מידת הוותרנות

 בס"ד

מידת הוותרנות – לנהוג עם יהודים אחרים לפנים משורת הדין

בסייעתא דשמיא הנני מתכבד לכתוב מאמר זה לטובת הכלל.

אף על פי שאינני תלמוד חכם כלל ואף לא למדן גדול, להיפך, הנני יהודי פשוט מאוד, אבל אני מאמין שמאמר זה יהיה לתועלת לכל יהודי באשר הוא, גם אם הוא תלמוד חכם גדול, וירא שמים.

אם אפילו רק יהודי אחד יפיק תועלת ממאמר זה ויקבל על עצמו להתנהג עם יהודים אחרים לפנים משורת הדין, יהא זה שכרי.

ידוע ומפורסם גודל מעלתו של מידת הוותרנות, אדם העובר על מידותיו ומוותר לחבירו הרי הוא מקבל כוחות גדולים מאוד וביכולתו להשפיע ברכות ושפע רב.

יהודי השומר תורה ומצוות ראוי שינהג בחבירו במידת הוותרנות ולפנים משורת הדין בכל מצב שהוא.

הרי אנחנו בני מלכים, ולכן מן הראוי לנהוג באצילות, בוותרנות ולעבור על המידות לפנים משורת הדין בכל מצב שהוא.

אין הכוונה כאן שאדם ייתן את כל מעותיו לחבירו או ילווה לו חפצים ואז חברו ידרוש ממנו לוותר לו או לא להחזיר  את חפציו, הכוונה הוא שכאשר מתעורר ויכוח בענייני ממונות או בכל נושא אחר שבה שני הצדדים תובעים זה את זה על כל דבר שהוא, ישתדל כל צד לוותר ומתוך רצון טוב הויכוח יסתיים בלא כלום ולא יהיו מחלוקות בעם ישראל חלילה שזו היא מטרת חיבור זה.

הרי ידוע שאדם קרוב לעצמו ודואג וטורח לעצמו בכל העניינים, וכבר אמרו חז"ל גודל מעלת העניין של ואהבת לרעך כמוך, אם כן מן הראוי הוא שאדם ידאג לחבירו כמו שדואג וטורח לעצמו.

מי שמאמין באמונה שלימה בהשגחה פרטית יודע שהכל בידי שמים ואם נגזר על אדם הפסד ממון או עוגמת נפש הרי אין כל כח בעולם שיכול להצילו. 

כאשר מתעורר ויכוח או ריב בין שני אנשים בענייני ממונות וכל צד תובע את חלקו, נהוג ללכת להתדיין בבית דין. על פי רוב, בתי הדינים של ימינומציעים פשרה בין הצדדים.

כאשר שני הצדדים מסכימים לפשרה, המשמעות המעשית היא שכל צד מרוויח מהשהוא וגם מפסיד מהשהוא, אך בסופו של דבר אף אחד מהצדדים אינו יוצא מבית דין עם כל מבוקשתו.

אך לצערנו בהרבה מן המקרים אף אחד מן הצדדים אינו מרוצה כלל ועיקר מהפשרה ומרגישים שנעשה להם עוול, ובהרבה מקרים הצדדים לא משלימים זה עם זה ונשארים במחלוקת זמן רב.

גם אם אחרי ההתדיינות צד אחד קיבל את מבוקשתו הרי הצד השני ירגיש שהפסיד, ואז יהיה בצער בגלל ההפסד שלו, אך אין זה הדרך, ולפי עניות דעתי לא צריך להגיע לבית דין כלל.

כאשר יהודי המאמין שמה ששלו אין שום כח בעולם שיכול לקחת זאתממנה, אז אינו צריך לכעוס או להצטער בכלל אם הפסיד ממון ליהודי אחר,אם יש לו איזה ויכוח עם חבירו יוותר תמיד וינהג לפנים משורת הדין

אדם כזה ינהג במידת החסידות ויוותר לחבירו את כל תביעותיו והעיקר שלא יהיה מחלוקת בעם ישראל.

שורש העניין כאן הוא שהרי אין שום ברכה בממון או ברווחים שבאים לאדם שלא ביושר, וכאשר אדם מרוויח ממון או כל טובת הנאה אחרת אך חבירו מצטער על כך מכיוון שמרגיש שרימו אותו באיזה דבר, הרי סופו של ממון או הנאה זה לאבדון, וזה לא יצליח כלל, אשר על כן יש להתגבר במידת הביטחון ולהאמין באמונה שלימה שהקב"ה הוא טוב ומטיב ודואג לכל הבריות והוא משפיע טוב תמיד וכל אחד ואחד יקבל את מה שנגזר מלמעלה ושאין שום כח בעולם שיכול לגרוע משפע שנשפע מבורא העולם על הנבראים.

יהי רצון שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנזכה לנהוג במידותיו של הקב"ה לוותר ולעבור על המידות לכל יהודי ושבזכות זה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

מאמר זה נכתב לזכותו ולרפואתו השלימה של התינוק רפאל אלימלך אשר בן איטע רבקה. 

להערות או לכל נושא בנוגע לעלון זה נא לשלוח

764990@gmail.com