סביב המשכן יחנו

הראש והפדר (ויקרא א:ו,ח)

לפחות 10 מתפללים סביב

השליח ציבור ובימת קריאת התורה

שירה חדשה..."יחד כולם"!

שחרית לפני תפילת 18" כתר יתנו... "יחד כולם"!

קדושת מוסף, נוסח ספרד.

שירה... קדושה...ממלכה... וכד' דורשים: "יחד כולם"!

מקורות:

א. "סביב המשכן יחנו"! (במדבר א:נ, ב:ב).

ב. "גובה קול הש"ץ בברכת "מודים": שלפחות 10 מתפללים העומדים "לידו וסביבו" ישמעו גם אם/וכאשר הוא אומר את ברכת "מודים" קצת בלחש"!

ג. בימת קריאת התורה, באמצע בית הכנסת, ולפחות 1-2ספסלי ישיבה בין הבימה והארון! כדי שהקהל יהיה "סביב" הבימה לפחות בזמן קריאת התורה. כבוד ארון הקודש, הבימה, הרב והחזן במשך התפילה דורשים מתפללים סביבם. (או"ח קכ"ד, מ"ב ס"ק מ"א).

הבעיה: כאשר החזן בודד במזרח והקהל במרחק המערב. גם כאשר המניין כשר, חוסר ה"יחד כולם"! זועק לשמים.

סיבות הבעיה:

א. מתפללים המעדיפים לשבת מאחור, בגלל היכולת להשקיף ולראות הכל, למרות שאין בזה כל תועלת.

ב. הרוצים להתפלל במקומם הקבוע, גם כאשר בבית הכנסת בעל עשרות או מאות מקומות ישיבה, מתפללים כעת רק מניין מצומצם, בגלל המאמר: "הקובע מקום לתפילתו, אלוקי אברהם בעזרו"!

פתרון הבעיה: מבצע לא קל לשכנע לפחות 10 מתפללים, להתקדם לעבר השליח-ציבור ולעמוד קרוב אליו וסביבו. המסר אודות הקשר בין הראש והפדר. מסביר את השכר הגדול המוענק לאלו המוכנים לעבור למשך התפילה ממקומם הקבוע אל המקום שצריכים אותם!

ה"פדר": מהו? מקומו, תפקידו, הקרבתו והמסר?! הפדר הוא אבר קטן, הקיים בכל בעלי החיים ממחלקת היונקים, בעל תפקיד פיזיולוגי בלתי מוגדר, ולכן רוב בני אדם לא שמעו אודותיו ולא מכירים אותו - 

תיאור מיקום ותפקיד ה"פדר" =Omentum בלועזית.

גוף היונקים מחולק על ידי הסרעפת = שריר גדול ורחב, המבדיל בין חלל הבטן, בו נמצאים הקיבה, המעיים, הכבד, הכליות וכד',וחלל החזה, בו נמצאים הלב והריאות. הסרעפת מסייעת לנשימה, מעבר לצלעות החזה. כאשר היא נמשכת למטה נכנס אויר לריאות בנשימה, וכאשר היא עולה למעלה היא דוחפת ומכווצת את הריאות ועוזרת ליציאת האויר בנשיפה.

זפק = Peritoneum, מכסה את כל האברים של חלל הבטן.

פדר, (ויקרא א:ח) -Pader = Omentum אבר בצורת סינור או וילון, הקשור רק בצדו העליון לזפק ולסרעפת, וביכולתו לנדוד בחלל הבטן למקום שצריכים אותו בגלל סיבות בריאותיות. מוצאים אותו בכל מקום שיש בו דלקת או כל בעיה בריאותית, לשם הוא נודד כדי להגן ולתמוך בכל אבר הזקוק לו.

בהקרבת הקרבנות, כתוב בתורה:

1. והפשיט את עור הקרבן,

2. וניתח את הקרבן לנתחים: חלוקת הקרבן לאברים. נותנים כבוד לכל אבר בהקרבתו שלם. את האברים העלו להקרבה על המזבח לפי סדר מתוכנן. האבר החשוב ביותר מובן שיעלה ראשון, וגם ברור שהראש הוא האבר החשוב ביותר לכל יצור. אבל מי הוא האבר השני בחשיבותו, שיעלה להקרבה על המזבח? הלב? הריאות? הכליות? ... מפליא, שהאבר השני שעולה להקרבה, וביחד עם הראש, הוא הפדר! איבר קטן שאין לו מקום או תפקיד מוגדר ורוב בני אדם אינם מודעים לקיומו וחשיבותו. ומדוע זכה לעלות שני וביחד עם הקרבת הראש? כנראה, בגלל שהוא מוכן לנדוד לכל מקום שזקוקים לו להגנה ותמיכה!!

המסר: חשוב להתפלל במקום הקבוע, כל זמן שאין זקוקים לך במקום אחר. אך כאשר זקוקים לך - ראוי וכדאי לך להיות מעשרה ראשונים ליד וסביב השליח ציבור. ברור, שגם לך כמו לפדר, יעניקו מן השמים כבוד וייקר, ברכה והצלחה על נכונתך זו!!

מאת עמנואל ראב"ד © ט' סיוןתשע"ו – (15.6.016)

שתי דוגמאות של הבעיה:

1. בית כנסת, במערב מנהטן העליון, שהפך ממרכז יהודי שוקק – לאזור נטוש. 2500 מקומות ישיבה לגברים, 1,000 בעזרת-נשים. בקבלת שבת נכחו רק 27 מתפללים כולל הרב והחזן, שהתפרסו במקומות הרחוקים. קשה היה לראות או לשמוע אותם. החזן, בודד במזרח, הרב בודד בדרום-מזרח, ורוב השאר בשורה האחרונה של המערב הרחוק וליד הדלת האחורית. מבחינה הלכתית המניין כשר, אך חוסר ה"יחד-כולם" היה זועק!

2. בית כנסת פעיל בבני-ברק. 350 מקומות לגברים, ב-25 שורות. למניין שני בבוקר או למנחה, לפעמים רק: 10-15 מתפללים המתפרסים ברובם ליד הדלת הרחוקה במערב. הש"ץ בודד במזרח, וחוסר ה"יחד-כולם" משווע!

שולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ"ד, סעיף קטן י', משנה ברורה ח' א' (מא)

מי ששכח..., שצריך לחזור (השמונה עשרה) בשביל [מה ששכח בשמונה עשרה], יכוון דעתו, וישמע מהשליח ציבור כל ה-י"ח ברכות מראש ועד סוף... והשליח ציבור מוציאו.

(מא:) "מראש ועד סוף..." שלא יאמר המודים דרבנן, אלא יכוון לשמוע מהשליח ציבור את ברכת המודים שהוא אומר. והאידנא שנוהגים איזה חזנים לומר את ברכת המודים בתחילתו בלחש, לא יוכל לצאת תפלתו על ידי השליח ציבור, (שהרי לא שמע את כל הח"י ברכות מראש ועד סוף). ולא ידעתי מאין יצא להם המנהג הזה? דאף שנוהגין הציבור לומר אז "מודים דרבנן", מכל מקום תפלתו (של השליח ציבור) ניתקן להוציא את מי שאינו בקי. וצריך (השליח ציבור) לאמר (את כל ברכת המודים) על כל פנים "קצת בקול", שיוכלו לשמוע לפחות עשרה בני אדם העומדים "סביבו"!

מוכח לכאורה, מהמשנה-ברורה, שבכל תפלה בציבור, ראוי שלפחות עשרה מתפללים, יעמדו "יחד" "סביב" השליח ציבור, קרוב מספיק שאפשר לשמוע גם את אשר השליח ציבור אומר רק "קצת בקול".

וזה, בניגוד לבתי כנסת גדולים, אשר בהם מאות או אלפי מקומות ישיבה. ולפעמים יש בתפילה רק מניין מצומצם של מתפללים, ובכל אופן, רבים המקפידים להישאר במקומם הקבוע, גם אם בקצה אחר של בית הכנסת, כדי לקיים: "כל הקובע מקום לתפלתו...", ולעתים קרובות יוצא שהחזן עומד לבדו בודד במזרח, בקדמת בית הכנסת, וכל הציבור מפוזר, כל אחד עומד בודד לבדו, בפינה אחרת של בית הכנסת, ולמרות שיצאו ידי חובת תפלה בציבור, אך חסרה ההרגשה של "יחד כולם קדושה", וחסר כבוד החזן עם מתפללים סביבו!

ונראה מהמשנה ברורה, שראוי למצוא לפחות עשרה מתנדבים, שיסכימו לעזוב את מקומם הקבוע, כדי לעמוד בתפילה קרוב, "יחד", "סביב" השליח ציבור, במקום שאפשר לשמוע גם את אשר הוא אומר רק "קצת בקול"! וכמו שאחד מ-48 קנייני תורה הוא "דיבוק חברים", גם בתפלה בציבור לכאורה ראוי להיות לפחות עשרה מתפללים סביב לחזן "יחד" עם "דיבוק מתפללים"! כבוד ארון הקודש, הרב, והשליח-ציבור במשך התפילה, מחייב אנשים סביבם, ככתוב: "סביב אוהל-מועד יחנו"! (במדבר א:נ,ב:ב) עמנואל ראב"ד, ל"ג בעומר תשע"ג