Thursday, December 13
In Memoriam: Reb Moshe Ezra OBM
Tuesday, December 11
Ever heard such a story? Too good to be, but true...
כי זה מדהים כמה שהקב״ה לא נשאר חייב...
מפעל הייטק ברמת גן שבעליו היה שומר תורה ומצוות סיפר לנו שבתחילת החודש חיפש מזכירה בכירה.
הם פרסמו בעיתון דרושים,ולאחר סינונים רבים הזמינו מספר מועמדות.
בין המועמדות היתה אשה חרדית עם שישה ילדים,שהיתה זקוקה מאוד למשרה כזאת.
ולידה ישבה נערה צנועה רווקה ומוכשרת במיוחד,ותוך כדי המתנה החל ביניהם דו שיח.
ראשונה נכנסה לראיון אשת האברך,ולאחר שהיא ענתה על תשובות לשאלות,הודיעו לה שיהיו איתה בקשר ויתנו לה תשובה.
אחריה נכנסה הנערה הרווקה,היא הרשימה אותם מאוד.מלבד עצם העובדה שהיא רווקה ומסוגלת להשקיע יותר.
ובסיום הראיון פונה אליה בעל המפעל ואומר לה: אם את מעוניינת את יכולה להתחיל מחר ב -8 בבוקר את העבודה.
המשכורת היא 10,000 שח' נטו לחודש,אחזקת רכב והטבות.
פנתה הנערה אל חברי הועדה: "לאחר מחשבה שנייה,הייתי שמחה אם את התפקיד הזה שאתם רוצים לתת לי,הייתם נותנים לאישה שהיתה פה לפני.
קודם כל היא יותר זקוקה ממני לעבודה הזאת,אבל חוץ מזה,היא נראית לי אשת חיל ואתם תוכלו להפיק ממנה את מלוא התועלת"!
ניסו לשכנע אותה לקבל על עצמה את התפקיד אבל היא היתה משוכנעת והחלטתית קמה והלכה.
אשת האברך אכן קיבלה את המשרה,והפכה למזכירת מפעל ההייטק.
איך קוראים לזה היום בעולם... -פראיירית!
אבל כמו שכולנו יודעים לקב"ה יש חשבונות אחרים...
אחרי מספר ימים הבחורה מקבלת טלפון:"שלום שמי מיכל,אני אשתו של בעל המפעל שקיבל אותך לראיון עבודה.
אני שמעתי על המעשה האצילי שעשית,ומאוד נפעמתי מהחסד העצום שהפגנת.
הייתי מאוד רוצה לפגוש אותך....
לאחר מספר פגישות איתה שכמובן יצרו כימיה מאוד טובה בין השניים אמרה מיכל לבחורה
אני רוצה לומר לך שיש לנו בן שנמצא בשידוכים,למדן, שקדן בעל מידות טובות,ורציתי לשאול,
האם תסכימי להיות לנו לכלה...
לאחר דקה נענתה הנערה והסכימה להיפגש...
אחרי שבועיים הזוג הטרי התארסו.
מתברר שאותה נערה שויתרה על תפקיד מזכירה במפעל,הפכה ברגע אחד לבעלת המפעל...
כשתורמים,זה רק נראה שנותנים,אבל בעצם מקבלים.
כי הקב״ה לא נשאר חייב!
Sunday, December 2
Very Successful Event for Aish HaTorah in Stamford Hill
The Aish HaTorah gathering was dedicated to the revered memory of its founding father and world renowned mentor to thousands of devoted Talmidim, the late Rabbi Noach Weinberg OB"M, who was Niftar recently.
It was chaired by Rabbi Chazkel Dovid Halberstam who eloquently explained the theme of this symposium: Our generation's ignorant Jew can be likened to the fourth son in the Hagadda, who doesn't ever realise that there are questions that need asking; that there are answers to be had
The main guest speaker Dayan Yonason Abraham Shlita, of the London Beth Din enthralled the assembled crowd with his masterly crafted appreciation of the "Noach" of our generation, who single-headedly established a global organisation dedicated to Kiruv.
In closing, the Dayan impressed upon his audience to take the cue from Reb Noach, become synthesised to the metaphysical sound waves wafting through the Jewish world, to constantly be 'online' and pick up the silent, passionate appeals for meaningful attention form our non-frum co-religionists.
Rabbi Shimshon Silkin of Aish HaTorah UK took the floor for the remainder of the evening.
He welcomed the esteemed guest, Rabbi Yosef Dov Babad Shlita, Rav of the Belz Kehilla in London, who took time off his busy schedule to encourage such important cause.
Rabbi Silkin then launched in a Halachic discourse, proficiently demonstrating the many Halachic sources one can find that point to this important life-saving act of leading Jews who are astray onto the right path of Torah and Mitzvos.
The evening culminated with the screening of the audio-visual presentation "Inspired Too" which brought home the message that every observant Jew is capable of sparking interest in unaffiliated, seemingly uninterested people.
Special thanks were expressed to the many contributors.
Friday, November 30
Rav Leperer Zt”l
From: Shlomi Wise
Sent: 27 June 2017 17:35
To: Menasche Scharf <menasche@klbdkosher.org>
Subject: Rav Leperer zt"l
Rav Shlomo Bentzion Leperer zt"l grew up in the East End of London and was a close talmid of Rav Greenspan zt"l (מחבר of מלאכת מחשבת). Rav Leperer knew both the Bavli and Yerushalmi, this is because Rav Greenspan was taught by the רידב"ז who wrote a peirush on the Yerushalmi.
When Rav Leperer was still a young man (of around 23) Rav Koppul Kahana (talmid of the Chofetz Chayim) would ask him to take over giving shiur if he ever got stuck on a Tosfos.
Rav Leperer was also a historian and knew about almost every sefer ever printed as well the contents of many of them. I think he and Dr Rosenfeld would get along very well (though to be honest Rav Leperer got along well with everybody!)
He did not dress formally as a Rabbi and he couldn't grow a beard - he was the type of person you might mistake for the caretaker. He would often travel far on public transport even late at night to teach Torah free of charge. I don't think he had even a שמינית שבשמינית של גאווה in him.
Unfortunately he and his rebbitzen were not zoche to their own biological children. But as Chazal say - כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו - and he had many talmidim over the years.
His full name is ר' שלמה בנציון בן ר' יהושע לעפערער
He was niftar on י"ג כסלו תשנ"ו.
יהי זכרו ברוך
Friday, November 23
כוס הישועות
Thursday, November 8
For the sake of the Kedoshim
Friday, November 2
ידינו לא שפכו
Sent 11th March 2014
Tuesday, October 16
Introducing The Learning Net
Thursday, October 4
Reb Moshe Ezra Hochhauser zl
| Condolence Notice and timetable |
Friday, August 31
איפה לחצן הפלא
איפה, איפה לחצן הפלא שיטיס אותנו
ל'ברכו' של מוצאי יום כיפור? | |
שלום יקיריי.
איזו בושה.
הדגים בים רועדים.
איפה הדגים, ואיפה אנחנו?
והאמת,אולי לא יפה לספר על זה בקול,אבל אנחנו לא רק לא-רועדים.כל הדבר הזה לא יושב לנו טוב.כל התקופה הזו לא נעימה לנו במיוחד.
אלול.
סליחות. תשובה חרטה. כפרה. חטאנו. על חטא. גזר דיננו. אבינו מלכנו.
לא יודע מה איתכם,אבל אצל אנשים לא-מעטיםנלווית לצליל של המילים האלותחושה כבדה של מועקה.
אם היתה יוצאת בת קול
ומכריזה שברצון שמים השנה החדשה מתחילה ממוצאי יום כיפור, מאותו רגע גואל של הרוגאלע עם הקפה, יכול להיות שחלק מאיתנו לא היינו מתאבלים על הבשורה..
אם אתה לא מבין על מה אני מדבר,
ומבחינתך חודש אלול והימים הנוראים הם תקופה מופלאה שבה אתה רק מרגיש קירבה גדולה יותר להקב"ה והופך לאדם טוב יותר, אל תמשיך לקרוא את המייל. תפרוש כאן. כל הכבוד לך. קנאתנו שלוחה.
אם אתה ממשיך לקרוא,
נראה שאנחנו אמורים לשאול שאלה גדולה ומרה:
מה קרה לנו?
איפה הלכנו לאיבוד בדרך?
ובכן,
הסיפור, כמו הרבה סיפורים, התחיל כנראה לפני שנים רבות..
כשהיינו ילדים,
והמלמד בחיידר או המורה בבית-הספר סיפרו בעיניים מאוד מאוד רציניות על א-ל-ו-ל, על הדגים שרועדים בים, על הרועה המפחיד שעומד עם מברשת צבע וכל הכבשים עומדים בתור מבוהלים, ואחד מעשרה מקבל מריחה מפחידה של צבע אדום על הגב, שקובעת שבקרוב מאוד היא תישחט.
ומהר מאוד הבנו
שעוד ימים ספורים גם אנחנו נהיה בדיוק בסרט הזה.
השופט הגדול בשמים
ישב בשמים, וכולנו נעבור לפניו כמו כבשים וכל אחד מאיתנו יסומן, ואנחנו צריכים מהר מהר להיות ילדים טובים וצדיקים כדי שלא נקבל שם את המכה הגדולה.
מה באותו רגע, כילדים,
אנחנו מבינים כלפי הקב"ה? שהוא טוב ומיטיב? שהוא האבא הטוב והרחום שלנו? או שהוא עומד עם מקל גדול ומחכה לראות אם אנחנו מתנהגים כמו שהוא רוצה ואם לא - הוא ינחית עלינו את האדום האדום ההוא?
בכל אופן, באותו רגע אנחנו די נבהלים,
ומחליטים שאנחנו חייבים להיות ילדים טובים ומושלמים.
אבל מהר מאוד המציאות הרגילה
של ילדים רגילים מקרקעת אותנו לרצפת המציאות.
מהר מאוד
צועקים עלינו שככה לא מתנהגים באלול. מסתכלים עלינו בעיניים רושפות איך אנחנו מעזים לצחוק בימי הדין ולשכוח באיזה ימים אנחנו נמצאים.
וכל מה שנשאר לנו מאותם ימים
זו אותה תחושה שאנחנו לא בסדר. שאנחנו לא כמו אותם דגים מופלאות שיודעות לרעוד באלול ובטח גם להתנהג יפה ומושלם, כמו שמתאים להתנהג בתקופה כזו.
ואז אנחנו גדלים,
עוד שנה ועוד שנה, צוברים קילומטראז' של מצוות ועבירות, ושוב מגיעים לאלול נוסף, ונזכרים בכל הדברים הלא-טובים שהספקנו לעשות.
אנחנו אפילו לא צריכים להיזכר במשהו מסוים.
התחושה הכללית שלנו מספיקה כדי 'להוריד' אותנו ולהרחיק אותנו מהאלול הזה.
שוב להרגיש את תחושות האשמה
עד כמה אנחנו לא בסדר.
שוב לדעת שאנחנו נכנסים לתקופה
של התבוססות בבוץ הזה של העבירות שלנו.
שוב לחוות את תחושות הייאוש,
שאנחנו יודעים בדיוק מה עומד לקרות. הנה, שוב ניזכר במצב הירוד שלנו, שוב נרגיש קטנים ואפסים, שוב נדע שאנחנו לא בסדר בכלל, שוב נבטיח לעצמנו שהפעם אנחנו חייבים להשתנות, כשבסתר בסתר לבנו אנחנו יודעים טוב מאוד עד כמה זה בדיחה אחת גדולה, ושבתוך תקופה לא ארוכה הכל יחזור להיות די אותו דבר.
אותו בנאדם.
אותן התמודדויות. אותן כשלונות. אותם רגשות אשמה. ואותו ייאוש.
זה לא קל.
זה לא כיף.
זה כבד. מדכא. ומפחיד.
אז פלא שכך אנחנו מגיעים לתקופה הזו?
האמת, גם לא יפהלומר שלא כיף לנו.הרי גם את זה שמענו,שימי הדיןהם ימי רחמים ורצוןשה' ברחמיו העניק לנו,אז אנחנו אמורים מאוד לשמוח.לא?
אבל מה אנחנו יכולים לעשותשאנחנו לא מרגישים ככה?
אנחנו נכנסים לתקופה הזו
בלי חשק בכלל.לא בגלל שבחרנו בכך, אלא בגלל שלוח השנה גורר אותנו לכאן.
ואז אנחנו 'זורמים' עם הימים.
מתאמצים לומר את כל הסליחות. גם כשהן מתארכות יותר ויותר. מתאמצים גם לחשוב על כל מה שצריך לחשוב. להתחרט על כל מה שצריך להתחרט. להתפלל עוד ועוד על השנה החדשה, שה' יסלח לנו ויתן לנו שנה טובה גם אם לא מגיע לנו.
כי בסופו של דבר
אנחנו סוחבים על הכתפיים שלנו גם אחריות גדולה מאוד.
עוד מעט מגיעה שנה חדשה,
ואם אנחנו רוצים לזכות בשנה טובה אנחנו חייבים להתאמץ כמה שאנחנו יכולים, להתפלל, לחזור בתשובה, ולבקש חזק שהקב"ה יתן לנו ולכל בני משפחתנו שנה טובה. אז אנחנו בהחלט מתאמצים לעשות את המקסימום שלנו.
הולכים לדרשות טובות.
לומדים קצת באר הפרשה. מסתכלים במחזור המפורש. מתייסרים קצת ברגשות אשם (וככה מרגישים טוב יותר שהנה, אנחנו אפילו סובלים ומכפרים על העבירות), וכמובן מקבלים על עצמנו קבלות טובות ו'מקווים מאוד' (המרכאות במקור..) שהפעם זה יחזיק הרבה זמן, אבל האמת, איננו בטוחים בכך. אבל 'נראה כבר'..
ואז אנחנו מגיעים לסוף.
לוקחים עוד נשימה אחת עמוקה, עוברים את יום כיפור, וזהו.
אנחת רווחה גדולה.הספיק לנו החודש ומשהו הזה.
עכשיו מגיע סוכות העליז.
בלי רגשות אשם ובלי להתבוסס עם בעיות וחטאים וחרטות. זהו. באמת 'ושמחת בחגך'.
עצוב כמה שזה עצוב.
והשאלה הגדולה היא,
למה זה?האם זה מה שאמור להיות? האם באמת זה מה שהיהדות רוצה שנרגיש? לא נשמע הגיוני..
איפה אנחנו טועים?
מה כן?
מה אנחנו כן צריכים לחשוב על המצב שלנו? מה אנחנו צריכים להרגיש בימים האלו? ומה אנחנו אמורים לעשות?
מישהו יודע?
שתפו אותי נא,
ובשבוע הבא נוכל לזכות את הרבים ולשתף את מה שאתם יודעים עם אלפי קוראינו. |
Wednesday, June 20
The Gates of Good Luck - Vo-ero 5778
On a quaint little street, barely a stone’s throw away from Stamford Hill, nestled between Victorian houses is the Shaarei Mazal Tov Shul - better known as The Walford Road Synagogue. I happened upon it a few years back, as I was wandering through the side roads of Stoke Newington. Its unassuming façade hides something special, which I was only about to learn this past week.

