עשרת ימי תשובה

עשרת ימי תשובה (תשרי תשפ"ג) במרבית הדירות ישנן פגמים, אבל שונה ההתייחסות לפגמים של מי שמוכר את הדירה, מי שקונה אותה, ומי שדר בה. המוכר מיפה את הפגמים, את העובדה שהדירה בקומה האחרונה הוא יציג כיתרון - שהרי איש לא ירעיש מלמעלה, והאויר הכי טוב, הקונה ידגיש שיש חום מהגג, ומי שדר בה יחווה את היתרון והחסרון, ויכול לבחור להתעלם מזה או מזה. בעבודת השם שלנו משתמשים בתכונות ובמדות, שבכל אחת ניתן להשתמש לחיוב, כלומר כפי רצון השם, וניתן להשתמש לשלילה, כלומר שלא כפי רצון השם. בד"ר האדם סלחן מאד כלפי התכונות וההתנהגות שלו, ורואה בהן את היתרונות ולא את החסרונות. מי שבורך בתכונת הקנאות לדבר השם - ישמח מאד מכיצד הוא זוכה לקדש את השם בעולם ולמחוק את הרע, הפזרן ישמח שהוא מרבה בצדקה, הרגוע ישמח שהוא לא כועס, וכן הלאה; כלומר, המצב הטבעי של האדם כלפי עצמו הוא מצב של מי שמוכר דירה - רואה בעצמו כמעט רק את היתרונות, ולכל היותר הוא במצב של מי שגר בדירה - כלומר זורם עם החסרונות, לעתים מקונן עליהם, אבל אין לו יותר מדי מוטיבציה לשנות את התנהגותו. בימי הרחמים והסליחות אנו צריכים להיות כמי שקונה דירה, לחפש אחר המומים, ע"י שנחשוב עם עצמנו בכנות האם התכונה הזו מנוצלת רק כפי שהקב"ה רוצה? האם הנוהג כפנחס באמת דוקר רק את מי שהקב"ה מרשה לדקור? ואולי הוא דוקר גם את מי שמותר לו לנהוג כפי שנוהג עפ"י חלקו בתורה ומצוותיה? האם הפזרן אכן מפזר רק לדברים טובים ולא מבזבז את הממון שממנו אמור לפרנס את ביתו? האם הרגוע רגוע רק בעניני העולם ולא גם בדברים שדורשים מעט עזות, וכך הלאה. רק היחס לעצמנו כקוני דירה המחפשים מומים - מסוגל לאתר גם את המומים שבד"כ מתעלמים מהם. ובפרט, מי שזכה שדוד עשיר אומר לו - אני מממן לך שיפוץ מקיף, כולל דירה חלופית - ורק תמצא מה לתקן - הוא בודאי צריך להשתדל למצוא גם פגמים קטנים ולנצל את ההזדמנות המיוחדת שהדוד פותח את ידיו. ומי שיכולת השיפוץ שלו מוגבלת - חייב לקבוע סדר עדיפויות אלו פגמים יותר רציניים ויותר מטרידים, ולא הגיוני שיפנה את הכסף והמאמץ לרכישת ידיות זהב במקום הידיות הקיימות, בעוד הצנרת רקובה ודולפת; כפי שלא סביר שמי שהלך למוסך כדי לעשות שיפוץ כללי - רק יחליף את מכשיר השמע ויותר את הבלמים פגומים. וממילא חייב אדם לפנות לעצמו זמן בימים אלו לבוא חשבון נושא אחר נושא, תכונה אחר תכונה, מה לחלוטין לא תקין אצלו, וחייב למצוא לעצמו את הדרך לשפר את נושאים אלו, ואל יפטור את עצמו בהחלפת איזה פריט, כגון התחזקות מקומית בברכת אשר יצר מתוך סידור - בעוד הוא כעסן, שמירת השבת שלו מזולזלת, לפתוח ספר הוא פותח רק בשבת, וכו'. צריך לשפץ את מה שבאמת צריך שיפוץ, ולא רק איזו קוסמטיקה של שיפוץ, שלא באמת מתקנת את הקלקולים האמיתיים. וכמה טוב יעשה אם אכן ישאל את אשתו וחבריו - במה הם חושבים שהוא צריך להשתפר - שאז באמת יוכל לזכות למידע אמין וטוב מה מוטל עליו לעשות כעת. [דפי הוידוי המפורש מכילים נושאים רבים, שראוי ונכון לבדוק את עצמו האם הוא צריך בהם שיפור]

נתונים מדאיגים אודות מספר העובדים הישראליים:

נתונים מדאיגים אודות מספר העובדים הישראליים: אוכלוסיית מדינת ישראל הינה 8,000,000 מתוכם בפנסיה: 3,000,000 נשארו לנו שיעשו את כל העבודה: 5,000,000 יש לנו תלמידים בבתי הספר: 1,500,000 נשארו לנו שיעשו את כל העבודה 3,500,000 מתוכם עובדי המדינה: 500,000 נשארים לנו שיעשו את כל העבודה: 3,000,000 צה"ל מעסיק: 600,000 נשארים לנו שיעשו את כל העבודה: 2,400,000 יהודים חרדים לא עובדים: 1,200,000 נשארים לנו שיעשו את כל העבודה: 1,200,000 בכל רגע נתון נמצאים חולים: 200,000 הגענו למצב בו נשארים שיעשו את כל העבודה: 1,000,000 מה עוד? ישנם ערבים ישראליים: 920,000 נשארים לנו שיעשו את כל העבודה: 80,000 לסיום: דו"ח בתי הסוהר קובע כי ישנם אסירים בארץ: 79,998 מה שמשאיר לנו רק שני אנשים שיעשו את כל העבודה: אתה ואני! ואתה מבזבז את הזמן שלך במייל כל היום?! תחזור לעבודה!!!

כיצד נגיע לכך שכל עמנו ישמרו תורה ומצוות

במקומות רבים בתנ"ך, עמנו - עם ישראל, הוזהר ששלומנו בארץ הקודש וסביב העולם מובטח על ידי שכל עמנו ישמרו תורה ומצוות (ויקרא כה, ישעיהו נד). השאלה היא כיצד נגיע לכך שכל עמנו ישמרו תורה ומצוות? במאמר זה נשתדל להוכיח שהדרך הקלה והיעילה ביותר להגיע למצב זה היא על ידי חינוך וזירוז גברים לטבילה במקוה גברים. מאין לקחנו זאת? משפט הפתיחה של התלמוד - "מאימתי..." – "מזמן שהכהנים שטבלו" (במקוה גברים). ראה במפרש התורה "מאור ושמש" על הפסוק: "אמר לכהנים" (ויקרא כא,א), פירוש זה מעניין וחשוב במיוחד למחנכים. כדי להוכיח לבני אדם שיש בורא לעולם, ה' מביא לכך שהעתיד לא בידינו – ובני אדם אף פעם אינם יודעים באופן מידי, האם ההשתדלות שלהם תישא פרי - ראה פרשת בראשית, שכל אחד מה-10 דורות שמאדם עד נח, לכל אחד מהם נולד הילד הראשון בגיל שונה, חוץ משניים: מהללאל וחנוך, שילדו שניהם באותו גיל (65) משום ששניהם היו יוצאים מן הכלל בצדקותם. בשם מהללאל – יש את שם ה'. וחנוך – לקח אותו האלוקים. האדם הראשון שטבל במקוה, היה אדם הראשון. הוא טבל במשך 49 יום, במעיין השילוח (אשר ראשיתו מתחת לקודש הקודשים במקדש), בתפילה לחזרה בתשובה על חטאו ועל חטא חוה אשתו, בתקוה להזדמנות שניה להוכיח שהם ישמרו את כל מצוות הבורא (פרקי דרבי אליעזר). רק ביום החמישים, יום אחרי שאדם הראשון יצא מהמקוה, והפסיק את התפילות שלו בטבילת המקוה, רק אז קין היה יכול להרוג את הבל אחיו. אדם וחוה אבדו ביום אחד את שני בניהם, אחד הרוג, והשני נעלם, בלי אפשרות ליצור קשר עם ההורים. כל זמן שאדם הראשון טבל והתפלל בליבו במשך הטבילה, קין לא יכל להרוג את הבל. ראה מאמר "כח התפילה בטבילה" במדריך להצלת עמנו עמ' 51. יש הנוהגים לטבול לפני קיום מצוות הכרוכות בפעילות הגוף, כגון תקיעת שופר, הדלקת נרות חנוכה, שחיטה וכדו'. חמש תפילות של כהן גדול ביום הכיפורים, למרות שביום כיפור אחד מחמשת העינויים הוא איסור רחיצה במים, בכל אופן כהן גדול, חייב לטבול לפני כל אחד מחמשת עבודות יום כיפור, כדי להבטיח שתפילותיו ועבודתו יצאו מעומק הלב, לשלום עם ישראל ושלום העולם מנהג טבילת גברים במקוה בערב יום כיפור: הוא משום תשובה (או"ח תר"ו אות ח', מגן אברהם)". ושוב בתשובה יום לפני מותך" (פרקי אבות ב,י), ומכיוון שאין אדם יודע יום מותו, יש הנוהגים לטבול כל יום לפני תפילת שחרית ישנם בתי כנסת, ביחוד של חסידים, שמי שלא טבל בבוקר לפני התפילה, לא יכול לשמש כשליח ציבור, ולקבל כיבודים אחרים לכן ברבים מבתי הכנסת, בייחוד של חסידים, יש במרתף שלהם מקוואות טבילה לגברים כדי לאפשר עליה ישירה מתפילת הלב בטבילה, ללהט התפילה בבית הכנסת, מבלי הצורך לעבור דרך רחובות העיר, המסיחות את הדעת. עוד הוכחה שטבילת מקווה מביאה לחזרה בתשובה, ואין צורך לחכות עד יום כיפור כדי לחזור בתשובה כי שלוש פעמים ביום בתפילת שמונה עשרה אנו מבקשים "החזירנו בתשובה שלמה", וזו עוד הוכחה לחשיבות של טבילת גברים במקוה כל יום. ישנם אדמו"רים ורבנים, שאינם לוחצים את היד לדרישת שלום, לאדם שלא טבל במקוה באותו יום מנין הם יודעים אם אדם טבל או לא? מאור פניו של אדם מעיד עליו אם הוא טבל היום וכן לאחר הטבילה כל אדם חושב אחרת, מתפלל אחרת, חי אחרת, וכל חיי הקהילה מקבלים אופי רציני יותר, של שמירת מצוות התורה, לימוד תורה עצמי ושמירת מצוות טהרת המשפחה רשימה של אלו שיש להם עניין מיוחד לטבול במקוה גברים: חתן ביום חופתו ונוהגים גם לצום עד החופה, בתפילה להצלחת הזיווג ולבניין עדי עד האב, המוהל והסנדק לפני ברית מילה בתפילה על התינוק שיגדל לתורה לחופה ולמעשים טובים סופר סת"ם לפני הכתיבה, כדי להבטיח שהכתיבה תהיה לשם מצוה ויש סופרים שנוהגים לטבול גם לפני כל כתיבת שם השם. (סופרים אלה, בדרך כלל, או שהם גרים ליד מקוה, או שיש להם מקוה בבית) יש הנוהגים לטבול לפני תפילות ובקשות מיוחדות, כדי להבטיח שהבקשות תצאנה מעומק הלב ואז יש יותר סיכוי שהבקשות תתקבלנה. כיצד טבילת המקוה מביאה לכל התוצאות החשובות הנ"ל? כי הטבילה מביאה ל: בידוד מוחלט מהסביבה המסיחה את הדעת עצירת פעילות חמשת החושים, המעסיקים אותנו תמיד, ומפריעים לריכוז המחשבה הנדרש לקשר עם בורא עולם הפסקת הנשימה - שאז אנו נמצאים בשער שבין החיים למוות, ומול המוות כל אדם, באופן אינסטינקטיבי - מתקשר לבורא עולם ביראה, ומתפלל בליבו לה' ומבקש ממנו מלבד חיים גם עזרה לפתור את בעיות החיים שהרי אין אדם בעולם ללא בעיות, גם אם הוא בריא, חזק, חכם ועשיר ומדוע אין אדם ללא בעיות? הרי בורא עולם ברא עולם מושלם. השמש, הירח וכל היקום פועלים אלפי שנה, ללא הפסקה וללא בעיות מדוע דוקא האדם שהוא היצור הכי מושלם בבריאה, שיש לו גם כח המחשבה והדיבור, שאין לאף אחד ביקום, מדוע דווקא הוא מלא בעיות? אחת התשובות - כי בורא עולם הוא המייצר את הבעיות לכל אדם, בכל זמן, לפי מצבו, כדי שיחזור בתשובה! כפי שכתוב: "אנוש לדכא (הבורא מביא לאדם בעיות עד קרוב לנשימה האחרונה), "ואומר לו: רצונך לחיות? חזור בתשובה" (תהילים צ:ג, ראה במפרשים) עוד פירוש לפסוק זה: הבנים של אדם הראשון היו הסבים של דור אנוש. וכל אדם אחראי, מלבד על החינוך וההתנהגות שלו, גם על החינוך וההתנהגות של בניו ונכדיו ולכן כאשר הבנים או הנכדים חוטאים, האשמה היא גם של הסבים וגם הם צריכים לחזור בתשובה על החטאים של הבנים והנכדים ולכן הבנים של אדם הראשון היו צריכים לחזור בתשובה גם על החטאים של דור אנוש לכן כתוב "אנוש לדכא" אנוש קיבל את העונש על החטאים שלו, ולחזור בתשובה היו צריכים גם הסבים ולכן נאמר "חזרו בתשובה בני אדם" (דהיינו הבנים של אדם הראשון) כי ללא בעיות (בדרך כלל) בני אדם לא חוזרים בתשובה. וכאשר הבעיות מטרידות ומכאיבות מספיק הן דוחפות כל אדם (גם מי שעדיין אינו שומר מצוות) להתפלל אל ה', בפה או בלב, בבית הכנסת ו/או מחוצה לו (במילות הסידור או במילים שלו), אך ה' מכריז שהוא אינו מקשיב לתפילתנו ברצון ללא "רחצו" שמובנה בתנ"ך – טבילת מקוה לחזרה בתשובה (ישעיהו א', טו-טז, תרגום יונתן). הטבילה מביאה לאדם שמחת חיים, כי הוא מקוה שה' ישמע את בקשתו וימלא את משאלות ליבו לטובה, ויגיע לדף חדש ומזהיר יותר בחייו התקוה הזו מביאה לכל אדם "שמחת חיים ואושר" - המובילה לחוש הכרת הטוב לה'. ולזכור ביתר עוז, שגם לה' יש דרישות מאיתנו, ועלינו להקדים ולמלא את דרישותיו, כדי שהבורא ימלא ברחמים וברצון את בקשותינו, ומכאן הדרך לחזרה בתשובה! שלוש פעמים ביום אנו קוראים קריאת שמע. בפרק השני כתוב "מְצַוֶּה... לאהבה"! איך אפשר לצוות אהבה? תשובה – הכרת הטוב על העבר והציפייה לאין סוף של צרכים - "לישועתך אנו מקווים – מקוה-תקוה - כל היום", בהווה ובעתיד, הם המחייבים והזועקים לאהבת ה', וכל זאת, בנוסף כפי שכתבנו שלאחר הטבילה במקוה, כל אדם מרגיש ביתר שאת, כמה הוא מחויב הכרת הטוב לבורא, ובמילא הטבילה מביאה את הטובל לתוספת אהבת ה' שפת הקודש לא נוצרה על ידי בני אדם אלא על ידי הבורא, אלפי שנים לפני בריאת העולם, ובה נכתבה התורה כל אלו שנבראו בששת ימי בראשית, נבראו בוגרים, אדם הראשון וחוה נבראו כבוגרים בגיל עשרים ומדברים בלשון הקודש בורא עולם הוא שהחליט שהמילה מקוה, תהיה שווה לתקוה. כי תקוה בלשון הווה נוכח - שווה - "אני מְקַוֶּה" – שווה - לאותיות "מִקְוֶה" בכל השפות המילה "תִּקְוָה" היא אחת המילים החשובות, כי ה"תִּקְוָה" נותנת לאדם את הכח להמשיך ולפעול למרות כל הבעיות והמכשולים אברהם אבינו מכריז, שמבלי יראת שמים, אין ביטחון לחיים! ככתוב "אין יראת ה' והרגוני" (בראשית כ,יא) לאחר שהמלך כורש הרשה לבנות מחדש את בית המקדש השני ואת ירושלים, והיו בעיות עם התושבים הזרים שבינתיים השתלטו על הארץ (השומרונים), שאלו גולי בבל את עזרא הסופר – "האם יש מִקְוֶה לישראל?" הכוונה – לא האם יש מקוואות טבילה בישראל, אלא האם יש "תִּקְוָה" לישראל? (עזרא י:ב) מכאן עוד הוכחה לכך ש"מִקְוֶה" פירושה גם תִּקְוָה, (רש"י) ואכן אחר הטבילה, כל אדם חושב אחרת, מתפלל וחי אחרת, וגם כל חיי הקהילה מקבלים צביון רציני יותר, של לימוד ושמירת מצוות התורה, וגם "טהרת המשפחה" נשמרת כנדרש וכראוי, וכל זה מביא להרגשת ביטחון, שלוה ואושר! רבי עקיבא מכריז: "אשריכם ישראל", ואומר – "מִקְוֶה ישראל ה'" (יומא פה)– למה הוא מתכוון? רבי עקיבא חי בזמן חורבן בית המקדש השני. כל זמן שבית המקדש היה קיים, בזכות עבודת המקדש ה' היה מציל את עם ישראל מכל האויבים והבעיות, ועכשיו שנחרב, מי יציל אותנו? רבי עקיבא בא לחזק אותנו שלא נכנס ל"ייאוש"! גם עד שבית המקדש השלישי יבנה מחדש על ידי בורא עולם, וירד מוכן באש מן השמים (ככתוב בשמות טו:יז, סוכה מא, תוספות), עדיין יש לנו 'תִּקְוָה' על ידי "מִקְוֶה ישראל ה'" (ירמיהו י"ז,י"ג). וכן כתוב בהלכות ערב יום כיפור, שמנהג טבילת גברים בערב יום כיפור היא "משום תשובה", וזו הוכחה נוספת לכך שטבילת מקוה מביאה לתשובה (או"ח תר"ו אות ח', מגן אברהם), ולכן בערב יום כיפור, שהנושא הוא "חזרה בתשובה", חשוב לטבול לפני כן, לשם "תְּשׁוּבָה" ואין חובה לחכות עד ערב יום כיפור כדי לעשות תשובה, שהרי שלוש פעמים ביום, כל יום בתפילת העמידה של שמונה עשרה, אנחנו מבקשים מהקב"ה שיעזור לנו לחזור ב"תשובה שלמה" קל לשכנע גברים לטבול במקוה כי לגברים הנושא אינו רגיש, והטבילה מביאה להם תקוה ושמחת חיים ולפי זה, דרך קלה ויעילה להחזיר את כל עמנו בתשובה ולפתור את הבעיה שבכל דור מאיימים להשמידנו באופן טוטאלי, היא על ידי: "חינוך וזירוז גברים לטבילת מקוה" איך ניתן להגיע לכל עמנו? לא ניתן לעשות זאת על ידי פעילות של אדם אחד בלבד! עם ישראל זקוק להרבה פעילים סביב העולם! כל אחד יכול ולכן גם כל אחד חייב! בכל דור ודור קיים מאבק מתמיד בין עוברי עבירה, שאינם מודעים לעובדה שהעבירות שהם עושים קודחים חורים בספינה שלנו ומסכנים את כולנו - לבין שומרי תורה ומצוות, המשתדלים בכל כוחם לסתום את החורים שנקדחו על ידי עוברי העבירה, כדי להציל את כולנו מטביעה. מתן תורה חִייב טבילת מקוה של כל העם כולו, גברים נשים זקנים וטף כי טבילת מקוה היא הדרך הקלה והיעילה ביותר להביא לאמונה בבורא עולם, לחזרה בתשובה ולשמירת מצוותיו, שהם הבסיס לקבלת התורה לאחר טבילת מקוה כל אדם חושב וחי אחרת ומאותה סיבה "הישרדות יהודית דורשת חינוך מקוה לכל יהודי"! רבקה אמנו אמרה "קצתי בחיי אם בני יתחתן אם אחת מבנות הארץ כאלה" שאלתי את ר' חיים קנייבסקי, מה הבעיה ב"בנות הארץ", שנאמר עליהן "כאלה", הוא הראה לי מאמר מספר "הפרדס" המיוחס לרש"י, שאומר שהבעיה של "בנות הארץ" היא שהן אינן שומרות טהרת המשפחה לכן כל אם בישראל, צריכה לדאוג שבניה יתחתנו רק עם נשים שתשמורנה "טהרת המשפחה". (בראשית כז,מו). לכן המס הנדרש מכל נוסעי הספינה כדי להציל את עצמם ואת הספינה לבל תטבע הוא המחיר של חינוך מקוה וחינוך תורני לכל יהודי גם כגון הפצת חומר חינוכי מקוה בכל תיבת דואר יהודית. הדרך היעילה ביותר להשיג את המס הנ"ל הוא מלבד התמיכה האישית של כל אחד בעזרה ותרומות, להביא לידי כך שאחוז מסוים מהסכום המשולם לטבילה במקוה גברים יהיה כתוספת עבור החינוך הנ"ל לכל יהודי באשר הוא שם. כשם שכל מוצר שאנו קונים - העלות שלו כוללת אחוז מסוים עבור פרסום המוצר - המשולם לבסוף על ידי הקונה אין ברירה, הדרך המעשית להשיג תקציב לחינוך מקוה לכל יהודי העיר והסביבה היא על ידי תוספת תשלום לכל טבילת מקוה גברים ע"י כל טובל כל הנהלת מקוה, מלבד תפקידה להכין את המקוה לטבילה, חייבת גם לדאוג לחינוך זה. ועל ידי זה כל טובל זוכה גם להשתתף במצות חינוך מקוה לכל יהודי והצלת עמנו מאויבינו שבכל דור ודור מאיימים להשמידנו, ח"ו. לחנך למעלה מ- 10,000,000 אחים, סביב העולם, עולה מיליונים, ולא ניתן לעשות זאת על ידי תרומות סמליות של שקל. כדי להיות רציני ויעיל ראוי לתרום או להתרים כל שנה לפחות סכום השווה להוצאה השנתית של משפחה ל-מקוה, כיום בין 1,000-500₪ [בחו"ל 500$-1,000$], עבור תרגום, הדפסה בשפות שונות, והפצה סביב העולם, של מאמר זה ונושאים נוספים. כמו קרבן שני השעירים ביום כיפור, שחובתם להיות שווים גם במחיר ובזמן הקנייה. כל תרומה תתקבל בתודה וברכה. אין סיבה, שלא תתרום לעניין קריטי זה, לפחות פעם בחודש או פעמיים בשנה. פעילות מקומית איננה פוטרת מתמיכת פעילות גלובאלית, כמו שתשלום מס עירוני איננו פוטר ממס ממשלתי. ואחרי שקראת, נהנית והבנת, חֲשֹׁב על האפשרות, שמלבד תרומתך הנדיבה, תתנדב להיות בין הפעילים בנושא - בהפצת חומר, בדרשות בבתי כנסת וכדו'. כי כל אחד יכול ולכן גם כל אחד חייב! ודע שעם ישראל מחכה ומצפה לזאת! חובה עלינו להזכיר כל יום לכל יהודי, בכל דרך אפשרית, שאי שמירת מצוות התורה מסכנת את כל היהודים בארץ ישראל ובעולם. "השיבנו השם ונשובה... ואז יתחדש ימינו כקדם... עם משיח צדקנו". נא העבר לחברך! אנא שלחו לנו כתובות דואר ואלקטרוניות, לקבלת חומר הסברת מקוה מרשים ומשכנע, כדי להעביר לרשימות הכתובות שלכם, ולזכות במצווה גדולה ביותר. ראה מאמרים נוספים ב"מדריך להצלת עמנו": א. מימי גן עדן ב. ביטחון שלווה ואושר ג. המאבק להמשכיות החיים ד. מאבק האדם עם בעיותיו – הסיבה והפיתרון ה. פעילות לזיכוי הרבים. ו. רשימת תוצאות מופלאות.

Q. What is Nachas?

Last Shabbos, when my three-year-old grandchild overheard his parents discussing his imminent entry into Citah Beys (2nd grade) of Kindergarten and their hopes of seeing him graduate from Citah Tet (9th grade) as a Bar Mitzvah boy. He sat there thinking and then piped up: "when I will be a real large Bochur (Bachelor), I'll be in Citah Shin (the letter before the last in the Hebrew Alphabet)...

Magna Carta

From: Shlomi Wise, KLBD Sent: 15 June 2015 09:40 Subject: Magna Carta https://en.wikipedia.org/wiki/Magna_Carta It seems that people are celebrating the 800th anniversary of the Magna Carta. The Jews of Europe at the time were severely limited in which professions they could practice. They often went became money lenders because at the time The Catholic Church banned their subjects from 'usury'. Not many people know that two clauses in the Magna Carta (out of sixty-three) are specifically about borrowing money from Jews. This took place 75 years before the anti-Semitism got to the point that the monarchy expelled the Jews from the country. The biggest incentive was that this way they wouldn't have to pay back the money they had borrowed. Below is an English translation (from Latin) of the two clauses. (10) If anyone who has borrowed a sum of money from Jews dies before the debt has been repaid, his heir shall pay no interest on the debt for so long as he remains under age, irrespective of whom he holds his lands. If such a debt falls into the hands of the Crown, it will take nothing except the principal sum specified in the bond. (11) If a man dies owing money to Jews, his wife may have her dower and pay nothing towards the debt from it. If he leaves children that are under age, their needs may also be provided for on a scale appropriate to the size of his holding of lands. The debt is to be paid out of the residue, reserving the service due to his feudal lords. Debts owed to persons other than Jews are to be dealt with similarly.