לבתו, ובשכר המצווה של "סעט" ארבעת מינים אחד. ועכשיו תארו לעצמכם כמה שכר מחכה לכם בעולם הזה ובבא, על עזרתכם לעורר את המצווה הקלה של ארבעת המינים בארץ ובגלויות ישראל, וכמה, על אחת המצוות הגדולות ביותר של קדושת וטהרת עם ישראל, אשר בכוחה להציל את ירושלים ואת קהילותינו.

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ב

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק ב

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

איך חוגגים את "חג הסוכות... לה'"?

"לה'" - תרגום אונקלוס: לפני ה'. תרגום יונתן: לשם ה'. (ויקרא כג:לג-מד). "שבעה ימים תקריבו... לה'" - תרגום יונתן: "תתכנסו להתפלל לפני ה' על הגשם".

שלוש פעמים ביום, כל יום מימות החול של השנה, במשך כל ימי חיינו, ולא רק בשנת בצורת, או בגלל אסון טבע שהתרחש, חלילה וחס, מתייחסים אנו לחיי הטבע הסובבים אותנו, ומתפללים עבורם:  "ברך עלינו, ה' אלוקינו, את השנה הזאת, ואת כל מיני תבואתה לטובה. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה, - (יש נוסחאות מפורטים יותר) - ורווה פני תבל, ושבע את העולם כולו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך, ומעושר מתנות ידך, שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע, ומכל מיני משחית, ומכל מיני פורענות, ועשה לה תקווה טובה ואחרית שלום, חוס ורחם עליה ועל כל תבואתה ופירותיה, וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ושובע ושלום, כשנים הטובות לברכה, כי א-ל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה ה', מברך השנים".

וההפך, בתקופת השפע של השנה, בחג הסוכות, שהוא חג האסיף: "אך... באוספכם תבואת הארץ... תחוגו... את חג ה'". דווקא בזמן "שמלאו הגרנות בר, והשיקו היקבים תירוש ויצהר", במקום לחגוג על ידי אכילה זללנית, שתייה לשכרה, ושחרור יצרים של חיי הוללות, דווקא  אז יש לנו חיוב מיוחד להתפלל ביתר שאת וביתר עוז לבורא הטבע, שישמור אותנו ואת כל הטבע הסובב אותנו מכל צרה וצוקה, ומכל נגע ומחלה. חובה עלינו לשמוח בחגי השנה, אבל יחד עם זאת לשמור על שפיות דעת, ולהלך בעיניים פקוחות בכל המצבים, ובכל הזמנים, ובייחוד בזמנים הטובים של ימי חיינו, הקצרים יחסית, עלי אדמות.

אחת התפילות הייחודיות לחג הסוכות היא:  ה"הושענות".

לקראת תפילת ה"הושענות" פותחים את ארון הקודש, המקום המקודש ביותר שיש לנו כיום, המסמל את מקום השכינה, מוציאים את ספר התורה ומחזיקים אותו בעמידה בבימה המרכזית, וכל הקהל עם ארבעת המינים: אתרוגים, לולבים, הדסים וערבות אגודים בידיהם, מסובבים את ספר התורה שמוחזק כעת במרכז בית הכנסת, ובתפילה בוכייה זועקים: "הושענא, למענך אלוקינו הושענא!"

על מה זועקים אנו עד בכי,  הושענא?

בתפילת ההושענא מוזכרים נושאים שונים, כי כל אדם סוחב על גבו שק מלא בעיות. ולמען לא נשכח, אנו מזכירים פרקים נבחרים מהעבר של עם ישראל, "ובגלל אבות אנו מבקשים ישועה לבנים", ובזכות קדושים וטהורים שנרצחו רק בגלל היותם יהודים, ומסרו נפשם על קדושת השם, אנו מתפללים ומתחננים על העתיד.

מקום מיוחד בחשיבותו בתפילת ההושענא הוא לחיי הטבע הסובבים אותנו.

הטבע מורכב מארבעה יסודות: 1. דומם. 2. צומח. 3. חי. 4. מדבר.

ובתפילת  הה ו ש ע נ א  אנו מבקשים על כל אחד ואחד מהם:

"הושענא אדון המושיע הושענא! ... טלאיך תשביע... יבול להשפיע...  כל שיח תדשא ותושיע... לגיא בל תרשיע... מגדים תמתיק ותושיע... נשיאים להסיע... שעירים להניע... עננים מלהמניע... פותח יד ומשביע... הושענא צמאיך תשביע הושענא..."

"הושענא אדם ובהמה הושענא...  בשר רוח ונשמה... גיד ועצם וקרמה... דמות וצלם ורקמה... הוד להבל דמה... ונמשל כבהמות נדמה... זיו ותואר וקומה... חידוש פני האדמה... נטיעת עצי נשמה... יקבים וקמה... כרמים ושקמה... לתבל המסוימה... מטרות עוז לסממה... נשיה לקימה... שיחים לקוממה... עדנים לעצמה... פרחים להעצימה... צמחים לגשמה... קרים לזרמה... רביבים לשלמה... שתייה לרוממה... הושענא תלויה על בלימה הושענא".

"הושענא אדמה מארר הושענא... בהמה ממשכלת... גורן מגזם... דגן מדלקת... הון ממארה... ואוכל ממהומה... זית מנשל... חיטה מחגב... טרף מגובי... יקב מילק... כרם מתולעת... לקש מארבה... מגד מצלצל... נפש מבהלה... שובע מסלעם... עדרים מדלות... פירות משידפון... צאן מצמיתות... קציר מקללה... רוב מרזון... שיבולת מצנמון... הושענא תבואה מחסיל הושענא".

מה המחייב את נטילת ארבעת המינים: אתרוג לולב הדסים וערבות, בידינו,

בזמן תפילת הבכייה והזעקה של הושענא?

חרדי דתי יהודי

בס"ד, ערש"ק פר' לך לך תשע"ח, ידידיי ומכובדיי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה' הע"י

שלשה סיפורים המתפרסים על פני 70 שנה, ומכנה משותף ביניהם.

סיפור א: האדמו"ר מבאבוב זצ"ל שאחר השואה פעל ועשה לרומם את קרן התורה והחסידות בארה"ב ולהפיח רוח חיים באודים ניצולים מאש התופת של הנאצים ימ"ש, ולמרות שהוא עצמו איבד הרבה מבני משפחתו בשואה ושתה את כוס התרעלה, לא כיחש באמונתו ופעל והצליח.

אירע פעם שהלך הרבי ברחוב בניו יורק ומולו הגיע ברנש שנראה כגוי גמור, ומושיט ידו לשלום, הרבי החזיר לו שלום. אומר הלה לרבי באידיש גליצאית עסיסית: 'הרבי אינו מכיר אותי? בישיבה כשלמדנו יחד הכרת אותי!', כששמע את קולו, הבין הרבי במי המדובר, היה זה בחור שלמד בישיבה בהתמדה לפני השואה, אך אחר שעבר את מאורעות השואה פקר ל"ע, הרבי קלט מיד את הסיטואציה וענה לו בשנינות, 'כעת אני מכיר אותך, אז לא הכרתי אותך'...

סיפור ב': בדידי הוה עובדא: לפני כחצי יובל שנים, טרם היה לי רשיון ורכב, עמדתי בבוקר בגאולה ונופפתי בידי לעצור טרמפ, עצר לי יהודי, אחד מהכוכבים המפורסמים של ירושלים, באמצע הנסיעה הנהג אומר לי: 'עוד 5 דק' סוף זמן ק"ש' ותוך כדי אני רואה אותו מכסה בידיו את עיניו וצועק 'שמע ישראל ה"א ה' אחד' וכל זה תוך כדי דהירה על כביש הומה אדם וסיכון חייו, חיי וחיי עוברי דרכים. כשסיים ק"ש אמרתי לו: אתה צדיק יותר מכל הקדושים של כל הדורות, שהם היו מוכנים להיהרג על קדוש ה' בצעקם שמע ישראל, ואתה מוכן להיהרג ולהרוג אחרים בצעקך שמע ישראל'...

סיפור ג': 2 בחורים שנראים 'ישיביש' עמדו השבוע ועצרו טרמפ ברח' בר אילן צומת שמואל הנביא לכיוון היציאה מן העיר, יהודי עם כיפה סרוגה עצר להם והסיע אותם אל מחוז חפצם, ברדתם מן הרכב אמרו לו תודה רבה ובירכוהו בכל חותמי ברכות ותוך כדי דיבור ירדו לכביש וחסמו אותו בגופם יחד עם שאר החוסמים הקדושים. הנהג לא האמין למראה עיניו, יצא מהרכב ושאל אותם: 'אינכם מתביישים? אני לקחתי אתכם טרמפ לפה, הודיתם לי וברכתם אותי, וכעת אתם חוסמים אותי?, בחורי הקודש לא התבלבלו וענו לו בעגה ישיבתית תוך סלסול למדנית באצבע צרדה: 'תבין, יש כאן 2 דינים, דין אחד של הכרת הטוב, ועל זה הודינו לך וברכנו אותך, דין שני של הצלת עולם ה.... ועל זה אנו חוסמים אותך'...

ומה המכנה המשותף?

ידענו כל הדורות על מסירות נפש למען אידישקייט, ברח' ישעיהו היה בעבר קולנוע אדיסון הידוע לשימצה, והיה שם חלון קטן פתוח לרחוב למכירת כרטיסים להצגות ביום השבת, היה הצדיק ר' עמרם בלוי זצ"ל דוחף את ראשו לתוך החלון הנ"ל ומנע בגופו את מכירת הכרטיסים בשבת, הפקיד בתוך החדר תפס מקל והפליא בו מכות רצח, אך ר' עמרם לא נע ולא זע והיה מוכן למסור על כך את נפשו.

מעולם לא עלה על דעתו למסור על כך את נפש הזולת, לחסום אוטובוסים מלא באנשים חפים מפשע בדרך לעבודה, לבית חולים, לכולל, לבית ספר, לשדה התעופה ולהתעלם מקול בכייתם ושוועתם של עמך בני ישראל אנשים ונשים, זקן וטף.

גם כאשר הקנאים עשו הפגנות וחסמו כביש בגאולה, מא"ש, שבטי, שמואל הנביא וכו' (מבלי להצדיק את זה), ידעו על זה פחות או יותר ונמנעו מלבוא לשם, אך לשתק את כל העיר ולהפתיע בחסימות במקומות בלתי צפויים זה לא היה מעולם בציבור החרדי.

אכן, הם מוכנים למסירות נפש של להיהרג ולהרוג אחרים, אה, הם בטוחים כי עליהם נאמר: 'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך', ואני הקטן אומר שעל זה נאמר 'אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה', בפשטות מדובר על 2 מקרים, צדיק הרבה ורשע הרבה, אך לא, זהו מקרה אחד, 'אל תהי צדיק הרבה', היינו, אל תנסה לעשות מסירות נפש תוך כדי רמיסת הזולת, כי זוהי ההגדרה של 'אל תרשע הרבה'.

זה הקשר בין סיפור ב' וסיפור ג' אך כאן מגיע סיפור א' בתמונה.

כאשר מנסים הם להצדיק את הפשעים האכזריים, ומשווים עצמם לקומץ מפגינים נכים חילונים שלא למדו בחייהם תורה ויראת שמים ואף אחד לא מצפה מהם לעדינות נפש כיאה לבן תורה נעים הליכות, ולא נצטוו לקדש שם שמים בהליכותיהם ובמעשיהם, (מתבטא טוב באידיש 'קיינער קוקט נישט ארויף אויף זיי'), ואנו שואלים את עצמנו 'הזאת נעמי?' האם אלו הם בני התורה הנעימים והנאהבים שהכרנו מאז, שעיני כל הדורות נשואות עליהם בהערכה ובהערצה?

אזי אין לנו אלא להפטיר לעומתם בסיפור א': 'כעת אנו מכירים אתכם, אז לא הכרנו אתכם'...

אמרו חז"ל: כשהם יורדים יורדים עד לתהום, הלב נכמר ונחמץ לחשוב שצריך בכלל לכתוב על כך, לאן התדרדרנו? דברים כ"כ פשוטים וברורים שצריך להיות עיוור וסתום מח כדי לא להבין זאת.

על הפסוק: 'מהרסיך ומחריביך ממך יצאו' יש לו פשט ודרש, הדרש הידוע לכל הוא: שהמהרסים והמחריבים יצוצו מתוכנו, ואת זה הם מקיימים במלואו, אך הפשט הפשוט הוא) שהמהרסים והמחריבים יתבדלו ויצאו מתוכנו אל מחוץ למחנה וידע כל אחד להבדיל בין הטהור ובין הטמא (מפרשי התנ"ך).

ואת עצמנו נחזק ונאמר: עוד לא אפסה תקווה כי נצח ישראל לא ישקר ושארית ישראל לא יעשו עוולה, יש לנו אב זקן ועולם התורה האמיתי אשר עוסקיו מקדשים שם שמים בהליכותיהם, פורח וגודל ועושה פרי, ואנו תפילה שהשי"ת יסיר חרפת עמו וירפא את פצעי חילול ה' הנורא שלא זכור דוגמתו בהיקף כזה, וה' אשר צר יחד בצרתנו כי שמו הם מחללים, יחלצנו מהגלות הנורא ונזכה בקרוב ל'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' אכי"ר.

שבת שלום ומבורך: ישראל אהרן קלצקין

 זהו כתובת האימייל להערות והארות ולבקשת 

הצטרפות

maadoney@gmail.com

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם - חלק א

בס"ד

א נ י ו א ר ב ע ת ה מ י נ י ם

ת פ י ל ה ל ק י ו ם  ו א י כ ו ת  ה ס ב י ב ה

מאת עמנואל ראב"ד

בעיר סנט לואיס, כאשר 29 רבני העיר סרבו להשתתף אתי למען 70.000 תושבי העיר, חילקתי בעצמי 10.000 סט אתרוגים כל שנה. לכל התלמידים ולרבים מהבוגרים ב-29 בתי הכנסת. מכרו לי בהקפה, כי הייתי הקניין הגדול בעולם וגם שילמתי בזמן. רבים מהמקבלים הפכו לשומרי תורה ומצוות, ומהתלמידים רבים המשיכו את דרכם בישיבות קדושות, והכל בהשקעה פעוטה של 15$ לנפש. בדרך כלל כ-20% מהמקבלים תורמים 80% מההוצאות ואחרים את השאר. ממצווה לא מפסידים, אבל צריך דחף וגם אומץ לקחת סיכון. כמה שווה שכל העיר שמרה עוד מצוה?!

התורה מלמדת ומחייבת להתייחס לצורכי הטבע הסובב אותנו, בכל נימי נפשנו, לא רק בזמן של רזון ומחסור, אלא אפילו בתקופה של שפע. גם החייל בלהט הקרב מצווה על הגנת הטבע וסביבתו. ככתוב, (דברים כ:יט):"כי תצור... עיר... להילחם עליה... לא תשחית עצה... לא תכרות,  כי האדם = עץ השדה". אמנם בורא עולם ברא את כל היצור רק למען האדם, ונתן לו את הזכות לשלוט בכל הטבע ולשעבדו כרצונו, ככתוב, (בראשית א:כו-ל', ב:טו): "ויאמר אלוקים: נעשה אדם... וירדו: בדגת הים, בעוף השמים, בבהמה, ובכל הארץ... נתתי לכם... כל עשב... וכל עץ פרי... לאוכלה". אך מצד שני הוא מצווה עלינו לשמור על שיווי משקל. לא להרוס את הטבע כאשר כורח המציאות איננו דורש זאת מאתנו, ככתוב: "ויניחהו בגן-עדן, לעובדה ולשומרה".

איך מצליחה התורה לחנך את האדם לנשמה עילאית כזאת, שגם בלהט המלחמה, כאשר חיילים המודרכים להרוס להשמיד ולאבד, גם בזמן שכל האינסטינקטים השפלים של החיה שבאדם מקבלים חופש לפעול ככל העולה על רוחם, ובכל אופן אנו מחויבים ויודעים לשמור על שפיות דעת, ועל טוהר מידות, שאפילו עץ לא נשחית ללא כורח המציאות?  בשנת תש"ו, כאשר בנו את מוסדות ישיבת פוניבז' על אדמת פרדס, לא עקרו את העצים עד שמתו מעצמם, אחרי תקופה ארוכה שנפסקה להם ההשקאה. נבנו בתים רבי קומות, אך בקומת הקרקע השאירו את העצים בתוך החדרים. "העצים מתים זקופים"! אומר הפתגם העממי. נתנו כבוד לעץ, כל זמן שעוד היה לו כלורופיל בעורקים, כל זמן שהוא עדיין נשם וחי, לא עקרו אותו. בקומות העליונות כבר גרו משפחות, ובקומת הקרקע מלבד הריצוף כל הדירות היו מוכנות, אך הדיירים שעמדו לאכלסם נדרשו לחכות לעץ. כל זמן שהוא היה בחיים, לא עקרו אותו. ומי שלומד תורה, המלמדת לכבד גם את העץ, אלפי פעמים פי כמה הוא מכיר את חובתו לכבד כל אדם, בכל שלבי חייו. וזאת הסיבה שבמשך אלפי שנות קיומו של העם היהודי, מעשי רצח, לא היו ידועים בקרב שומרי תורה ומצוות, וסנהדרין שהייתה פוסקת דין מוות, אפילו אם רק פעם אחת בשבעים שנה, הייתה נקראת סנהדרין קטלנית.

"כי האדם עץ השדה", ומי שלא מכבד את העץ, בסופו גם לא יכבד את האדם!

לכבד את העץ כדי לכבד את האדם הדומה לעץ!

הבה נתבונן איך מצליחה התורה לחנך את האדם לתת את הכבוד הראוי לעץ. התורה מצווה אותנו: "שלוש רגלים = חגים - תחוג לי - לפני  ה' - בשנה... 1. למועד חודש האביב... 2. וחג הקציר... 3. וחג האסיף  - בצאת השנה - באספך מעשיך מהשדה". (שמות יד-יט): - רשב"ם: וחג האסיף: חג הסוכות. בשעת האסיף אשר מלאו הגרנות בר, והיקבים - תירוש ויצהר. הרי שלושה רגלים תלויים כולם בפירות הארץ: אביב. וקציר. ואסיף. – רמב"ן: כולם על מעשיו מן השדה, לתת בהם הודאה לה' שהוא שומר "חוקות שמים" ו"מוציא לחם מהארץ", "להשביע נפש שוקקה, ונפש רעבה מילא טוב". "חג הסוכות תעשה לך... באוספך מגורנך  ומיקבך". כאשר "הארץ הוציאה לך לחם, אשר לבב אנוש יסעד", ו"יין, המשמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן", "ושמחת בחגך" אבל אסור לך לשמוח רק אתה לבדך, "אתה" חייב לשתף גם את "בנך ובתך, עבדך ואמתך", "והלוי". כיום אלו הם - "תופשי התורה": בחורי הישיבות, אברכי הכוללים, וכל המשרתים בקודש, "והגר, היתום והאלמנה...".

כמה זמן תארך החגיגה? - "שבעת ימים"! - לכבוד מי עושים את החגיגה?  - "תחוג לה' אלוקיך". - היכן עורכים את החגיגה? - "במקום שיבחר ה'". - בבית ה', במקום קדוש, בבית המקדש. - ובזמן שאין לנו בית מקדש, מקיימים זאת בבית הכנסת, בבית המדרש, בישיבה, בסוכה או בכל מקום אחר של קדושה.

ומדוע חייבים לעשות את השמחה בבית ה'?  - "כי יברכך ה' אלוקיך".

כדי שלא נשכח "כי ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". כל רכושנו אינו אלא תוצאה של ברכת ה'.  ברכת ה' אינה לחקלאי בלבד. - "בכל תבואתך"! כל העמלים מתברכים. -  "ובכל מעשה ידיך". עתיד מזהיר מובטח לנו בזכות שמירת המצוות. - "והיית אך שמח"!  (דברים טז:יג-יז).

לשנה טובה

בס"ד

בס"ד

ידידי היקר,

לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום

כל טוב, מנשה

Calculu Training - מרכז חרדי "כלכלה" בלונדון

Menasche Scharf

00447974160252

Are you a sponsor?

Partner with Shuvu

Best Wishes For A New Year 5778

26 Elul, 5777

Dear Friends of MikvaTikva:

My hearth is full with emotion, to pray for you and your family for a Ksiva v'Chasima Tova, health, wealth, nachas, success and happiness in all your endeavors.

The prophet proclaimed:

"Mikvah is our Salvation!"

Since it leads to repentance and acceptance of our prayers with mercy and compassion. Therefore, our most critical task is:

"Mikvah Education to Every Yid!"

Thank you for helping and supporting me in this task during any part of the last 40 years, that I endeavor to do it day and night, around the world.

I recently came to the realization that one person could not educate the entire Jewish people the world over. Instead we need local activists everywhere. Therefore, there is no alternative: every Mikvah must also serve as an educational center for Family Purity for every Yid.

Thus, after 40 years of extensive activity, I still need to travel around the world in order to bring and this new, important and practical program, which was signed by many great rabbinical leaders.

For this we need your continued help and significant support.

I owe you many thanks for your past friendship, help and support. Please forgive my failing to send timely acknowledgement and receipts, due to short of funds and being a one-man band.

May Hashem enable you to continue our partnership of this greatest Mitzvah.

Respectfully, 

כתיבה וחתימה טובה, באהבה רבה

Imanuel Ravad

MikvaTikva

כתיבה וחתימה טובה

בס"ד

מכובדי וחברי מקוה-תקוה

בלב גואה ברגשות להתפלל עליכם ולאחל לכם ולכל משפחתכם, שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, בריאות, אושר ועושר, נחת, ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם.

הנביא מכריז: 

"מקוה... מושיעו"! 

כי הטבילה מביאה לתשובה, וקבלת התפילה ברחמים וברצון. לכן תפקידנו הקריטי ביותר הוא: 

חינוך מקוה לכל יהודי!

הריני להודות לכם על עזרתכם ותמיכתם בעבודת קודש זו, לה הקדשתי את זמני ומרצי, יומם ולילה במשך 40 שנה אחרונות, סביב העולם. עד שלאחרונה הגעתי להכרה, שאדם אחד משם, לא יכול לחנך היטב את הקהל כאן ובוודאי לא סביב העולם. דרושים לזאת גם הרבה מחנכים ועסקנים מקומיים בכל מקום וממון רב. לכן אין ברירה, כל הנהלת מקוה חייבת לפעול גם כמרכז לחינוך מקוה לכל יהודי, וביחוד לתושבי העיר והסביבה.

לכן אחרי 40 שנה של פעילות ענפה, אני מרגיש חובה לחזור שנית סביב העולם כדי לפרסם את המסר המעשי הזה, אשר חתמו עליו רבים מגדולי הדור, ולהשתדל שהמסר הזה גם יפעל כראוי וכרצוי. ולזאת אני שוב זקוק לעזרתכם ותמיכתכם המשמעותית.

אני חייב לכם רבות על עזרתכם ותמיכתכם בעבר. אנא סלחו לי שלא שלחתי לכם קבלות ומכתבי תודה, בעבר וכראוי, מחוסר עזרת משרד כראוי, בגלל קוצר התקציב.

יהי רצון שה' יאפשר לכם להמשיך ולחדש את השותפות במצוה גדולה וכבירה זו.

בכבוד רב, באהבה רבה, בברכת כתיבה וחתימה טובה, עמנואל ראב"ד, מקוה-תקוה

Imanuel Ravad – עמנואל ראב"ד 

Mikva Tikva 

Israel: 20 Shmaya St., Bne-Brak 5132703, T: 972-3-9074787

USA: 1360 – 44 St. Brooklyn, NY 11219

Tax-deductible – donations: IRS # 11-3380463

E: ravad@mikvatikva.org

www.mikva-whyme.org

מקוה תקוה

בס"ד

ברכת כתיבה וחתימה טובה

מאת עמנואל ראב"ד - מקוה תקוה

ערב ראש השנה תשע"ח

מכובדי היקרים, חברי וידידי מקוה-תקוה

בלב רוגש לתפילה וברכת כתיבה וחתימה טובה לכם ולמשפחתכם, אני מאחל לכם בזאת: שנת בריאות, עושר ואושר, נחת והצלחה בכל מעשה ידיכם.

כתושבי ארץ הקודש, אנו האנשים היחידים בעולם החיים בצל איומי השמדה גרעינית, ח"ו. רבים מקהילותינו בתפוצות הגולה חיים בצל של טרור ונישואי תערובת המסכנים את כל בני עמנו.

הנביא ירמיהו מכריז: "מקוה... מושיעו!" ( יד:ח). כי טבילת מקוה מביאה לתשובה וקבלת התפילה ברחמים וברצון. לכן, אחת המשימות החשובות ביותר שלנו היא: "חינוך מקוה לכל יהודי"!

לכן, חוב קדוש עלי להודות לכם על העזרה והתמיכה שלכם במשימה זו, שאני עוסק בה ב-40 השנים האחרונות, במאמצים רבים, יום ולילה, וסביב העולם.

עד שלאחרונה הגעתי להכרה שאדם אחד משם לא יכול לחנך את כל העם כאן, וסביב עולם, גם כאשר השתתפתי בכ-15-20 וועידות בשנה של רבנים, מחנכים וראשי עם. פעילים מקומיים רבים נדרשים בכל מקום וממון רב. לכן, "אין ברירה", כל מקוה צריכה לשמש גם כמרכז חינוכי לטהרת המשפחה ול"חינוך מקוה לכל יהודי"! במיוחד עבור תושבי העיר והסביבה.

וכך, אחרי 40 שנה של פעילות ענפה, אני עדיין חייב לנסוע ברחבי העולם, בעזרת ה', כדי להביא ולהפעיל את התוכנית החדשה, החשובה והמעשית הזאת, אשר חתמו עליה רבנים רבים מגדולי הדור.

לנושא זה אנו זקוקים להמשך עזרה ותמיכה משמעותית שלך. ראה את העלון המצורף: "אין ברירה"!

אני חייב לכם תודה מרובה על הידידות, העזרה והתמיכה בעבר. אנא סלחו לי שלא שלחתי קבלות ומכתבי תודה בזמן, בגלל חוסר תקציב ועזרה משרדית.

בתפילה שה' יאפשר לכם להמשיך את השותפות שלנו במצווה הגדולה והחשובה ביותר זו.

נא לקרוא את המסמכים המצורפים המביעים נושאים והודעות חדשות. אנא שלחו לי מייל, כדי לקבל ולהפיץ חומר בנושא מקוואות ולהרוויח מצווה גדולה ביותר.

בכבוד רב, באהבה רבה, כתיבה וחתימה טובה!

עמנואל ראב"ד מקוה-תקוה

Imanuel Ravad

ראב"ד

MikvaTikva

ישראל: רח' שמעיה 20, בני ברק 5132703, טל': 03-9074787

ארה"ב: 1360 רחוב  44, ברוקלין, ניו יורק 11219

MikvaTikva

בס"ד

Elul, Eve of 5778

Dear Friends and Friends of MikvaTikva:

My hearth is full with emotion, to pray for you and your family for a Ksiva v'Chasima Tova. Health, Wealth, Nachass, Success & happiness in all your Endeavors.

We the Yidden of the Holy Land, are the only people in the world who live under the shadow of nuclear annihilation threats. Many of our Diaspora communities live under the shadow of terror and intermarriage endangers all our people.

Our prophets are proclaiming: "Mikva is our Salvation!" Since it leads to repentance & acceptance of our prayers with mercy & compassion. Therefore, our most critical task is: "Mikva Education to Every Yid!"

Thank you for helping and supporting me in this task during in any part of the last 40 years, that I endeavor to do it day and night, around the world.

Until recently I came to the realization that one person from there could not well educate the entire people here, and around the world. Many local activists are needed everywhere. Therefore, there is no alternative, every Mikva must also serve as an educational center for Family Purity & Mikva Education for every Yid, especially for the city & surrounding area residents. Thus, after 40 years of extensive activity, I still need to travel around the world in order to bring and operate this new, important and practical program, which was signed by many great rabbinical leaders.

For this we need your continued help and significant support. See the attached brochure: "There is no alternative"!
I owe you many thanks for your friendship, past help and support. Please forgive my failing, "due to short of funds & being a one man band," to send timely acknowledgement and receipts.

May Hashem enable you to continue our partnership of this greatest Mitzvah.
Please read my attached papers, expressing timely messages. Please send me your Email, to receive and spread Mikva messages and gain a great Mitzvah.

Respectfully, 
כתיבה וחתימה טובה,
 באהבה רבה
עמנואל ראב"ד - Imanuel Ravad
MikvaTikva

Israel: 20 Shmaya St., Bne-Brak 5132703, T: 972-3-9074787

USA: 1360 – 44 St. Brooklyn, NY 11219, Tax-deductible – donations:

IRS # 11-3380463, Em: ravad@mikvatikva.org, www.mikva-whyme.org