Help the Ukrainians?!

בס"ד ירושלים, חודש אדר ב' תשפ"ב

לכבוד הדיפלומט המכובד מר יבגן קורניצ'וק שגריר אקוראינה בישראל תל אביב

הנדון: פנייתך התקשורתית לעזרה מאזרחי ישרא ל

שגריר נכבד,

התרגשתי, זאת אומרת כמעט והתרגשתי, עת שמעתי בתקשורת את פנייתך הפומבית

והמתבכיינת לאזרחי ישראל להתייצב לצידו של העם האוקראיני המותקף ע"י הצבא הרוסי-

סובייטי, ואף מצאת לנכון, אולי מתוך בורות שמא מתוך התעלמות, להוסיף את המילים: 'כפי

שהאוקראינים עזרו ליהודים במלחמת העולם'...

אדוני השגריר;

צר לי לאכזב אותך, אבל אנחנו, העם היהודי, אינם יכולים ואינם מסוגלים להושיט לכם עזרה

כפי שהעם האוקראיני 'עזרו' לי הודים במלחמת העולם. אנחנו, כפי שוודאי ידוע לך אדוני

השגריר, עם שאחד ממאפייניו הבולטים הינו היות נו רחמנים, רחמנים בני רחמ נים.

ככאלו, ובהסתמך על ההיסטוריה ארוכת השנים של העם היהודי אשר הושפל עד עפר בתחילת

הווייתו בעבדות מצרים, אנו אמונים על הענקת עזרה לחלש, לאמץ את המסכן, לר חם על היתום,

לתמוך באלמנה, לאהוב את הגר, להתגייס למען המנוצל, לחוש לטובת האומלל, להושיט סיוע

למוכה הגורל.

לו היית פונה אלינו סתם, אדוני השגריר, בזעקת עזרה, כנציגו הדיפלומטי וה חוקי של עם נרדף

המשווע לעזרה, היה מתעורר בתודעתנו אמרתו של החכם מכל אדם )קהלת ג' ט"ו(: 'וְהָאֱלֹ קים

יְבַקֵּשׁ אֶת נרְדָף'. חכמי ישראל פירשו פסוק זה, אפילו צדיק רודף רשע...

אינני יודע, אדוני השגריר, מה טיבו של החכם שייעץ לך להוסיף את המילים מעוררי הדחיה

והבוז 'כפי שהאוקראינים עזרו ליהודים במלחמת העולם'...

עם שהבעת מילים אלו עוררת בנו זכרון כואב ומדמם של ה'עזרה' שהושטתם, לא לנו כי אם

לחיות הטרף הנאציות, בבורות ההריגה של ערבות אוקראינה באמצעות חיל המתנדבים שלכם -

עת התדפקתם, בהתנדבות מלאה ושלא על מנת לקבל שכר, על שערי ה'רייכסקומיסריאט

אוקראינה' כדי להציע את שירותי הרצח הסאדיסטית שלכם כלפי בני עמנו, אמותינו, אבותינו

וצאצאנו, רצח תאוותני מרושע שאין לו הסבר הגיוני זולת שנאה תהומית לעם עולם, אותה

הגשתם חינם אין כסף לשירו תו של האשמדאי הנאצי ימ"ש.

אנו זוכרים, אדוני השגריר, את מיליון היהודים שבני עמך 'המתנדבים' רצחו בתאווה בלתי

נתפסת באמצעות גדודי משטרת הסדר ומשתפי הפעולה המקומיים, צעירים ומבוגרים שדחקו

עצמם בתור כדי לבצע את משימות הרצח בניצוח האיינזצגרופן.

מזה עשרות רבות של שנים, מידי יום ומידי שעה, אנו רואים אל מול עיננו את ' פקודת המבצע'

של הצורר אוטו אולנדורף ימ"ש אותה העביר לבני עמך הבזויים " להגן על עורף הכוחות על ידי -

הריגת היהודים"...

אנו זוכרים ולא שוכחים את הימים שבין 16 עד ל- 30 לספטמבר 1941 , בו טבחתם, ללא כל

התגרות, 35,782 מיהודי העיר מיקולייב והסביבה, גברים ובנים, נשים ובנות, ילדים וילדות,

זאטוטים ויילודים שמעולם לא עשו לכם כל רע.

אל מול עיננו עדיין מרצדות תמונות הרצח וההנאה הסאדיסטית המרוח על פרצופם המרושע של

בני עמך הנחותים עת התגוללו על יהודים תמימים, ללא כל סיבה, ואילצו אותם לכרות את

קברם בידיהם, כדי להקל על אחיך ואחיותיך הרוצחים השפלים 'לבצע את המשימה'.

האם סבור אתה, אדוני השגריר, שהעם היהודי מסוגל לשכוח את הפוגרום הרצחני שחוללתם

בעיר סטורוב ביום 4 ביולי 1941 ? נדמה לך מר קורניצ'וק שפרחה מזכרוננו רצח ההמונים שביצעו

בני עמך הארורים בגיא באבי יאר מחוץ לקייב, שם רצחתם, ביממה אחת, ביום 29 לחודש

ספטמבר 1941 קהילה ענקית של 33,771 יהודים על לא עוול בכפם, נראה לך הגיוני שנשכח מעשה

רצח זוועתי שכזה?

אנו זוכרים ולא שוכחים באיזה שמחה מיהרתם, אצתם, רצתם, התנדבתם, הזדרזתם וחפזתם

לבצע את פקודת ההשמדה של השטן והמ ושל הצבאי הנאצי פרידריך אברהרדט ימ"ש, ואתו עימו

מפקד המשטרה של קבוצת ארמיות דרום, אס אס אוברגרופנפיהרר פרידריך יקלן, ומפקד -

איינזצגרופה אוטו רש כולם ימחה שמם וזכרם. -

קראתם לעצמכם 'משטרת העזר האוקראינית', ובתואר משוקץ זה הובלתם את יהודי קייב ליד

בית הקברות תוך שאתם מחדירים בהם אשליה שהם עומדים לעלות על רכבות. הרצתם את

הגברים היהודיים, הנשים והזאטוטים במסדרון בין חיילים, בקבוצות של עשרה, ואז יריתם

בהם ללא כל נקיפת מצפון, ברובים אוטומטיים שירקו כדורי עופרת באש תופת אל תוך ליבם

הטהור, תוך שאתם נהנים לצפות בהם נופל ים בגיא ההריגה אל תוך קברם, ומסופקים עד מאוד

מהזוועה שזה עתה חוללתם . אנו זוכרים היטב את ה'אקראיינישע הילפ'ס פאליציי' באמצעותו

עזרתם לשטן ה נאצי לשחוט את בני עמנו, כך שממילא מובן שלא נוכל להושיט לכם 'עזרה' כפי

שאתם הושטתם לנו...

מלמדים אותנו מקטנות וחוזרים ומשננים, כדי של עולם לא נשכח, את אשר בנ י עמך הארור

לדראון עולם עשה לאוכלוסייה היהודית תמת הלב בערים ועיירות שבמדינת אוקראינה,

במקומות כמו באבי יאר, בילה צרקבה, דנייפרופטרובסק, פאודוסיה, איוונו פרנקיבסק, קלוואן, -

לבוב, מזריטש, מיזוץ', ניקולייב, אוליקה וז'יטומיר.

הקהילות היהודיות האלו חקוקות על לוח ליבנו עד ביאת גואל צדק. אין לנו כל כוונה לשכוח, לא

אותם ולא את זעקות 'שמע ישראל' שעלה מפיהם עת התייצבתם מולם ו נעצת ם בליבם את

שנאתכם התהומית באמצעות כיד וני הרצח, כידונים שהסבו לכם קורת רוח מרובה כשננעצו

בליבותיהם של תינוקים יהו דיים המתרפקים בזרועות אימותיהם. חייכתם וצחקתם עת ביצעתם

'מבצעים' של רצח עם המוני על לא דבר, שמחתם, התהוללתם, השתוללתם, צהלתם בגיל,

בחדוה, בדיצה ובאושר על משבר עמנו וה'הישג' של רציחתם ע"י צעירי אוקראינה ונערי

ה'הילפ'ס פאליציי'. רציחתם האכזרית של תינוקים ואימהות חסרי ישע עשה לכם טוב על נשמת

הפיגולים הטמאה שלכם, נתן דרור ליצרים הכי חייתיים שבן אנוש מס וגל להגיע אליו, ואף

הוספתם והזמנתם את ילדיכם משוקצי הגוף והנפש לצפות במחזה המחריד כדי לעורר אצלם את

הגנים הרצחניים החבויים אותם ינקו עם חלב אי מם.

בושו לכם אוקראינים נחותים, עם מחפיר ו נבזה, מוכה ומושפל, אין לנו שמץ של סימפטיה

לזוועות שאתם חווים מידו הפרועה של הדב הרוסי, מי יתן ובעיננו נחזה בהתגשמות הפסוק

'אַשְׁרֵּי שֶׁיאֹּחֵּז וְ נפֵּץ אֶת עֹּלָלַ יךְ אֶל הַסָלַע'.

אתה בוודאי ער לכך, אדוני השגריר, שעדיים חיים עמנו היום אלפים מעטים של שורדי ה'עזרה'

אותה העניקו בני עמך לעמנו. הם מספרים לנו בהזדמנויות שונות עד כמה הייתם נדיבים

בהושטת אותה 'עזרה' לחיות האדם הנאציות. נזכור לעד את שראו עיניהם.

לסיום: אספר לך משהו, אדוני השגריר, משהו שאתה לא יודע.

בורא עולם ציווה עלינו, העם היהודי, לזכור ולא לשכוח, לזכור לתמיד ולשים אל מול עיננו את

אשר עשו לעמ נו עמלק ויורשיו האידיאולוגיים והמע שיים, האוקראינים הרוצחים ודומיהם,

עמים שפלים ונבזים, עמי אשפתות, דאוב ים, עצובים ונכי רוח, מדוכדכים ו תאבי רצח,

שההתאכזרות לזולת ונטילת חייו לחם חוקם. בשבת הקרובה, אדוני השגריר, שלא כמו בכל

שבת, יוציאו המוני בית ישראל שני ספרי תורה מ ההיכל שבבית הכנסת. בספר התורה הנוסף, כך

ציווה עלינו ריבון העולמים, נקרא את פרשת תמְחֶה אֶת זֵּכֶר עֲמָלֵּק מתַחַת הַשָמָ ים לאֹּ תשְׁכָח:

אכן, נזכור לתמיד, נשנן מידי שנה ונעשה הכל כדי שלא נשכח.

בשל כל אלו, לא נוכל לה יע נות לקריאתך, אדוני השגריר, להושיט לבני עמך עזרה 'כפי שאתם

עזרתם לנו בתקופת השואה'... כפי שכבר הסברתי לך, העם שלנו אינו אמון על 'עזרה' מסוג זה,

כך שאין בנו צער עת אנו דוחים את קריאתך ומסרבים למלא אחר ה משימה המבוקשת.

ישראל משה מנדל ירושלים -דוא"ל: m0522861817@gmail.com