דרך קלה ויעילה להצלת עמנו - חלק ד'

דרך קלה ויעילה להצלת עמנו - חלק ד' עוד הוכחה שטבילת מקווה מביאה לחזרה בתשובה, ואין צורך לחכות עד יום כיפור כדי לחזור בתשובה, כי שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה אנו מבקשים "החזירנו בתשובה שלמה", וזו עוד הוכחה לחשיבות של טבילת גברים במקוה כל יום. לפי כל האמור הנ"ל מובן מדוע משפט הפתיחה של התלמוד "מאימתי..." מדבר על טבילת כהנים: "מזמן שהכהנים שטבלו" (במקוה גברים), בעוד שנושאי טבילה אחרים מופיעים במסכת האחרונה של התלמוד, כי לאחר הטבילה כל אדם חושב אחרת, מתפלל וחי אחרת, וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר, של שמירת מצוות התורה, לימוד תורה עצמי וגם מצוות טהרת המשפחה נשמרת בצורה הטובה ביותר. לפי כל האמור לעיל, מובן כיצד יתכן שסנחריב ערך מלחמה על ירושלים עם צבא של מיליונים, וכולם מתו באמצע הלילה – בדקו ומצאו שסיבת הנס היתה שמדן ועד באר שבע, לא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואישה שאינם בקיאים בהלכות טומאה וטהרה (סנהדרין צד). כי נושאי טומאה וטהרה התחילו ללמוד, בכל הדורות, מיד בפסוק העשירי של התורה והלאה. ובמשך כל הדורות טבילת מקוה היה דבר מרכזי בחיים היהודיים. ישנם אדמו"רים ורבנים, שאינם לוחצים את היד לדרישת שלום, לאדם שלא טבל במקוה באותו יום. מנין הם יודעים אם האדם טבל או לא? מאור פניו של אדם מעיד עליו אם הוא טבל היום. רשימה של אלו שיש להם עניין מיוחד לטבול במקוה גברים: • חתן ביום חופתו ונוהגים גם לצום עד החופה, בתפילה להצלחת הזיווג ולבניין עדי עד. • האב, המוהל והסנדק לפני ברית מילה בתפילה על התינוק שיגדל לתורה לחופה ולמעשים טובים. • סופר סת"ם לפני הכתיבה, כדי להבטיח שהכתיבה תהיה לשם מצוה. • ויש סופרים שנוהגים לטבול גם לפני כל כתיבת שם השם. (סופרים אלה, בדרך כלל, או שהם גרים ליד מקוה-גברים, או שיש להם מקוה בבית). • יש הנוהגים לטבול לפני קיום מצוות הכרוכות בפעילות הגוף, כגון תקיעת שופר, הדלקת נרות חנוכה, שחיטה וכדו'. • יש הנוהגים לטבול גם לפני תפילות ובקשות מיוחדות, כדי להבטיח שהבקשות תצאנה מעומק הלב ואז יש סיכוי טוב יותר שהבקשות תתקבלנה. כיצד טבילת המקוה מביאה לכל התוצאות החשובות הנ"ל? כי הטבילה מביאה ל: • בידוד מוחלט מהסביבה המסיחה את הדעת. • עצירת פעילות חמשת החושים, המעסיקים אותנו תמיד, ומפריעים לריכוז המחשבה הנדרש לקשר עם בורא עולם. • הפסקת הנשימה - שאז אנו נמצאים בשער שבין החיים למוות, ומול המוות כל אדם, באופן אינסטינקטיבי - מתקשר לבורא עולם ביראה, ומתפלל בליבו לה' ומבקש ממנו מלבד חיים גם עזרה לפתור את בעיות החיים. שהרי אין אדם בעולם ללא בעיות, גם אם הוא בריא, חזק, חכם ועשיר. ומדוע אין אדם ללא בעיות? הרי בורא עולם ברא עולם מושלם. השמש, הירח וכל היקום פועלים אלפי שנה, ללא הפסקה וללא בעיות. מדוע דוקא האדם שהוא היצור הכי מושלם בבריאה, שיש לו גם כח המחשבה והדיבור, שאין לאף אחד ביקום, מדוע דווקא הוא מלא בעיות? אחת התשובות - כי בורא עולם הוא המייצר את הבעיות לכל אדם, בכל זמן, לפי מצבו, כדי שיחזור בתשובה! כפי שכתוב: "אנוש לדכא (הבורא מביא לאדם בעיות עד קרוב לנשימה האחרונה), "ואומר לו: רצונך לחיות? חזור בתשובה" (תהילים צ:ג, ראה במפרשים). עוד פירוש לפסוק זה: הבנים של אדם הראשון היו הסבים של דור אנוש. וכל אדם אחראי, מלבד על החינוך וההתנהגות שלו, גם על החינוך וההתנהגות של בניו ונכדיו. ולכן כאשר הבנים או הנכדים חוטאים, האשמה היא גם של הסבים וגם הם צריכים לחזור בתשובה על החטאים של הבנים והנכדים. ולכן הבנים של אדם הראשון היו צריכים לחזור בתשובה גם על החטאים של דור אנוש. לכן כתוב "אנוש לדכא" אנוש קיבל את העונש על החטאים שלו, ולחזור בתשובה היו צריכים גם הסבים ולכן נאמר "חזרו בתשובה בני אדם" (דהיינו הבנים של אדם הראשון) כי ללא בעיות (בדרך כלל) בני אדם לא חוזרים בתשובה. וכאשר הבעיות מטרידות ומכאיבות מספיק הן דוחפות כל אדם (גם מי שעדיין אינו שומר מצוות) להתפלל אל ה', בפה או בלב, בבית הכנסת ו/או מחוצה לו (במילות הסידור או במילים שלו), אך ה' מכריז שהוא אינו מקשיב לתפילתנו ברצון ללא "רחצו" שמובנה בתנ"ך – טבילת מקוה לחזרה בתשובה (ישעיהו א', טו-טז, תרגום יונתן).