Fwd: FW: Rav Leperer Zt”l

Menasche Scharf

00447974160252

Shabbos has been, is coming and will be - be part of it!

---------- Forwarded message ---------
From: Menasche Scharf <menasche@klbdkosher.org>
Date: Wed, 28 Jun 2017 at 09:20
Subject: FW: Rav Leperer Zt"l
To: menasche.scharf@gmail.com <menasche.scharf@gmail.com>

 

 

From: Shlomi Wise
Sent: 27 June 2017 17:35
To: Menasche Scharf <menasche@klbdkosher.org>
Subject: Rav Leperer zt"l

 

Rav Shlomo Bentzion Leperer zt"l grew up in the East End of London and was a close talmid of Rav Greenspan zt"l (מחבר  of מלאכת מחשבת). Rav Leperer knew both the Bavli and Yerushalmi, this is because Rav Greenspan was taught by the רידב"ז  who wrote a peirush on the Yerushalmi.

When Rav Leperer was still a young man (of around 23) Rav Koppul Kahana (talmid of the Chofetz Chayim) would ask him to take over giving shiur if he ever got stuck on a Tosfos.

Rav Leperer was also a historian and knew about almost every sefer ever printed as well the contents of many of them. I think he and Dr Rosenfeld would get along very well (though to be honest Rav Leperer got along well with everybody!)

He did not dress formally and he couldn't grow a beard - he was the type of person you might mistake for the caretaker. He would often travel far on public transport even late at night to teach Torah free of charge. I don't think he had even a שמינית שבשמינית של גאווה  in him.

Unfortunately he and his rebbitzen were not zoche to children to their own biological children. But as Chazal say - כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו  - and he had many talmidim over the years.

His full name is ר' שלמה בנציון בן ר' יהושע לעפערער

He was niftar on י"ג כסלו תשנ"ו.

יהי זכרו ברוך

 

 

Tel: +44 (0) 20 8343 6255
Fax: +44 (0) 20 8343 6254

This message is intended only for the person to whom it is addressed. It may contain information, which is privileged and confidential. Accordingly, any dissemination, distribution, copying, or other use of this message or any of its content by any person, other than the intended recipient may constitute a breach of civil or criminal law and is strictly prohibited. If you are not the intended recipient, please contact the sender as soon as possible. E-mail may be susceptible to data corruption, interception, viruses and unauthorised amendment and KLBD does not accept liability for any such corruption, interception, viruses or amendment or their consequences.

כוס הישועות

הנה ספור טרי ששמעתי בהיותי בעיר מולדתי אנטווערפען יצ"ו, 

כוס הישועות

סיפור זה קרה שבוע שעברה (פרשת לך לך) ה´תשע"ט

גברת ש´ התכוננה לחתונת בתה וחשבה לעשות קניות במרכז העיר.   היא עלתה לאוטובוס אומנם באמצע הנסיעה הרגישה כאבים ברגלה ולכן חזרה על עקבותיה. אחרי הצהריים החליטה לנסות שוב מזלה וכשעלתה לאוטובוס התיישבה באחת המושבים הריקים ליד איזו אשה נכריה. 

אחרי כמה תחנות הבינה שבטעות עלתה לאוטובוס הנוסע בכיוון אחר לגמרי ולכן התכוננה לרדת בתחנה הבאה. היא אותתה לשכנתה שברצונה לקום אבל במקום לתת לה לעבור היא שאלה אותה אם היא מדברת עברית.  היא ענתה בשלילה אבל ההיא לא הרפתה, ושאלה אם היא קוראת עברית.  כשגברת ש' ענתה בחיוב, היא הוציאה מאמתחתה מה שנראה ככוס לקידוש מכסף ומשאלתה בפיה: מהי הכיתוב באותיות עבריות.  כשהסתכלה על האותיות החרוטות על דופן הכוס אחזתה חלחלה, עד כדי כך שבעלת הכוס התחילה לפחד שמא קרה לה משהו. על הכוס היה חרות "דורן דרשה לאברהם בן משה וויטלער״. ר׳ אברהם וויטלער הוא יהודי ישיש בשנות התשעים לחייו הגר כעת בלייקווד ואינו אלא דודה-זקנה של מיועדתנו גברת ש'!

כששמעה הגויה על כך בקשה משכנתה ההמומה שתקח לה את הכוס והסבירה שהיא ממוצא סקנדינבי וחברה שלה כשהראתה לה את הכוס העתיק אמרה לה שחמיה מת וכשהתחילה לנבור בבית מצאה את הכוס הזה בין חפציו.  

היא הבחינה בכתיבה המוזרה על הכוס והתחילה לחקור באיזה שפה מקורן של האותיות, עד שהסבירו לה שאלה הן אותיות בשפת היהודים.  סקרנותה גברה מאד מאחר שלא היה ידוע לה או לבן זוגה - בנו של הזקן - על קשר כלשהי שהיה לו עם יהודים.  בלבה גמלה ההחלטה לפתור את התעלומה: מה הקשר בין הכוס לבין חמיה?!  כשפגשה אחת מחברותיה וחזרה על סיפורה הציעה לה חברתה שמאחר שהיא נוסעת לפעמים לאנטווערפען שבבעלגיע והיא יודעת ששם נמצאים אנשים יהודים היא כבר תברר עבורה מה כתוב על הכוס. 

ברצותה לדעת את המסתתר מאחורי הכוס היא הסכימה להפרד ממנו ונתנה אותו לחברתה.  כשחברתה נחתה בבעלגיע והגיעה לשכונה החרדית באנטווערפען, התחילה לשאול את האדם הראשון שפגשה עם חזות יהודי אבל ההוא כנראה היה נחפז לעבודתו ולכן לא התייחס אליה. היא ניסתה לגשת לעוד כמה יהודים אבל משום מה תמיד התעלמו מבקשתה. 

כשהיא כבר התייאשה מלמלא את שליחותה לה התנדבה היא עצמה, היא עלתה לאוטובוס שיקח אותה בחזרה לשכונה מרוחקת מהקהלה היהודית ופתאום בתחנה הבאה עלתה אשה יהודיה והתיישבה בדיוק לידה. היא החליטה לנסות בפעם אחרונה כדי שאולי בכל זאת תוכל לפענח את תעלומת הכתיב בכוס שברשותה. 

מיודעתינו גברת ש׳ התקשרה לדודה באמריקה וסיפרה לו על הכוס שבדרך פלאית נפל לה בחיקה והוא אישר שאכן זה הכוס שלו. כשנשאל על ידה אם הוא רוצה את הכוס בחזרה הוא ענה לה שאיננו מעוניין בכוס ולשאלתה איך הגיע הכוס לידי זרים הוא ענה בסיפור משלו. 

זה היה בעיצומו של מלחמת העולם השנייה כשמלכות גרממיה כבשה את רוב המדינות ביבשת אירופה. במלכות דנמרק היתה קהילה יהודית שמנתה כמה אלפי נפשות ועל ראשם היה תלוי עננת המלחמה והפחד מהבאות היה ניכר על כל פני התושבים היהודים.  המלך הדני היה אוהב ישראל בגלוי ולא רק הזדהה אתם בצרתם, הוא אף טרח להגן עליהם: כשיצאה פקודה מטעם הצבא הכובש שעל כל יהודי לענוד טליאי צהוב בצאתו לרחוב, המלך גם ענד טלאי צהוב על חזהו וכך רכב על סוסו ברחובות עיר הבירה קופנהגן - לעיני אזרחיו וגם הנאצים ימ"ש הבינו שאיננו בעצה יחד אתם.  כשהגיעה הגזרה מברלין לגרש את כל היהודים למחנות ההשמדה התגייסו הרבה אזרחים דנים ועזרו לשכניהם - אנשי הקהילה היהודית - לברוח לשודיה הנייטרלית. 

ר' אברהם בן משה וויטלער שליט״א עמד לרדת לספינה שתעביר אותו ואת משפחתו מהגדה המזרחי בדנמרק לגדה המערבי בשוודיה. כשהמלח בקש ממנו תשלום התעורר אצלו ספק איך לשלם מאחר שלא היה בידו פרוטה שחוקה (לפי השערתי, הסיבה לכך היתה פשוטה: מאחר והבריחה בוצעה בעיצומו של ראש השנה לכן לא הביא אתו כסף). 

באין ברירה נתן לגוי את כוס הכסף שלו וכך עלה בידו לשלם עבור הנסיעה. כשהתקשרו לבנו של המלח הוא הביע פליאתו על כך שאביו המנוח שהיה אדם מכונס בתוך עצמו אף פעם לא הזכיר סיפור כזה ולכן לא היה מודע כלל למה שאביו היה שותף בהצלתן של שכניו היהודים.

בשבוע הזה תתקיים באנטווערפען בשעטו״ם החתונה של בתה של גברת ש׳ ובשבוע הבא תתקיים עוד חתונה בשעטו״ם בארה״ב. כוס הישועות זה של ר׳ אברהם בן משה וויטלער שליט״א יפאר בכל הדרה את השמחות וישמש עדות אילמת למה שאנו חייבים לשנן לעצמנו כל הזמן: נצח ישראל לא ישקר ולא פסקה אהבתו יתברך מבניו הבוטחים בו ובהשגחתו הפרטית עד לפריט האחרון. 

מ. ב. ד. שארף

רשמתי את ספור השגחה פרטית זו ביום רביעי העבר, שעה קלה אחר ששמעתיה מ"כוס" שלישי ולכן אני מקוה שכל הפרטים נכונים לאשורם. תוכל לברר אצר בעלה של גברת ש' ר' יעקב משה (הוא באמצע שבע ברכות) 003249674474 אן 003232818590 ואולי אף ישלח לך תמונה מהכוס.

For the sake of the Kedoshim

It is now over seventy years since the end of the holocaust when over 30% of our people were annihilated may haShem avenge their blood. The Jewish people was dealt a blow that unparalleled in scope and numbers since the destruction of the second temple, our holy beis Hamikdosh. When the survivors looked around they could not begin to digest how enormous a blow we were hit with, let alone to start planning for a future. Still, HaShem’s promise in the tochachah, even in their foe’s land I will not forsake them’ and ‘for it ‘the torah’ shall never be forgotten from his offspring mouth’ was the glimmer of hope that guided the Gedolim amongst the survivors and around the free world that torah will once again blossom and it will pulsate in the ranks of Jewish generations to come. Whether the Ponovezher Rav in Bnei Brak the Klausenburger Rebbe in Feldafing or the Belze Rebbe in Tel Aviv, they all kept the embers alive by infusing the she-eris hapleyta with hope and pushing their followers to follow their example. Wherever refugees arrived in numbers they were urged to start anew the schools, yeshivas and other communal institutions that were decimated in the war years.

Naturally, those in charge of these newly founded Mosdos were only happy to accept all and any child that come their way, knowing full well how the future of the torah true community depends on each and every one of these child survivors. True, theses kids were not brought up in normal circumstances – on the contrary – many arrived often living through the most harrowing experiences imaginable, which left an indelible stain on their character. The prevalent logic of the time was that the light of the torah will bring them around. Such assumption would have led to disastrous consequences, were it not for the selfless and tireless dedication of great teachers, educators and Roshei yeshiva who the divine providence kept alive during and after those dark years; rabbi Michoel ber weissmandel, rabbi Weingarten the ‘liege Rav’, the pupa Rav and Rebbe Moshe Bochner in Antwerp (many more who would fill a page) these loving, caring and clever individuals knew how to relate to the broken souls who were handpicked out of the conflagration some having been hidden on farms in the Belgian Ardennes, other who were brought up in monasteries throughout eastern Europe and others who found shelter in English convents. Slowly, with deliberate turning a blind eye to sporadic outburst of rebellion- borne of anguished frustration – they managed to ‘tame’ these sheep in wolves hides until a  post-war generation of hardworking, Torah-true Jews once again started to build Klal Yisroel.

The aforementioned era lasted perhaps 30 years, until the seventies, when the second generation of Shlomei Emunei Yisroel came of age and started looking around...

What these newcomers found, and their reaction to it, could be likened to a child arriving in Hamleys, home to the largest selection of toys worldwide.  These Yungeleit – Avreichim and their wives found a functioning, well-oiled education system which provided all the generations needs – from cradle to grave. Once they started running the show they forgot or never knew – how their parents and grandparents had to toil until this hard-won battle on every front – whether material, social, or spiritual, was achieved. Why, some of these Avreichim hailed from families whose members only started to keep Shabbos from after the wedding! These kids grew up ignorant of the fact that due to the upheavals of ww2, when parent did not find it important enough to enrol their precious offspring –these neshamos, who bore the names of their murdered parents – in a religious school if not for the local Rav who in his grace managed to convince them to do so at least for the sake of the Kedoshim

ידינו לא שפכו

מתפללים אנו כל בוקר "ותצילני משכן רע". לאור הנסיבות שעקב עבודות הבנין אין מספיק מקומות חניה למכוניות בסביבת בית מדרשנו ההולך ונבנה, אולי היינו צריכים להוסיף כמה מילים לתפילה זו: "ותצילנו מהיות שכן רע".

לדאבוננו ישנם יחידים בתוך קהל עדתנו הקדושה והחסודה אשר מתוך אנוכיות, עצלות ואי אכפתיות הם דורכים בגלגלי רכבם על קדשי החסידות הבעלזא'ית, מתוך שאט נפש מופלגת וגאוה דחולי חולין. כפי שדווח כבר מלפנים, היו כמה מקרים שרכב המשאית של מכבי האש העירונית לא יכלה לעבור ברחוב קרעיוען וואלק, מפני שבשני צידי הכביש חנו מכוניות. גם רכב אמבולנס של חברת הצלה לא יכלה לעבור בדרכם להציל נפשות. כל זה לאחר שהגיעו בקשות חוזרות ונשנות מהשכנים שלא יכולים לצאת ולבוא לביתם בסימטת קרעיוען קלויז.

יבואו אלו ויעמידו פנים תמימים בהטעימם שאני פותח פה לשטן.

להם אני אומר: כל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים.

הם הרי כבר הוזהרו על ידי הגבאים שלא להחנות רכבם בחלק הצר של הרחוב, כדי לאפשר לשרותי החירום לעבור ברכבם. לב מי לא יתפלץ מול קלות וזילות שכל וטשטוש הגבולות ואי המוסריות ושחיתות המדות וממדי השחצנות שגילו פוחזים אלה המרוקנים מכל זיק של אידישקייט, מענטשליכקייק וחסידות?! מה יענו בלאחר מעשה כשח"ו כבר יהיה מאוחר, האם ימשכו בכתפיהם כמו שעשו הבהמות על שתים שהסתכלו בעינים בוהות בשעה שהרב ........ ז"ל נפח את נשמתו במימי המקוה ר"ל?

ונסיים עם סיפא דפרשה: כפר לעמך ישראל, והשם הטוב יכפר. ולהשומעים ולהשומרים יעלה ויבוא ויגיע ברכות טוב.

Sent 11th March 2014