Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part III

According to the CHIDA(?), Akedas Yitzchok was on Yom Kippur

As is brought down in Talmud Yerushalmi (Ta’anit Chapter two), HaShem told Avraham Avinu: you saw the ram trying to untangle his horns from the thicket – but in the end he arrived on the altar, the purpose for which he was ultimately created.  Just like this ram tried hither and there to become free – your offspring will go through many trials and tribulations, which they will have to contend with but ultimately they will be freed from all of them.

So here we have the remedy to the Jewish people’s problems – all the way back since creation.

Yitzchok ran to his father (See ‎9 in the References Appendix) but when he realised that there’s no lamb coming up with them, all his limbs were shaking.  He strengthened himself and stoically joined his father in fulfilling his G-Dly mission –as is alluded to in the repeated verse “and they both went together”.

Question: Yitzchok only died once but throughout the long Jewish history many people lived Al Kiddush HaShem like the Hasmoneans, Marranos Cantonists, Refuseniks, to name but a few?

Yitzchok’s resolve in face of such as test, resulted in his having sacrifice seared into their DNA; his progeny became infused with a strength of faith when all throughout the generations we have to face the impossible choice between living a dead faith or dying Al Kiddush haShem.

The wood

Avraham took with him wood, as is clearly written that he chopped wood.  When they arrived at the foot of the mountain, Avraham took the wood off the ass’s back and placed it on his son’s shoulders.  The Midrash quips “like the man on death row carrying the crucifix on his shoulder” (Rabbah Bereishis Chapter 56).

Ma-acheles

A knife – as we can see that he threw his arm to grab hold of the Ma-acheles. 

The Midrash says that the word “Ma-acheles” is not mentioned anywhere else in the Torah.  Why then was the word “Sakin” not used? They answer that this alludes to the merit that we the Jewish people have since the time when Avraham Avinu wanted to slaughter his son as an up offering to HaShem.  The word Ma-acheles is etymologically connected to the word “Ma-achal” = food, as if we ‘eat’ from this merit up until this day (Rabbah Bereishis Chapter 56).

Where did the fire come from?

The journey to the Akeyda:

The Soton accosted them on the way to Har HaMoriyoh and first tried to talk to him, then to his son and then put a number of obstacles in their way to stop them from reaching their destination

Finding the place - וירא את המקום מרחוק:

HaShem said to Avraham “go to the place that I will show you”; when you will see my Holy Presence = Shechinah, this will be your sign where to go to.  Avrohom Avinu saw a cloud on top of one of the mountains, which wasn’t visible to the two servants Eliezer and Yishmael. Apparently, the cloud resulted from the smoke that rose from a fire that was burning there (^[i])

How to delegate

Rabbi Yechezkel Abramsky ZTz”L explains why Avrohom Ovinu placed the wood on Yitzchok’s shoulders, whilst he himself took the fire and the knife.  Avrohom Ovinu felt that his responsibility to carry out HaShem’s directive would be diminished (?) if he let Yitzchok carry the fire and the knife – the two items that weren’t readily available on the mountain.  There was plenty of wood, so even if Yitzchak misplaces it, they’ll be able to procure replacement wood locally.

מזבח עליו הקריב אדם הראשון

Avraham built the altar, as is written “Vayiven es HaMizbe-ach” – again we can see the letter Heh preceding the word Mizbe-ach, to allude that this altar is the one which is famous from before.  Odom horishon offered his Atonement on this Mizbe-ach.  It seems that over time the Mizbe-ach fell into disrepair and therefore Avraham had to re-build it (Bavli Sanhedrin 38/2).

Kayin and Hevel also offered their presents to HaShem on the same Altar, as did Noah after the flood.  He would have travelled all the way from the Kurdish mountains to Yerusholayim, a distance of about 1,600km…

---

^[i] ppרד-204

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part V

אמר רבי חנינא בן דוסא אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו, לא יצא ממנו דבר לבטלה "גידיו" - עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם. "עורו" - אזור עור במתניו של אליהו ז"ל. "קרנו של שמאל" - שופר של סיני. ושל ימין - לעתיד לבא וכו'

The right hand horn will be used by Eliyahu Hanavi(?) when he will sound it across the globe to herald the coming of Moshiach, speedily in our days.

I also want to acknowledge the resource of Bar Ilan online library which was a really good help to prepare this Shiur.

Sources and References Appendix

1.            Chumash: בראשית, כ"ב, ד'

2.            Midrash: בראשית רבה, ספר הישר, פרקי דרבי אליעזר,תנחומא, מדרש ויושע, פסיקתא רבתי,

3.            Chazal: ירושלמי תענית ב' ד',

4.            Siddur: Some communities say it every day after Birchos HaShachar, as brought down in (find the source?)

5.            Machzor:

a.            Rosh HaShanah Mussaf and many other references

b.            Yom Kippur?

c.             Succos in Tefillas Geshem and many other places

d.            Pesach?

e.            Shavuos in the Yotzros / Krovos of both days

6.            Selichos: Authorised Selichos for the whole year” (borrowed from the Living & Learning library); all page numbers refer to this copy.

7.            Every day Selichos:מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יעננו, מי שענה ליצחק אבינו כשנעקד על גב המזבח הוא יעננו (ppרד-204)

8.            Erev Rosh HaShanah: Rabbenu Gershom (Selichoh #40) זכר ברית אברהם ועקדת יצחק ppקסח-168: (Typo on the footnote on page קסח: “These two verses are found in Rav Amam’s Siddur,” should read: “These two verses are found in Rav Amram’s Siddur,” – referring to Rav Amram Gaon).

9.            Zom Gedalyah: Rabbenu Ephrayim ben Rabbi Yitzchok אם אפס רבע הקן (ppרד-204)

10.          Second day of Aseres Yemey Teshuvah ppרלב-232

11.          Third day of Aseres Yemey Teshuvah ppרסא-261

12.          Fourth day of Aseres Yemey Teshuvah ppרלב-232

13.          Fifth day of Aseres Yemey Teshuvah ppשכ-320

14.          Erev Yom Kippur ppרלב-232

15.          PDE = Pirkei deRabbi Eliezer

More resources:

1.            Shiur by Rabbi Menashe Yisroel Reizman on 26 Elul 5776 in Yiddish

2.            Kol Agodos Yisroel in Hebrew

Yalkut Sipurim

3.            Eyn Yaakov

4.            Yalkut Akeydas Yitzchok by Rabbi Aharon Levy SIL of Lezer Wind, printed in Haras Olam, Mechon Ma’asey Roke-ach

5.            Bereshis Rabbah 55, 4

6.            Yalkut Horo-im (or HoRo’im?)

7.            Sefer HaYoshor Vayero

8.            Tanchuma 22,23

9.            Pirkei deRabbi Eliezer 31

10.          Midrash vaYosha’

11.          Psikta Rabosi 40

12.          Yerushalmi Ta’anis 2,4,

13.          vaYikro Rabbah 29,9

14.          Yalkut Shimoni 101 

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part IV

Yaakov Avinu took those stones and shaped a half circle round his head for protection and overnight they became one – alluding that after the long dark night of Galus, all the Tribes will unify – and Yaakov offered oil on this stone that he upturned into a vertical altar.

The Akeyda:

In a way, the Akeyda was a precursor of many instances when the Jewish people faced total annihilation and were saved at the last moment – whether in Egypt or under Haman, during the Greek-Assyrian reign of terror or WWII…

Yitzchak stretched out his throat so his father shouldn’t have to (^[i])and raised his eyes heavenward and asked his father in a soft voice to tie him up, so as to prevent him from inadvertently moving his limbs, which may result in hitting his father or becoming disqualified.

Rabbi Moshe of Savran: A Mal-ach was created from Avrohom Avinu’s fulfilling the commandment.  When one does the Mitzvah, apart from physically carrying out HaShem’s command, there are other effects that come about in higher spheres.  In this case, the angel that came to stop Avrohom Avinu was the same-self Mal-ach that was created by the Mitzvah of just putting Yitzchok on the altar.  This is also the answer to Balaam’s question to HaShem, why when it came to rescue Yitzchok He sent an angle, whilst when He commanded Avraham about the Akeyda He came so-called in person.

The angels cried when they saw what was happening and their tears fell into Yitzchok’s eyes.  This had an impact on his vision and when he reached the age of 14o years he was already blind.

אפרו של יצחק צבור ומונח לפני כסא הכבוד שבנס חזר בגוף חדש לתחיה

So did Yitzchok die at the hand of his father or not? 

According to one Midrash (Tanya Rabosi in the name of a Midrash Agadah) that Avraham Avinu did carry out HaShem’s will completely and then offered the ram, after HaShem sprinkled dew of revival (Tal Shel Techiyoh) on Yitzchok’s ashes.

The journey from the Akeyda:

Now that Yitzchok had not been offered, Avrohom started having qualms about his son’s age – he was by then an “Old Bochur” of 37!  Just then a message reached Avraham’s ears (according to Rashi, this was Ru-ach haKodesh) that a granddaughter by the name of Rivka was born to his brother in Choron – three years before.

Yitzchok Avinu tells HaShem: “Palga Alay – Palga Aloch”

It is no coincidence why “Ben Zion” = Gematrya Yitzchok, as it alludes to the place where he was going to give his life up for HaShem.

Matan Torah: The Shofar (horn) that was heard during HaShem’s descent and ascent on Mount Sinai was taken from this same self ram, according to Rabbi Yehudah ben Asher, a brother of the Ba’al haTurim (Orach Chaym Siman 417) it was the left hand horn as is brought down in Yalkut Shimoni (Isaiah Remez 436)

---

^[i] ppרד-204

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part II

4)            Shofar from the ram

The Teki’os

Events:

The time of Creation: Mishnah in Avot, enumerates the ten things that were created Erev Shabbos at twilight and one of them is the Ram that was offered on the altar in Yitzchok’s stead. 

The Mishnah in Avot (Perek 5) also explains how it took twenty generations since creation, until Avraham Avinu came on the scene and made it known to the whole world that there is a Boss to the Palace – יש מנהיג לבירה

The Soton would not have any of it and so when it came the time that Soroh Imenu finally gave birth to her only son at the age of 90, he waited for an opportunity to slander this holy family.

Vayigomel: The Midrash tells us that the Soton came before HaShem and complained that although Avrohom Avinu prepared a festive meal when his son was born, to which he called all the great people of his generation, he didn’t offer up any offering to HaShem!

HaShem retorted: you will see when how I ask him to offer this same-self son up for me and he will do so without hesitation.

HaShem speaks to Avrohom:

Avraham Avinu received a nightly vision (PDE 31) and says to him “take your son”

Avraham answered: I have two sons, HaShem answered “your only son”

Avraham answered: both are their mother’s only son, HaShem answered “the one you like”

Avraham answered: I like them both, only then did HaShem answer “Yitzchok”

Rashi explains that this way Avraham would be rewarded even more, as he fulfilled the Mitzvah that was given to him in so many words.

First reaction:

Avrohom Avinu faced many obstacles in his quest to fulfil this last and hardest test.

He had to content with his feelings as a father, as an old man who waited and prayed so long to see this child grow up.  However he kept ell his feelings, fears and thoughts to himself (See

Unlike the Mitzvah of Milah, when Avraham consulted with his neighbours Oneyr, Eshkol and Mamre, this time he sought no one’s advice.  He feared that they will talk him out of it.

What would his neighbours and friends would say about this latest test; Avrohom Avinu was the one who always spread the word of HaShem (‎11 in the References Appendix) and he was the one who bemoaned the fact that people were worshipping the idol Molech by offering their children up to it.  Now he himself is slaughtering his offspring?!

Early riser: וישכם אברהם בבוקר – Avrohom Avinu rose at the crack of dawn, when the rays of the sun were barely visible (See Paragraph. ‎10 in the References Appendix) and did all the preparations by himself: he saddled his ass and clove the wood – physical work that he could have easily delegated to his servants. 

Balaam’s copycat actions:

This may seem trivial but it ended up saving the Jewish nation about 400 years later.  Balaam was the prophet of the non-Abrahamite world and the way he conducted himself was not befitting his status as a leader of the world.

When he was invited to curse the Jewish people, HaShem delayed him by refusing to let him go at first.  When HaShem finally allowed him to go, he started very in the morning and saddled his ass by himself.  These actions were done as if to counteract the deeds of our forefather, who didn’t shirk from doing everything early and without the help from others, in order to fulfil HaShem’s will.

During his journey, the angel positioned himself in the middle of the road to prevent him from reaching Moab.

His retort to HaShem was: You did the same to Avraham; first you told him to offer up his son, then you told him through an angel to take him off the altar.

At that moment, his ass started talking and Balaam lost his tongue…  This was the special power of speech that was created at the same time of the ram of Yitzchak.

Akeydas Yitzchak - עקדת יצחק - Part I

This time of the year before Rosh HaShonoh is the time to explore the Parshah of the Akeyda

Akeydas Yitzchok is a term describing the story how Avrohom Avinu brought his son Yitzchok up on the altar – Mizbe-ach on Mount Moriah.  This was the tenth test, after all the tests that he went through and withstood all of them.

The story of the Akeyda first appears in Chumash Bereishis Chapter 22 and since then has been highlighted throughout or long history.  For example, it appears in Google search 577,000 times (for comparison, the Mabul appears 599,000 time).  Then there are many paintings by some of the most famous painters in history like Rembrandt.

Unlike the version taught in Muslim schools across the Middle East, which swap the roles of the two brothers as if Avrohom offered Yishmael up and Yitzchok stayed behind with Eliezer.  As one Gadol is purportedly retorted to this ludicrous fairy-tale: what a shame that this is not the real story, for had this been true, HaShem could have prevented so much innocent blood from being shed, had Avrohom carried out his intentions without being stopped!!!

אומרים כל יום ובפרט בראש השנה: "כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו"

1)            The Parsha of Akeydas Yitzchak is said on a daily basis in many Shuls across the world.  It is also the portion of the Leining on the second day of Rosh HaShanah, as is alluded to in the verse אשר ייאמר היום – Hayom is a reference to Rosh HaShanah, when we say היום הרת עולם and זה היום תחלת מעשיך – the Yom with the "ה" הידיעה as the well-known Yom (Maor veShomesh, Rosh HaShanah).

The story of the Akeyda is also alluded to in the Machzor of nearly (or all) Yomim Toivim:

Rosh HaShanah Mussaf in Shofros and many other references, Succos in Tefillas Geshem and many other places, Shavuos in the Yotzros / Krovos of both days (Yom Kippur? Pesach?), Kaf Sivan אל הר המור גבעת הוריה מהרב רבי מאיר שליח צבור זצ"ל

2)            The head of a lamb

The Derech HaChayim (Rabbi Yaakov of Lissa, Par. 142) writes that one of the reasons for eating from the head of a ram or sheep on Rosh HaShanah night is to remember the merits of the Akeydas Yitzchak.

3)            טעם שהולכים לתשליך: עקדת יצחק

Tashlich is also one of the things that we do in memory to Akeydas Yitzchok, as is brought down in Yalkut Yosef on Hilchos Rosh Hashonoh (based on Midrash Tanchuma):

אחר המנחה ביום ראשון של ראש השנה, הולכים על יד שפת הים או אצל הנהר, או באר מים חיים, או בור, לומר סדר "תשליך". ונהגו כן על פי מה שאמרו במדרש, שכאשר אברהם אבינו הלך עם יצחק אל הר המוריה להעלותו לעולה כאשר נצטוה מפי הקדוש ברוך הוא, קדמם השטן בדרך, והתחיל להסית את אברהם ואת יצחק ולמונעם ממצות הבורא יתברך, וכאשר תוחלתו נכזבה וסירבו אברהם ויצחק לשמוע בקולו, הלך השטן ונעשה לפני אברהם ויצחק כנהר גדול, כדי שלא יוכלו לעבור, ואברהם ויצחק לא השגיחו בזה, ונכנסו למים עד שהגיעו לצוארם, ואז נשא אברהם את עיניו למרום להתפלל לפני השי"ת, ואמר, הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, ומיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו. ומבואר בזוהר הקדוש שעקדת יצחק היתה בראש השנה. ומטעם זה נוהגים ללכת לנהר לומר סדר תשליך, להזכיר זכות אברהם ויצחק. ומנהג ישראל תורה הוא. [ילקוט יוסף מועדים עמוד לד, חזון עובדיה על ימים נוראים עמוד קפו]

The Parshah in a Nutshell

This weeks Parshah is dedicated in memory of the Chabad-Lubavitch emissaries Rabbi Gavriel and Rivka Holtzberg OB"M HY"D

Exodus 27:20-30:10

G-d tells Moses to receive from the Children of Israel pure olive oil to feed the "everlasting flame" of the menorah, which Aaron is to kindle each day, "from evening till morning."

The priestly garments, to be worn by the  Kohanim (priests) while serving in the Sanctuary are described. All Kohanim wore: 1) the ketonet -- a full length linen tunic; 2) michnasayim -- linen breeches; 3) mitznefet or migba'at -- a linen turban;  4) avnet -- a long sash wound above the waist.

In addition, the Kohen Gadol ("high priest") wore: 5) the efod, an apron-like garment made of blue, purple and red-dyed wool, linen and gold thread; 6) the choshen, a breastplate containing  twelve precious stones inscribed with the names of the twelve tribes of Israel; 7) me'il -- a cloak of blue wool, with gold bells and decorative pomegranates on its hem; 8) the tzitz -- a golden plate worn on the forehead bearing the inscription "Holy to G-d".

Tetzaveh also includes G-d's detailed instructions for the seven-day initiation of Aaron and his four sons -- Nadav, Avihu, Elazar and Itamar -- into the priesthood, and for the making of the Golden Altar on which the ketoret ("incense") was burned.

This being the Shabbat before Purim, on which we celebrate the foiling of Haman the Amalekite's plot to destroy the Jewish people, the weekly Parshah is supplemented with the Zachor reading (Deuteronomy 25:17-19) in which we are commanded to remember the evil of Amalek and to eradicate it from the face of the earth.

תפילה שחיבר הרב המפורסם איש אלוקי מורינו הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע ועכי"א

תפילה שחיבר הרב המפורסם איש אלוקי מורינו הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע ועכי"א

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ שׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁוְעַת עֲתִירוֹת וּמַאֲזִין לְקוֹל תְּפִלַּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים, שֶׁתָּכִין לִבֵּנוּ וּתְכוֹנֵן מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּתְשַׁגֵּר תְּפִלָּתֵנוּ בְּפִינוּ וְתַקְשִׁיב אָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַמִּתְחַנְּנִים אֵלֶיךָ בְּקוֹל שַׁוְעָה וְרוּחַ נִשְׁבָּרָה.

וְאַתָּה קל רַחוּם בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים, תִּמְחוֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֶּר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל מַה שֶּׁחָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי לֹא בְּמֶרֶד וּבְמַעַל חָלִילָה וְחָלִילָה מָרִינוּ אֶת פִּיךָ וְדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּמִצְוֹתֶיךָ, כִּי אִם מֵרֹב הַיֵּצֶר הַבּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ תָּמִיד, לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר מְבִיאֵנוּ אֶל תַּאֲוַת הָעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה וְאֶל הֲבָלָיו, וּמְבַלְבֵּל אֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ וּלְבַקֵּשׁ עַל נַפְשֵׁנוּ הוּא מְבַלְבֵּל אֶת תְּפִלָתֵנוּ וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ תָּמִיד בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד נֶגְדּוֹ, כִּי נֶחֱלַשׁ שִׂכְלֵנוּ וּמֹחֵנוּ וְלִבֵּנוּ עַד מְאֹד וְכָשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל מֵרֹב הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְטִרְדַּת הַזְּמַן.

לָכֵן אַתָּה קל רַחוּם וְחַנּוּן, עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי נֶאֱמַן בֵּיתְךָ, וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ כְדַאי, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ לְהֵיטִיב לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, כִּי גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ אֶנְקָתֵנוּ וְצַעֲרֵנוּ וְשִׂיחֵנוּ עַל אֲשֶׁר אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקָרֵב עַצְמֵנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אֲהָהּ עַל נַפְשֵׁנוּ, אוֹי עָלֵינוּ מְאֹד, אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

וְעַתָּה תְּעוֹרֵר נָא עָלֵינוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְתִגְעַר בּוֹ שֶׁיָּסוּר וְיֵלֵךְ מֵאִתָּנוּ, וְאַל יָסִית אוֹתָנוּ לְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֶךָ חָלִילָה, וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרַט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתֶךָ. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוֹתֶיךָ, תְּהֵא מַחְשְׁבוֹתֵינוּ זַכָּה צְלוּלָה וּבְרוּרָה וַחֲזָקָה, בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב עִמָּנוּ.

וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה, הַמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְתִקְבַּע אֱמוּנָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, וּתְהֵא אֱמוּנָתְךָ קְשׁוּרָה בְּלִבֵּנוּ כְּיָתֵד שֶׁלֹּא תִמּוֹט, וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִּכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ, וּתְהֵא עִם פִּינוּ בְּעֵת הַטִּיפֵנוּ, וְעִם יָדֵינוּ בְּעֵת מַעֲבָדֵינוּ, וְעִם לִבֵּנוּ בְּעֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ.

וּתְזַכֵּנוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֵל מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁנְּיַחֵד אֶת לְבָבֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְדִבּוּרֵנוּ וּמַעֲשֵׂינוּ וְכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ וְהַרְגָּשׁוֹתֵינוּ, הַיְדוּעוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת לָנוּ, הַנִּגְלוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל מְיוּחָד אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בְּלִי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל חָלִילָה, וְטַהֵר לִבֵּנוּ וְקַדְּשֵׁנוּ, וּזְרֹק עָלֵינוּ מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵנוּ בְּאַהֲבָתְךָ וּבְחֶמְלָתְךָ, וְתִטַּע אַהֲבָתְךָ וְיִרְאָתְךָ בְּלִבֵּנוּ תָּמִיד בְּלִי הֶפְסֵק, בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם, בְּלֶכְתֵּנוּ וּבְשִׁבְתֵּנוּ וּבְשָׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ תִּבְעַר תָּמִיד רוּחַ קָדְשְׁךָ בְּקִרְבֵּנוּ. וְנִשְׁעָנִים תָּמִיד בְּךָ וּבִגְדֻלָּתְךָ וּבְאַהֲבָתְךָ וּבְיִרְאָתְךָ וּבְתוֹרָתְךָ שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר וּבְמִצְוֹתֶיךָ, הַכֹּל לְיַחֵד שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.

וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַפְּנִיּוֹת וְהַגֵּאוּת וּמִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ. וְתַשְׁפִּיעַ רוּחַ קָדְשְׁךָ עָלֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה דְבֵקִים בָּךְ, וְשֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלֶיךָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּמִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה תַּעֲלֵנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לָבוֹא לְמַעֲלַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּזְכוּתָם יַעֲמֹד לָנוּ שֶׁתִּשְׁמַע בְּקוֹל תְּפִלָּתֵנוּ שֶׁנִּהְיֶה תָּמִיד נֶעֱנִים בְּעֵת שֶׁנִּתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ עָלֵינוּ אוֹ עַל שׁוּם אֶחָד מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, עַל יָחִיד אוֹ עַל רַבִּים, וְתִשְׂמַח וְתִתְפָּאֵר בָּנוּ, וְנַעֲשֶׂה פְּרִי לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ לְמַטָּה.

וְאַל תִּזְכָּר לָנוּ חַטֹּאתֵינוּ וּבִפְרָט חַטֹּאת נְעוּרֵינוּ, כְּמַאֲמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: חַטֹּאת נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר, וְתַהֲפֹךְ עֲוֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ לִזְכוּת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מֵעוֹלָם הַתְּשׁוּבָה תָּמִיד הִרְהוּר לָשׁוּב אֵלֶיךָ בְּלֵב שָׁלֵם וּלְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בִּשְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים.

וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה.

וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ, וְזֶה עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ. וְאִם אֵין לָנוּ שֵׂכֶל לְכַוֵּן אֶת לְבָבֵנוּ אֵלֶיךָ, אַתָּה תְלַמְּדֵנוּ אֲשֶׁר נֵדַע בֶּאֱמֶת כַּוָּנַת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב.

וְעַל כָּל זֹאת מִתְחַנְּנִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ קל מָלֵא רַחֲמִים שֶׁתְּקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתֵנוּ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

Yom Echad = Day One

Yom Rishon. It was a chidush for me when I lerned that in Bereishis 1:3-5 HaShem “only” (it certainly isn’t only, but anyway) declares “Day One” when He created light and separated the light from darkness. Day One. 

Yom Echad. The consecutive days are yom shenee, yom shlishi etc but the day when light was created was “only” Yom Echad. 

I never really observed the importance of this. But during this weeks lernen I understood that this was the beginning but not the fulfillment. 

When we finished the building of the mishkan on 25th of Kislev and Moshe Rabbeinu tells us to “hold our horses” and wait three months, it all became clear to me. We were asked to wait for the first day of the first month. It was the day the princes first began with their offerings. It was the first day the shechina came to came to dwell among us. It was the first day that a sacrifice in any but the appointed place was forbidden. It was the first day the kohanim bestowed their blessings upon us. It was the first day for regular korbanot. It was the first day the kohanim took part of certain parts of the offerings. It was the first day the heavenly fire was seen on the altar. It was the first day…Period. 

It was Yom Rishon. 

The creation was “only” the beginning. Day One. 

But the day when we built a dirah beTachtonim and perfected the intention of HaShem was truly “Yom Rishon”.   

Wonderful. 

The unity with HaShem. And as the Alter Rebbe reminds us about this unity in Ch. 33 of Tanya this week that Chazal instituted us to say: "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ' וּמַה יָפָה יְרוּשָּׁתֵנוּ".

סביב המשכן יחנו

הראש והפדר (ויקרא א:ו,ח)

לפחות 10 מתפללים סביב

השליח ציבור ובימת קריאת התורה

שירה חדשה..."יחד כולם"!

שחרית לפני תפילת 18" כתר יתנו... "יחד כולם"!

קדושת מוסף, נוסח ספרד.

שירה... קדושה...ממלכה... וכד' דורשים: "יחד כולם"!

מקורות:

א. "סביב המשכן יחנו"! (במדבר א:נ, ב:ב).

ב. "גובה קול הש"ץ בברכת "מודים": שלפחות 10 מתפללים העומדים "לידו וסביבו" ישמעו גם אם/וכאשר הוא אומר את ברכת "מודים" קצת בלחש"!

ג. בימת קריאת התורה, באמצע בית הכנסת, ולפחות 1-2ספסלי ישיבה בין הבימה והארון! כדי שהקהל יהיה "סביב" הבימה לפחות בזמן קריאת התורה. כבוד ארון הקודש, הבימה, הרב והחזן במשך התפילה דורשים מתפללים סביבם. (או"ח קכ"ד, מ"ב ס"ק מ"א).

הבעיה: כאשר החזן בודד במזרח והקהל במרחק המערב. גם כאשר המניין כשר, חוסר ה"יחד כולם"! זועק לשמים.

סיבות הבעיה:

א. מתפללים המעדיפים לשבת מאחור, בגלל היכולת להשקיף ולראות הכל, למרות שאין בזה כל תועלת.

ב. הרוצים להתפלל במקומם הקבוע, גם כאשר בבית הכנסת בעל עשרות או מאות מקומות ישיבה, מתפללים כעת רק מניין מצומצם, בגלל המאמר: "הקובע מקום לתפילתו, אלוקי אברהם בעזרו"!

פתרון הבעיה: מבצע לא קל לשכנע לפחות 10 מתפללים, להתקדם לעבר השליח-ציבור ולעמוד קרוב אליו וסביבו. המסר אודות הקשר בין הראש והפדר. מסביר את השכר הגדול המוענק לאלו המוכנים לעבור למשך התפילה ממקומם הקבוע אל המקום שצריכים אותם!

ה"פדר": מהו? מקומו, תפקידו, הקרבתו והמסר?! הפדר הוא אבר קטן, הקיים בכל בעלי החיים ממחלקת היונקים, בעל תפקיד פיזיולוגי בלתי מוגדר, ולכן רוב בני אדם לא שמעו אודותיו ולא מכירים אותו - 

תיאור מיקום ותפקיד ה"פדר" =Omentum בלועזית.

גוף היונקים מחולק על ידי הסרעפת = שריר גדול ורחב, המבדיל בין חלל הבטן, בו נמצאים הקיבה, המעיים, הכבד, הכליות וכד',וחלל החזה, בו נמצאים הלב והריאות. הסרעפת מסייעת לנשימה, מעבר לצלעות החזה. כאשר היא נמשכת למטה נכנס אויר לריאות בנשימה, וכאשר היא עולה למעלה היא דוחפת ומכווצת את הריאות ועוזרת ליציאת האויר בנשיפה.

זפק = Peritoneum, מכסה את כל האברים של חלל הבטן.

פדר, (ויקרא א:ח) -Pader = Omentum אבר בצורת סינור או וילון, הקשור רק בצדו העליון לזפק ולסרעפת, וביכולתו לנדוד בחלל הבטן למקום שצריכים אותו בגלל סיבות בריאותיות. מוצאים אותו בכל מקום שיש בו דלקת או כל בעיה בריאותית, לשם הוא נודד כדי להגן ולתמוך בכל אבר הזקוק לו.

בהקרבת הקרבנות, כתוב בתורה:

1. והפשיט את עור הקרבן,

2. וניתח את הקרבן לנתחים: חלוקת הקרבן לאברים. נותנים כבוד לכל אבר בהקרבתו שלם. את האברים העלו להקרבה על המזבח לפי סדר מתוכנן. האבר החשוב ביותר מובן שיעלה ראשון, וגם ברור שהראש הוא האבר החשוב ביותר לכל יצור. אבל מי הוא האבר השני בחשיבותו, שיעלה להקרבה על המזבח? הלב? הריאות? הכליות? ... מפליא, שהאבר השני שעולה להקרבה, וביחד עם הראש, הוא הפדר! איבר קטן שאין לו מקום או תפקיד מוגדר ורוב בני אדם אינם מודעים לקיומו וחשיבותו. ומדוע זכה לעלות שני וביחד עם הקרבת הראש? כנראה, בגלל שהוא מוכן לנדוד לכל מקום שזקוקים לו להגנה ותמיכה!!

המסר: חשוב להתפלל במקום הקבוע, כל זמן שאין זקוקים לך במקום אחר. אך כאשר זקוקים לך - ראוי וכדאי לך להיות מעשרה ראשונים ליד וסביב השליח ציבור. ברור, שגם לך כמו לפדר, יעניקו מן השמים כבוד וייקר, ברכה והצלחה על נכונתך זו!!

מאת עמנואל ראב"ד © ט' סיוןתשע"ו – (15.6.016)

שתי דוגמאות של הבעיה:

1. בית כנסת, במערב מנהטן העליון, שהפך ממרכז יהודי שוקק – לאזור נטוש. 2500 מקומות ישיבה לגברים, 1,000 בעזרת-נשים. בקבלת שבת נכחו רק 27 מתפללים כולל הרב והחזן, שהתפרסו במקומות הרחוקים. קשה היה לראות או לשמוע אותם. החזן, בודד במזרח, הרב בודד בדרום-מזרח, ורוב השאר בשורה האחרונה של המערב הרחוק וליד הדלת האחורית. מבחינה הלכתית המניין כשר, אך חוסר ה"יחד-כולם" היה זועק!

2. בית כנסת פעיל בבני-ברק. 350 מקומות לגברים, ב-25 שורות. למניין שני בבוקר או למנחה, לפעמים רק: 10-15 מתפללים המתפרסים ברובם ליד הדלת הרחוקה במערב. הש"ץ בודד במזרח, וחוסר ה"יחד-כולם" משווע!

שולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ"ד, סעיף קטן י', משנה ברורה ח' א' (מא)

מי ששכח..., שצריך לחזור (השמונה עשרה) בשביל [מה ששכח בשמונה עשרה], יכוון דעתו, וישמע מהשליח ציבור כל ה-י"ח ברכות מראש ועד סוף... והשליח ציבור מוציאו.

(מא:) "מראש ועד סוף..." שלא יאמר המודים דרבנן, אלא יכוון לשמוע מהשליח ציבור את ברכת המודים שהוא אומר. והאידנא שנוהגים איזה חזנים לומר את ברכת המודים בתחילתו בלחש, לא יוכל לצאת תפלתו על ידי השליח ציבור, (שהרי לא שמע את כל הח"י ברכות מראש ועד סוף). ולא ידעתי מאין יצא להם המנהג הזה? דאף שנוהגין הציבור לומר אז "מודים דרבנן", מכל מקום תפלתו (של השליח ציבור) ניתקן להוציא את מי שאינו בקי. וצריך (השליח ציבור) לאמר (את כל ברכת המודים) על כל פנים "קצת בקול", שיוכלו לשמוע לפחות עשרה בני אדם העומדים "סביבו"!

מוכח לכאורה, מהמשנה-ברורה, שבכל תפלה בציבור, ראוי שלפחות עשרה מתפללים, יעמדו "יחד" "סביב" השליח ציבור, קרוב מספיק שאפשר לשמוע גם את אשר השליח ציבור אומר רק "קצת בקול".

וזה, בניגוד לבתי כנסת גדולים, אשר בהם מאות או אלפי מקומות ישיבה. ולפעמים יש בתפילה רק מניין מצומצם של מתפללים, ובכל אופן, רבים המקפידים להישאר במקומם הקבוע, גם אם בקצה אחר של בית הכנסת, כדי לקיים: "כל הקובע מקום לתפלתו...", ולעתים קרובות יוצא שהחזן עומד לבדו בודד במזרח, בקדמת בית הכנסת, וכל הציבור מפוזר, כל אחד עומד בודד לבדו, בפינה אחרת של בית הכנסת, ולמרות שיצאו ידי חובת תפלה בציבור, אך חסרה ההרגשה של "יחד כולם קדושה", וחסר כבוד החזן עם מתפללים סביבו!

ונראה מהמשנה ברורה, שראוי למצוא לפחות עשרה מתנדבים, שיסכימו לעזוב את מקומם הקבוע, כדי לעמוד בתפילה קרוב, "יחד", "סביב" השליח ציבור, במקום שאפשר לשמוע גם את אשר הוא אומר רק "קצת בקול"! וכמו שאחד מ-48 קנייני תורה הוא "דיבוק חברים", גם בתפלה בציבור לכאורה ראוי להיות לפחות עשרה מתפללים סביב לחזן "יחד" עם "דיבוק מתפללים"! כבוד ארון הקודש, הרב, והשליח-ציבור במשך התפילה, מחייב אנשים סביבם, ככתוב: "סביב אוהל-מועד יחנו"! (במדבר א:נ,ב:ב) עמנואל ראב"ד, ל"ג בעומר תשע"ג

Clothing for refujews

Hi, there are over 400 Ukrainian Jewish refugees (=refujews) in Vienna. We are desperately trying to send them children's clothing - donated by a local shop in Stamford Hill - via Antwerp, Belgium, but we cannot find a driver going there that is willing to take it.

I was already in touch with all parcel services...

It would be a huge chesed if you know of anyone driving there today, or a volunteer to travel by EuroStar - to give them a call and ask them if they can take along the clothes. 

Perhaps you could even put this TxT on a WhatsApp group for maximum exposure.

It's approximately 6 suitcases. But even one or 2 is a huge help.  May we never know the pain of being a refugee. 07769436400

The passing of a Torah giant

Dear friends,

Together with the rest of the Jewish world, we all mourn the passing of the leading Torah sage of our generation - HaGaon Rav Chaim Kanievsky of blessed memory, who left this world on Friday.

With hundreds of thousands at his funeral today, it was one of the largest ever to be held in Israel. Take a moment to reflect how remarkable that is. Rav Chaim Kanievsky held no official position, no title other than ‘rabbi’. He wielded no political power or executive authority. He commanded no budgets, no teams of employees, no press or media operation. And yet, he was one the most influential leaders in the Jewish world. 

His authority derived not from any financial or political power but simply from the depth and breadth of his Torah wisdom, from the nobility of his character, and the sincerity of his deeds. The influence he wielded, the honour he was accorded, the veneration he inspired, resided purely in his spirit.

The prophet tells us that he found Hashem not in the drama of the ‘howling wind, nor in the raging fire, nor in the tumultuous earthquake’  but “in a delicate still voice” (1 Kings 19:12). Rav Chaim’s influence came through the “delicate still voice” of his teachings and writings, in his peerlessTorah scholarship. He wrote great works of Halacha. But with all his remarkable intellectual accomplishments, his “delicate still voice” was also heard in his righteousness, through his living embodiment of the Divine values of our Torah.  

I experienced this personally. I met with Rav Kanievsky on three occasions. When I started my position as a young chief rabbi, he gave me a special blessing that stayed with me and gave me great encouragement. I met with him again just as the international Shabbat Project was getting off the ground, and his endorsement meant so much to me personally and also helped draw support for the project. Later, in 2019, he helped me launch a campaign for Shabbat observant communities to deepen their Shabbat experience through Torah learning.  

On the occasions I was privileged to meet with Rav Chaim Kanievsky, I was struck  by the modesty of his small apartment in Bnei Brak. No elaborate office with grand views. No plush furniture. Everything was so simple. Books were everywhere - one of which was always open in front of him. The atmosphere was permeated with humility and wisdom. 

I saw how Rav Chaim Kanievsky was always  totally accessible to anyone who wanted to speak to him - to seek his advice, or his blessing or simply an answer to a Torah question. Whenever I went to meet with him, there were lines of people outside his door. The people who stood in those queues day after day were from all walks of life. Young and old, rich and poor, learned and not. 

His wisdom, compassion and learning moved people, and that is why they made him their Gadol HaDor the “Great of the Generation”. It is a title that no committee can award you. There is no election that you stand for. It cannot be bought or attained by any official process. And it comes with no benefits or perks or power in the traditional sense. It is a title awarded by the people - from the most learned to the least - to a sage who has captured their hearts and minds with his righteousness and learning. Rav Chaim did so for decades. 

The best way for us to pay respects is by learning more Torah in his merit, especially during the shloshim, which he would certainly have regarded as the greatest gift anyone could give him.

May his memory be a blessing,

 

Keeping it together 11/12 November 2022 | 18 Cheshvan 5783 | Parsha Vayeira