Start Your Day the Torah Way

Dear Dan,

Re: Start Your Day the Torah Way

Guest speaker at Torah Way
This past Sunday, there was a special guest appearance at Start Your Day the Torah Way in North London.  The Shiur on the topic ofIyun Tefilloh (how to improve intent during Divining) was delivered by Rabbi Moshe Young, who is a columnist at the Jewish Tribune, formerly from the UK and now living in Lakewood, New Jersey.  His speech centred around the importance of believing when Divining that HaShem will provide you with your wish, whether about health, monetary matters or how to grow in Avoidas HaShem - serving the Creator.  He explained the process of Iyun Tefilloh how it is built upon three different stages and how one could take advantage of this knowledge to improve one's life.
The lives of regular listeners to the Torah Way programme of Shiruim have been enriched immensely, both on a quantitative as a qualitative basis.  As an example, our stalwart Maggid Shiur Rabbi Moshe HaLevi Hoffman has just completed a 19-part class on Hilchos Ribbis (interest on loans), which is part of a larger subject range in his repertoire.  He eloquently explained all the relevant Halochos, giving day to day examples and practical solutions to our monetary interactions.

Plans are now afoot for the eleventh anniversary of Start Your Day the Torah Way - North London, which will feature a guest appearance by the legendary American Rabbi Royde of Traveling Chassidim.

The full Shiur can be heard on the Torah Way channel; call Kol HaLoshon and choose 1 (for English), 9 (for Start Your Day the Torah Way) and 4 (for Start Your Day the Torah Way - North London). 

Start Your Day the Torah Way - an Adult Learning Programme that started in Manchester about twelve years ago, by people who wanted to literally Start their Day the Torah Way.  The Shiurim are delivered in English by Rabbonim, on a rotation basis. Since its inception, branches have sprung up in North, North West London and Edgware.

Start Your Day the Torah Way - North London is based in South Tottenham and is delivered by a different Rabbi every weekday, from 9:10-10:00am, Sunday: 9:20-10:00am.

Venue: Biala Beis HaMedrash, 110 Castlewood Road, corner Craven Park Road, South Tottenham, London, N15 6BE England, UK (Bus 318, Plenty of Free Parking)

Listen to live Shiurim on Kol HaLoshon, accessible 03305517777 and from all major Jewish communities worldwide, where there is a local dial-up number.

For more information eMailmenasche.scharf@gmail.com or call:+44 (0)7974 160 252

With special thanks to Rabbi Moshe Margulies, coordinator of the North London branch of Start Your Day the Torah Way, who contributed to this news article.

Menasche Scharf

Are you a sponsor?

www.bayisbagova.com

Cultural War in Israel

Dealing with the cultural war in Israel and the lack of adequate Torah education in our homeland and in the Diaspora!

The ruling power in our Holy land during the last 100 years, was and still is in the hands of secular Jews. They know that a G-d fearing person will not vote for a secular party. Since the continuation of their ruling power, is more important to them than Jewish Survival, therefore they place all possible difficulties in order to curb Torah-supervised education to all Jewish children.

Therefore, although the vast majority of immigrants to the Land of Yisrael during the last 100 years, (except for Russia Jews), were Torah observant, their offspring became secular.  Diaspora Torah education shortage, increase intermarriage. Europe 85%. USA 58%, and their number fell in a short period, from 7 to 3.5 million.

How should we deal with these problems?

Torah education is in a way parallel to the baking of Passover Matzah. The most critical time of baking Matzah is from the making of the dough, which is fermenting and may become Chametz. 

The dough is flexible and may change its shape depending on the ambient pressure, until the "end of baking" which stops its fermentation and it does not become Chametz anymore. A crust is formed over the dough that does not allow it to change its form anymore despite environmental pressures. 

The critical time of Torah education, is from the physical maturity age of 13 years, when the child's mind begins to ferment and think actively, but he is still like a monkey, which copies everything he sees, and is flexible like dough and he may change his thinking by social pressures, until the mental maturity age of 20! Since from that age, people do not change and may remain with the 15 years of education invested in them.

Therefore, Torah education and supervision that were stopped before the age of 20, risks of losing the education investment in the youngster, since like a monkey he copies and like a dough he adapts to the social environment! If he lives in a secular society he will become a secular person! (Adapted from Rabbi Soloweitzik 5728).

"From age 20 and up, exit army! (Bamidbar 1:3, 4:23). Why "exit" when actually he enters the army? The topic is, that if he must exit his Torah institution he should not do it even one day before the age of 20.

By the Leviyim, who start their sanctuary service at the age of 25 or 30, it’s written: "Who comes" to serve. What adds the word "and-up?" Since only one out of 365, starts school or enlists into the army in wartime at his birthday. 

All the others, at few days or months before or after. The Torah is teaching us, that in case of need, one may exit his Torah institute at the age of 20 and up, however not one day before 20.

Currently, our people do not have available funds for Torah Education & supervision for all our Jewish children up to the age of 20!  Nevertheless, it is our duty to bring Torah education to every Yid, and especially to the youngsters at least in an indirect way! Like our forefather Avraham, who observed the entire Torah, without his parents / community taught him!

Avraham, like Adam, the first human being, immersed in a Mikvah, to connect with the Creator even in good times, which provides the impetus for self Torah study, when and where there is no community Torah education. Thus, "Mikva Education to Every Yid" which involves only very minimal expenditure and available funds, is a critical issue to each one of our people!

"Remember Amalek!" Who killed in the desert, only men who did not immerse, and the clouds of glory expelled them outside the camp, into the swords of Amalek! (Pirkay D'rabbi Eliezer 44).

Nowadays, men have no Mikva immersion obligation but we are duty-bound, also as a deterrent against assimilation and intermarriage. Since after Mikva immersion, man thinks, prays and lives differently, and elevates himself from life of Purity to life of Sanctity.

See article: If you have no problems it’s not for you! Why light holy Shabbat Candle, in abundance of electric lights?

For additional materials and to send your contributions, contact: Imanuel Ravad, 20 Shmaya, Bnei Brak, 5132703, Ravad@mikvatikva.org - 15 Tamuz 5776 - (21.7.016).

If you can read this, please help HIM do the same

בס"ד

כ"ד אייר תשע"ו (1.6.016)

Harav Imanuel Ravad, also known as "MikvaTikva," is under my medical care, since 23.7.2015 and supervised by Prof. Weinberg, head of Ophtalmogy Dept., Beilinson Hospital.

Diagnosis: "Age Related Macular Degeneration."

Treatments: "Avastin" eye injections, 8 until now.

It must be changed to "Lusentis" Injections, which G-d willing will permit him to continue his "Avodas Hakodesh."

The first three are not yet covered by his current medical insurance and $4000.00 must be raised for it.  I call upon Yidden of good will, who appreciate his "Mikva Education for every Yid," to help speedy raise the relative minor sum needed, for his eye treatment.

May Hashem bless you and yours with good health and Nachas.

Sincerely,

Dr. Muni Mordechai Erlich,

Eye Specialist # 12634 – מ.ת.מ. 09681

93 Rabi-Akiva St., Bne-Brak, Israel, C: 0544298103

Info & support: Imanuel Ravad, 20 Shmaya St. Bne-Brak 5132703, Israel, Em: ravad@mikvatikva.org

מצעד הדאבה - Pride Parade

התמודדות עם מלחמת התרבות בארץ וחוסר חינוך יהודי מתאים ומספיק בארץ ובגולה!

השלטון בארץ, במאה שנים אחרונות, היה ועדיין נמצא בידיים חילוניות. הם יודעים שיהודי ירא-שמים לא יצביע בעד מפלגה חילונית. ומכיוון שהמשך שליטתם חשוב להם יותר מהישרדות יהודית, לכן הם מערימים את כל המעצורים האפשריים לחינוך ופיקוח תורני לכל ילדי ישראל.

ולכן, למרות שרובם הגדול מהעולים ארצה ב-100 שנים אחרונות, (חוץ מיהודי רוסיה), היו דתיים, השלטון הצליח להפוך את ילדיהם לחילונים! נישואי תערובת מתרבים בגלל חוסר חינוך תורני! אירופה 85%, ארה"ב 58%, ומספר היהודים שם ירד בזמן קצר מ-7 ל-3.5 מיליון.

כיצד להתמודד עם בעיות אלו?

חינוך יהודי מקביל ל-4 זמני שמירת מצות מצווה! הזמן הקריטי, מ"לישה" כי הבצק מחמיץ. הוא גם  גמיש ומשנה את צורתו בהתאם ללחץ הסביבה עד גמר אפייה", שמפסיקה את תהליך ההיחמצות, והקרום שנוצר לבצק אינו מאפשר לו יותר לשנות את צורתו בהתאם ללחץ הסביבתי – הזמן הקריטי בחינוך תורני, הוא מהבגרות הפיזית של גיל 13, שהנער מתחיל לחשוב באופן אקטיבי, אבל עדיין הוא כמו קוף המעתיק את כל מה שהוא רואה, וגמיש כמו בצק ועלול לשנות את השקפת חייו לפי הלחץ החברתי בו הוא חי,  עד הבגרות הנפשית, של גיל ה-20! שמאז האדם מתיצב ונשאר עם החינוך שהשקיעו בו ב-15 השנים האחרונות

לכן, חינוך ופיקוח תורני שנפסקו לפני גיל ה-20, מכניסים את הנער לסיכון אובדן ההשקעה החינוכית בו, כי כמו קוף הוא מעתיק וכמו בצק הוא מתאים את עצמו לסביבה! ואם הוא חי בסביבה חילונית, הוא יהפך לחילוני!  (מעובד מהרב סולווייציק תשכ"ח).

"מבן 20 "ומעלה" "יוצא" צבא! (במדבר א:ג, ד:כג). מדוע יוצא? הרי הוא נכנס לצבא! אלא הנושא הוא היציאה ממוסד חינוך תורני, שאסור לצאת לפני גיל 20. אצל הלויים שמתחילים את שרותם בבית המקדש בגיל 25 או 30, כתוב "הבא לעבודה"! מה מוסיפה המילה "ומעלה"? כי רק ילד אחד מתוך 365 מתחיל את הלימודים, או מתגייס למלחמה ביום הולדת שלו. כל השאר כמה ימים או חודשים לפני או אחרי. לכן התורה מלמדת אותנו שמי שמוכרח לצאת ממוסד תורני אסור שיצא יום אחד לפני גיל 20.  

כיום, לעמנו אין כסף זמין לחינוך ופיקוח תורני לכל ילדינו עד גיל ה-20! ולמרות זאת חובתנו להביא חינוך תורני לכל יהודי, וביחוד לצעירים, לפחות בדרך עקיפה! כמו אברהם אבינו, ששמר את התורה-כולה, בלי שהוריו/קהילתו חינכו אותו!

אברהם, כמו אדם הראשון טבל במקוה, לקשר עם בורא עולם, גם בזמנים טובים, המספק את הדחף ללימוד תורה עצמי, כאשר אין חינוך תורה קהילתי. לכן, "חינוך מקוה לכל יהודי" הקשור רק בהוצאה מינימאלית ביותר, והכסף הנדרש זמיןן, לכן הוא נושא קריטי לכל אחד מעמנו!

זכור עמלק! שהרג במדבר רק גברים שלא טבלו, ולכן ענני הכבוד הפליטו אותם חוץ למחנה, לחרבות עמלק! (פרקי ד'רבי אליעזר מ"ד).

בימינו, לגברים, אין חובת טבילה במקוה! אבל יש חיוב! גם כתריס נגד התבוללות ונשואי תערובת. כי אחרי טבילת מקוה, כל אדם חושב, מתפלל וחי אחרת, ומתעלה מחיי טהרה לחיי קדושה.

ראה מאמר: אם אין לך בעיות זה לא בשבילך! בשפע אור חשמל, מה מוסיף נר שבת קודש? 
חומר נוסף ותרומות: עמנואל ראב"ד, רח' שמעי'ה 20, בני ברק 5132703 ravad@mikvatikva.org - ט"ו תמוז תשע"ו (21.7.016)

הרב אהרן הכהן כהן זצ"ל, רב בית הכנסת מוריה באנטווערפען יצ"ו - לרגל השלשים

לכבוד המתפללים החשובים בבית הכנסת מוריה, טרליסט

רבינו זצ"ל חלה לפני שנתים במחלה נוראה, בה הלחם כשאנו מתפללים להחלמתו.  כשחשבנו-צפינו שהרב של בית מדרשנו כבר הצליח להתגבר על המחלה שהשתוללה בגופו, או אז חזרה המחלה במשנה-עוז.

רבינו זצ"ל על אף חולשתו שתקפה עליו, לא עצר ולו לרגע מפעילויותיו הרב-גוניות; הוא לא נתן לשום דבר לעמוד בדרכו ולא עלה בדעתו להפסיק מעבודת השם ומלשאת בעול הציבור ולו לרגע.  הוא היה הרב בהא הידיעה, את שיעוריו מסר במתק שפתים והתהלך עם כל אחד ואחד מאתנו כמו חבר – ככה המשיך לנהל את צאן עדתו.

רבינו זצ"ל, משך השנים שהיה אתנו הצליח להעביר אלינו את אהבתו לתורה, ללומדיה ואוהדיה.  כותלי בית מדרשנו רווים מהחום ומהאהבה שאיננה תלויה בשום דבר שספגו ממנו.  אנו עומדים המומים מהמחזה, איך הוא הצליח להקרין בתוך תוככי הבנין הדומם את החיות, את החום ואת ההתלהבות לכל דבר של קדושה.

רבינו זצ"ל הוכיח שלא חייבים לעבור בחינות בגרות באוניברסיטה כדי להיות מושלם. אנשים שבאו עמו במגע, יהיה מי שיהיה – זקן או צעיר, אקדמאי או סוחר זוטר, אברך בן תורה או זאטוט חידר – כלם כלם הפליאו את ידיעותיו המקיפות והמגוונות שזרמו מפיו, מוטעמות ומותאמות לרמת בן שיחו.

רבינו זצ"ל עם כל תכונותיו הברוכות ומדותיו התרומיות, לא תבע לקבל כבוד מאף אחד מאתנו בהראותו שמושג זה לא קים אצלו, דבר שגרם לנו לנסות ולהטעימו את טעמו של כבוד, אלא שככל שהוספנו לנסות ולכבדו, יותר ניסה הוא לברוח ממה.

רבינו זצ"ל הכין את שיעוריו בשים לב לרמת הבנתם של שומעי לקחו, היה לו חוש מפותח לשמע אותנו את מה שנעריך ולימד אותנו תלמידיו איך מקיימים ללמוד על מנת ללמוד יותר, כשהוא משקיע זמן וכח לעצב כל שיעור שיעניין אותנו עד שיגרה אצלנו צמאון לעוד ועוד תורה.

רבינו זצ"ל אפשר להעמיס עליו את ה"כבקרת רועה עדרו" כשהוא "מעביר צאנו תחת שבטו" שבט בקורתו הצליח לשלב בשיעוריו דברי תורה, מוסר והדרכה שהיו מתובלים לטעמו של כל אחד ואחד משומעי לקחו, שרקע חייהם המגוונים לא היוו מחסום בפני מדברותיו החודרות כליות ולב, עד לנקודה הפנימית של כל אחד ואחד מאתנו – דאס פינטעלע יוד.

רבינו זצ"ל בשבועותיו האחרונות עלי אדמתו אדמת קדש, שעד אז עמד על משמרתו כצור חלמיש בשערי קהלתנו, מחלתו נתנה בו את אותותיה ובכל זאת לא רצינו להשלים עם המצב בחשבנו "הנה עוד גל עובר עליו, על אהרן בן מליא שלנו, וכמו שהתגבר על הגלים הכבירים שרצו לשטוף אותו בשצף קצף ועמד בעוז נגדם – רבינו יתגבר גם יתגבר על הגל הזה".  בכל כחנו רצינו להחזיק בכנפי מעילו לבל ילקח מאתנו: "לא! לא ניתן לו לעזוב אותנו לאנחות, רצונו\רצוננו להמשיך לרעות אותנו, את צאן מרעיתו לאורך ימים ושנים – לא נוכל להמשיך בלתו!"

רבינו זצ"ל היה כנראה אהוב למעלה כמו שהיה נחמד למטה, והבורא כל עולמים קבע שלמלאך שלנו - שצורת אנוש לו – הגיע תורו שיקח את מקומו אשר הוכן עבורו לידו - אצל כסא הכבוד.  אנן בדידן: תפלותינו-מלחמתנו המהולה בדמע לא עמדו בפני שלוחו של מקום, כשהגיע לקטוף את הפרח – קהלתינו עמדה אין אונים נגד הגזרה שנגזרה על רבה של מוריה. ואינהו בדידהו:

רבינו זצ"ל - עת הגיע זמנם של מלאכי מעלה לומר שירה, זכה שנשמתו הזכה עלתה ליוצרה מתוך זמר לכבוד יום השבת, בשומעו את השיר "צמאה נפשי" וכשהגיעו ל"עת כי אפתח פי בנשמת כל חי" נשמתו עלתה לאדון כל חי.  אויה לנו ששירת חייו עלי אדמות נסתיימה – בו בזמן שנפש נקי וצדיק זה, עלתה לפתוח בשירו הנצחי ב"נשמת כל חי".

רבינו זצ"ל - השאיר אותנו עם שאלות שלא נענו, והוא הגיע למקום שאין צורך בתשובות – הרצף בו עבר מעולמנו השפל ובנשימה אחת עבר לעולם שכלו טוב – הנו עוד חוליה אחת בתוך השרשרת המפוארת והמופלה אותה טווה רבינו זצ"ל: הוא רצה למנוע מאתנו ומכל הקהלה בעירנו את הצער הצורם והכאב הצורב בלכתו על דרכו האחרונה, עת התכונן לעמוד בפני בית דין של מעלה.

רבינו זצ"ל טעה הפעם, וזו אולי הפעם הראשונה וגם האחרונה שטעה: גלי התסכול, השכול והיתמות שעברו עלינו הכה בנו כרעם ביום בהיר, ועדיין לא התאוששנו מהמכה שנחתה עלינו כמחט בבשר החי.  חשנו אז – לא, אנו חשים עכשיו כמי שחברו הלך לדרכו מבלי להיפרד ואין בדעתו לחזור מחר.

רבינו זצ"ל תמיד לימד זכות על כל אדם בישראל באשר הוא, מה כאן היה עומד לצדנו אף שם עומד הוא על משמרתו כעורך דין, כלוחם וכחיל על משמרתו.  כאשר היה באמנה אתו כשהתהלך בינותינו, תמיד היה תובע ומתחנן שנתמוך במך ונעזור לעזוב – כן גם עתה בעמדו בין העומדים במרומים, ממשיך הוא להמליץ בעדנו שיהיה לכל אחד ואחד די מחסורו עוד לפני שיחסר לו, מי לנו גדול מהכהן המשמש לפני ולפנים, הנוכל לצפות ללוחם עבור כלל ישראל יותר טוב ממנו, רבינו אהרן זצ"ל?

רבינו זצ"ל: לך לשלו'ם ותליץ יושר עבור נוות ביתך, בניכם וכל יוצאי חלציכם, זכור נא את המתפללים, תלמידיך שומעי לקחך וכל הידידים, העתר בעד קהלך ובעד כל קהל עם ישראל בכל מקום שהם. הלא מי כמוך יודע ועד כמה השתדלויות וכמה יגיעות השקעת באחינו בני ישראל, אנא בקש רחמים על שה פזורה שיוצלו מכל צרה ויגיע עת פדיום מהרה, אמן.

רבינו זצ"ל, עוד שורה אחת אביא - עדי שורותים, אקוה שזה לא יכביד עליך ושהמילים שאכביר ימצאו מסלה בלבבך, ומובטחני שתסכים עמי במלותי האמורות, גם אם איננם מזוקקות שבעתיים.  הלא מיודענו ידידך שיבדל לחיים טובים וארוכים, שהיה תמיד יד-ימינך לשאת משא העם אתך, ובזמן זמנים טובא לקח חבל בפעולותיך הכבירים מבלי להניד עפעף, כשהוא מוציאם לפועל כאילו רבינו והוא פועלים כחטיבה אחת.  היוכל מי מאתנו לחלום על חבר וידיד כמו הרב החסיד ר' אברהם יעקב 'יענקי' קאניג שליט"א?!  הוא הגבר נושא בעול זולתו ונותן וחוזר ונותן אפילו מאה פעמים ואחת.

הלא בלכתך עמנו היה הוא העומד מצד,

כשכל אחד מאתנו עסוק מעל ראש לעד,

תמיד ליווה אותך על כל צעד,

בלי לקבל פרס ולשמו הידד.

רבינו זצ"ל, אנא צרף את הסכמתך לברכותיי את הערכתינו אשר הנני מביע בשם כל קהלתנו לאברך אציל המדות הזה ומאחלים לו שמסירותו תשולם לו בכפל-כפליים, כשרבינו זצ"ל מושך אליו את כל הברכות האצורות בפרשת המן ומרעיף עליו ממרומים את הכחות הרוחניים והגשמיים כדי שיוכל להמשיך בדרכו אשר האיר לחדש תמיד בהלכות עזרה לזולת.

רבינו זצ"ל, בקשתנו שכל אחד ואחד מחברי השיעור יהיה מנושאי הארון, כשיוציאוה בית הכנסת שמשם יצאה הוראתו-תורתו, מקום בה חווינו כל כך את אהבתו אלינו, כשהוא מטה אוזנו לשיחותנו, בהשתתפו בהוותינו כשמחותינו.  בקשתו אחת היא אלינו, אנא שלמו לו אוזן תחת אוזן, שיעור תחת שיעור מנה אחת אפיים כדי להמשיך בעוצמה את השיעורים היומיים, ולא יגיע חס וחלילה ל"תעזביני יומיים", ובזה תמשיכו להיות מ"נושאי אהרון" וכמים הפנים לפנים יהיה "אהרון נושא את נושאיו" עדי יעמוד לקץ הימים יחיינו מיומיים. אמן.

רבינו זצ"ל, הנה חזרתי מהלוויתך והתפללנו תפלת ערבית, מקום שהתפללת אתה כל השנים שהיית בתוכינו.

עמדתי ונרעדתי כי הנה נפקד מושבך,

שעד אז היתה תמיד תפוסה

ובמקומך: שלהבת הנר דולקת בשלוה מעושה,

ואז "כל ההיכל שומם" הנני חולם - אין מנוסה.

רבינו זצ"ל, חבים אנו הכרת טובה לגבאים ולפרנסים אשר היביאו אותך אל תוך חיינו – הווייתינו.  הם ראו מה שנעלם מעיני רבים וטובים, הם היו ה"מבינים" על האחד המיוחד שבחבורה, אשר בכשרונותיו היחודיות הצליח לחמם את לבנו-לבכם, כמו שהצטיין בכחו לעדן את נשמתינו-נשמתכם ועל זה הננו אסירי תודה במודים דרבנן.

רבינו זצ"ל, טרם אכלה אנא ממרומי מושבך הבט, ותהיה נא עד נאמן שרציתי את משפחתך לכבד.  כבוד הרבנית, הילדים וכל המשפחה המכובדת שיחיו, את חלקכם בתקומתה, הצלחתה ושגשוגה של "מוריה" אי אפשר לשלול.  אנא תקשיבו היטיב: ידענו גם ידענו איך השקעתם בכל הפרויקטים שנרקמו בבית רבינו זצ"ל – ביתכם.  אם זה לחתוך פירות בחמשה עשר בשבט או לאסוף אתרוגים אחרי חמשה עשר בתשרי,

כל אלה לא עלה בדעתכם להיות עוצר

כל אלה הצטרפו להרבה יותר

כל אלה כבר הובא אל בית האוצר

כל אלה בעלך-אביכם עכשיו קוצר

אבל על כל אלה הננו אסירי תודה על שנתתם לנו ליהנות מזמנו-זמניכם חלק כחלק, כאילו גם אנו בני משפחה אחת גדולה.  אל נא תהיו תוהים על הראשונות, הרי השקעתכם הניבה פירות, גם בנו חברי הקהלה וגם ברבינו זצ"ל שעלה ונתעלה מעבודת הקדש שלו בנו, תלמידיו. זכרו לא יסוף מזרעו כאשר לא יכלה מבניו-תלמידיו.  עליכם אפשר להמתיק את דברי רבי עקיבא: "שלו שלנו – משלכם היא".

רבינו זצ"ל, מבכים אנו את האבידה, קשה עלינו פרידתכם ותפלתינו לאדון הנשמות שבמהרה נזכה כלנו בישועת ישראל בשוב השם שבות עמו, בלע המות לנצח ומחה השם א-לוקים דמעה מעל כל פנים, ואז יגיל יעקב ישמח ישראל, אמן. באהבה, שמוא-ל ולאה מארקאוויטש

Generation Overlap

Generation Overlap

I distinctly remember the day I realized my son was ready for shidduchim.

I was in the hospital with my newborn baby.  My oldest son, whose yeshiva is situated a few bus stops away from the hospital had hopped over bein hasedarim to visit me and meet his little brother.

The security guard at the entrance didn’t let him in.

“Visiting hours are over,” he proclaimed.

Then, noticing his disappointment, he softened and advised him, “You can call up your wife to come out. The nurses will let you into the ward together”.

“My goodness, he mistook him for my husband”, I thought when he told me the story. I took a good look at him and noticed, really noticed, the sparse few hairs on his chin, the man-size raincoat, and the way he gently and protectively handled his infant brother, eight years his junior.

“He could almost be a father,” I suddenly realized.

Not long afterwards, the first Telephone Call came.

“This is Mrs Kohn speaking,” a solemn voice told me.

“Oh thanks for calling back!” I exclaimed.

“I know it’s a little late but I wanted to know if I could still register my son for nursery school this…” “I’m sorry, you must mean another Mrs Kohn,” Mrs Kohn politely interrupted me.

“I’m a shadchanit and I heard you have an eighteen year old son. Can you please tell me what you’re looking for?”

What was I looking for? Right now, I was looking for my baby’s pacifier, a black skirt for my eight year old’s siddur party tomorrow, and a nursery school for my toddler. I wasn’t looking for anything else to occupy my already frazzled, sleep-deprived brain.  But the shadchanit was determined and I soon found myself thrown headlong into the World of Shidduchim.  I felt so green, I wished they’d print a book “Shidduchim for Dummies” Or “Shidduchim for Those Who Have Babies With Dummies” (British edition)

“Get yourself a shidduch notebook,” advised my veteran aunt, whose tenth and youngest son had just gotten engaged. “Write everything down – phone numbers, everything”. A quick search found a notebook lying under the desk in the den.

“Shidduch Notebook” I wrote at the top, and opened it up to Page 1.  It was filled with doodles of Hello Kitty and Mickey Mouse. I crossed out the title and found another notebook.

“So what can you tell me about this girl Esti,” I asked Esti’s friend, pen in one hand, cordless in the other.

“Waaaaa!!” My baby was hungry.

I perched the phone between shoulder and chin, took him on my lap, and gave him his bottle with my left hand, right hand still loyally wielding the pen.

“How does she deal with disappointment?” I asked, scribbling furiously.

The bottle fell out of my hand.

“Waaaaaaaaaaa!!” came the angry protest.

“Sorry, I’m going to have to call you back soon,” I apologized.   Just as well, because my eight-year-old was coming up to me, a thick volume of Bedtime Stories for Kids in hand.  She wanted a story.  I gave the bottle back to my baby, and settled back on the couch to tell her her favorite story, starring Mr and Mrs Mouse.

“Master Mouse and Mistress Mouse decided to get married. They sent out invitations to everyone and…”

I wonder who set them up, I thought.  And I wonder if Mistress Mouse was two years older than Master Mouse and if it mattered.  I wonder how many times they met and if Mistress Mouse was happy with the fact that Master Mouse wanted to take an evening class in Bookkeeping and…

“Mommmmeeeeeee, your eyes are closing!”

“I’m so sorry, darling, I must have have fallen asleep. Okay, so where were we?”

Riiiing.

The cordless was on the couch, right next to me.

“Hello?” “Hi, this is Mrs Neiman speaking”

“Oh hi, Mrs Neiman. It’s so nice of you to call me back. I understand you taught Esti K. in eleventh grade, and I’m wondering if you could tell me anything about her. I’d…”

“I’m sorry, you must mean a different Mrs Neiman.  You left a message on my answering machine that you’d like to enroll your two year old in nursery school next year and I’m…”

Oh my goodness.

Oh my goodness.

I hoped the K. family wouldn’t choose to ask her for information.  I quickly ended the conversation and even more quickly ended the bedtime story of Master and Mistress Mouse who became Mr and Mrs Mouse and quite naturally, lived happily ever after.  Wedding bells, sorry, make that the chuppah tune, began playing in my mind.  I could almost see my tall and handsome son and his kallah – who was she? I just wish I could see the face behind that veil – standing under the chuppah as I hazily I wondered if I had brought everything I needed to the hall – ring, kesubah, makeup… diapers, bottles, pacifiers… 

חכמה פי שנים

הרב אהרן מרגלית: ההרצאה הסתיימה. השבתי לשאלות שהופנו לעברי בעקבותיה, ואט אט התחלתי לצאת מהאולם ולהתקדם לכיוון הרכב שהחניתי במרחק הליכה קצר. מרחוק אני מבחין בזוג שעומדים מתחת לעץ במקום חשוך, ראיתי שהם מחכים לי.
אני מתקרב לעברם והגברת פונה אלי ומספרת שזה עתה היא השתתפה בהרצאה ומאוד נהנתה. זה מאוד דיבר אליה ומיד בתום ההרצאה התקשרה לבעלה וביקשה ממנו שיבוא לכאן כי הם מתמודדים עם סוגיה מאוד מאוד כואבת ואולי אני אוכל לעזור להם בנושא.

הבעל, יהודי חסידי כבן 65, תלמיד חכם על פי חזותו, פותח את פיו ומספר לי סיפור מצמרר: הוא בן בכור למשפחה של 8 אחים. אביו היה אדם אמיד, אפילו עשיר אפשר לומר, והוא נפטר לפני כחודשיים. האבא היה אדם מסודר, מאוד מאורגן ומחושב. באחרית ימיו הוא השאיר צוואה בידי רב בית הכנסת, מסר לו מעטפה חתומה, ואמר לו "כבוד הרב הצוואה שלי נמצאת במעטפה, יש לה שמונה עותקים כמספר הילדים, כל אחד מהם חתום בחתימת ידי. בבקשה ממך לאחר אריכות ימי תכנס את הילדים שלי, פתח את המעטפה בנוכחותם תקריא להם את הצוואה ותן לכל אחד מהם עותק".

"ביום השביעי של השבעה יצאנו לבית העלמין", מספר הבן הבכור, "אמרנו את פרקי התהלים כמקובל וחזרנו הביתה. בתיאום מראש הגיע הרב, וסיפר לנו שבידו מופקדת הצוואה. הוא פתח את המעטפה, והחל להקריא, ובעודו מקריא, חוורו פניו…"

תוך כדי שהאיש מספר לי את הסיפור הוא שלף את הצוואה של אביו המנוח והראה לי אותה, אני רואה צוואה שכתובה בכתב יד על דף חלק ללא שורות, היא כתובה בסדר מופתי, בכתב נקי וזורם. אני לא גרפולוג אבל גם בלי להיות גרפולוג היה לי ברור שמדובר באדם מאוד מאוד מסודר ומאורגן, ושהצוואה נכתבה לאחר מחשבה רבה ולא בסחף ספונטני או מתוך פיזור הדעת.

האבא מפרט בצוואה את הנכסים שלו, הן נכסים של הון נזיל והן קרקעות ודירות. בסך הכל הוא משאיר אחריו עיזבון בהיקף של כ-11 מיליוני שקלים. הוא מחלק את העזבון כולו בין ילדיו, ליתר דיוק בין שבעת ילדיו. לבן הבכור הוא לא מוריש מאומה!

"היינו בהלם מוחלט", מספר לי היהודי. "לא רק אני אלא גם האחים והאחיות שלי. אני עצמי הרגשתי שהאדמה רוקדת לי מתחת כפות הרגלים. מה?! למה?! איך זה ייתכן??? אחת האחיות שלי הציעה שנתעלם מהצוואה ונתחלק ברכוש שווה בשווה, אבל אני לא הסכמתי. אם זה היה רצונו של אבא נעשה כרצונו, אבל אני רק לא מבין למה זה היה רצונו. מה היה לו נגדי? וכי עשיתי לו משהו רע? אדרבה, אני הייתי הבן הכי אהוב עליו, תמיד הייתי קרוב אליו יותר מכל האחים והאחיות. למה הוא עשה לי דבר כזה?!".

במשך שעה ארוכה השיח היהודי את לבו בפני. הוא מספר לי על הבזיונות שהיו מנת חלקו, המשפחה המורחבת כבר החלה לדבר על כך, ואט אט זה מתחיל לזלוג החוצה. "אני לא שמעתי כלום", אומר לי היהודי, "אבל אני בטוח שכבר יש בחוץ אנשים 'טובים' שהתחילו לעשות חשבון שאם אבא נישל אותי מהירושה, בטח היתה לו סיבה טובה לעשות זאת.. ועדי בשמים שלא אני ולא אחים שלי מצליחים להבין איזו סיבה היתה לו! לא אכפת לי מהכסף בכלל, אני מוותר על הכסף. אבל אני רוצה להבין למה. למה למה למה? איך אבא שלי עשה לי דבר כזה? איך? אני יודע שצריך ללמד זכות, תאמין לי שניסיתי, כבר חודשיים שאני מנסה. ירדתי עשר קילוגרמים במשקל, אני לא מצליח לאכול כי אני כל הזמן חושב למה, מנסה למצוא היגיון, שיהיה לי איך ללמד זכות, אבל מאז שהייתי בן שש או שבע, אף פעם לא הכעסתי את אבא, אף פעם לא היתה בינינו אי הבנה".

"ב'שלושים' של אבא לא רציתי לצאת לקבר שלו", הוא ממשיך לספר כשדמעות בעיניו. "אני כועס על אבא. אני גם לא רוצה להיות שם בנוכחות בני המשפחה, לא מסוגל לשאת את עיני לאחים והאחיות שלי, אבל שניים מהאחים מאוד הפצירו בי ויצאתי. כשכולם התפזרו אני נשארתי, לא יכולתי להתאפק, פרצתי בשאגות, אבא! למה? תסביר למה! אבא, אתה מחויב להסביר לי! אני מבקש, אני מתחנן, אני לא יודע איך תעשה את זה אבא, איך שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול להשאיר אותי ככה. אם לא תבוא אלי, אני אבוא אליך לשמוע את התשובה, בין כה וכה כבר אין לי טעם בחיים, אני לא יכול לחיות ככה. לא רוצה כסף, מוותר על זה , אבל אני כן רוצה הסבר, את זה אני רוצה לדעת".

עמדנו תחת פנס רחוב, מעט עוברים ושבים עברו במדרכה הסמוכה, הם הרגישו שיש שם אנשים בסערת רוחות. השעה היתה מעט אחרי 11 בלילה, אוויר קריר נשב, ואני עומד שם איתם, זוג מבוגרים ונשואי פנים. נעתקו המילים מפי. מה אומרים לאדם שנמצא בכזו מצוקה, בכזה מצב לא פשוט?

אחרי שנתתי לו אמפתיה ובאמת הרבה מאוד אמפתיה, שירגיש שאני מזדהה אתו וחש את מצבו, שאני מרגיש את המצב הכל כך בעייתי שבו הוא נמצא, אמרתי לו תראה, אני באמת מתנצל, אני בטוח שכבר חשבת על השאלות האלו אלפי פעמים במהלך השבועות האחרונים, אבל אני יכול לומר לך דבר אחד: אתה אומר שאבא שלך היה אדם חכם. כתב היד מראה שהוא היה אדם מאוד מסודר. הוא השאיר אחריו צוואה יצוקה בסלע, חתומה בשני עדים, וניכר עליה שהיא נכתבה ביישוב הדעת.

ככל שהסיפור יותר מוזר, כך לימדוני רבותי, צריך להציב סימן שאלה גדול יותר. אולי הלימוד זכות אינו קל לאיתור הפעם, אבל הוא קיים. חייב להיות שלאבא שלך היתה סיבה טובה לעשות זאת, לא ייתכן שהוא עשה זאת בלי סיבה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה רק למצוא אותה.

בוא ננסה ביחד. אתה רוצה?

"כן בשמחה", הוא משיב לי.

תגיד… אבא היה במצב מיטבי מבחינה קוגניטיבית?

כן. עד שעה לפני פטירתו המוח עבד בצורה מצויינת.

הוא היה אדם מוסרי?

מאוד.

מחושבן?

מאוד.

אדם ישר?

מאוד מאוד.

אולי בכל אופן היה פעם משהו שאתה זוכר? אולי בעבר המאוד רחוק פגעת בו קשות והוא אמר לעצמו 'ביום פקדי ופקדתי'?

היהודי אוחז בדש מעילי ואומר לי: ר' אהרן אתה יודע כמה מאות שעות אני מנסה להיזכר אם פגעתי אי פעם באבא, אני לא מצליח להיזכר, חוץ משטויות של גיל 6 7. מעולם לא פגעתי בו, הייתי הכי קרוב אליו.

נמשיך… במה אתה עוסק?

אני אברך כולל.

כל השנים היית אברך כולל?

מהיום שאבא לקח אותי לחיידר לא יצאתי מבית המדרש. הוא אהב את זה מאוד. אני הבן היחיד שלו שנשארתי בין כותלי בית המדרש. זה גרם לאבא הרבה מאוד נחת. כשהיו לי ארבעה ילדים חשבתי אולי לצאת לעבוד, הילדים גדלים יהיה צורך לחתן אותם, ואז שוחחתי על זה עם אבא, והוא אמר לי אל תצא מבית המדרש, אני אעזור לך, אני אתן לך מלגה קבועה וגם כשיגיע זמנם של הילדים להתחתן אני אעזור לך. שב תלמד.

כמה ילדים יש לך?

12 בלי עין הרע. כולם כבר נישאו, ברוך ה'. לפני שלוש וחצי שנים התחתן צעיר הבנים.

כשהגיעו החתונות אבא עזר לך כמו שהבטיח?

בוודאי. אבא התעקש שאני אחפש שידוכים טובים, לכל חתונה הוא נתן לי 50 אלף דולר, חוץ מזה נתן לכל נכד עשרת אלפים שקלים.. עשרת אלפים ₪ הוא נתן לכל הנכדים שלו לחתונתם אבל לי, אבל רק לי הוא גם עזר באופן אישי עם 50 אלף דולר לכל ילד מכיון שאני הייתי היחיד שנשאר בכולל והוא גם הבטיח לי זאת, האחרים לכולם יש משרות כאלו ואחרות וכולם הרבה יותר מסודרים מבחינה כלכלית.

גם כששער הדולר היה 4.92 אבא נתן לך 50 אלף לחתונת כל ילד?

כן.

מתי אבא כתב את הצוואה?

לפני שלוש שנים. היתה לו צוואה קודמת, הוא כתב כאן שהצוואה הקודמת בטלה ומבטלת, זו הצוואה הקובעת. לא ראינו את הצוואה הקודמת.

וכאן קיבלתי הדגמה אישית מה זה אלוקים ניצב בעדת א-ל. אני מנסה להשכין שלום בין יהודי כאוב לבין אביו המנוח, והנה באורח פלאי, אני שואל אותו את השאלות שמובילות אותו בדיוק לנקודה הזאת.

בזווית הפה חייכתי חיוך קל ושאלתי אותו: תגיד 50 אלף דולר כפול 12 זה 600 אלף דולר, נכון? מה שאומר שלפי שער ממוצע קיבלת יותר מ-3 מיליון שקל, בזמן שיתר האחים שלך התחלקו כולם יחד ב-11 מיליון שקל. לפי החשבון שלי אתה קיבלת בדיוק פי 2 מכל הילדים האחרים…

הוא התחיל לנוע באי נוחות, מחשב חשבונות ופתאום חייך חיוך רחב. החשבון צודק, הוא קיבל פי שניים מכולם!

אבל הוא לא רגוע, עדיין נשאלת השאלה, למה אבא לא כתב את זה בצוואה, למה הוא לא אמר את זה בצורה ברורה. למה הוא היה צריך ככה לבזות אותי לפני כולם שיחשבו שהוא נישל אותי מהירושה?

אני לא ויתרתי: "אבא היה בטוח שאתה תבין", אמרתי לו. "אדם יש לו הכרת הטוב, הוא זוכר שאבא שלו עזר לו, הוא יודע שאבא שלו נתון לנו סכומי כסף עצומים פעם אחר פעם. הנה תראה, הוא שינה את הצוואה אחרי שגמרת לחתן את הילדים, כשאבא כיסה לך את מלוא חלקך ברכושו ונתן לך כפי שמורה התורה פי שניים מהאחרים הגיע זמנו של אבא לעדכן את הצוואה …

"אז למה הוא לא כתב את זה במפורש? על זה כבר הרבה יותר קל ללמד זכות. אולי הוא לא רצה שהאחים האחרים יקנאו, אולי הוא לא לקח בחשבון שאתה תמהר להיעלב וממילא תשכח את כל הכספים הרבים שהוא נתן לך עוד בחיי-חיותו יותר מהאחים האחרים. אולי זה היה נראה לו ברור מאליו והוא לא הרגיש צורך לכתוב דברים ברורים וידועים.

"הכישלון הוא לא של אבא שלך, אלא שלך. אתה היית אמור להבין מיד את מה שמסתתר מתחת לשורות הללו, אבל לא הצלחת. אני לא מאשים אותך, זה נפל עליך כרעם ביום בהיר. לא היית מוכן לזה, הרגשות הציפו אותך ומיהרת להרגיש פגוע ונעלב, ובמצב כזה כבר קשה לחשוב ולדון לכף זכות. אבל אתה גם לא יכול ואין לך זכות להאשים את אביך".

אני רוצה לומר לציבור הקוראים היקר, מי שלא ראה את האנשים האלו כשהם שמחים ומאושרים, לא ראה שמחה מימיו. "הורדת לי סלע מהלב", הוא אמר, "לא יכולתי לסבול את ההרגשה הזאת. אבל עכשיו אני מבין שאבא נתן לי יותר מלאחרים. פי שניים בהידור, בחיי חיותו. הוא לא כעס עלי ולא ניסה להעניש אותי. להיפך. איזה יופי".

תוך כדי דיבור הוא אומר לאשתו "בואי נעשה מלווה דמלכה, נזמין את כל האחים והאחיות הגיסים והגיסות ונספר לכולם עד כמה אבא צדק, יהיה בזה כיבוד אב גדול ושלא חלילה ידברו עליו או עלי לשון הרע. אולי נזמין גם אורגן שישמח אותנו ואת ר' אהרן שישתתף בחגיגה הגדולה". אבל אני קצת הרגעתי אותו ואמרתי לו "ירושה לא קיבלתם, ואתם הולכים לבזבז כסף על האורגן?…".

נפרדתי מהם לשלום. הם נרגעו, היהודי הזה כבר חזר לאכול בצורה בריאה, אבל אני הפסקתי. אני לא נרגעתי. התרגשתי מאוד מהתפקיד שמילאתי בסיפור הזה. יהודי ביקש מאבא שלו שישלח לו הסברים, ואבא שלו שלח אותי.

ניסיתי להרהר ולהבין למה זכיתי להיות השליח הטוב. למה הקב"ה בחר דווקא בי, אולי כי פעמים אחרות אני עושה מאמצים גדולים להשכין שלום, ולא תמיד אני רואה תוצאות. הקב"ה נתן לי על מגש של כסף, להביא להשכנת שלום בתוך זמן קצר, בצורה פלאית ועם סוף כל כך שמח.

אבל המסקנה הכי חשובה מהסיפור הזה, שתמיד יש נקודת זכות. מה שאנחנו צריכים זה לחפש ולהמשיך לחפש עד שנמצא. ואם לא הצלחנו זה רק בגלל שלא חיפשנו מספיק, משום שתמיד תמיד ישנה נקודת זכות גם אם אנחנו מתקשים למצוא אותה בינתיים…

When a Rabbi wore jeans and a wig to save a Jew

by Hillel Fendel

Rabbi Yitzchak David Grossman, legendary head of the Migdal Ohr Institutions in Migdal HaEmek in the Jezreel Valley – known as the "Disco Rabbi" because of his practice of entering noisy nightclubs to find potential returnees to Torah – related the following extraordinary incident in his most recently column in the weekly BaKehillah.

In the days preceding Yom Kippur one year, a man came to Rabbi Grossman and tearfully told him that his grandson had been caught in the clutches of missionaries. "My son and his family live in Europe," the man said, "and they sent their son to study in Israel. He ended up renting an apartment with a missionary, who convinced him to move to a monastery in Deir Hanna to learn Christianity. How can I pray on Yom Kippur when my own grandson is sitting in a monastery?!"

Deir Hanna, located not far from Migdal HaEmek, is a predominantly Muslim village, with a Christian monastery perched on a hilltop at the edge of town. Rabbi Grossman contacted the village mukhtar and asked for his help in entering the monastery. The mukhtar said that his son is in charge of bringing food up to the site and that he could give him a lift up the hill. But in order not to attract attention, the distinguished Hassidic-looking rabbi, originally from Meah She-arim, put on a wig and jeans and made his way up to the monastery on a tractor loaded with bread, vegetables and other victuals.

The disguise worked; the Christians thought he was a new recruit and allowed him to enter. Rabbi Grossman quickly located the young man in question and asked to talk to him in private. They entered a side room, Rabbi Grossman took off his wig, and the astonished boy exclaimed, "Rav Grossman?! What are you doing here?!"

"What are you doing here?" the rabbi countered. "Your grandfather survived the Nazi camps – does he deserve this? He came to me crying and cannot be comforted!"

The boy began to cry and complain about things his family had done to him, but Rabbi Grossman was insistent: "I hear you, but you have gone too far. Yom Kippur is two days from now. How can you remain here on that holy day?"

The boy said, "No matter what, I eat on Yom Kippur." Rav Grossman said, "I have a full refrigerator at home – just come! Be with us in Migdal HaEmek on Yom Kippur."

The boy refused to commit himself, yet they still parted warmly, and Rav Grossman got back on the tractor to return home.

Yom Kippur came – with no sign of the boy. "I was very tense," the rabbi related, "and with a very heavy heart, I began reciting Kol Nidre…

But the next night, after the fast, I received a very emotional call from the grandfather, who told him that his grandson had spent Yom Kippur in the synagogue with him, full of remorse at what he had done and resolved to start on a new path."

Many years later, Rabbi Grossman continued, "I was in a Shtiebel in Monsey, New York, when a local man came up to me, dressed as a typical Orthodox Jew. He bent down to me with a smile and whispered, 'Rabbi Grossman, where's your wig?'"

ICT Questions

Why is it that whenever I create a new eMail message and try to select a Group from the Drop-Down-Menu, it disappears and I have to start the selection process all over again?

Calculu Business Centre arranges more time

London, 24/09/2007

By: Menasche Scharf

Calculu Business Centre and Barclays Bank plc Stamford Hill branch reduce waiting times.

When Nathalie Pead, the new manager was appointed at the Stamford Hill branch, she enthusiastically takled the many shortcomings that plagued the local Barclays Bank.  

Regular customers were requested to give feed back on past performance by entering their scores on electronic "polling Pods".  

They were also asked to write their comments in the Guest Book, which - by the looks of it - was being filled up pretty quickly.  

Overall performance improved considerably, however business customers felt that they could ill afford the long wait in the queue.  

That's when the directors of the Calculu Business & Training Centre stepped up to the plate and during a meeting suggested that a separate Business Counter be opened.  

Since they introduced quite few new businesses to Barclays Bank, their suggestion was accepted and local shop owners, office workers and businessmen are treated to their own Business Banker who helps them make deposits and the like.  

The Business Counter is at the far end of the bank, enabling for a discreet, quiet space to carry out business.  

It is hoped that business customers will take advantage of this novel and useful facility, which will encourage the new managers to make further improvements to both business and personal banking customers.

For more information on how to get more from Barclays Bank's services call your Bank Manager or Calculu Business & Training Centre