אמע"כ ידידי היקר הרה"ח משה רינגעל שליט"א
רציתי לשתף אתכם בסיפר שקרה ביום הששי ערב שבת קדש עם דמדומי חמה, פה לונדון יצ"ו.
כידוע בקש מר"ש מאנ"ש שמי שהיכולת בידו ידליק נר מיוחד לזכות נשמות תועות בעם ישראל שיזכו לחזור לכור מחצבתם בעגלא דידן. אברך אחד החליט משום מה לא ליישם את משאלתו של מר"ש ולא התחבר לענין. אמנם בליל שבת קדש כשחזר לביתו אחרי תפלת ערבית, כשנכנס לסלון נדהם לראות שנר קטן דולק ליד הפמוט עם נרות של כל משפחתו. לשאלתו "מה זה ועל מה זה?!" ענתה לו רעיתו שכשהדליקה נרות שבת לא הצליחה להדליק אחת מהנרות אז בקשה מהבן הקטן שימהר להביא נרון אחד כדי להשלים את הנר שאינו נדלק. כשגמרה להדליק את הנרון הנוסף נדהמה לראות שפתאום הנר שהתעקש ולא נדלק, דולק עם אור יקרות כאילו לא קרה כלום.
ואיידי דאתינא לכתוב לכם ענין השייך לחצר בעלזא, החלטתי לספח סיפור נוסף שיכול להוות חומר למחשבה עבור הרבה מאנ"ש שהיה קשה להם לעכל איך בנו את המרכז העולמי בממדים ענקיים כאלה, בעוד שהם היו מסתפקים בממדים גמדיים...
בחודש כסלו של שנת ה'תשע"א זיכני הבורא יתברך שמו לחתן שני בני הגדולים ה"ה הרה"ח ר' ישעי'ה ואחיו משנהו יוחנן נ"י.
מאחר שהוקבע החתונה של הבן השני סמוך ונראה לחתונתו של בנינו הבכור, נסענו מלונדון לירושלים על חודש שלם, נסיעה שנסתיימה באמצע ימי החנוכה.
ביום ראשון אחרי שבת חנוכה הגעתי לתפלת שחרית מאוחר מהרגיל וכשעליתי לקומת השטיבלעך צדה עיני מחזה מוזר. בפרוזדור שליד בית המדרש המרכזי עמדו שני אנשים - אחד קשיש והשני צעיר יחסית - שהיה ניכר עליהם שאינם מאנ"ש: בגדיהם היו קצרים ועל קצות שערות ראשם צפו להם הכיפות, כאילו נאחזים בכל כחם לא ליפול מעל ראשי בעליהם. כשעברתי לידם קלטה אזני שפה אחת מארבה השפות שגדלתי עמה. הם התוכחו בצרפתית והיה נראה לי שהם עומדים שם עובדי עצות.
נגשתי אליהם ושאלתים מה הבעיה שלהם והם שמחו אתי כמוצא שלל רב, על שסוף סוף הם פוגשים במי שמבין צרפתית.
התברר שהזקן עלה ארצה לא מזמן מהעיר קאלעי (Calais) שבחופי הים הצפוני במדינת צרפת ובקש ממכרו שיוביל אותו לראות את בית הכנסת הגדול בקרית בעלזא. מר דרייפוס נולד וגדל וחי כל חייב בקאלעי וכשהחליט לעלות ארצה, הכין לעצמו רשימה עם המקומות בהם רצה לבקר. מאחר ששמע כל כך הרבה על מרכז העולמי דחסידי בעלזא, החליט להוסיף תחנה זו לסיור שלו.
כשהגיעו לבנין המרכז העולמי הפנו אותם לקומת השטיבלעך, ואילן הצעיר הראה למר דרייפוס את בית המדרש המרכזי שהיה הומה אנשים, מי לומד בחברותא ואחרים מאזינים למגון השיעורים עד שהיה קולם עולה עד לתקרה מרוב הלימודים.
משראה הזקן את המחזה התחיל להניד ראשו ואמר למלווהו: "זה לא המקום שאני מחפש! ישנו בית כנסת גדול ממדים שאין כגדלו בארץ ואת זה אני רוצה לראות! אבל הצעיר בשלו: "זה המקום שאמרו לי לבוא והנה הוא לפניך".
איך שהם מתווכחים הגעתי אליהם וכששמעתי במה מדובר הסברתי להם שמעל בית מדרש זה ישנו בית כנסת שממדיו עולים עליו פי עשר ויותר ואשמח להראותו להם. לשמחתם לא היתה גבול, הנה פותרים להם את המבוכה. הובלתי אותם לכניסת המעלית וחיכיתי עד שהגיע לקומת השטיבלעך. כשהדלתות נפתחו פגשתי שמה יהודי עם משפחתו מעיר מולדתי אנטווערפען יצ"ו שאך יצוא יצא מן הקודש וראה את בית הכנסת במו עיניו. הוא סיפר לי בהתלהבות על מה שהרגיש בבואו לפני ולפנים והיה נראה על פניו שהחויה נחרתה בעצמותיו.
נכנסנו למעלית וירדנו לקומה נמוכה איפה שהזוג מבעלגיע יצאה ואחר כך עלינו לקומת בית הכנסת הגדול. כשהגענו היו כל האורות כבויות אבל מהחלונות נכנסו קרני השמש כך שהיה אפשר לראות איפה הולכים, אבל באופן שהיה נראה המקום כולו לפני זמן שקיעת החמה, מה שהוסיף למחזה מראה מיוחד משרה השראה.
כשהגענו אל תוך בית הכנסת ראיתי איך זוג התיירים הסתכלו על המרחב העצום שהתגלה לעיניהם, וכך המשיכו להרים עיניהם יותר ויותר עד שנתגלה להם התקרה עם המנורות התלויות והציורים עם הצבעים. איך שהם עומדים שם אמר מר דרייפוס למלוהו אילן: "הנה, זה המקום שחפשתי!".
הסברתי להם שכדי לעכל את כל בית הכנסת, ראוי שנמשיך הלאה אל תוך ההיכל עד שנגיע למזרחו של היכל. התחלנו לצעוד מזרחה וכל הזמן שמעתי את הזקן ממלמל לעצמו בהתרגשות, עד שהגענו לגדר הזהב שלפני ארון הקודש. נעמדנו שמה והזקן התחיל לדבר, כשדמעות זולגות מעיניו:
"כל חיי ביליתי בצרפת ולא התנהגתי כיהודי, הנה כשהייתי בן שמונה עשרה השתתפתי במירוץ שחיה וזכיתי בפרס על שעברתי את מיצר לע מנש (La Manche) בשחיה, עד שהגעתי לדובר (Dover) שבבריטניה הגדולה שלקח לי כמעט עשרים שעות! עברתי את השואה בעבודת כפיה ואחר כך גרתי בקאלעי עד עכשיו, בלי יהדות! אוי לי - המשיך הזקן ליבב - אילו הייתי יודע שביהדות ישנם דברים יפים כאלה - הוא צייר באויר חצי מעגל בהראותו על ההיכל - אוי, הייתי מקיים יהדות כמו שצריך!"
הצעיר התחיל לפחד שידידו לא יקבל איזה התקף לב אז הוא הוביל אותו בחזרה ליציאה, משם ירדנו לקומת בית המדרש המרכזי ונפרדנו. אמרתי לאילן שימשיך הקשר איתי והוא כתב לי באימייל פעם אחת. מאז לא היה לי קשר איתם ולאחרונה כשניסיתי לחדש הקשר לא עלה בידי.
Ilan Bar-Yehuda brough his old friend Mr Dreyfus, who Swam across the channel from Calais his birthplace, WWII Experience to Belz Merkozi.
No comments:
Post a Comment